תענית כ"ז ב' - מדוע אדם חלוש ביום א'?

שלו'

משתמש ותיק
תענית כ"ז ב'
 
באחד בשבת מ''ט לא [מתענים] כו' ר' שמואל בר נחמני אמר מפני שהוא שלישי ליצירה

ופי' במיוחס לרש"י:

שלישי ליצירה. דאדם נברא ביום ששי ובכל יום שלישי הוי חלוש כדכתיב (שם לד) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים:

 
צ"ב הדמיון ל'בהיותם כואבים' שהיה ע"י שמלו ופצעו עצמם, ואיך אפשר לדמות לזה יצירת האדם ע"י השי"ת?

[שו"ר לשו"ת דברי יציב יו"ד ק"נ].

 
ובעיקר צ"ב, מה נוגע מה שאדם הראשון נוצר ביום ו' והיה חלוש ביום א' לכל בני אדם שבכל הדורות???

האם יש ללמוד מכאן שמתחדש דבר ביצירתנו בכל יום ו' – שלכן יש חולשה ביום א'?

 
 

תיובתא

משתמש ותיק
שלו' אמר:
תענית כ"ז ב'
 
באחד בשבת מ''ט לא [מתענים] כו' ר' שמואל בר נחמני אמר מפני שהוא שלישי ליצירה

ופי' במיוחס לרש"י:

שלישי ליצירה. דאדם נברא ביום ששי ובכל יום שלישי הוי חלוש כדכתיב (שם לד) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים:

 
צ"ב הדמיון ל'בהיותם כואבים' שהיה ע"י שמלו ופצעו עצמם, ואיך אפשר לדמות לזה יצירת האדם ע"י השי"ת?

[שו"ר לשו"ת דברי יציב יו"ד ק"נ].

 
ובעיקר צ"ב, מה נוגע מה שאדם הראשון נוצר ביום ו' והיה חלוש ביום א' לכל בני אדם שבכל הדורות???

האם יש ללמוד מכאן שמתחדש דבר ביצירתנו בכל יום ו' – שלכן יש חולשה ביום א'?

 
אדם הראשון עבר ביום השישי ניתוח בהרדמה לכריתת צלע. נראה לי יותר מסובך ממילה.
 

שלו'

משתמש ותיק
פותח הנושא
תיובתא אמר:
שלו' אמר:
תענית כ"ז ב'
 
באחד בשבת מ''ט לא [מתענים] כו' ר' שמואל בר נחמני אמר מפני שהוא שלישי ליצירה

ופי' במיוחס לרש"י:

שלישי ליצירה. דאדם נברא ביום ששי ובכל יום שלישי הוי חלוש כדכתיב (שם לד) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים:

 
צ"ב הדמיון ל'בהיותם כואבים' שהיה ע"י שמלו ופצעו עצמם, ואיך אפשר לדמות לזה יצירת האדם ע"י השי"ת?

[שו"ר לשו"ת דברי יציב יו"ד ק"נ].

 
אדם הראשון עבר ביום השישי ניתוח בהרדמה לכריתת צלע. נראה לי יותר מסובך ממילה.
יפה כתב, וכך מצדד בשו"ת דברי יציב שם,
אך בעניותי לא הבנתי, דהפשטות משמע דשייך לעצם יצירתו שלו, ולא אמרו יום ג' לכריתת הצלע.
 
 

תיובתא

משתמש ותיק
שלו' אמר:
תיובתא אמר:
שלו' אמר:
תענית כ"ז ב'
 
באחד בשבת מ''ט לא [מתענים] כו' ר' שמואל בר נחמני אמר מפני שהוא שלישי ליצירה

ופי' במיוחס לרש"י:

שלישי ליצירה. דאדם נברא ביום ששי ובכל יום שלישי הוי חלוש כדכתיב (שם לד) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים:

 
צ"ב הדמיון ל'בהיותם כואבים' שהיה ע"י שמלו ופצעו עצמם, ואיך אפשר לדמות לזה יצירת האדם ע"י השי"ת?

[שו"ר לשו"ת דברי יציב יו"ד ק"נ].

