יומא כא: - אימתי פסקה רוח הקודש לְפַעֵם בנביאים?

עדינו העצני

משתמש רגיל
רד"ה ארון כפורת וכרובים "כוליה חדא מילתא, ושכינה לא שרתה בו, ורוח הקודש לא היתה בנביאים משנת שתים לדריוש ואילך".
וצ"ע: דהלא מקרא מלא הוא שהיה דבר ה' בנביאים לאחר שנת שתים, (זכריה ז' א') "וַיְהִי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ הָיָה דְבַר ה' אֶל זְכַרְיָה בְּאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי בְּכִסְלֵו" ועמדו בזה בספר מאור עיניים, (לר"ע מן האדומים - אמרי בינה פרק כ"ז1 – הביאו הרש"ש כאן), ובצמח דוד (לר"ד גאנז - האלף הרביעי ערך חגי זכריה ומלאכי)[2], והגאון ר' ישעיה פיק בגליון הגיה ברש"י: 'משנת ארבע לדריוש'.
ויעויין בשו"ת שמלת בנימן (שו"ת מטור יו"ד, שאלה ד'), שכתב ליישב הגירסא ברש"י 'שתיים', שרוח הקודש לא היתה בנביאים חדשים משנת שתיים, אבל מי שהיה כבר נביא, ודאי שהמשיכה בו הנבואה, ולכן כתיב שהתנבאו גם בשנת ארבע[3].
 
 


[1] ושם כתב שאם אינו טעות סופר, י"ל דכונת רש"י, למאי דכתיב בסדר עולם ספ"ב: "מרדכי היהודי וחגי זכריה ומלאכי כולם נתנבאו בשנת שתיים לדריוש".

[2] ושם כתב דאין ספק דהוא טעות סופר ברש"י.

[3] אמנם לשון רש"י "רוה"ק לא היתה בנביאים" קצת קשה לפי"ז, דמשמע שגם במי שהיו כבר נביאים לא היה רוה"ק – ויש לציין: שהגירסא ברש"י שנת שתיים לדריוש לכאורה מוכרחת, דהנה בגמ' כתוב שבימי בית שני לא היתה רוח הקודש, ובית שני נבנה במלאת שבעים שנה לחרבות ירושלים, שזה (תחילת הבניה) בשנת שתיים לדריוש, (יעוי' הסוגיא במגילה יא:), ומאז נמנות ת"כ שנה לבניין בית שני, (אע"פ שסיום בניתו היה בשנת שש לדריוש), ואם נגרוס ברש"י 'ארבע', נמצא שהיתה רוה"ק שנתיים בתוך ת"כ שנות בית שני, ויעויין ירחון 'דגל ישראל' אב תרפ"ז עמ' 15.

 וראיה נפלאה שכבר מתחילת הבניה נחשב שהבית בנוי, ניתן להביא מהמשך הפסוקים בזכריה שם, "וַיְהִי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְדָרְיָוֶשׁ וכו' וַיִּשְׁלַח בֵּית אֵל שַׂר אֶצֶר וְרֶגֶם מֶלֶךְ וכו' לֵאמֹר הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הִנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים" כלומר שכבר בשנת ארבע לדריוש, טרם סיום הבניה, כבר הבינו שלא יצומו צום חודש אב, ואכן כך הייתה גם התשובה (לפי רוב המפרשים, ויעויין היטב הסוגיא בר"ה יח: ובר"ח וריטב"א שם) שם פרק ח' (י"ח – י"ט) "וַיְהִי דְּבַר ה' צְבָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ", הרי שמאז פסקו לצום.
 

בן יהוידע

משתמש ותיק
פשט מעניין בפסוק זה - ויהי בשנת ארבע לדריוש - מביא המלבי״ם שם - ולכאורה כדי שלא יקשה מהרש״י הנ״ל - וז״ל:
כי החזון אשר נפתח לחגי וזכריה בשנת שתים לדריוש בעת שהחלו בבנין הבית נסתם באותה שנה ולא מצאו חזון מה' עוד, כי לא היה אז העת המיועד שתשוב השכינה והנבואה לישראל, אולם בשנת ארבע בא אליו הדבור עפ"י סבה שיספר, וז"ש היה דבר ה' שנגלה אליו דבר ה' אשר כבר פסק.
הרי דבאמת כבר נפסק ורק בגלל הסיבה (להודיע שלא יצומו) היתה עוד חזון חד פעמי.
 

עדינו העצני

משתמש רגיל
פותח הנושא
בן יהוידע אמר:
 פשט מעניין בפסוק זה - ויהי בשנת ארבע לדריוש - מביא המלבי״ם שם - ולכאורה כדי שלא יקשה מהרש״י הנ״ל - וז״ל:
כי החזון אשר נפתח לחגי וזכריה בשנת שתים לדריוש בעת שהחלו בבנין הבית נסתם באותה שנה ולא מצאו חזון מה' עוד, כי לא היה אז העת המיועד שתשוב השכינה והנבואה לישראל, אולם בשנת ארבע בא אליו הדבור עפ"י סבה שיספר, וז"ש היה דבר ה' שנגלה אליו דבר ה' אשר כבר פסק.
הרי דבאמת כבר נפסק ורק בגלל הסיבה (להודיע שלא יצומו) היתה עוד חזון חד פעמי.



