well אמר:מבואר בגמ' שאין לומר כן כמו מודים מודים דמיחזי כשתי רשויות, ולכאו' צ"ע על הפיוט שנוהגים לומר בסליחות "אנו לי - ה ועינינו לי - ה".
..well אמר:מבואר בגמ' שאין לומר כן כמו מודים מודים דמיחזי כשתי רשויות, ולכאו' צ"ע על הפיוט שנוהגים לומר בסליחות "אנו לי - ה ועינינו לי - ה".
לכאו׳ אם כבודו צודק גם על המשנה לא קשה מידי דהרי אומרים ׳אנו לי-ה ולי-ה עינינו׳ (בדיוק כמו בפזמון - רק סדר המילים שונה)כמעיין המתגבר אמר:לק''מ כל האיסור הוא רק כשכופל אותו דבר דכפילתו מוכחת דיש ב' רשויות דאי לאו הכי למה לכפול, אבל כאן אומר ב' ענינים אנו ועינינו, ואין בזה חשש.well אמר:מבואר בגמ' שאין לומר כן כמו מודים מודים דמיחזי כשתי רשויות, ולכאו' צ"ע על הפיוט שנוהגים לומר בסליחות "אנו לי - ה ועינינו לי - ה".
טעיתי.בן יהוידע אמר:לכאו׳ אם כבודו צודק גם על המשנה לא קשה מידי דהרי אומרים ׳אנו לי-ה ולי-ה עינינו׳ (בדיוק כמו בפזמון - רק סדר המילים שונה)כמעיין המתגבר אמר:לק''מ כל האיסור הוא רק כשכופל אותו דבר דכפילתו מוכחת דיש ב' רשויות דאי לאו הכי למה לכפול, אבל כאן אומר ב' ענינים אנו ועינינו, ואין בזה חשש.well אמר:מבואר בגמ' שאין לומר כן כמו מודים מודים דמיחזי כשתי רשויות, ולכאו' צ"ע על הפיוט שנוהגים לומר בסליחות "אנו לי - ה ועינינו לי - ה".
בן יהוידע אמר:ובלשון המהרש״א אינו מוכרח לכאן (שצריכים לפרש) או לכאן (שמספיק כוונתו לב׳ עניינים)
נדיב לב אמר:ראה מש"כ המהרש"א על אתר
כל האומר שמע שמע כו' פרש"י פסוקא פסוקא כו' עכ"ל. היינו דמשתקין אותו אבל אם אמר שמע שמע התיבה כפולה אין משתקין אותו אלא דהוה מגונה וכפרש"י בפרק אין עומדין אבל התוס' שם פירשוהו בהפך בשם ר"ח ע"ש וצ"ל לפרש"י דאנו ליה וליה עינינו דהכא ה"ל כאילו אומר פסוקא פסוקא ולמאי דמסיק המה משתחוים קדמה ואנו ליה אנחנו מודים ועינינו ליה וכו' לא הוי כאילו אומר פסוקא פסוקא דהיינו דווקא בענין ומשמעות א' אבל זה משמעו ב' ענינים המה משתחוים קדמה ואנו ליה היינו במעשה אנחנו מודים ועינינו ליה מיחלות היינו בדבור וכה"ג כתבנו לפרש הך דפ' לולב וערבה ליה אנחנו מודים ולך אנו משבחים כו' ע"ש:
בן יהוידע אמר:מה שמציין המהרש״א ל׳יופי לך מזבח׳ לא נראה שכוונתו ל׳היתר׳ הכפילות שהרי שמה אין שום בעיה בהכפילות (לא מדברים ישירות להקב״ה).
וכוונת המהרש״א - לכאו׳ - רק לדמות עצם הדרש של כוונת אמירתו ב׳ פעמים אחד כלפי מעשה ואחד כלפי דיבור.
כנלענ״ד
בן יהוידע אמר:איפה ׳מבואר׳ במהרש״א שמשמעות מתפרשת גם בלי תוספת?
לא כאן ולא בדף מה מבואר כזאת.
אני מבין מי שמפרש ככה במהרש״א אבל אין שום הכרח לומר כך.
ואין שום דוחק כשהמהרש״א מציין לעוד מקום שפירש בדרש דומה.
מה תכלית הקטע הזה במהרש"א? האם הוספת הדרוש של מעשה ודיבור? או לחדש (\להסביר) שגם אם רק המשמעות שונה מספיק לא משתקין ולא צריך דווקא להוסיף תיבות (כדבריך)?מהרשא אמר:כל האומר שמע שמע כו' פרש"י פסוקא פסוקא כו' עכ"ל. היינו דמשתקין אותו אבל אם אמר שמע שמע התיבה כפולה אין משתקין אותו אלא דהוה מגונה וכפרש"י בפרק אין עומדין אבל התוס' שם פירשוהו בהפך בשם ר"ח ע"ש וצ"ל לפרש"י דאנו ליה וליה עינינו דהכא ה"ל כאילו אומר פסוקא פסוקא ולמאי דמסיק המה משתחוים קדמה ואנו ליה אנחנו מודים ועינינו ליה וכו' לא הוי כאילו אומר פסוקא פסוקא דהיינו דווקא בענין ומשמעות א' אבל זה משמעו ב' ענינים המה משתחוים קדמה ואנו ליה היינו במעשה אנחנו מודים ועינינו ליה מיחלות היינו בדבור וכה"ג כתבנו לפרש הך דפ' לולב וערבה ליה אנחנו מודים ולך אנו משבחים כו' ע"ש: