מרור אינו מאכל אדם? סוכה יג:

חימקו

משתמש ותיק
רש"י באמצע ד"ה ירקות כותב: 'מיהו בעודן לחין חוצצין מדאוריתא משום דלא מקבלי טומאה דלאו מאכל אדם הן'

התורה מצווה לאכול ירקות שאינם מאכל אדם? ומה עם דרכיה דרכי נעם?
ובכלל מה הפירוש אינם ראויין הא חזינא שחלק מהן ראויין?
 
 

בשלמא

משתמש ותיק
חימקו אמר:
אם כך הקושיא חזקה יותר.
עיין תוס' לב, ב
והאי טעמא לא הוי מצי למימר גבי מרור שיכול לכותשו או להסיר עוקציו ולאכול אבל הכא גבי נטילת לולב צריך כל המינים כדרך גדילתן.
 

חימקו

משתמש ותיק
פותח הנושא
בשלמא אמר:
חימקו אמר:
אם כך הקושיא חזקה יותר.
עיין תוס' לב, ב
והאי טעמא לא הוי מצי למימר גבי מרור שיכול לכותשו או להסיר עוקציו ולאכול אבל הכא גבי נטילת לולב צריך כל המינים כדרך גדילתן.

יש"כ. ואם יעשה כן יקבל טומאה?
 

זכרונות

משתמש ותיק
חימקו אמר:
רש"י באמצע ד"ה ירקות כותב: 'מיהו בעודן לחין חוצצין מדאוריתא משום דלא מקבלי טומאה דלאו מאכל אדם הן'

התורה מצווה לאכול ירקות שאינם מאכל אדם? ומה עם דרכיה דרכי נעם?
ובכלל מה הפירוש אינם ראויין הא חזינא שחלק מהן ראויין?
תוספות מסכת סוכה דף יג עמוד ב
והגהה היתה שהגיה הר' יהודה בפירוש רש"י דלא מקבלי טומאה משום דלאו מאכל אדם נינהו ואינו כן אלא מאכל אדם הן ואפ"ה חייצי מדאורייתא כל זמן שלא הוכשרו כדתנן במסכת אהלות פ"ח (מ"א) גבי מביאין וחוצצין קחשיב אוכלין טהורין דהיינו שלא הוכשרו וגבי מביאין ולא חוצצין קא חשיב אוכלין טמאין דהיינו שהוכשרו 
 
 

חימקו

משתמש ותיק
פותח הנושא
זכרונות אמר:
חימקו אמר:
רש"י באמצע ד"ה ירקות כותב: 'מיהו בעודן לחין חוצצין מדאוריתא משום דלא מקבלי טומאה דלאו מאכל אדם הן'

התורה מצווה לאכול ירקות שאינם מאכל אדם? ומה עם דרכיה דרכי נעם?
ובכלל מה הפירוש אינם ראויין הא חזינא שחלק מהן ראויין?
תוספות מסכת סוכה דף יג עמוד ב
והגהה היתה שהגיה הר' יהודה בפירוש רש"י דלא מקבלי טומאה משום דלאו מאכל אדם נינהו ואינו כן אלא מאכל אדם הן ואפ"ה חייצי מדאורייתא כל זמן שלא הוכשרו כדתנן במסכת אהלות פ"ח (מ"א) גבי מביאין וחוצצין קחשיב אוכלין טהורין דהיינו שלא הוכשרו וגבי מביאין ולא חוצצין קא חשיב אוכלין טמאין דהיינו שהוכשרו 

מעניין למה הוא קורא לזה הגהה, אחרי שהוא חולק ומסביר פירוש אחר.
 

זכרונות

משתמש ותיק
חימקו אמר:
זכרונות אמר:
חימקו אמר:
רש"י באמצע ד"ה ירקות כותב: 'מיהו בעודן לחין חוצצין מדאוריתא משום דלא מקבלי טומאה דלאו מאכל אדם הן'

התורה מצווה לאכול ירקות שאינם מאכל אדם? ומה עם דרכיה דרכי נעם?
ובכלל מה הפירוש אינם ראויין הא חזינא שחלק מהן ראויין?
תוספות מסכת סוכה דף יג עמוד ב
והגהה היתה שהגיה הר' יהודה בפירוש רש"י דלא מקבלי טומאה משום דלאו מאכל אדם נינהו ואינו כן אלא מאכל אדם הן ואפ"ה חייצי מדאורייתא כל זמן שלא הוכשרו כדתנן במסכת אהלות פ"ח (מ"א) גבי מביאין וחוצצין קחשיב אוכלין טהורין דהיינו שלא הוכשרו וגבי מביאין ולא חוצצין קא חשיב אוכלין טמאין דהיינו שהוכשרו 

מעניין למה הוא קורא לזה הגהה, אחרי שהוא חולק ומסביר פירוש אחר.
לתוס' פשוט שרש"י לא כתב דלאו מאכל אדם נינהו, כקשייתך, והטעם שאינו מקבל טומאה כי לא הוכשרו, וכמבואר במשנה באהלות, ולכן כתב שמישהו הגיה ברש"י, ותוס' גם יודעים מי המגיה 
 
 