 
אדם הראשון עבר ביום השישי ניתוח בהרדמה לכריתת צלע. נראה לי יותר מסובך ממילה.
יפה כתב, וכך מצדד בשו"ת דברי יציב שם,
אך בעניותי לא הבנתי, דהפשטות משמע דשייך לעצם יצירתו שלו, ולא אמרו יום ג' לכריתת הצלע.
בדוחק י"ל שהוא שלישי ליצירת האשה.
 

יחיה

משתמש ותיק
שלו' אמר:
תענית כ"ז ב'
באחד בשבת מ''ט לא [מתענים] כו' ר' שמואל בר נחמני אמר מפני שהוא שלישי ליצירה

ופי' במיוחס לרש"י:

שלישי ליצירה. דאדם נברא ביום ששי ובכל יום שלישי הוי חלוש כדכתיב (שם לד) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים:

צ"ב הדמיון ל'בהיותם כואבים' שהיה ע"י שמלו ופצעו עצמם, ואיך אפשר לדמות לזה יצירת האדם ע"י השי"ת?

[שו"ר לשו"ת דברי יציב יו"ד ק"נ].

ובעיקר צ"ב, מה נוגע מה שאדם הראשון נוצר ביום ו' והיה חלוש ביום א' לכל בני אדם שבכל הדורות???

האם יש ללמוד מכאן שמתחדש דבר ביצירתנו בכל יום ו' – שלכן יש חולשה ביום א'?

רבינו בחיי - פרשת וישלח:
ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. ידוע מדרך חכמת הטבע, כי כל שלישי חלוש בכל הנבראים כולם, בין שהוא יום שלישי ללידה, בין שהוא יום שלישי לימות העולם, שהרי יום שלישי כוכב מאדים, ומפני זה יגדל הכאב בכל מכה ביום השלישי, ויהיה הנימול ביום השלישי למילה יותר חלוש. ורבותינו אמרו: (שבת פו א) שמותר לעשות לנימול ביום שלישי למילתו שחל להיות בשבת, כל מה שיצטרך כמו בחול ממש, לפי שהוא מסוכן ביום שלישי יותר משאר הימים.
וחכמי התכונה כתבו: כי יום שלישי מזלו עקרב, ומלכו סמאל, ומשרתו מאדים, ומזה אמרו רז"ל: (תענית כז ב) אנשי מעמד [לא] היו מתענין ביום ראשון, מפני שהוא יום שלישי ליצירה, פי' ליצירת אדם הראשון שנברא בששי...
 

יחיה

משתמש ותיק
שו"ת הרשב"א - חלק ז סימן שמט:
תשובה, נראה לי, כי נשמה יתירה שאמרו הוא מפני שהימים נפעלים כפי ענין התחלת בריאתם, וכמו שאמרו במסכת תענית פ' בשלשה פרקים בשנה אנשי משמר היו מתפללין על קרבן אחיהם וכו' אנשי משמר נכנסים בבית הכנסת ויושבים ארבע תעניות בשבת בשני ובשלישי וברביעי ובחמישי
  • בשני על יורדי הים. כלומר מפני שבו נחלקו המים ועלול להיות סער בימים.
  • ובשלישי על הולכי מדברות. כלומר שבו נראתה היבשה.
  • ברביעי שלא תפול אסכרה בתינוקות. כלומר שבו נבראו המאורות דכתי' בהו והיו למאורות ברקיע השמים והוא חסר למארת כתיב.
  • ובחמישי על [עוברות] ומיניקות עוברות שלא יפילו. ומיניקות שיניקו את בניהן. כלומר לפי שבאותו יום נבראו עופות ודגים.
ולפיכך כשנגמרה מלאכת הבריאה, עמד העולם על בריאותו ושלימותו בשבת, כששבת חוזרין ימות השבת חלילה להיות נפעלים כתחילתן, ויום הראשון חלוש מכולם שממנו ההתחלה, וכענין זה אמרו עוד שם ביום הראשון שלא היו מתענין בו, מפני שהוא שלישי ליצירה. כלומר ליצירת האדם, והאדם חלוש בשלישי ליצירה, כתינוקות שהם חלושים בשלישי, כמו שמוזכר בדברי חכמים. ואמרו אי נמי משום נשמה יתירה, ופירושו כמו שאמרתי. ולפיכך צריך דבר ריחני להשיב נפש ולחזק...
 
חלק עליון תַחתִית