דף ח שלוחי מצווה

HaimL

משתמש ותיק
איתמר א"ר אלעזר שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן כמאן כי האי תנא דתניא איסי בן יהודה אומר כלפי שאמרה תורה (שמות לד, כד) ולא יחמוד איש את ארצך
---

אינו מובן לי. מהו הפירוש שלוחי מצווה. בפשטות, צריך לומר שגם השליח לעשות מצווה, אף שאינו מקיים את המצווה, מובטח לו שלא יינזק, כגון ההולך לתרום פירות של בעה"ב, או לקדש אישה לשולחו, וכל כה"ג, לא יינזק.

דאם הכוונה רק למקיים את המצווה, הל"ל מקיימי מצווה, או שומרי מצווה (ע"ד הפסוק), או הולכי לקיים מצווה וכדומה.

אבל אז, אינו מובן הראיה, דקרא איירי בעולי הרגלים, דמקיימים מצווה בגופם, וליכא הוכחה דכל שליח מצווה, אף שאינו מקיים אותה, אלא לשולחו, שלא יינזק בדרכו.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
פותח הנושא
למען לא ניגע לריק אמר:
גם לשיטתך צריך לכתוב שליחי מצוה ולא שלוחי מצוה.
הסבר, פרט, נמק והדגם (?)
 
 
ולכן אומר אני שהביאור הוא שלוחי מצוה מלשון כל דבר שאינו המצוה בעצמה אלא שלוחותיה, [כמו שלוחה של קו]. אף הם אינם ניזוקים.

והראיה מהפסוק דומה מאד אל הנלמד, כי שניהם אינו מדבר על האדם עצמו אלא או על שדהו שלא יקרה לה מאומה, או למה שמביאים להילמד שאף אנשים שהולכים לעשות מצוה אינם ניזוקים משום שהם שלוחי המצוה. וזהו שלוחי מלשון שלוחה.
 

HaimL

משתמש ותיק
פותח הנושא
אם שדה נחמד ונגזל, הנזק הוא לבעליו. אף אם תרנגול מנקר באשפה וניזוק מנשיכת חולדה, אין הנזק אלא לבעליו. והא ראיה, דילפינן בק"ו לנזקי גופו, ומה אלו שדרכן לזוק וכו', ואם כדבריך, אז אדרבה, ק"ו פריכא הוא, דשמא לא גילתה התורה אלא ששלוחותיה של המצווה (לפירושך הראשון - שהן ממונך), שדרכן לזוק, הן יישמרו, אבל לא גופו, דה"ל לשמור את עצמו. אלא ע"כ שלוחי מצווה קאי על האדם, וממילא ילפינן בק"ו שמה שגילתה התורה הוא על האדם עצמו שלא יינזק. לא בממונו, דביה איירי קרא, ולא בגופו, דאתיא מק"ו.
 

HaimL

משתמש ותיק
פותח הנושא
למען לא ניגע לריק אמר:
HaimL אמר:
למען לא ניגע לריק אמר:
גם לשיטתך צריך לכתוב שליחי מצוה ולא שלוחי מצוה.
הסבר, פרט, נמק והדגם (?)

תאמר אתה, היאך תאמר ראיתי שליח או שלוח.
הדבר ידוע, שאין בלשון חז"ל אלא שליח ביחיד, ושלוחים ברבים (וישנם כאלה הטוענים שאין לומר שליחים, דכך קוראים - בלה"ק - לתלמידיו של הנוצרי, אבל לדעתי הם דברים שאין בהם ממש).
 
 

HaimL

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
למען לא ניגע לריק אמר:
HaimL אמר:
הסבר, פרט, נמק והדגם (?)

