יעבץ אמר:
יונה בן יעקב אמר:
מה הצד ששייך ברכת הרואה בסוכה ולולב ? [סוכה מ"ו. בתוס' סוף העמוד]
בשלמא נר חנוכה שהענין הוא פרסום הנס אז מי שרואה דרכו מתפרסם הנס והוא שייך במצוה, אבל מה הקשר הרואה בסוכה ולולב ?
דחוף.
ואכן בפשטות יותר אפשר לומר שברכת שעשה נסים אינה ברכה על המצווה, אלא תקנו אותה על הנס בכללותו, וכמו שמברכים במקום של נס שעשה ניסים במקום הזה, כך מברכים בזמן של נס שעשה ניסים בזמן הזה, רק מפני שהזמן אינו נראה לעיניים, תקנו הברכה בעת ראיית/עשיית עניין היום, ולכן אין מקום שעל מצוות אחרות יברכו בראייתם. אמנם משאלת התוס' נראה שאפשר להבין גם כפי שנת', שעל עצם ראיית המצווה מתקנים ברכה.
אכן דברים נכוחים.
ולפ"ז לא היתה כאן כלל
תקנה מיוחדת ל'רואה' (שאינו מדליק), אלא הרואה והמדליק מאותה סיבה מברכים ברכה זו בעת ראיית פרסום הנס בראיית הנרות ב'זמן' זה, וההבדל היחיד ביניהם, שהמדליק מקיים גם מצות הדלקה ומברך עליה להדליק, חוץ מברכת שעשה נסים שמברך על הראיה, והרואה שאינו מדליק יש לו רק ברכת הרואה ולא להדליק.
(ועי' שאלתות וישלח: "וכד מטי יומא דאיתרחיש להו ניסא לישראל כגון חנוכה ופורים מיחייב לברוכי ברוך אשר עשה ניסים לאבותינו בזמן הזה בחנוכה על שרגא בפורים על מקרא מגלה שנא' ויאמר יתרו ברוך יי'").
ונידון זה אם היתה כאן תקנה מיוחדת לרואה כלשון התוס' או לא (אלא כנ"ל ברכת שעשה נסים בין למדליק בין לרואה ב'זמן' זה על ראיית הנרות) תלוי במחלו' הרשב"א והרמב"ם אם זה נאמר גם למי שמדליקים לו בביתו, דהרשב"א כרש"י ס"ל דרק למי שלא יצא י"ח המצוה תקנו, והרמב"ם ס"ל שאפי' הדליקו לו בביתו מברך על ראיית הנרות.
והיינו דלהרשב"א היא תקנה לרואה במקום ההדלקה, ולכן זה רק למי שלא יצא המצוה. ולהרמב"ם, ע"י ההדלקה בביתו יוצא רק ידי חובת ההדלקה, כיון דהוי חובת הבית, והרי הדליקו בביתו בברכה, ואי"צ לצאת הברכות, משא"כ ברכת "שעשה נסים" שאינה על ההדלקה אלא על הראיה, הא לא ראה ולא התחייב כלל בברכה זו, ורק כשרואה יש לו לברך, מאותו דין עצמו שהמדליק מברך ע"י ראייתו.