הערות והארות דיוקים ועיונים בגמרא ורש״י מסכת ביצה

שמואל דוד

משתמש ותיק
ב. 

רש״י ד״ה ומי אמר רב נחמן הכי - דבית הלל כר' יהודה

צ״ע קצת מדוע לא נקט נמי דבית שמאי כרבי שמעון?
 

במבי

משתמש ותיק
ואולי מכיוון דבית שמאי במקום בית הלל אינה משנה
 

Elhanan

משתמש ותיק
ומי אמר רב נחמן הכי-דבית הלל שהלכה כמותן כר' יהודה שאין הלכה כמותו.
 

HaimL

משתמש ותיק
Elhanan אמר:
ומי אמר רב נחמן הכי-דבית הלל שהלכה כמותן כר' יהודה שאין הלכה כמותו.
זאת בדיוק שאלת השואל, מאחר וזה סימטרי לחלוטין, היה יכול לומר, ומי א"ר נחמן הכי דב"ש (שאין הלכה כמותן) כר"ש (שהלכה כמותו).
 
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
ג.

רש״י ד״ה שמא יסחוט - וסחיטת פירות תולדה דדש היא שמפרקן מתוך זג שלהן כמפרק תבואה מקש שלה

ד״ה ומשקין בלועין - בחרצן וזבין לחוץ. פתח בזג וסיים בחרצן וצ״ע בזה.
 

HaimL

משתמש ותיק
אפשר אולי לומר, ע"פ לשון הגמרא בנזיר, שחרצן הוא כל בשר הפרי המקיף את הזרעים, וזג הוא הקליפה. ולכן המשקים הלא מצויים בבשר הפרי, וכשסוחט אותם אז המשקים יוצאים מחוץ לקליפה החיצונית.
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
ח.

רש״י ד״ה פטור עליה - כדמפרש טעמא בפ"ק דחגיגה דכיון דאינו צריך אלא לעפרה ולא לגומא אינו בונה ולא חורש אלא מקלקל וכל המקלקלים פטורים

צ״ע מדוע ציין למסכת חגיגה ולא למסכת שבת. חדא, ששם עיקר הסוגיא. ועוד, מסכת שבת קודם למסכת חגיגה בסדר מועד.
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
ח:

רש״י ד״ה הכניס עפר לכסות בו צואה - ביום טוב שיש לו תינוק וירא שמא יטיל רעי ביו"ט לפניו

ד״ה אסור לכסות בו צואה - אם יש לו תינוק “קטן” והטיל צואה ביום טוב מאי טעמא דם צפור ודאי היה לו שישחטנו ויהא צריך כסוי אבל הצואה ספק הוא אם יארע במקום המאוס לו ודעתו לודאי ולא לספק

מדוע כאן הוסיף רש״י תיבת קטן, וצ״ע.
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
ו.

אמר רבא מת ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממים מת ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל ואפילו בשני ימים טובים של ר"ה מה שאין כן בביצה

לכאורה הלשון ק״ק, והכי הול״ל ואפילו ביום טוב שני של ראש השנה, וצ״ע.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
שמואל דוד אמר:
ו.

אמר רבא מת ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממים מת ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל ואפילו בשני ימים טובים של ר"ה מה שאין כן בביצה

לכאורה הלשון ק״ק, והכי הול״ל ואפילו ביום טוב שני של ראש השנה, וצ״ע.

'ואפילו' קאי על כל דברי רבא ולא על הסיפא בלבד, וכאומר: ואפילו בשני ימים טובים של ר"ה - מת ביום הראשון [ר"ה] יתעסקו בו עממים מת ביו"ט שני [ר"ה] יתעסקו בו ישראל.
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
שמואל דוד אמר:
ו.

אמר רבא מת ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממים מת ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל ואפילו בשני ימים טובים של ר"ה מה שאין כן בביצה

לכאורה הלשון ק״ק, והכי הול״ל ואפילו ביום טוב שני של ראש השנה, וצ״ע.

'ואפילו' קאי על כל דברי רבא ולא על הסיפא בלבד, וכאומר: ואפילו בשני ימים טובים של ר"ה - מת ביום הראשון [ר"ה] יתעסקו בו עממים מת ביו"ט שני [ר"ה] יתעסקו בו ישראל.

גם אני חשבתי כן, אולם מרש״י משמע קצת שהכוונה דוקא לסיפא. וכן מבואר במתיבתא ושוט שטיין כו׳ ועיין לשון השו״ע.  
 

נדיב לב

משתמש ותיק
שמואל דוד אמר:
נדיב לב אמר:
שמואל דוד אמר:
ו.

