כאן אתה רואה שהם לא עשו שפוד - רווח - שפוד - רווח. כפי שמשתמע מפשט רש"י.
כמובן שלא מדובר בגמרא כפי שכב' מעמיד שיפוד רווח ושיפוד רווח, וכמובן אין זה הפשט ברש"י והציור שלהם מדוייק.
ישנם שחושבים בטעות כי אפשר לעשות פרגולת סוכה בכך שבין לייסט ללייסט יש רווח גדול מרוחב הלייסט. ובכך חמתה מרובה מצילתה, ואז בסוכות מניחים סכך כשר על הלייסטים והינה סוכה. ברור שסוכה כזו פסולה מאחר שהסכך הפסול מהלייסטים יש לו דין לבוד (שהרי בין לייסט ללייסט לא משאירים יותר מ-29.5 ס"מ). והנחת הסכך הכשר על התיקרה של הלייסטים אינה כלום.
1. לשון המשנה 'המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה, אם יש ריוח ביניהן כמותן - כשרה'.
2. הגמרא מקשה 'לימא תיהוי תיובתא דרב הונא בריה דרב יהושע. דאתמר: פרוץ כעומד, רב פפא אמר: מותר, ורב הונא בריה דרב יהושע אמר: אסור'. כלומר בדין פרוץ כעומד - רב פפא אמר מותר דהיינו זאת מחיצה. ואילו רב הונא בריה דרב יהושע אמר אסור דהיינו פרוץ כעומד לא נחשב מחיצה. ואליבא דכולי עלמא פרוץ יותר מן העומד אינה מחיצה.
3. מהו עומד? החומר שבמחיצה. מהו פרוץ? האויר שבמחיצה.
4. ניקח דוגמא של פרוץ יותר מן העומד. ניקח לייסטים שרוחבם טפח ונשים אותם במרחק של שני טפחים האחד מהשני - כלומר לייסט טפח, רווח שני טפחים, לייסט טפח, וריווח שני טפחים וכו' האם זאת מחיצה? התשובה ברורה שכן, שהרי המחיצה כשירה מדין לבוד, שהרי המרחק בין הלייסטים הינו 2 טפחים שזה פחות מ-3 טפחים לכן ללייסטים יש דין לבוד, ואף על פי שהפרוץ יותר מהעומד המחיצה כשירה.
5. מטענה 4 נובע כי דין פרוץ כעומד מתחיל רק שמדובר בפסים הרחבים יותר מ-3 טפחים, שהרי אם הפסים לא רחבים 3 טפחים אזי הפרוץ שבמחיצה לא יהיה רחב יותר מ-3 טפחים, והמחיצה תהיה כשירה מדין לבוד.
6. הגמרא מקשה מלשון המשנה על רב הונא בריה דרב יהושע, שהרי אליבא דהמשנה 'המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה - אם יש ריווח בינהן כמותן - כשירה' משמע שאם הסכך של הסוכה בנוי משיפודין (שזה סכך פסול), והניחו בין כל שיפוד לשיפוד רווח של שיפוד, וברווח בין השיפודין הניחו לדוגמא קיינעס אזי הסוכה כשירה והסכך הינו סכך כשר. כלומר פרוץ כעומד הווי מחיצה מכיוון שפרוץ כעומד לעניין סכך - הסכך כשר. וזאת בסתירה לדברי רב הונא בריה דרב יהושע שפרוץ כעומד - אסור כלומר לא הווי מחיצה.
7. כמובן שבטענה 6 מדובר על שיפודים שרחבים מ-3 טפחים (ולא רחבים יותר מ-4 טפחים שאז יש גזרת תקרה), שהרי אם השיפודים לא רחבים 3 טפחים אזי סכך מאותם שיפודים שהוא פרוץ כעומד יהיה פסול מדין לבוד שהרי בין שיפוד לשיפוד יש פחות מ-3 טפחים. לדוגמא, נניח כי ישנם שיפודין ברוחב 2 טפחים, אזי הסכך של הסוכה יהיה שיפוד 2 טפחים, קיינעס 2 טפחים, שיפוד 2 טפחים, קיינעס 2 טפחים. וקיבלנו סכך של סוכה פסול שהרי לשיפודים יש דין לבוד וגם לקיינעס יש דין לבוד, וקיבלנו סכך כשר על סכך פסול או סכך פסול על סכך כשר, ובכל מקרה הסכך פסול.
8. וכפי שהוסבר לעיל כך הוא לשון רש"י : פרוץ כעומד - לענין מחיצות שבת אתמר (כלומר דין זה נאמר בהלכות מחיצות בשבת - האם המחיצות הווי מחיצה אם לאו); מחיצה שנעשית בפסין רחבין שלשה (כלומר מדובר במחיצות הרחבות לפחות 3 טפחים), והניח בין פס לפס כמלא פס (ועשה מחיצה מפס ורווח פס ועוד פס ורווח פס), דנפקא ליה מתורת לבוד (שאז מחיצה כזו יוצאת מתורת לבוד שהרי אם הפסים רחבים יותר מ-3 טפחים אזי גם הרווח בינהם רחב מ-3 טפחים ואין כאן דין לבוד במחיצה), וכן על פני כולה, דהוה ליה פרוץ כעומד (ואז נכנס הדין של פרוץ כעומד, שאין דין לבוד מכיוון שהרווח בין הפסים יתר על שלושה טפחים), ודכוותה הכא במתניתין (וכך הוא במשנה שלנו, כלומר השיפודין או ארוכות המטה חייבים להיות רחבים לפחות 3 טפחים, ואז הסכך יוצא מדין לבוד, שהרי הרווח בין הפסים יתר על 3 טפחים, ונכנס כאן דין פרוץ כעומד), דהוה ליה פסול (שהרי 'ליה' לדעת רב הונא בריה דרב יהושע פרוץ כעומד אסור כלומר לא הווי מחיצה, לכן גם בסכך הנ"ל פרוץ דהיינו השיפודים שלא כשרים לסכך, כעומד - דהיינו הקיינעס הכשר לסכך, לא הווה סכך - סכך כזה שבנוי משיפודין וקיינעס לדעת רב הונא בריה דרב יהושע אינו כשר) ככשר (ובכל זאת המשנה אומרת שהסכך כשר).
9. ועכשיו גם מובן מדוע בציור הם שמו שיפודין ברוחב 3.9 טפחים, שהרי כטענה 7 שהשיפוד רחב להיות גדול ממש משלושה טפחים וקטן ממש מארבעה טפחים. הם בחרו 3.9, ובאותה מידה יכלו לבחור 3.1 או 3.5 וכו'.
10. ואי אפשר לומר שאין דין לבוד בסכך, שהרי אם אין דין לבוד בסכך כיצד מקשה הגמרא מסוכה לשבת?!
ונחזור לפרגולת הסוכה - לפי פשט הגמרא ולפי רש"י אם הלייסטים מונחים בפחות מ-3 טפחים אזי יש דין לבוד ללייסטים ויש סכך פסול מלייסטים, ועליו שמים סכך כשר מקיינעס - ברור שזאת סוכה פסולה.