עדינו העצני
משתמש רגיל
רד"ה ארון כפורת וכרובים "כוליה חדא מילתא, ושכינה לא שרתה בו, ורוח הקודש לא היתה בנביאים משנת שתים לדריוש ואילך".
וצ"ע: דהלא מקרא מלא הוא שהיה דבר ה' בנביאים לאחר שנת שתים, (זכריה ז' א') "וַיְהִי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ הָיָה דְבַר ה' אֶל זְכַרְיָה בְּאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי בְּכִסְלֵו" ועמדו בזה בספר מאור עיניים, (לר"ע מן האדומים - אמרי בינה פרק כ"ז1 – הביאו הרש"ש כאן), ובצמח דוד (לר"ד גאנז - האלף הרביעי ערך חגי זכריה ומלאכי)[2], והגאון ר' ישעיה פיק בגליון הגיה ברש"י: 'משנת ארבע לדריוש'.
ויעויין בשו"ת שמלת בנימן (שו"ת מטור יו"ד, שאלה ד'), שכתב ליישב הגירסא ברש"י 'שתיים', שרוח הקודש לא היתה בנביאים חדשים משנת שתיים, אבל מי שהיה כבר נביא, ודאי שהמשיכה בו הנבואה, ולכן כתיב שהתנבאו גם בשנת ארבע[3].
וצ"ע: דהלא מקרא מלא הוא שהיה דבר ה' בנביאים לאחר שנת שתים, (זכריה ז' א') "וַיְהִי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ הָיָה דְבַר ה' אֶל זְכַרְיָה בְּאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי בְּכִסְלֵו" ועמדו בזה בספר מאור עיניים, (לר"ע מן האדומים - אמרי בינה פרק כ"ז1 – הביאו הרש"ש כאן), ובצמח דוד (לר"ד גאנז - האלף הרביעי ערך חגי זכריה ומלאכי)[2], והגאון ר' ישעיה פיק בגליון הגיה ברש"י: 'משנת ארבע לדריוש'.
ויעויין בשו"ת שמלת בנימן (שו"ת מטור יו"ד, שאלה ד'), שכתב ליישב הגירסא ברש"י 'שתיים', שרוח הקודש לא היתה בנביאים חדשים משנת שתיים, אבל מי שהיה כבר נביא, ודאי שהמשיכה בו הנבואה, ולכן כתיב שהתנבאו גם בשנת ארבע[3].
[1] ושם כתב שאם אינו טעות סופר, י"ל דכונת רש"י, למאי דכתיב בסדר עולם ספ"ב: "מרדכי היהודי וחגי זכריה ומלאכי כולם נתנבאו בשנת שתיים לדריוש".
[2] ושם כתב דאין ספק דהוא טעות סופר ברש"י.
[3] אמנם לשון רש"י "רוה"ק לא היתה בנביאים" קצת קשה לפי"ז, דמשמע שגם במי שהיו כבר נביאים לא היה רוה"ק – ויש לציין: שהגירסא ברש"י שנת שתיים לדריוש לכאורה מוכרחת, דהנה בגמ' כתוב שבימי בית שני לא היתה רוח הקודש, ובית שני נבנה במלאת שבעים שנה לחרבות ירושלים, שזה (תחילת הבניה) בשנת שתיים לדריוש, (יעוי' הסוגיא במגילה יא:), ומאז נמנות ת"כ שנה לבניין בית שני, (אע"פ שסיום בניתו היה בשנת שש לדריוש), ואם נגרוס ברש"י 'ארבע', נמצא שהיתה רוה"ק שנתיים בתוך ת"כ שנות בית שני, ויעויין ירחון 'דגל ישראל' אב תרפ"ז עמ' 15.
וראיה נפלאה שכבר מתחילת הבניה נחשב שהבית בנוי, ניתן להביא מהמשך הפסוקים בזכריה שם, "וַיְהִי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְדָרְיָוֶשׁ וכו' וַיִּשְׁלַח בֵּית אֵל שַׂר אֶצֶר וְרֶגֶם מֶלֶךְ וכו' לֵאמֹר הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הִנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים" כלומר שכבר בשנת ארבע לדריוש, טרם סיום הבניה, כבר הבינו שלא יצומו צום חודש אב, ואכן כך הייתה גם התשובה (לפי רוב המפרשים, ויעויין היטב הסוגיא בר"ה יח: ובר"ח וריטב"א שם) שם פרק ח' (י"ח – י"ט) "וַיְהִי דְּבַר ה' צְבָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ", הרי שמאז פסקו לצום.