בתוס' ביומא דף מח, ורבינו יצחק בן אברהם מפרש דהכא דייק מדפסיל ביה טבול יום ע"י צירוף ש"מ דצריך לכלי הוא דאי לא צריך לכלי לא היה כלי מצרפו כדאיתא בפרק בתרא דחגיגה ואע"ג דאמר התם דהוי דרבנן וכגון שצברו על גבי קטבלייא ודאורייתא יש לו תוך דוקא ואתו רבנן וגזור אפי' אין לו תוך היינו דעשו דאין לו תוך כיש לו תוך אבל לא עשו אין לו תוך יותר חשוב מיש לו תוך ולעולם צריך לכלי בעינן וכיון דצריך לכלי פסלה ביה לינה כדאמר בפרק התכלתעל מחבת בשמן מלמד שטעונה כלי ואי אפיה לה מאתמול איפסלא לה בלינה וכיון דפסלה בה דאורייתא פסלה בה מחשבה עכ"ל התוס'. ומבואר בתוס' דכלי דמהני לענין צירוף היינו דוקא בצריך לכלי, ולכן מדמהני כלי לצרף מוכח דצריך כלי, וכיון דצריך כלי הכלי מקדשו ליפסל בלינה.
ולא זכיתי להבין, הלא קטורת דיוה"כ אינה צריכה כלי, וכמו שהוכיחו התוס' מריש פירקין, דאי לאו דמה לפני מלך בשר ודם אין עושין כן היה מוליכה ביד, ואם כן אמאי באמת הכלי מקדשה ליפסל בלינה הא אינה צריכה כלי וצלע"ג.
ולא זכיתי להבין, הלא קטורת דיוה"כ אינה צריכה כלי, וכמו שהוכיחו התוס' מריש פירקין, דאי לאו דמה לפני מלך בשר ודם אין עושין כן היה מוליכה ביד, ואם כן אמאי באמת הכלי מקדשה ליפסל בלינה הא אינה צריכה כלי וצלע"ג.