תאמר אתה, היאך תאמר ראיתי שליח או שלוח.
הדבר ידוע, שאין בלשון חז"ל אלא שליח ביחיד, ושלוחים ברבים (וישנם כאלה הטוענים שאין לומר שליחים, דכך קוראים - בלה"ק - לתלמידיו של הנוצרי, אבל לדעתי הם דברים שאין בהם ממש).
ואי כי רוכלא נחשיב וניזיל, לשון יחיד,

---
לא אמרן אלא דלא שויה שליח אבל שויה שליח אמר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי

והדתניא שליח שלא עשה שליחותו שליח מעל עשה שליחותו בעל הבית מעל

מה תרומה משוי שליח אף מעילה משוי שליח
---

אבל, בהטיית הסמיכות,

---
האיש מקדש בו ובשלוחו האשה מתקדשת בה ובשלוחה האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו:

ואמאי נימא שלוחו של אדם כמותו שאני התם דאין שליח לדבר עבירה

השתא בשלוחו מקדש בו מיבעיא אמר רב יוסף מצוה בו יותר מבשלוחו

---

כך שיש כך, ויש כך


 
 
HaimL אמר:
אם שדה נחמד ונגזל, הנזק הוא לבעליו. אף אם תרנגול מנקר באשפה וניזוק מנשיכת חולדה, אין הנזק אלא לבעליו. והא ראיה, דילפינן בק"ו לנזקי גופו, ומה אלו שדרכן לזוק וכו', ואם כדבריך, אז אדרבה, ק"ו פריכא הוא, דשמא לא גילתה התורה אלא ששלוחותיה של המצווה (לפירושך הראשון - שהן ממונך), שדרכן לזוק, הן יישמרו, אבל לא גופו, דה"ל לשמור את עצמו. אלא ע"כ שלוחי מצווה קאי על האדם, וממילא ילפינן בק"ו שמה שגילתה התורה הוא על האדם עצמו שלא יינזק. לא בממונו, דביה איירי קרא, ולא בגופו, דאתיא מק"ו.



זה ק"ו ואף בן בנו שהוא עצמו ינצל מהנזק.

(ואגב, קרקע אינה נגזלת).
 

HaimL

משתמש ותיק
פותח הנושא
למען לא ניגע לריק אמר:
HaimL אמר:
זה ק"ו ואף בן בנו שהוא עצמו ינצל מהנזק.

(ואגב, קרקע אינה נגזלת).
להבנתי ק"ו פריכא הוא, אא"כ נסביר בהבנת הפסוק כמו שכתבתי.

נגזלת, כלשון בנ"א, היינו - שייכנסו לתוכה זרים, ויסלקוהו לבעה"ב ממנה.
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
HaimL אמר:
מהו הפירוש שלוחי מצווה?
הבטחת התורה לשלוחי מצוה שאין הם ניזוקים ניתנה לעוסקים במצוה שיש בקיומה משום סכנה, כגון עלייה לרגל בשלש רגלים או יציאה לדרך בחשכת לילה לעשיית מצוה ולהשכמת בית המדרש;​
אבל העוסק במצוה שאין כרוך בקיומה שום סיכון – אינו חסין בעת מעשה בפני פגיעה רעה (כאשר חוינו לדאבוננו לא אחת ולא שתים), רחמנא ליצלן, רחמנא לישיזבן.​
ולאור זה יתכן לומר כי התואר 'שלוח' במאמר 'שלוחי מצוה אינן ניזוקין' מובנו זריז, כמו 'אילה שלוחה'. והכוונה לאלה הנחלצים חושים לקיום המצוה ואינם נרתעים מנטילת סיכון הכרוך בעשייתה, בניגוד לעצל האומר: 'אֲרִי בַחוּץ בְּתוֹךְ רְחֹבוֹת אֵרָצֵחַ'.
 

HaimL

משתמש ותיק
פותח הנושא
בנוסף, לפי טענתך, הל"ל שלוחות מצווה אינן ניזוקות. ועוד דעל מה קאי לא בהליכתן ולא בחזירתן, דלפי פירושך הראשון הל"ל, לא בהליכתן ולא בחזירתן של בעליהן.
 

