מסרוהו זקני בית דין לזקני כהונה והעלוהו בית אבטינס והשביעוהו ונפטרו והלכו להם ואמרו לו ואישי כהן גדול אנו שלוחי בית דין ואתה שלוחנו ושליח בית דין משביעין אנו עליך במי ששכן שמו בבית הזה שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך הוא פורש ובוכה והן פורשין ובוכין.
יט ב - וכל כך למה שלא יתקן מבחוץ ויכניס כדרך שהצדוקין עושין ת"ר מעשה בצדוקי אחד שהתקין מבחוץ והכניס ביציאתו היה שמח שמחה גדולה פגע בו אביו אמר לו בני אף על פי שצדוקין אנו מתיראין אנו מן הפרושים אמר לו כל ימי הייתי מצטער על המקרא הזה (ויקרא טז, ב) כי בענן אראה על הכפורת אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו עכשיו שבא לידי לא אקיימנו אמרו לא היו ימים מועטין עד שמת והוטל באשפה והיו תולעין יוצאין מחוטמו ויש אומרים ביציאתו ניגף דתני רבי חייא כמין קול נשמע בעזרה שבא מלאך וחבטו על פניו ונכנסו אחיו הכהנים ומצאו ככף רגל עגל בין כתפיו שנאמר (יחזקאל א, ז) ורגליהם רגל ישרה וכף רגליהם ככף רגל עגל
הקשה הגאון מהר"ח אבולעפיה זצ"ל, הלוא הצדוקי מושבע ועומד מהר סיני לשיטתו, וא"כ מאי מהניא השבועה? ועוד הקשה כה"ג מדין נודרין להרגין וכו'.
ובפשטות השבועה הועילה לגבי אלו שלא היו סגורים כל כך על הדרך שלהם, אבל לאלו שהיו בטוחים בעצמם השבועה אכן לא הייתה מועילה, וכאותו צדוקי שהיה מצטער כל ימיו וכו', וכל חששו של אביו היה מאימת הפרושים, לא מחמת השבועה.
יט ב - וכל כך למה שלא יתקן מבחוץ ויכניס כדרך שהצדוקין עושין ת"ר מעשה בצדוקי אחד שהתקין מבחוץ והכניס ביציאתו היה שמח שמחה גדולה פגע בו אביו אמר לו בני אף על פי שצדוקין אנו מתיראין אנו מן הפרושים אמר לו כל ימי הייתי מצטער על המקרא הזה (ויקרא טז, ב) כי בענן אראה על הכפורת אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו עכשיו שבא לידי לא אקיימנו אמרו לא היו ימים מועטין עד שמת והוטל באשפה והיו תולעין יוצאין מחוטמו ויש אומרים ביציאתו ניגף דתני רבי חייא כמין קול נשמע בעזרה שבא מלאך וחבטו על פניו ונכנסו אחיו הכהנים ומצאו ככף רגל עגל בין כתפיו שנאמר (יחזקאל א, ז) ורגליהם רגל ישרה וכף רגליהם ככף רגל עגל
הקשה הגאון מהר"ח אבולעפיה זצ"ל, הלוא הצדוקי מושבע ועומד מהר סיני לשיטתו, וא"כ מאי מהניא השבועה? ועוד הקשה כה"ג מדין נודרין להרגין וכו'.
ובפשטות השבועה הועילה לגבי אלו שלא היו סגורים כל כך על הדרך שלהם, אבל לאלו שהיו בטוחים בעצמם השבועה אכן לא הייתה מועילה, וכאותו צדוקי שהיה מצטער כל ימיו וכו', וכל חששו של אביו היה מאימת הפרושים, לא מחמת השבועה.