"מקרא אני דורש" נגד מה שנראה המציאות - וקושיא בדברי רעק"א

איכא בשוקא

משתמש ותיק
לא הבנתי.
מי אמר שהאוקינוס מלוח?
לא החוש?
אז הקושיה היא גם על רש"י.
(לענ"ד אין כאן קושיה, וברור שאין לנו אלא מה שעינינו רואות, ואם לא כן שמא לא קראתי נכונה דברי ר"א, והוא אמר בכלל שהעבים שותים ממים העליונים? לגבי יעקב אין ראיה כ"כ, שמא באמת טעו במציאות, משא"כ בדבר הברור לכל.)
ורק אציין למסופר בשם הגרי"ז שאמר שבגמ' זו רואים שמקושיה לא מתים. והקשה, הלא מבואר שירדו ישראל בע' נפש למצרים, וכתב רש"י (מו כז) דלדברי האומר תאומות נולדו עם השבטים צריכים אנו לומר שמתו לפני ירידתן למצרים, שהרי לא נמנו כאן. וא"כ רואים שמקושיה מתים? ותי' הגרי"ז דהאומר שתאומות נולדו עם השבטים הוא מכח קושיה, דכתיב לעיל (לה יז) כי גם זה לך בן, וכתב רש"י דדרשו רבותינו עם כל שבט נולדה תאומה, ועם בנימין נולדה תאומה יתירה: ומי שנולד מקושיה מת מקושיה. אמנם לכאורה צע"ק דאיתא בקרא להלן (לז לה) וכל בנתיו, והביא רש"י דרבי יהודה אומר אחיות תאומות נולדו עם כל שבט ושבט ונשאום. ורבי נחמיה אומר כנעניות היו, אלא מהו וכל בנותיו, כלותיו, שאין אדם נמנע מלקרוא לחתנו בנו ולכלתו בתו: וא"כ הוא לימוד מקרא ולא מקושיה.
 

דיין

משתמש ותיק
הצעיר שבחבורה אמר:
דיין אמר:
גם מה שהביאו בעלון הנ"ל להוכיח מתוס' שפירשו את זה כפשטו, לענ"ד זה טעות בהבנת התוס'
שמא יציע לפנינו ביאור 'אחר' בדברי התוס' המובאים?

לעשות רצון צדיק אציע את כוונת התוס' הנלע"ד
ראשית יש להגדיר את צדדי החקירה, האם יעקב לא מת פירושו שליבו עדיין פועם והוא נושם כמו אדם חי, והחונטים טעו בו, או פירושו שמבחינה ביולוגית הוא מוגדר כמת, ליבו לא פועם והוא לא נושם, אבל בבחינה מסוימת רוחנית יש בו חיות
במעשה דחושים איתא שכאשר נפל ראשו של עשו על ברכי יעקב הוא פתח עיניו וחייך, האם זה מוכיח שהוא חי ביולוגית? הראשונים שביארו שיעקב מת ביולוגית יסבירו כמובן שאותה בחינה של חיות שנשארה בו, היא זו שאיפשרה לו לפתוח את עיניו אע"פ שהוא כבר מת.
והשתא שהתוס' מסייעים את דברי ר' יוחנן ממעשה דחושים, איך נוכל להוכיח מה דעתם בחקירה הראשונה, האם הוא מת ביולוגית או לא, הרי גם אם הם יסברו כמו שאר הראשונים שהוא מת, עדיין יש סיוע לדברי ר' יוחנן שנשארה בו בחינה מסוימת של חיות דאם היה מת לגמרי כמו שאר המתים איך יכל לפתוח את עיניו
ועל כן לענ"ד אין להוכיח מהתוס' שהם חלוקים על הראשונים
 

דיין

משתמש ותיק
הצעיר שבחבורה אמר:
דיין אמר:
ממתי מחפשים פשט באגדות חז"ל?
כל הראשונים פירשו את זה כדרש ולא כפשט, גם מה שהביאו בעלון הנ"ל להוכיח מתוס' שפירשו את זה כפשטו, לענ"ד זה טעות בהבנת התוס'
מה נשאר? ווארט מוסרי של ר' לייב חסמן, זה נקרא פשט? האם זה מוצדק לעקם את המושכלות הפשוטים ולומר שיעקב אבינו נשאר בחיים, והוא נושם כמו כל אדם, ובטעות חנטו אותו?
לא מחפשים.
אבל לא זה הנושא באשכול.
אם דעת מר שאין בכלל נושא כזה של "מקרא אני דורש" נגד מציאות, לחיי. אבל באשכול זו נשאלה השאלה בהנחה שיש נושא כזה, איך יסתדר עם דברי הרעק"א ושמא אף עם דברי רש"י. ולכך, ליישב זאת על ידי קביעה שאין בכלל נושא כזה, ולא זהו הביאור בגמרא, זה מעט מגוחך.

