מעילה באור שמחת בית השואבה

יאיר1

משתמש ותיק
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נג עמוד א

אשה היתה בוררת חטים לאור של בית השואבה.

תוספות: אשה היתה בוררת חיטין לשמחת בית השואבה - בירושלמי פריך היאך בוררת האיכא מעילה דשמן ופתילה היו של הקדש ומשני דקול ומראה וריח אין בהן משום מעילה וקשה דבפרק כל שעה (פסחים דף כו. ושם) אמרינן עלה מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא וי"ל דבוררת לאו דוקא אלא כלומר היתה יכולה לברור מרוב אורה.

וקשה לי, שהרי ההנאה משמן ופתילות שכבר נעישת מצוותן, ומפני מה יש בהן עדיין מעילה?
 

HaimL

משתמש ותיק
מדוע כבר נעשית מצוותן, הלא עכשיו נעשית מצוותן, בהדלקתן
 

יאיר1

משתמש ותיק
פותח הנושא
אתה מתכוין לומר, שלא סגי במה שנעשית מצוותן להתיר הנאה מהן, אלא צריך שלא תהא ההנאה בשעת מצוותן אלא לאחריו.
יתכן, אבל חידשת כאן חידוש הבוקר!
בפשטות, איך שאני בכל אופן מבין, הענין בנעשית מצותו, שהחפץ סיים את תפקידו ההקדשי, ועתה מותר להדיוט [כולל כהן].
 

משיב דבר

משתמש ותיק
יאיר1 אמר:
וקשה לי, שהרי ההנאה משמן ופתילות שכבר נעישת מצוותן, ומפני מה יש בהן עדיין מעילה?
ידוע מ"ש הגר"ח הלוי זצ"ל דל"ש ההיתר של נעשית מצותו בקדשי בה"ב, ורק בקדוה"ג או קדו"ד שכל הקדושה היא מחמת הייעוד לגבוה הרי משנעשית מצותו הותר, אבל בקדושת בה"ב שהמעילה הוא מצד עצם השייכות הממונית להקדש ל"ש היתר זה. והדברים עתיקין וארוכין!
אלא שלענין בית השואבה לא יועיל כי בגמ' מבואר שהיו משתמשים בבגדי כהונה שבלו (שבת כ"א) ועלי' נאמר בגמ' (פסחים כו) ששייך בהם ענין זה של נעשית מצותו, עי"ש. והטעם כיון דהם באמת קדושים בקדושת כלי שרת או קדו"ד (צריך להיות ע"ז מל"מ).
אבל התשובה על קושייתך הוא שהדלקתם לבית השואבה היא לא "מצוותן" ולא הוקדשו לשם כך, ואדרבה ראה בתוס' ששאלו איך באמת היה מותר, ועכ"פ אינו "מצוותן".
 
חלק עליון תַחתִית