דף ג ר"ה ג. סייח, בן הסוס או בן החמור?

מוטי מן

משתמש רגיל
רש"י במס' ראש השנה ג. ד"ה סייח מפרש, עייר בן סוס.

אך מנגד בגמ' ב"ב עח: מפורש שסייח הוא בנו של החמור, וכן משמע גם בב"מ פ"ה מ"ה.

אז מה זה סיח, בן סוס או בן חמור?
 
 

אור זרוע

משתמש ותיק
הרש"ש בב"מ סח א [וכנראה נמצא גם על המשנה ה, ה] כותב וז"ל:
"משנה וסייחים. פי' התויו"ט בני אתונות לפ"ז לא א"ש סיפא ומגדלין אותן כו' וחמור כו'. לכן נראה דסייח כולל גם בן סוס וכ"נ מפרש"י כאן ובריש ר"ה פי' ג"כ סייח עייר בן סוס."
 

מוטי מן

משתמש רגיל
פותח הנושא
בבלי אמר:
שתי תשובות לי בהא. [תרוויהו סברא]

1- מב"ב אל תקשה כי זה רשב"ם ואלו שני בני אדם שונים ומהמשנה בב"מ אל תקשה משום שרש"י לא כתב כך מפורש.
מסקנה מתירוץ זה - סייח הוא בן סוסה.
לא הבנת, בב"ב עח: זה לא כתוב בפירוש הרשב"ם, זה כתוב במשנה, בגמ', וגם ברשב"ם.
מתני׳ המוכר את החמור מכר את הסיח מכר את הפרה לא מכר את בנה 
מכר אשפה מכר זבלה מכר בור מכר מימיה מכר כוורת מכר דבורים מכר 
שובך מכר יונים: גמ' היכי דמי אי דאמר ליה היא ובנה אפילו פרה ובנה 
נמי אי דלא א''ל היא ובנה אפילו חמור נמי לא אמר רב פפא דאמר ליה 
חמור מניקה ופרה מניקה אני מוכר לך בשלמא פרה איכא למימר לחלבה 
בעי לה אלא חמור מאי קא''ל ש''מ היא ובנה קאמר ליה ואמאי קרי ליה סיח 
שמהלך אחר סיחה נאה
 א''ר שמואל בר נחמן א''ר יוחנן מאי דכתיב על כן 
יאמרו המושלים וגו׳ המושלים אלו המושלים ביצרם בואו חשבון בואו ונחשב 
חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה תבנה 
ותכונן אם אתה עושה כן תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא עיר סיחון אם 
משים אדם עצמו כעיר זה שמהלך אחר סיחה נאה מה כתיב אחריו כי אש 
יצאה מחשבון וגו׳ תצא אש ממחשבין ותאכל את שאינן מחשבין ולהבה 
מקרית סיחון מקרית צדיקים שנקראו שיחין אכלה ער מואב זה המהלך אחר 
יצרו כעיר זה שמהלך אחר סיחה נאה
 

מוטי מן

משתמש רגיל
פותח הנושא
בבלי אמר:
2- ע"פ המשנה בכלאים [ח ד] נראה שכשהם בכלאים זה עם זה [בין סוס ואתון ובין חמור וסוסה] אז לכל צמד מהסוגריים יש ולד שונה הצמד השני.
מסקנה מתירוץ זה - סייח מדבר על הכלאיים הללו.
לולד מכלאים של סוס ואתון או סוסה וחמור, קוראים פרד או פרדה, עיין בבראשית (לו כ"ד): "ואלה בני צבעון ואיה וענה הוא ענה אשר מצא את הימם במדבר ברעתו את החמרים לצבעון אביו". מפרש רש"י: "את הימם - פרדים, הרביע חמור על סוס נקבה וילדה פרד, והוא היה ממזר והביא פסולין לעולם. ולמה נקרא שמם ימים, שאימתן מוטלת על הבריות, דאמר רבי חנינא מימי לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחיה (והלא קא חזינן דחיה, אל תקרי וחיה אלא וחיתה, כי המכה לא תרפא לעולם)".
בבלי אמר:
תירוץ 2 מסתייע ע"י הרש"ש שהביא @אור זרוע אולם אין רש"ש על המשנה בב"מ פרק ה משנה ה.
הרש"ש לא חיבר פיהמ"ש, הוא התכוון שבדף סח בגמ' בב"מ נמצאת לכאורה המשנה הנ"ל.
 

אור זרוע

משתמש ותיק
בספרי המשניות יש הגהות רש"ש וכנראה שהוא חיבר על המשנה, וברש"ש בגמ' ליקטו גם מהפירוש על המשנה [או הפוך]. לכן בדרך כלל כשהרש"ש מציין תוי"ט זה נמצא גם ברש"ש על המשנה.

ומצאתי שגם המלאכת שלמה (ב"ב ה, ג) העיר ונשאר בצ"ע וז"ל: וקצת תימה בעיני שראיתי שפי' רש"י ז"ל בפ"ק דר"ה דף ג' גבי סיחון שדומה לסיח במדבר פי' סיח עיר בן סוס ע"כ דהא הכא תנן המוכר את החמור מכר את הסיח
 
חלק עליון תַחתִית