אשמח אם יסביר מעכ"ת מה מגוחך בזה, אם מקשים על רעק"א מכח איזו הנחה, אפשר לתרץ אותה בשני דרכים, או להשאיר את ההנחה ולמצוא תירוץ מקומי, או להפריך את ההנחה מעיקרה, האם להפריך את ההנחה זה לא תורם לדיון?
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
דיין אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
דיין אמר:
גם מה שהביאו בעלון הנ"ל להוכיח מתוס' שפירשו את זה כפשטו, לענ"ד זה טעות בהבנת התוס'
שמא יציע לפנינו ביאור 'אחר' בדברי התוס' המובאים?
לעשות רצון צדיק אציע את כוונת התוס' הנלע"ד
ראשית יש להגדיר את צדדי החקירה, האם יעקב לא מת פירושו שליבו עדיין פועם והוא נושם כמו אדם חי, והחונטים טעו בו, או פירושו שמבחינה ביולוגית הוא מוגדר כמת, ליבו לא פועם והוא לא נושם, אבל בבחינה מסוימת רוחנית יש בו חיות
במעשה דחושים איתא שכאשר נפל ראשו של עשו על ברכי יעקב הוא פתח עיניו וחייך, האם זה מוכיח שהוא חי ביולוגית? הראשונים שביארו שיעקב מת ביולוגית יסבירו כמובן שאותה בחינה של חיות שנשארה בו, היא זו שאיפשרה לו לפתוח את עיניו אע"פ שהוא כבר מת.
והשתא שהתוס' מסייעים את דברי ר' יוחנן ממעשה דחושים, איך נוכל להוכיח מה דעתם בחקירה הראשונה, האם הוא מת ביולוגית או לא, הרי גם אם הם יסברו כמו שאר הראשונים שהוא מת, עדיין יש סיוע לדברי ר' יוחנן שנשארה בו בחינה מסוימת של חיות דאם היה מת לגמרי כמו שאר המתים איך יכל לפתוח את עיניו
ועל כן לענ"ד אין להוכיח מהתוס' שהם חלוקים על הראשונים
הוא פתח את עיניו מבחינה רוחנית?
 ואיני צדיק, כך שלא זכה מר "לעשות רצון צדיק".
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
דיין אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
לא מחפשים.
אבל לא זה הנושא באשכול.
אם דעת מר שאין בכלל נושא כזה של "מקרא אני דורש" נגד מציאות, לחיי. אבל באשכול זו נשאלה השאלה בהנחה שיש נושא כזה, איך יסתדר עם דברי הרעק"א ושמא אף עם דברי רש"י. ולכך, ליישב זאת על ידי קביעה שאין בכלל נושא כזה, ולא זהו הביאור בגמרא, זה מעט מגוחך.
אשמח אם יסביר מעכ"ת מה מגוחך בזה, אם מקשים על רעק"א מכח איזו הנחה, אפשר לתרץ אותה בשני דרכים, או להשאיר את ההנחה ולמצוא תירוץ מקומי, או להפריך את ההנחה מעיקרה, האם להפריך את ההנחה זה לא תורם לדיון?
לו יהי.
 

דיין

משתמש ותיק
הצעיר שבחבורה אמר:
דיין אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
שמא יציע לפנינו ביאור 'אחר' בדברי התוס' המובאים?
לעשות רצון צדיק אציע את כוונת התוס' הנלע"ד
ראשית יש להגדיר את צדדי החקירה, האם יעקב לא מת פירושו שליבו עדיין פועם והוא נושם כמו אדם חי, והחונטים טעו בו, או פירושו שמבחינה ביולוגית הוא מוגדר כמת, ליבו לא פועם והוא לא נושם, אבל בבחינה מסוימת רוחנית יש בו חיות
במעשה דחושים איתא שכאשר נפל ראשו של עשו על ברכי יעקב הוא פתח עיניו וחייך, האם זה מוכיח שהוא חי ביולוגית? הראשונים שביארו שיעקב מת ביולוגית יסבירו כמובן שאותה בחינה של חיות שנשארה בו, היא זו שאיפשרה לו לפתוח את עיניו אע"פ שהוא כבר מת.
והשתא שהתוס' מסייעים את דברי ר' יוחנן ממעשה דחושים, איך נוכל להוכיח מה דעתם בחקירה הראשונה, האם הוא מת ביולוגית או לא, הרי גם אם הם יסברו כמו שאר הראשונים שהוא מת, עדיין יש סיוע לדברי ר' יוחנן שנשארה בו בחינה מסוימת של חיות דאם היה מת לגמרי כמו שאר המתים איך יכל לפתוח את עיניו
ועל כן לענ"ד אין להוכיח מהתוס' שהם חלוקים על הראשונים
הוא פתח את עיניו מבחינה רוחנית?
 ואיני צדיק, כך שלא זכה מר "לעשות רצון צדיק".