יעקב לב

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
הבטחת התורה לשלוחי מצוה שאין הם ניזוקים ניתנה לעוסקים במצוה שיש בקיומה משום סכנה
א. זאת מנין?
ב. אדרבה, בשו"ע תלג נפסק הא דאמרה הגמ' שם היכא דשכיח היזיקא שאני, משמע, דבמקום דשכיחא סכנה לא הבטיחה תורה ולכן לא סומכים על הנס, (רק בחששא בעלמא, שו"ע הרב).
משה נפתלי אמר:
העוסק במצוה שאין כרוך בקיומה שום סיכון – אינו חסין בעת מעשה בפני פגיעה
ג. והלא דברים ק"ו, ומה אף בשעת סכנה מבטיחתו התורה שלא ינזק, כ"ש כשאין כל סכנה.
ד. עוד ראה שם במג"א תלג ס"ק טו: "בשעת הבדיקה ה"ל שליח מצוה ואינו נזוק אפילו בממונו" ובשו"ע הרב שם: "בשעת הבדיקה בודאי לא יאבד ממנו כלום ע"י טרדתו בבדיקה ששלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בגופם ולא בממונם". ושם, הרי אין שום היזק מצוי או סכנה.
משה נפתלי אמר:
התואר 'שלוח'
ה. הא ד'שלוחי מצוה' פטורין מן הסוכה הוא מצד העוסק במצווה וכו', והוא הרי לאו דוקא בעוסק בה בסכנה. ומה"ת לחלק בלשונות השווים.
 

יעקב לב

משתמש ותיק
שו"ר שכבר נשאל בזה כאן:
כמעיין המתגבר אמר:
משה נפתלי אמר:
תשובה כהלכה במקום אחר:
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=83&t=23823&p=381185&hilit=%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%97%D7%99+%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%94#p381185
הגמרא אומרת דבקביע היזיקא ניזוקים, ואתה הופך הקערה על פיה.
והוא עוד @מראה מקום לאשכולות כפולים .
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
יעקב לב אמר:
הא ד'שלוחי מצוה' פטורין מן הסוכה הוא מצד העוסק במצווה וכו', והוא הרי לאו דוקא בעוסק בה בסכנה. ומה"ת לחלק בלשונות השווים.
רשמתי.
 
 

יעקב לב

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
העוסק במצוה שאין כרוך בקיומה שום סיכון – אינו חסין בעת מעשה בפני פגיעה רעה
א"כ, העוסק בבדיקה המכניס עצמו ל"סכנת" אבידת מחטו ע"י טרדתו בבדיקה, האם חסין מפני מפולת ביתו עליו תוך כדי בדיקתו או לא?
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
יעקב לב אמר:
העוסק בבדיקה, האם חסין מפני מפולת ביתו עליו תוך כדי בדיקתו או לא?
החדה מוצלחת. הבודק את החמץ מובטח לו שלא יגיענו שום נזק והפסד העלולים לבוא בעקבות העסק בבדיקה, אך אין הוא מבוטח מפני רעידת הארץ שתמוטט עליו את הבית בעת הבדיקה.
 
 

יעקב לב

משתמש ותיק
ומה נעשה להא
משה נפתלי אמר:
דפרכינן בפ"ק דקדושין [ובתרא דחולין]: 'אַמַּאי לָא אַגֵּן עֲלֵהּ כִּי הֵיכִי דְלָא לֵיתֵי לִידֵי הִרְהוּר',
ושם הרי הרהורו אינו
משה נפתלי אמר:
בעקבות העסק
במצווה,
ובכ"ז,
משה נפתלי אמר:
הבטחת התורה נוצרת אותו מכל משמר
?
 