יש"כ, מציאה יפה.
 

אברהם לוי

משתמש ותיק
בסדר עולם זוטא שחובר בימי הגאונים, כתוב:
בשנת חמשים ושתים שנה למדי ופרס מתו חגי זכריה ומלאכי, באותו הזמן פסקה נבואה מישראל.
ובסדר עולם רבה (לר' יוסי התנא) בשנת י"ב לאלכסנדר, עד כאן היו הנביאים מתנבאין.
 

עדינו העצני

משתמש רגיל
פותח הנושא
אברהם לוי אמר:
בסדר עולם זוטא שחובר בימי הגאונים, כתוב:
בשנת חמשים ושתים שנה למדי ופרס מתו חגי זכריה ומלאכי, באותו הזמן פסקה נבואה מישראל.
ובסדר עולם רבה (לר' יוסי התנא) בשנת י"ב לאלכסנדר, עד כאן היו הנביאים מתנבאין.
יש"כ על תגובתך ( תגובותיך תמיד מעניינות ומקוריות...).
בגמרא הרי כתוב שאחד הדברים שהבדילו בין בית ראשון לשני הוא 'רוח הקודש', דהיינו שבזמן בית שני לא היתה רוח הקודש, ואיך זה מסתדר עם מה שכב' הביא כאן, שעד ימי אלכסנדר שזה הרבה בתוך ימי בית שני היתה נבואה?
ושמא יש לחלק בין 'נבואה' ל'רוח הקודש'...
 
 

אברהם לוי

משתמש ותיק
הילך מה שכתבתי אודות דברי סדר עולם זוטא הנ"ל, והמה בכתובים:
בשנת נ"ב למדי ופרס מתו כו'. דאמר בסדר עולם רבה פ"ל על תחילת ימי אלכסנדר, עד כאן היו הנביאים מתנבאים, ואמרינן ביומא ט, ב וסוטה מח, ב משמתו חגי זכריה ומלאכי פסקה נבואה מישראל, אם כן מתו קודם מלכות אלכסנדר. ומה שאמרו ביומא כא, ב דבית שני חסר רוח הקודש והיינו נבואה, צ"ל שלא התמידה בו נבואה אלא ל"ד שנים בתחילתו. אמנם רש"י שם פירש כפשוטו שמשנת שתים לדריוש שנבנה הבית לא היתה רוח הקודש בנביאים. וכבר תמהו עליו שזכריה [ז, א] נתנבא בשנת ארבע לדריוש. ותיובתא לא הויא לפירושו, כי הבית נשלם רק בשנת שש לדריוש [עזרא ו, טו]. אך יש לתמוה עוד מהא דאמרו דכשמתו חגי כו' פסקה נבואה, ולא בחייהם, ואי נימא שמתו קודם השלמת בנין הבית, אכתי יקשה למאן דאמר [מגילה טו.] מלאכי הוא עזרא, ומצאנוהו אחר בנין הבית. גם כאן מפורש שמתו בשנת נ"ב לפרס:
 

עדינו העצני

משתמש רגיל
פותח הנושא
אברהם לוי אמר:
הילך מה שכתבתי אודות דברי סדר עולם זוטא הנ"ל, והמה בכתובים:
בשנת נ"ב למדי ופרס מתו כו'. דאמר בסדר עולם רבה פ"ל על תחילת ימי אלכסנדר, עד כאן היו הנביאים מתנבאים, ואמרינן ביומא ט, ב וסוטה מח, ב משמתו חגי זכריה ומלאכי פסקה נבואה מישראל, אם כן מתו קודם מלכות אלכסנדר. ומה שאמרו ביומא כא, ב דבית שני חסר רוח הקודש והיינו נבואה, צ"ל שלא התמידה בו נבואה אלא ל"ד שנים בתחילתו. אמנם רש"י שם פירש כפשוטו שמשנת שתים לדריוש שנבנה הבית לא היתה רוח הקודש בנביאים. וכבר תמהו עליו שזכריה [ז, א] נתנבא בשנת ארבע לדריוש. ותיובתא לא הויא לפירושו, כי הבית נשלם רק בשנת שש לדריוש [עזרא ו, טו].
כבר הוכחתי לעיל שת"כ שנות בית שני נמנות מתחילת הבניה (שנה שניה לדריוש) ולא משנה ששית לדריוש, וא"כ נפל פיתא בבירא...
 
 

אברהם לוי

משתמש ותיק
אף שנחשבין שנותיו מן אז, כבר נוכל לפרש מאמרם שחסר רוה"ק, היינו בבניינו הגמור, לקיים דרש"י.
 

עדינו העצני

משתמש רגיל
פותח הנושא
מצאתי מי שחילק בין רוה"ק לנבואה (אמנם להיפך שרוה"ק פחותה מנבואה...)
מהר"ץ חיות סנהדרין יא. "וכבר ידענו דרוה"ק הוא מעלה פחותה מן נבואה".
 
חלק עליון תַחתִית