הוא פתח את עיניו הגשמיות, כל אדם מת לא יכול לעשות את זה כי אין בו נשמה המחיה אותו, ליעקב נשאר איזה קשר בין הנשמה לגוף בבחינה מסוימת, ואותה בחינה זיכתה אותו לפתוח את העינים כדי לראות במפלת עשו
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
דיין אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
הוא פתח את עיניו מבחינה רוחנית?
הוא פתח את עיניו הגשמיות, כל אדם מת לא יכול לעשות את זה כי אין בו נשמה המחיה אותו, ליעקב נשאר איזה קשר בין הנשמה לגוף בבחינה מסוימת, ואותה בחינה זיכתה אותו לפתוח את העינים כדי לראות במפלת עשו
לא מתאים לנכתב
גביהא בן פסיסא אמר:
ענה לו ר' יוחנן: דבריי, מכל מקום, מוכרחים; אני מקרא אני דורש: "ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים" - מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. (כלומר, בדרך כלל כשמוזכרים יעקב וישראל במקרא הכוונה היא לעם ישראל, רק כאן מודגש שהכוונה ליעקב עצמו, שכן אמר: "הנני מושיעך... ואת זרעך"!. ואיך שייך לומר ליעקב "אל תירא" אחר שכבר מת?! אלא על כרחך, שיעקב עצמו, כשזרעו מאויים הר"ז כאילו הוא עצמו מאויים, כי הוא עדיין כאילו בחיים באמצעותם).
והספדנים, החנטים והקברנים - "סבורים היו שמת" - לא השכילו שמורשתו של יעקב נמשכת ואינה פוסקת!
והדברים מאירים.
דיין אמר:
אבל זה דבר זר ומוזר, להתעסק שבעים יום בגופה, לחנוט אותה בכל מיני סממנים, ולא להרגיש נשימות ותזוזות?

אלא כמובן שדברי חכמים וחידותם לא מובנים כפשטם, ור' יוחנן התכוון לומר לו שהוא באמת לא הבין אותו, ואינו מתכוון למיתה הגשמית, דבאמת הוא מת מיתה גשמית ולכן חנטו חנטיא, דמנקודת מבטם הם סבורים שמת כי הם מסתכלים על הגשמיות, אבל ר' יוחנן עסק בפנימיות וכלפי האמת הוא לא מת בפנימיות
חי בפנימיות? או בחיצוניות? (פתח את עיניו)
פתח את עיניו הגשמיות או הרוחניות?
 

דיין

משתמש ותיק
הצעיר שבחבורה אמר:
חי בפנימיות? או בחיצוניות? (פתח את עיניו)
פתח את עיניו הגשמיות או הרוחניות?

אדם חי יש בו נשמה שמפעילה את הגוף הגשמי והופכת אותו מגוש בשר לגוף חי, וזה מאפשר לו לפתוח את העינים ולסגור אותם בעל עת שירצה, כאשר האדם מת הנשמה שלו מתנתקת מהגוף, ולכן הוא חוזר להית דומם
יש דרגות ברמת הניתוק בין הנשמה לגוף, לדוגמא כדי שהאדם יקום לתחית המתים יש הכרח שישאר איזה קשר רופף בין הנשמה לגוף, מה שנקרא בלשון הזוהר 'הבלא דגרמי', ואם הוא הלווה בריבית הוא מאבד גם את הקשר המינימלי הזה והופך להיות 'עצמות יבישות' כמו בחזון יחזקאל
כשיעקב אבינו מת, הנשמה לא התנתקה מהגוף כמו כל אדם שמת, והוא זכה שנשאר לו קשר יותר משמעותי עם הגוף, ובזכות אותו קשר הוא יכל לפתוח את העינים באותה שעה כדי שיזכה צדיק לראות במפלת הרשע
 

פריחת ההרים

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
פריחת ההרים אמר:
אמנם תירצה 'מקרא אני דורש', אבל רק אחרי שהקושיא נשאלה.
ולכן גם רעק"א שואל.
ולמה אין לתרץ גם על זה מקרא אני דורש??
כי יש תירוץ יותר טוב.
מקרא אני דורש זה כשאין דרך ליישב הדרשה עם פשט הכתובים ופשט המציאות.
 
 

ה' הוא האלוקים

משתמש ותיק
דיין אמר:
ה' הוא האלוקים אמר:
גביהא בן פסיסא אמר:
התורה אמרה "וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו." ובוודאי הכוונה היא שמת, ולא בא ר' יוחנן לחלוק על זה אלא לומר שיעקב אבינו נחשב כלא-מת, שאין זה נחשב שעניינו נסתיים ובטל מן העולם. אלא שלפי זה תגובת ר' יצחק תמוהה ביותר; וכי לא הבין שכוונת ר' יוחנן לרעיון ולא כפשוטו? וכי בעלב'ת היה? ומה פשר דברי רש"י: "כסבורים היו שמת"?
ושמעתי לבאר העניין, דהנה יש לתמוה למה לא שאל ר' יצחק: וכי לחינם אמרה תורה שיעקב אבינו מת?? ולא שאל אלא על ההספד, החנטה והקבורה?! - הלא דבר הוא.
אלא ביאור העניין, שר' יצחק נתכוון להקשות: לפי דבריך, שרעיונו של יעקב לא מת, לא היה להם לחנטו, שעניין החנטה הוא הנצחת גופו של אדם, דבר הנצרך כאשר כל מה שנשאר ממנו הוא רק גופו, ורוצים להנציח לפחות את הגוף; וכן לא היה להם לבכותו יותר מדי ולהספידו מספד גדול; וכן סביב הקבורה לא היה צריך לעשות עסק גדול כזה.
שכל אלו שייכים באבידה נצחית, ולא באדם ש'כאילו לא מת'. והנה בתורה מודגשים שלושת עניינים אלו: החנטה, המספד והקבורה!
ענה לו ר' יוחנן: דבריי, מכל מקום, מוכרחים; אני מקרא אני דורש: "ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים" - מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. (כלומר, בדרך כלל כשמוזכרים יעקב וישראל במקרא הכוונה היא לעם ישראל, רק כאן מודגש שהכוונה ליעקב עצמו, שכן אמר: "הנני מושיעך... ואת זרעך"!. ואיך שייך לומר ליעקב "אל תירא" אחר שכבר מת?! אלא על כרחך, שיעקב עצמו, כשזרעו מאויים הר"ז כאילו הוא עצמו מאויים, כי הוא עדיין כאילו בחיים באמצעותם).
והספדנים, החנטים והקברנים - "סבורים היו שמת" - לא השכילו שמורשתו של יעקב נמשכת ואינה פוסקת!
והדברים מאירים.
יפה מאוד.
אבל זה דרש, ואנחנו מדברים בעיקר על הפשט.
ממתי מחפשים פשט באגדות חז"ל?
כל הראשונים פירשו את זה כדרש ולא כפשט, גם מה שהביאו בעלון הנ"ל להוכיח מתוס' שפירשו את זה כפשטו, לענ"ד זה טעות בהבנת התוס'
מה נשאר? ווארט מוסרי של ר' לייב חסמן, זה נקרא פשט? האם זה מוצדק לעקם את המושכלות הפשוטים ולומר שיעקב אבינו נשאר בחיים, והוא נושם כמו כל אדם, ובטעות חנטו אותו?
הראשונים מפרשים כפשט, הבעיה שגם אותם דורשים... [רש"י כותב כסבורים היו שמת. כל השאר זה שיינע דרשות]
מה לעשות שהגמרא עצמה הבינה שזה פשט? אחרת מה העניין של 'מקרא אני דורש', שרק יאמר לו כסבורים היו?
אלא על כרחך מדובר שבגלל שזה סותר את הידוע לנו, אנו צריכים פסוק.
 

