לכאורה יש לעיין, הרי אם נניח שאוכל מטמא רק כשהוא כביצת בר יוכני, הרי שאי אפשר לומר הבא ראיה שכך, מפני שאין ביצה גדולה הימנה, וא"כ בכל מקרה מאכל כשיעורה מטמא אחרים. ואם יוסיפו לך ביצת תרנגולת לא הפסדת מה שבידך. אבל אם תתפוס את המועט (דכביצת תרנגולת מטמאת אחרים) אין הוא בכלל המרובה (דלמרובה רק כביצת בר יוכני מטמאת אחרים), אלא אדרבה, המרובה בכלל המועט וכמו שהתבאר.טומאת אוכלין כביצה מנלן א"ר אבהו א"ר אלעזר דאמר קרא (ויקרא יא, לד) מכל האוכל אשר יאכל אוכל הבא מחמת אוכל ואיזה זה ביצת תרנגולת... ואימא ביצת בר יוכני תפסת מרובה לא תפסת תפסת מועט תפסת
ואולם עיינתי בתוס' סוכה ה ב שהביאו דברי רבי עקיבא בספרא דלגבי זבה גדולה כתיב ימים, ואמר ר"ע דימים שנים, וא"א לומר שימים אינם שנים אלא רבים משום דתפסת וכו'. ומשמע מדברי רבי עקיבא, שהוא המקור לכלל, שתופסים את המועט גם כאשר אין הוא בכלל המרובה. וקצת צ"ע בלשון התוס' שם בסוכה שכתבו:
שהרי בסוגיין אין המועט בכלל המרובה וכמ"ש.וזהו פירושו של תפשת מרובה דאם אתה תופש את המועט אין מוציאין אותו מידך שהמועט בכלל המרובה אבל באת לתפוש המרובה אומר לך הבא ראיה וטול
ואולי בסוגייתנו הוי מטעמם של ריב"ב ור"נ בספרא שם - דהוי בר יוכני כדבר שאין לו קצבה. ועיין תוספת יום הכפורים.