בניהו:
י"ל הוה ליה למימר אמר רב יהודה ומאי לשון מחוי? ונ"ל דשאלה זו שנשאלה בבית המדרש לא השיב להם רב יהודה לשון זה באותו מקום וכו' אלא אחוי על בעל תשובה אחד שהיה בדורם או קודם דורם שאמר כגון תשובה של פלוני, ורבנן ידעי דתשובה של אותו אדם היתה באותו מקום באותה אשה באותו פרק, אי נמי רב יהודא השיב בפירוש דברים אלו אך אחוי באצבעו על חיצון ואמצע ופנימי להודיע להם הטעם שצריך להיות בשלשה חלוקות אלו מקום ואשה ופרק כדי לדחות כח הטומאה הדבק בו מחלק חיצון ואמצע ופנימי שבו.
(כתי' הראשון עלה לי במחשבה אבל חיפשתי חבר)