דיין

משתמש ותיק
ליקטתי כמה מקומות שמצינו שמקשים על התורה ופירושיה מהמציאות, אני מאמין שיש עוד עשרות או מאות מקומות כאלה

בראשונה כמובן הסוגיא שהובאה בפתיחת האשכול, תענית ט: ר' אליעזר דרש מפסוק, ור' יהושע הקשה לו מהמציאות "והלא מימי אוקיינוס מלוחין הן", ור' אליעזר לא תירץ לו "מקרא אני דורש"
זבחים קיג: א"ר אבהו למה נקרא שמה שנער שמנערת עשיריה, והקשתה הגמ' והא קחזינן דהוו, ולא תירצה מקרא אני דורש שזה הלשון שנער.
עירובין יד. כל שיש בהיקפו ג"ט יש ברוחבו טפח, דרשוהו מפסוק במלכים, וכל הראשונים הקשו שזה נסתר מהמציאות.
רמב"ן בראשית פרק לה פסוק ט"ז דחה את פירוש הרד"ק בפסוק מכח קושיא מציאותית שראה בעיניו שהגיע לא"י
הגר"א באו"ח סימן רס"א דחה את ר"ת מכח שהחוש מכחיש לכל רואה
הגר"א באו"ח סימן תנ"ט דחה את תרומת הדשן מכח המציאות שאומרים התוכנים
מהר"ל בבאר הגולה באר ו פרק ג' הקשה על דברי חז"ל לגבי חמה מעל הרקיע שהחוש מכחיש זה.
 

ה' הוא האלוקים

משתמש ותיק
דיין אמר:
ליקטתי כמה מקומות שמצינו שמקשים על התורה ופירושיה מהמציאות, אני מאמין שיש עוד עשרות או מאות מקומות כאלה
בראשונה כמובן הסוגיא שהובאה בפתיחת האשכול, תענית ט: ר' אליעזר דרש מפסוק, ור' יהושע הקשה לו מהמציאות "והלא מימי אוקיינוס מלוחין הן", ור' אליעזר לא תירץ לו "מקרא אני דורש"
זבחים קיג: א"ר אבהו למה נקרא שמה שנער שמנערת עשיריה, והקשתה הגמ' והא קחזינן דהוו, ולא תירצה מקרא אני דורש שזה הלשון שנער.
עירובין יד. כל שיש בהיקפו ג"ט יש ברוחבו טפח, דרשוהו מפסוק במלכים, וכל הראשונים הקשו שזה נסתר מהמציאות.
רמב"ן בראשית פרק לה פסוק ט"ז דחה את פירוש הרד"ק בפסוק מכח קושיא מציאותית שראה בעיניו שהגיע לא"י
הגר"א באו"ח סימן רס"א דחה את ר"ת מכח שהחוש מכחיש לכל רואה
הגר"א באו"ח סימן תנ"ט דחה את תרומת הדשן מכח המציאות שאומרים התוכנים
מהר"ל בבאר הגולה באר ו פרק ג' הקשה על דברי חז"ל לגבי חמה מעל הרקיע שהחוש מכחיש זה.
ר' יוחנן הקשה מפסוק על המציאות: [ברכות ח.]אמרו ליה לר' יוחנן איכא סבי בבבל תמה ואמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה כתיב אבל בחוצה לארץ לא? עד שתירץ שבזכות שמקדמי ומחשכי לבתי כנסיות.

 
 

דיין

משתמש ותיק
ה' הוא האלוקים אמר:
ר' יוחנן הקשה מפסוק על המציאות: [ברכות ח.]אמרו ליה לר' יוחנן איכא סבי בבבל תמה ואמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה כתיב אבל בחוצה לארץ לא? עד שתירץ שבזכות שמקדמי ומחשכי לבתי כנסיות.
יישר כח
אולי יש גם להוסיף את התוס' בע"ז כד: שהקשו מכמה עניינים שהמציאות מכחישה לדברי חז"ל והוצרכו לומר שהשתנו הטבעים
 

דיין

משתמש ותיק
ה' הוא האלוקים אמר:
דיין אמר:
.......
הגר"א באו"ח סימן רס"א דחה את ר"ת מכח שהחוש מכחיש לכל רואה
.......
ומלבדו אף אחד לא הקשה כן!

