דף טז: בשכח לערב פעם שניה - בהפסק רגל אחד שכן עירב

בן יהוידע

משתמש ותיק
להלכה נקטינן דבשכח פעם שני לערב נקרא פושע ולא יכול לסמוך על עירוב גדול העיר (או כל מי שזיכה לכל העיר) כך פסק במ״ב (ויש חולקים על פסק זה)
והנה בכף החיים (ובעוד פוסקים) מובא דאם שכח ברצף מחמרינן עליו אך בהפסק רגל שכן עירב אפשר לסמוך על עירוב זה.
אך בחיי אדם מחמיר גם בהפסק רגל - ומדייק לפי שיטתו בהסבר דברי רש״י שההוא סמיא שכח פעם שנייה ׳לשנה׳ למרות שבאמצע היה כבר רגל אחר (סוכות שבין שני הר״ה ששכח) - שגם אם לא היו רצופים לא יכול לסמוך עוד.

האם ידוע לפי אלו שמחמירים כך, עד כמה? דהיינו האם זה פעם בחיים או פעם בשנה?
 

בן יהוידע

משתמש ותיק
פותח הנושא
פינחס רוזנצוויג אמר:
בן יהוידע אמר:
למרות שבאמצע היה כבר רגל אחר (סוכות שבין שני הר״ה ששכח)
יש לדחות, שבסוכות וש"ת לא הניח ולא היה עצב כי לא היה צריך לאכול.
כמובן.
לכאורה יש לדחות בעוד אופנים (עיין במהר״ם שיף דרק פעם השני הוה ר״ה - ופעם ראשון היה בשבועות - וטוען על המהרש״א)
השאלה שלי היא - ללא קשר להוכחה - רק לגבי הדין שפוסק שם בחיי אדם דגם בהפסק וכנזכר בתגובתי הראשונה.
 

חימקו

משתמש ותיק
בן יהוידע אמר:
להלכה נקטינן דבשכח פעם שני לערב נקרא פושע ולא יכול לסמוך על עירוב גדול העיר (או כל מי שזיכה לכל העיר) כך פסק במ״ב (ויש חולקים על פסק זה)
והנה בכף החיים (ובעוד פוסקים) מובא דאם שכח ברצף מחמרינן עליו אך בהפסק רגל שכן עירב אפשר לסמוך על עירוב זה.
אך בחיי אדם מחמיר גם בהפסק רגל - ומדייק לפי שיטתו בהסבר דברי רש״י שההוא סמיא שכח פעם שנייה ׳לשנה׳ למרות שבאמצע היה כבר רגל אחר (סוכות שבין שני הר״ה ששכח) - שגם אם לא היו רצופים לא יכול לסמוך עוד.

האם ידוע לפי אלו שמחמירים כך, עד כמה? דהיינו האם זה פעם בחיים או פעם בשנה?
ראה ערוך השולחן (סימן תקכז ס' יח) התיחסותו לזמננו.
 
 

בן יהוידע

משתמש ותיק
פותח הנושא
(גם הוא) נרמז בפסקא זו
בן יהוידע אמר:
(ויש חולקים על פסק זה)
אך ביודעי שהרבה מורי הוראה פוסקים בזו כמשנה ברורה לכן שאלתי לפי חומרת הח״א מה הגדר.
 

יחיה

משתמש ותיק
בן יהוידע אמר:
להלכה נקטינן דבשכח פעם שני לערב נקרא פושע ולא יכול לסמוך על עירוב גדול העיר (או כל מי שזיכה לכל העיר) כך פסק במ״ב (ויש חולקים על פסק זה)
והנה בכף החיים (ובעוד פוסקים) מובא דאם שכח ברצף מחמרינן עליו אך בהפסק רגל שכן עירב אפשר לסמוך על עירוב זה.
אך בחיי אדם מחמיר גם בהפסק רגל - ומדייק לפי שיטתו בהסבר דברי רש״י שההוא סמיא שכח פעם שנייה ׳לשנה׳ למרות שבאמצע היה כבר רגל אחר (סוכות שבין שני הר״ה ששכח) - שגם אם לא היו רצופים לא יכול לסמוך עוד.

האם ידוע לפי אלו שמחמירים כך, עד כמה? דהיינו האם זה פעם בחיים או פעם בשנה?

החיי אדם בעצמו הנה נשאר בספק 
נשמת אדם חלק ב-ג (הלכות שבת ומועדים) כלל קב סעיף ה: ונ"ל לדקדק, דאפילו לא היו ב' י"ט רצופין אלא ששכח בשנה זו בר"ה שחל ה"ו, ולשנה אחרת חל ג"כ ה"ו, אף על גב דאז גם סוכות חל ה"ו ועירב בו, מ"מ כיון שהוא בפעם ב' נקרא פושע, שהרי פירש"י שם [ד"ה] לשנה, "וראש השנה היה, לשנה אחרת", א"כ מוכח כמו שכתבתי.
ומרשב"א שהבאתי שכתב "פעם אחר פעם" לא משמע הכי וצ"ע, וגם מרש"י אינו מוכרח די"ל דלאו דוקא שנה שלימה אלא היה פעם אחת בפסח: 

עכ"פ מסתבר שוודאי אין להחמיר יותר מן הדקדוק של החיי אדם בגמרא: לשנה.
 
 
חלק עליון תַחתִית