צ"ע למאי דקי"ל מצוות דאורייתא צריכות כוונה, א"כ היסח הדעת בתפילין [בפרט לשי' הראשונים דגדרו שחוק וק"ר] הרי מוציא מידי כוונת המצווה, נמצא דהוי כמניח תפילין בלילה דוודאי ל"ש בי' איסור היסה"ד, [ויל"ע הגדר גבי ציץ], וא"כ באיזה האופן נאמר האיסור,
וא"נ שמצ"כ סגי ברגע ראשון, ולכן אין ההיסה"ד מפקיע המצוה, עכ"פ לכאו' יהיה תיקון גדול אם ילמדו כ"א לגלות דעת [דוגמת גלוי דעת הגה"ק מבוטשאטש לענין כוונת השם] שאם יגיע ח"ו לידי היסה"ד יש לו היפך כוונה וינצל מאיסור היסה"ד.
וא"נ שמצ"כ סגי ברגע ראשון, ולכן אין ההיסה"ד מפקיע המצוה, עכ"פ לכאו' יהיה תיקון גדול אם ילמדו כ"א לגלות דעת [דוגמת גלוי דעת הגה"ק מבוטשאטש לענין כוונת השם] שאם יגיע ח"ו לידי היסה"ד יש לו היפך כוונה וינצל מאיסור היסה"ד.