המתאבק

משתמש ותיק
יעקב לב אמר:
ומה נעשה להא
משה נפתלי אמר:
דפרכינן בפ"ק דקדושין [ובתרא דחולין]: 'אַמַּאי לָא אַגֵּן עֲלֵהּ כִּי הֵיכִי דְלָא לֵיתֵי לִידֵי הִרְהוּר',
ושם הרי הרהורו אינו
משה נפתלי אמר:
בעקבות העסק
במצווה,
ובכ"ז,
משה נפתלי אמר:
הבטחת התורה נוצרת אותו מכל משמר
?

הגמ' שואלת את זה על השכר של למען יאריכון ימיך של כיבוד אב ושילוח הקן ולא על הא דשלוחי מצוה אין ניזוקין עיין שם.
 

המתאבק

משתמש ותיק
ובעיקר הנידון כתב בטעמא דקרא [לגרח"ק זצוק"ל] בריש פרשת חיי שרה וז"ל.
פירש רש"י שע"י בשורת העקידה מתה שרה ויל"ע הא קיי"ל שלוחי מצוה אין ניזוקין ולמה סיבבו מן השמיים שתמות עי"ז וכו', וכן קשה בשבת קיח יהי חלקי ממתי בדרך מצוה וקשה הא שלוחי מצוה אין ניזוקין, וקשה לומר דכל הני מיקרי שכיח הזיקא, ונראה דהא דשלוחי מצוה אינו ניזוקין היינו דהמצוה לא תגרום להם שום היזק אבל אם הגיע זמנו למות בלא"ה אדרבה זכות הוא לו שמסבבין מן השמיים מיתתו ע"י מצוה דהוה כמוסר נפשו על קידוש השם וכו' עיי"ש. 
 

המתאבק

משתמש ותיק
המתאבק אמר:
ובעיקר הנידון כתב בטעמא דקרא [לגרח"ק זצוק"ל] בריש פרשת חיי שרה וז"ל.
פירש רש"י שע"י בשורת העקידה מתה שרה ויל"ע הא קיי"ל שלוחי מצוה אין ניזוקין ולמה סיבבו מן השמיים שתמות עי"ז וכו', וכן קשה בשבת קיח יהי חלקי ממתי בדרך מצוה וקשה הא שלוחי מצוה אין ניזוקין, וקשה לומר דכל הני מיקרי שכיח הזיקא, ונראה דהא דשלוחי מצוה אינו ניזוקין היינו דהמצוה לא תגרום להם שום היזק אבל אם הגיע זמנו למות בלא"ה אדרבה זכות הוא לו שמסבבין מן השמיים מיתתו ע"י מצוה דהוה כמוסר נפשו על קידוש השם וכו' עיי"ש. 

וכעת ראיתי, שאת דברי הגרח"ק כבר כתב בקצרה המהרש"א בשבת קיח: עיי"ש.
 
 

יעקב לב

משתמש ותיק
המתאבק אמר:
יעקב לב אמר:
ומה נעשה להא
משה נפתלי אמר:
דפרכינן בפ"ק דקדושין [ובתרא דחולין]: 'אַמַּאי לָא אַגֵּן עֲלֵהּ כִּי הֵיכִי דְלָא לֵיתֵי לִידֵי הִרְהוּר',
ושם הרי הרהורו אינו
משה נפתלי אמר:
בעקבות העסק
במצווה,
ובכ"ז,
משה נפתלי אמר:
הבטחת התורה נוצרת אותו מכל משמר
?
הגמ' שואלת את זה על השכר של למען יאריכון ימיך של כיבוד אב ושילוח הקן ולא על הא דשלוחי מצוה אין ניזוקין עיין שם.
אכן, (כוונת הר' @משה נפתלי היא להגמ' המבארת שנתפש בהרהור ע"ז בליבו, ואי איכא שכר מצות בהאי עלמא מדוע לא ניצול  מהרהור זה, אלא ודאי שכר מצוות בהאי עלמא ליכא.
וצ"ל מה באמת ההבדל? למה שכר המצווה היה צריך להצילו מהרהור, משא"כ היותו שליח מצווה פשוט לכם שאין זה מציל מהרהור. אם שכר המצווה מציל המצווה עצמה לא כ"ש? 