אמר רבא מת ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממים מת ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל ואפילו בשני ימים טובים של ר"ה מה שאין כן בביצה

לכאורה הלשון ק״ק, והכי הול״ל ואפילו ביום טוב שני של ראש השנה, וצ״ע.

'ואפילו' קאי על כל דברי רבא ולא על הסיפא בלבד, וכאומר: ואפילו בשני ימים טובים של ר"ה - מת ביום הראשון [ר"ה] יתעסקו בו עממים מת ביו"ט שני [ר"ה] יתעסקו בו ישראל.

גם אני חשבתי כן, אולם מרש״י משמע קצת שהכוונה דוקא לסיפא. וכן מבואר במתיבתא ושוט שטיין כו׳ ועיין לשון השו״ע.  

אדרבה. בכו"א ראיתי את דברי רש"י ולכאורה אין מדבריו משמעות סותרת, הוא בסה"כ מבאר את הצד להקל בביצה בר"ה, דבר ששייך רק ביו"ט שני.
 

בן יהוידע

משתמש ותיק
במס' שבת (קלט:) מובא מימרא דרבא כך: ואפי' ביום טוב שני של ראש השנה.


מצאתי לשון מעניינת בתשובות הרא"ש (כלל כג) שכתב:
מת ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממים אפילו ביום א' של ר"ה.

ולפני שננסה להסביר מ"מ רואין שהוא ז"ל סבר שיש יותר חידוש - גם בדין של יתעסקו בו עממין - ביום א' של ר"ה מבשאר יו"ט וא"כ אפשר שלכן כתוב בגמ' ואפי' בשני ימים טובים כדי לרמז על שני החידושים.
 
 

בן יהוידע

משתמש ותיק
שאלה קטנה:
בדף י״ז ברש״י ד״ה (ואומר מעין המאורע) בעבודה, כותב רש״י כגון יעלה ויבא בברכת העבודה ע״כ.
האם יש איזשהו נוסח אחר שאפשר לומר בעבודה (לאפוקי למאן דאמר בהודאה) שרש״י אומר כגון יעלה ויבא?
 

פרדס יוסף

משתמש רגיל
רב ביבי אמר הגזרה שמא ישהא תניא כוותיה דרב ביבי כלי שנטמא מערב יום טוב אין מטבילין אותו ביום טוב גזרה שמא ישהא.
קשה לי אם כן גם בחול המועד יהא אסור להטביל משום הא.
 

HaimL

משתמש ותיק
בן יהוידע אמר:
שאלה קטנה:
בדף י״ז ברש״י ד״ה (ואומר מעין המאורע) בעבודה, כותב רש״י כגון יעלה ויבא בברכת העבודה ע״כ.
האם יש איזשהו נוסח אחר שאפשר לומר בעבודה (לאפוקי למאן דאמר בהודאה) שרש״י אומר כגון יעלה ויבא?
בפשטות, כל מה שיגיד, שיש בו הזכרת מעין המאורע, ש"ד. 
 
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
בן יהוידע אמר:
שאלה קטנה:
בדף י״ז ברש״י ד״ה (ואומר מעין המאורע) בעבודה, כותב רש״י כגון יעלה ויבא בברכת העבודה ע״כ.
האם יש איזשהו נוסח אחר שאפשר לומר בעבודה (לאפוקי למאן דאמר בהודאה) שרש״י אומר כגון יעלה ויבא?

עיין אמת ליעקב וע״ע ספר שמחת יום טוב (צינץ). 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
בן יהוידע אמר:
האם יש איזשהו נוסח אחר שאפשר לומר בעבודה שרש״י אומר כגון יעלה ויבא?
אמירת נוסח 'יעלה ויבוא' בתור הזכרת מעין המאורע – מנהג מאוחר הוא, והיינו דמפרש רש"י דעת ת"ק 'ואומר מעין המאורע בעבודה' – כגון נוסח 'יעלה ויבוא' שנוהגים אנו לומר בברכת עבודה, שענינו תחנה ובקשה; מה שאין כן לדעת רבי אליעזר, שאומר מעין המאורע בהודאה, אומרים נוסח שענינו הודאה, דוגמת 'על הנסים' בחנוכה ופורים.
.​
ואגב יש להעיר: בפרק במה מדליקין על הא דתני רבי אושעיא: 'ימים שיש בהם קרבן מוסף מתפלל י"ח ואומר מעין המאורע בעבודה', מפרש רש"י:
לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְרוּשָׁלַיִם לְהָשִׁיב עֲבוֹדָה לִמְקוֹמָהּ לַעֲשׂוֹת קָרְבְּנוֹת הַיּוֹם.
ונוסח 'יעלה ויבוא' הנהוג כיום ענינו 'תפלת זכרונות'. וצ"ת.
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
בן יהוידע אמר:
רש"י בד״ה בעבודה כותב: כגון יעלה ויבא בברכת העבודה.
בלשון רש"י רווח השימוש בתיבת 'כגון' במובן של 'דהיינו' (ודוגמאות למכביר), אם כי, כאמור בהודעה הקודמת, כאן המובן הוא 'כדוגמת'.​
 

בן יהוידע

משתמש ותיק
תודה על תגובתך המלאה.

