דחוף! מה ההו"א של תוס'?

יונה בן יעקב

משתמש ותיק
מה הצד ששייך ברכת הרואה בסוכה ולולב ? [סוכה מ"ו. בתוס' סוף העמוד]
בשלמא נר חנוכה שהענין הוא פרסום הנס אז מי שרואה דרכו מתפרסם הנס והוא שייך במצוה, אבל מה הקשר הרואה בסוכה ולולב ?
דחוף.
 

דרבמדיקר

משתמש ותיק
"שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת"
​​​​ אולי קשור
 

HaimL

משתמש ותיק
בסוכה, נראה שהוא מטעם הכתוב
לְמַ֘עַן֮ יֵדְע֣וּ דֹרֹֽתֵיכֶם֒ כִּ֣י בַסֻּכּ֗וֹת הוֹשַׁ֙בְתִּי֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּהוֹצִיאִ֥י אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י ה' אֱלֹהֵיכֶֽם׃
משמע, שעיקר מצוות סוכה היא הידיעה, וכמו פרסומי ניסא
 

HaimL

משתמש ותיק
ובלולב, י"ל ג"כ שהוא מטעם הכתוב

וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙ כַּפֹּ֣ת תְּמָרִ֔ים וַעֲנַ֥ף עֵץ־עָבֹ֖ת וְעַרְבֵי־נָ֑חַל וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵ֛י ה' אֱלֹהֵיכֶ֖ם שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃

היינו, שארבעת המינים הם חלק משמחת החג, וה"א שהרואה אותם יברך, משום השמחה.
 

יעבץ

משתמש ותיק
יונה בן יעקב אמר:
מה הצד ששייך ברכת הרואה בסוכה ולולב ? [סוכה מ"ו. בתוס' סוף העמוד]
בשלמא נר חנוכה שהענין הוא פרסום הנס אז מי שרואה דרכו מתפרסם הנס והוא שייך במצוה, אבל מה הקשר הרואה בסוכה ולולב ?
דחוף.
נראה שההבנה של תוס' היא שעצם ראיית חפץ של מצווה מאפשרת ברכה, שמודה לה' על מצוותיו כשרואה אותם. ומה שמברך שעשה ניסים הוא מפני שזו הברכה שתקנו לעושה המצווה שגם בכח הרואה לברך בלא עשיית המצווה (סוף דברי התוס'), אבל לולי סברא זו היו מתקנים ברכה שונה (ולא ניחא לתוס' לומר שגם לרואה אפשר לברך וציוונו... שהרי לא נצטווה כעת). ובתירוצו הראשון דוחה מחשבה זו שאכן עצם ראיית המצווה אינה סיבה לחייב ברכה רק במקום שיש חביבות של הנס, וזה קרוב להבנה שלך בשאלתך.
ואכן בפשטות יותר אפשר לומר שברכת שעשה נסים אינה ברכה על המצווה, אלא תקנו אותה על הנס בכללותו, וכמו שמברכים במקום של נס שעשה ניסים במקום הזה, כך מברכים בזמן של נס שעשה ניסים בזמן הזה, רק מפני שהזמן אינו נראה לעיניים, תקנו הברכה בעת ראיית/עשיית עניין היום, ולכן אין מקום שעל מצוות אחרות יברכו בראייתם. אמנם משאלת התוס' נראה שאפשר להבין גם כפי שנת', שעל עצם ראיית המצווה מתקנים ברכה.
 
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
תוס' הבינו בפשטות, שאין השתתפות של הרואה במצוה, שהרי ההדלקה היא המצוה, ופרסום הנס הוא טעם המצוה - עניין במצוה, אבל ודאי לא השתתפות וחלק במצוה. אלא שחז"ל תקנו ברכה גם על ראיית מצוה, כברכת שבח, כשא"א לברך על קיום המצוה.
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
הסברות יפות ונחמדות.
אבל יותר מהכל התפעלתי מהסיום של השאלה! מה"דחוף".

יש כאן יהודי יקר שדחוף לו להבין את התוס'. וזה ממש כואב לו! והוא מבקש עזרה!

אשרינו!
 