והנה, מיד לאחר מכן שאלה הגמ': והאמר ר"א שלוחי מצוה אינן ניזוקין? 

​​​​​​ולכאו' אינו מובן, מה ממשיכה הגמ' לשאול מדברי ר"א דשלוחי מצוה? אחר שנתבאר דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא ואיהו דהרהר ע"ז בליבו ניתק עצמו מן המצווה ופעל דבר המנגד לחלוטין למצווה, מה מקום יש לשאול והא שלוחי 'מצווה' אינן ניזוקין? 

ו(עם היות שלא ראיתי מי שכתב כזאת, אך) שמא יש לפרש השאלה כך: 
דנהי דמצד שכר מצווה לא ניצל מן ההרהור כי בהאי עלמא ליכא, אך מדוע מצד שלוחי מצווה לא ניצל הימנו - מן ההרהור? 
ועונה הגמ', בהליכתן שאני, שאכן בדרכו לקיום המצווה ינצל אף מכל הרהור רע. אך מקשה הגמ' 'והאר"א.. בין בחזירתן?' זאת אומרת שמן ההרהור ניצול אף בחזירתו.
א"כ, אומרת הגמ' אם אינך יכול לתלות בהרהור אז ודאי אינו מצד ההרהור אלא מצד קביעות ההיזק שבסולם הרעוע ואף בלא הרהור. 

[וא"ש במיוחד לפי גרסת התוס' רי"ד שנוספה כאן התיבה 'אלא' התם סולם רעוע הוה ואפילו בעלייתו היה ראוי להינזק משום דקביע היזקא:

ואפ' לפרש לפי הנ"ל, דבזה חזרה הגמ' מדבריה דלא הוי מצד הרהור כלל, (ולא רק ממה שאמרה שדוקא בהליכתן). אלא דקביעא הזיקא].
(אך אי הוי שכר מצוות בהאי עלמא, היה ניצול אף בכזה מקרה). 
 
 

יעקב לב

משתמש ותיק
המתאבק אמר:
וכעת ראיתי, שאת דברי הגרח"ק כבר כתב בקצרה המהרש"א בשבת קיח: עיי"ש
ואלו הם:
ממתים בדרך מצוה כו'. לא שייך בזה דשלוחי מצוה אינן נזוקין דהיינו ע"י עסק המצות לא היו נזוקין והכא מיירי בדרך מצוה במת בעת שעסק במצוה ולא ע"י עסק מצוה:
(ויש לדייק בהשוואת מר את דבריהם, דבדברי הגרח"ק כ' 'מיתתו ע"י מצוה' ואילו מהרש"א מחלק בזה גופא, דאינו 'ע"י' מצוה אלא אך 'בשעת' מצוה).
ומ"מ, הם הם דברי הרב
משה נפתלי אמר:
הבודק את החמץ מובטח שלא ינזק ולא יפסד בשום נזק והפסד העלולים לבא בעקבות העסק בבדיקה, אך אין הוא מבוטח מפני רעידת הארץ שתמוטט עליו את הבית בעת הבדיקה.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
יעקב לב אמר:
א. שאלתי מה ההבנה בזה?
ב. ניסיתי להציע פשט נוסף.
א. שכר נתון לשיקולים. למשל, במקרה שבד בבד עם עשיית מעשה טוב עשה מעשה רע – הגמול נתון לשיקול. ביטוח אינו נתון לשיקולים. ובעניננו: בכל מצב שהוא מבוטח עושה המצוה שלא יגרם לו נזק ממעשה המצוה.​
ב. ולא נהירא, כי הפוליסה אינה מכסה הפסדים שאינם תוצאה מעשיית מעשה המצוה.
 
 
חלק עליון תַחתִית