אבוקה כנגדו

משתמש ותיק
חימקו אמר:
התורה מצווה לאכול ירקות שאינם מאכל אדם? ומה עם דרכיה דרכי נעם?
אי משום הא לא אריא, אך קשה יותר הא מבואר בתורה להדיא לשון אכילה על מרור 'יאכלוהו' וכה"ק בפנ"י ושפ"א [אף שבזכרוני דיש פלוגתא בזה אי היאכלוהו קאי אמרור איני זוכר מדוייק ועי' ערול"נ], ויש לציין ג"כ להא דמבואר בשביעית רפ"ז [לחדא גירסא] דעקרבלין אינו לא בכלל מאכ"א ולא בכלל מאכ"ב וע"ש, [וידוכ מה שחידש החוו"ד לאכול החריין שלם ותמהו שזה אינו ראוי למאכ"א כו'] 
 

חימקו

משתמש ותיק
פותח הנושא
זכרונות אמר:
חימקו אמר:
זכרונות אמר:
תוספות מסכת סוכה דף יג עמוד ב
והגהה היתה שהגיה הר' יהודה בפירוש רש"י דלא מקבלי טומאה משום דלאו מאכל אדם נינהו ואינו כן אלא מאכל אדם הן ואפ"ה חייצי מדאורייתא כל זמן שלא הוכשרו כדתנן במסכת אהלות פ"ח (מ"א) גבי מביאין וחוצצין קחשיב אוכלין טהורין דהיינו שלא הוכשרו וגבי מביאין ולא חוצצין קא חשיב אוכלין טמאין דהיינו שהוכשרו 

מעניין למה הוא קורא לזה הגהה, אחרי שהוא חולק ומסביר פירוש אחר.
לתוס' פשוט שרש"י לא כתב דלאו מאכל אדם נינהו, כקשייתך, והטעם שאינו מקבל טומאה כי לא הוכשרו, וכמבואר במשנה באהלות, ולכן כתב שמישהו הגיה ברש"י, ותוס' גם יודעים מי המגיה 

'הגהה' כשמה כן היא, לא הסבר אחר.
.
 

זכרונות

משתמש ותיק
חימקו אמר:
זכרונות אמר:
חימקו אמר:
מעניין למה הוא קורא לזה הגהה, אחרי שהוא חולק ומסביר פירוש אחר.
לתוס' פשוט שרש"י לא כתב דלאו מאכל אדם נינהו, כקשייתך, והטעם שאינו מקבל טומאה כי לא הוכשרו, וכמבואר במשנה באהלות, ולכן כתב שמישהו הגיה ברש"י, ותוס' גם יודעים מי המגיה 

'הגהה' כשמה כן היא, לא הסבר אחר.
.
לתוס', קטע זה "דלא מקבלי טומאה משום דלאו מאכל אדם נינהו", זה לא מדברי רש"י, אלא הגהה של ר' יהודה, 
רש"י לא היה כותב על עלי מרור "דלאו מאכל אדם נינהו", וקושייתך לא על רש"י אלא על המגיה ר' יהודה,
וגם תוס' חולקים עליו, כי מרור זה מאכל אדם  
 
 

אבוקה כנגדו

משתמש ותיק
חימקו אמר:
יש"כ. יש עוד מקומות שהוא הגיה בדברי רש"י?
ראיתי פעם דריב"ן הגיה הרבה הגהות ברש"י רק לא נכתבו משמו, ואולי ידעו המחפשים בתוכנות אם נזכר עוד הגה"ה שלו בתוס' בש"ס
 

ובכן

משתמש ותיק
חימקו אמר:
'הגהה' כשמה כן היא, לא הסבר אחר.
רבותינו מרבים להשתמש במונח 'הגהה' גם לתוספת דברים, פירוש אחר, ודעה אחרת.
למרות שהמונח בעיקרו מיועד - להעמדת נוסח על נכון.
 

זכרונות

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
זכרונות אמר:
מישהו הגיה ברש"י.
'מישהו' זה הוא רבנו יהודה בר נתן (ריב"ן), מגדולי תלמידיו של רש"י ונושא בתו.


כשאתה מצטט דבר, בבקשה תצטט משפט שלם, ולא כאילו לא ידוע מי המישהו, כי הוספתי שתוס' מגלה מי המגיה
"ולכן כתב שמישהו הגיה ברש"י, ותוס' גם יודעים מי המגיה" 
 
 

חימקו

משתמש ותיק
פותח הנושא
הוא יותר התכוין לבאר מי הוא ר' יהודה המוזכר בתוס'
 

בן יהוידע

משתמש ותיק
זכרונות אמר:
חימקו אמר:
מעניין למה הוא קורא לזה הגהה, אחרי שהוא חולק ומסביר פירוש אחר.
לתוס' פשוט שרש"י לא כתב דלאו מאכל אדם נינהו, כקשייתך, והטעם שאינו מקבל טומאה כי לא הוכשרו, וכמבואר במשנה באהלות, ולכן כתב שמישהו הגיה ברש"י, ותוס' גם יודעים מי המגיה 
באמת ברש״י עצמו (ד״ה ופוסלין בסוכה) כתוב שזה כן אוכל שכתב רש״י:
דאוכל הראוי לקבל טומאה הוא וכו׳
(וכמדומה שראיתי באחד מן האחרונים כך)
 
חלק עליון תַחתִית