בנוגע לתגובה השנייה; אכן ולכן זו הוגדרה רק שאלה קטנה…
 

בן יהוידע

משתמש ותיק
פרדס יוסף אמר:
רב ביבי אמר הגזרה שמא ישהא תניא כוותיה דרב ביבי כלי שנטמא מערב יום טוב אין מטבילין אותו ביום טוב גזרה שמא ישהא.
קשה לי אם כן גם בחול המועד יהא אסור להטביל משום הא.
לכאורה החשש רק שישהא עד הרגל ויטבלם ביום טוב - במקום בערב יום טוב -  משום שאז הוא פנוי אך לא ישהנו עד אחר יום טוב הראשון דהא חייבין להיות בטהרה ברגל.
 
 

פרדס יוסף

משתמש רגיל
בן יהוידע אמר:
פרדס יוסף אמר:
רב ביבי אמר הגזרה שמא ישהא תניא כוותיה דרב ביבי כלי שנטמא מערב יום טוב אין מטבילין אותו ביום טוב גזרה שמא ישהא.
קשה לי אם כן גם בחול המועד יהא אסור להטביל משום הא.
לכאורה החשש רק שישהא עד הרגל ויטבלם ביום טוב - במקום בערב יום טוב -  משום שאז הוא פנוי אך לא ישהנו עד אחר יום טוב הראשון דהא חייבין להיות בטהרה ברגל.
חייב לטהר גם כל כליו ברגל ? 

אני הבנתי שהוא חשש שמא ישהה מחמת הזמן שיש לו במועד אשר להכי אסרו חז''ל עשיית מלאכה בימי המועד
 
 

בן יהוידע

משתמש ותיק
פרדס יוסף אמר:
בן יהוידע אמר:
לכאורה החשש רק שישהא עד הרגל ויטבלם ביום טוב - במקום בערב יום טוב -  משום שאז הוא פנוי אך לא ישהנו עד אחר יום טוב הראשון דהא חייבין להיות בטהרה ברגל.
חייב לטהר גם כל כליו ברגל ? 

אני הבנתי שהוא חשש שמא ישהה מחמת הזמן שיש לו במועד אשר להכי אסרו חז''ל עשיית מלאכה בימי המועד
א. אינני יודע אם החיוב כולל לטהר כל כליו אבל בטח שמשום חיוב לטהר עצמו כן הטבילו גם כל הכלים כמו שכתב רש״י במתני׳ (ד״ה מלפני השבת - דקי"ל בר"ה חייב אדם לטהר את עצמו ברגל וכו׳ הלכך יטביל מערב שבת דאסור להטביל בשבת)

ב. כמובן אתה צודק בהבנתך שהחשש שמא ישהא מחמת שיהיה פנוי.
אני כתבתי רק דשמא חשש זה הינו רק ליום הראשון של יו״ט כי אז עסוקים בטבילה מחמת חיוב וכו׳ אבל לא ישהו עד חוה״מ - למרות שיש לו יותר זמן - כי הוא רוצה\חייב את הכלי בטהרה ביום הראשון.
 

פרדס יוסף

משתמש רגיל
ביצה כ''ב ב'
איבעיא להו מהו לעשן, רב ירמיה בר אבא אמר רב אסור, ושמואל אמר מותר, רב הונא אמר אסור מפני שמכבה, אמר ליה רב נחמן ונימא מר מפני שמבעיר א״ל תחלתו מכבה וסופו מבעיר. א״ר יהודה על גבי גחלת אסור.
והנה בזבחים צ"א ב' אמר שמואל המתנדב יין מביא ומזלפו על גבי האישים מ״ט אמר קרא ויין תקריב לנסך חצי ההין אשה ריח ניחוח לה׳ והא קא מכבי כיבוי במקצת לא שמיה כיבוי. ומקשה ע''ז הש''ס, ומוקים לה כרבי יהודה דאמר דבר שאינו מתכווין מותר.
וקשה לי אם כן אף כאן לרבי יהודה יהיה שרי דהא דבר שאינו מתכווין הוא לכיבוי ומאי שנא בזילוף יין דהכיבוי הוא אינו מתכווין להנחת פרי על הגחלת.
 
חלק עליון תַחתִית