HaimL

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
הסברות יפות ונחמדות.
אבל יותר מהכל התפעלתי מהסיום של השאלה! מה"דחוף".

יש כאן יהודי יקר שדחוף לו להבין את התוס'. וזה ממש כואב לו! והוא מבקש עזרה!

אשרינו!
מזכיר את הבדיחה הידועה על הגאון שבא לישיבה אחת בשביל לחפש חתן לבתו, והקשה קושיה עצומה, שטובי הבחורים לא ידעו לתרץ. כאשר עזב את הישיבה בפחי נפש, ראה שבחור אחד רץ בכל כוחו אחרי העגלה שלו.
אמר לו הגאון, נו, מסתמא מצאת תירוץ טוב לקושייתי. 
ענה הבחור, לא ולא. אבל אני רוצה לשמוע את התירוץ! 
אמר לו הגאון, אם כן, אתה הוא החתן שחיפשתי לבתי. 
 
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
יעבץ אמר:
יונה בן יעקב אמר:
מה הצד ששייך ברכת הרואה בסוכה ולולב ? [סוכה מ"ו. בתוס' סוף העמוד]
בשלמא נר חנוכה שהענין הוא פרסום הנס אז מי שרואה דרכו מתפרסם הנס והוא שייך במצוה, אבל מה הקשר הרואה בסוכה ולולב ?
דחוף.
ואכן בפשטות יותר אפשר לומר שברכת שעשה נסים אינה ברכה על המצווה, אלא תקנו אותה על הנס בכללותו, וכמו שמברכים במקום של נס שעשה ניסים במקום הזה, כך מברכים בזמן של נס שעשה ניסים בזמן הזה, רק מפני שהזמן אינו נראה לעיניים, תקנו הברכה בעת ראיית/עשיית עניין היום, ולכן אין מקום שעל מצוות אחרות יברכו בראייתם. אמנם משאלת התוס' נראה שאפשר להבין גם כפי שנת', שעל עצם ראיית המצווה מתקנים ברכה.
 
אכן דברים נכוחים.
ולפ"ז לא היתה כאן כלל תקנה מיוחדת ל'רואה' (שאינו מדליק), אלא הרואה והמדליק מאותה סיבה מברכים ברכה זו בעת ראיית פרסום הנס בראיית הנרות ב'זמן' זה, וההבדל היחיד ביניהם, שהמדליק מקיים גם מצות הדלקה ומברך עליה להדליק, חוץ מברכת שעשה נסים שמברך על הראיה, והרואה שאינו מדליק יש לו רק ברכת הרואה ולא להדליק.
(ועי' שאלתות וישלח: "וכד מטי יומא דאיתרחיש להו ניסא לישראל כגון חנוכה ופורים מיחייב לברוכי ברוך אשר עשה ניסים לאבותינו בזמן הזה בחנוכה על שרגא בפורים על מקרא מגלה שנא' ויאמר יתרו ברוך יי'").
ונידון זה אם היתה כאן תקנה מיוחדת לרואה כלשון התוס' או לא (אלא כנ"ל ברכת שעשה נסים בין למדליק בין לרואה ב'זמן' זה על ראיית הנרות) תלוי במחלו' הרשב"א והרמב"ם אם זה נאמר גם למי שמדליקים לו בביתו, דהרשב"א כרש"י ס"ל דרק למי שלא יצא י"ח המצוה תקנו, והרמב"ם ס"ל שאפי' הדליקו לו בביתו מברך על ראיית הנרות.
והיינו דלהרשב"א היא תקנה לרואה במקום ההדלקה, ולכן זה רק למי שלא יצא המצוה. ולהרמב"ם, ע"י ההדלקה בביתו יוצא רק ידי חובת ההדלקה, כיון דהוי חובת הבית, והרי הדליקו בביתו בברכה, ואי"צ לצאת הברכות, משא"כ ברכת "שעשה נסים" שאינה על ההדלקה אלא על הראיה, הא לא ראה ולא התחייב כלל בברכה זו, ורק כשרואה יש לו לברך, מאותו דין עצמו שהמדליק מברך ע"י ראייתו.
 
חלק עליון תַחתִית