כמדומה שגם בעל התניא הקשה כך
ומ"מ מי שלא הקשה אינו משום שהתעלם מהמציאות אלא משום שהיה לו תירוץ
 

ה' הוא האלוקים

משתמש ותיק
דיין אמר:
ה' הוא האלוקים אמר:
דיין אמר:
.......
הגר"א באו"ח סימן רס"א דחה את ר"ת מכח שהחוש מכחיש לכל רואה
.......
ומלבדו אף אחד לא הקשה כן!
כמדומה שגם בעל התניא הקשה כך
ומ"מ מי שלא הקשה אינו משום שהתעלם מהמציאות אלא משום שהיה לו תירוץ
או שלא היה תירוץ ואחזו שא"א להקשות מהמציאות על 'מקרא אני דורש'.
איני זוכר אם היה המעשה שהקשה לו תלמידו שחזינן דלאו הכי [על ר"ת], אמר לו ההלכה נקבעת פה [הצביע על השו"ע] ולא פה [הצביע על השמים].
 

דיין

משתמש ותיק
דיין אמר:
כמדומה שגם בעל התניא הקשה כך
התודה והברכה להרב שציין בפרטי למקור הדברים בסדור
https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=30450#p=266&fitMode=fitwidth&hlts=&ocr=

ה' הוא האלוקים אמר:
או שלא היה תירוץ ואחזו שא"א להקשות מהמציאות על 'מקרא אני דורש'.
איני זוכר אם היה המעשה שהקשה לו תלמידו שחזינן דלאו הכי [על ר"ת], אמר לו ההלכה נקבעת פה [הצביע על השו"ע] ולא פה [הצביע על השמים].

נגד כל המקורות שהובאו לעיל?
הסיפור הנ"ל ידוע על הרב מבריסק והגר"י אברמסקי, אבל מובן מאיליו שאין להוכיח ממנו מאומה, הרב מבריסק התרעם על מה שהיה נשמע מהשאלה שניתן להקשות על ר"ת ולדחות אותו מההלכה על סמך קושיא, הוא לא שכח לרגע שגם הגר"א מקשה קושיות מציאותיות על ר"ת, אלא שהגר"א יכול לדחות את ר"ת, אנו תלמידי שניהם ואין לנו אלא לנסות להבין אותם
 

ה' הוא האלוקים

משתמש ותיק
דיין אמר:
ה' הוא האלוקים אמר:
או שלא היה תירוץ ואחזו שא"א להקשות מהמציאות על 'מקרא אני דורש'.
איני זוכר אם היה המעשה שהקשה לו תלמידו שחזינן דלאו הכי [על ר"ת], אמר לו ההלכה נקבעת פה [הצביע על השו"ע] ולא פה [הצביע על השמים].
נגד כל המקורות שהובאו לעיל?
הסיפור הנ"ל ידוע על הרב מבריסק והגר"י אברמסקי, אבל מובן מאיליו שאין להוכיח ממנו מאומה, הרב מבריסק התרעם על מה שהיה נשמע מהשאלה שניתן להקשות על ר"ת ולדחות אותו מההלכה על סמך קושיא, הוא לא שכח לרגע שגם הגר"א מקשה קושיות מציאותיות על ר"ת, אלא שהגר"א יכול לדחות את ר"ת, אנו תלמידי שניהם ואין לנו אלא לנסות להבין אותם
מה הם כל המקורות?
אם הגר"י אברמסקי היה מקשה מגמרא, גם היה עונה לו כך? לא, למה?
כי מגמרא אפשר להקשות על ר"ת ומהכוכבים לא, למה? כי לא מקשים מהמציאות.
למה הגר"א הקשה? כי היה לו פשט אחר בסוגיא, מימלא אין לו כל סיבה להסביר הסבר הדוחק בסוגיא.
למה אף אחד אחר לא הקשה? כי לא מקשים ממציאות על שיטה. [הרי ר"ת לא ראה הסבר אחר בסוגיא]
 
 

יחיה

משתמש ותיק
ה' הוא האלוקים אמר:
דיין אמר:
ה' הוא האלוקים אמר:
ומלבדו אף אחד לא הקשה כן!
כמדומה שגם בעל התניא הקשה כך
ומ"מ מי שלא הקשה אינו משום שהתעלם מהמציאות אלא משום שהיה לו תירוץ
או שלא היה תירוץ ואחזו שא"א להקשות מהמציאות על 'מקרא אני דורש'.
איני זוכר אם היה המעשה שהקשה לו תלמידו שחזינן דלאו הכי [על ר"ת], אמר לו ההלכה נקבעת פה [הצביע על השו"ע] ולא פה [הצביע על השמים].

ראה המצורף פה:
 

קבצים מצורפים

  • אוצר החכמה_עובדות והנהגות - ב - מלר, שמעון יוסף בן אלימלך_376_377.pdf
    301.7 KB · צפיות: 3
חלק עליון תַחתִית