גמ' 'ואיזו היא נטירה א"ל השאילני קרדומך א"ל לא, למחר א"ל השאילני חלוקך א"ל הילך, איני כמותך שלא השאלתני. זו היא נטירה'
רש"י ד"ה איני כמותך: 'שהדבר שמור בלבו ולא הסיחו מדעתו'
רמב"ם (הל' דעות פ' ז הלכה ח) 'אלא ימחה הדבר מלבו ולא יטרנו'
רבינו יונה (ש"ת שער ג אות לח): ' ואין העונש בזה על הדבור' אלא על נטירת הלב'
חינוך מצוה רמ"ה: ' אפילו בזכירת חטאו בלב נמנענו'
איך יכול להיות שאדם מתגבר על יצרו ונותן לחברו את מבוקשו במאור פנים ולא מזכיר לו שהוא לא נתן לו אתמול כשהיה צריך משהו, ובכל אופן עובר על לאו?
איך אפשר לדרוש ממנו שימחה הדבר מלבו, הרי באמת יש לו קצת קפידא על חברו שלא מסייע לו ויודע רק לבקש, ולמה לא מספיק שמתגבר על עצמו ונותן לחברו במאור פנים?
רש"י ד"ה איני כמותך: 'שהדבר שמור בלבו ולא הסיחו מדעתו'
רמב"ם (הל' דעות פ' ז הלכה ח) 'אלא ימחה הדבר מלבו ולא יטרנו'
רבינו יונה (ש"ת שער ג אות לח): ' ואין העונש בזה על הדבור' אלא על נטירת הלב'
חינוך מצוה רמ"ה: ' אפילו בזכירת חטאו בלב נמנענו'
איך יכול להיות שאדם מתגבר על יצרו ונותן לחברו את מבוקשו במאור פנים ולא מזכיר לו שהוא לא נתן לו אתמול כשהיה צריך משהו, ובכל אופן עובר על לאו?
איך אפשר לדרוש ממנו שימחה הדבר מלבו, הרי באמת יש לו קצת קפידא על חברו שלא מסייע לו ויודע רק לבקש, ולמה לא מספיק שמתגבר על עצמו ונותן לחברו במאור פנים?