דף קטו בלע מרור לא יצא דבעינן זכר לוימררו את חייהם. איך מסתדר עם חידושו של הבית הלוי?

חימקו

משתמש ותיק
הגמ' (קטו ב) אומרת שבלע מרור לא יצא ומסביר הרשב"ם "דבעינן טעם מרור וליכא דמשום הכי קפיד רחמנא למרר את פיו של אוכל זכר לוימררו את חייהם"
הבית הלוי (שמות יג,ח) אומר שמצוות התורה היו קימות גם אם לא היו הארועים מתרחשים "ועל כרחך מצוות אלו לא נצמחו מגאולת מצרים רק הוא להיפוך דמזכות מצות פסח ומצה ומרור שיש בלילה הזאת נצמחה גאולתן ממצרים בלילה זאת"
וקשה לפי הבית הלוי שגם אם לא היה את יציאת מצרים הינו חייבים בפסח מצה ומרור, ולא יכול להיות שהיה צריך טעם מרור זכר לוימררו את חיהם, כי לא היה. ואם כן גם האידנא לפי הבית הלוי מרירות טעם המרור לא היתה צריכה לעכב?
 

במבי

משתמש ותיק
מי אמר שצריך טעם "מר" ?

העניין הוא שצריך את טעם המרור ולאו דווקא "מר"

 
במבי אמר:
מעודי התקשתי איך אוכלים חסה בתור מרור שהרי היא טעימה מאד, והחברותא שלי תירץ לי לפני מספר שנים, שמחוץ למקרר אחד מספר ימים היא נעשית מרה, אך השנה ראיתי ירושלמי שמתרץ זאת, וכך כתוב בירושלמי:

תיבון הרי חזרת מתוק הרי אינו קרוי חזרת אלא מתוק ר' חיי' בשם ר' הושעי' כל עצמן אין הדבר תלוי אלא בחזרת מה חזרת תחילתה מתוק וסופה מר כך עשו המצריים לאבותינו במצרים בתחילה (בראשית מז) במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך ואח"כ וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים בין כמושין וכו' (פסחים פרק ב' הלכה ה')

וא"כ אדרבא זה שהיא תחילתה טעימה ואחר מספר ימים נעשית מרה זאת צורת השיעבוד, ומתיקותה חלק מהעניין !
וכן מובן כעת מדוע מצוותה דווקא בחזרת ורק אם אין לו אותה יקח שאר מינים.

 
 

ב. גפנר

משתמש ותיק
חלילה לומר שהבית הלוי מוציא את דברי המקראות מידי פשוטן!
אם כתוב שהמצווה היא זכר ליציאת מצרים, אז המצווה היא זכר ליציאת מצרים. ולכן התורה ציוותה שתתקיים המצווה באופן ובצורה שתהווה את הזיכרון הטוב ביותר למה שהיה במצרים וביציאה משם.
הבית הלוי רק מעמיד יסוד, ש'אסתכל באורייתא וברא עלמא', וממילא כל המאורעות שארעו בבריאה הכל בא כתוצאה וכהשפעה מהמצוות.
צריך להבין בדיוק איך להגדיר את היסוד הזה בצורה מדוייקת,
אבל ודאי שאין מקרא יוצא מידי פשוטו.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
והיינו מש"כ, דלק"מ מעיקרא - דאי תיקשי לך, תיקשי נמי גבי 'לחם עוני' ועצם הסיפור ביצי"מ.
 

חימקו

משתמש ותיק
פותח הנושא
ב. גפנר אמר:
חלילה לומר שהבית הלוי מוציא את דברי המקראות מידי פשוטן!
אם כתוב שהמצווה היא זכר ליציאת מצרים, אז המצווה היא זכר ליציאת מצרים. ולכן התורה ציוותה שתתקיים המצווה באופן ובצורה שתהווה את הזיכרון הטוב ביותר למה שהיה במצרים וביציאה משם.
הבית הלוי רק מעמיד יסוד, ש'אסתכל באורייתא וברא עלמא', וממילא כל המאורעות שארעו בבריאה הכל בא כתוצאה וכהשפעה מהמצוות.
צריך להבין בדיוק איך להגדיר את היסוד הזה בצורה מדוייקת,
אבל ודאי שאין מקרא יוצא מידי פשוטו.

לא נראה מדברי הבית הלוי כהסברך, אני אצטט עוד.
"וא"כ נתבונן אם היה נתינת התורה קודם גלות מצרים הרי גם אז היה המצוה לאכול בליל ט"ו בניסן מצה ומרור ובודאי דאז היו נחשבין מצות אלו לחוקה גמורה כמו שאר החוקים ממש כמו פרה אדומה בלא שום מבוא בשכל להבין בה קצת טעם למה ירמזון דברים הללו."
 

אור זורח

משתמש ותיק
חימקו אמר:
הגמ' (קטו ב) אומרת שבלע מרור לא יצא ומסביר הרשב"ם "דבעינן טעם מרור וליכא דמשום הכי קפיד רחמנא למרר את פיו של אוכל זכר לוימררו את חייהם"
הבית הלוי (שמות יג,ח) אומר שמצוות התורה היו קימות גם אם לא היו הארועים מתרחשים "ועל כרחך מצוות אלו לא נצמחו מגאולת מצרים רק הוא להיפוך דמזכות מצות פסח ומצה ומרור שיש בלילה הזאת נצמחה גאולתן ממצרים בלילה זאת"
וקשה לפי הבית הלוי שגם אם לא היה את יציאת מצרים הינו חייבים בפסח מצה ומרור, ולא יכול להיות שהיה צריך טעם מרור זכר לוימררו את חיהם, כי לא היה. ואם כן גם האידנא לפי הבית הלוי מרירות טעם המרור לא היתה צריכה לעכב?

לפי ביאורו של בית הלוי היה לולא יציאת מצרים חוקה [כלשונו] לאכול מרור ולהרגיש מרירות [בלי טעם למצוה למה אלא חוקה כמו פרה]
ובזכות מצוה זו זכינו ליציאת מצרים וכיון שמכח זה זכינו ליצ"מ לכן צריך זכר לוימררו כי בעבור מרור יש יצ"מ.
 
חלק עליון תַחתִית