דף מט מי קודם אנשי המעשה הצדיקים או תלמידי החכמים?

במבי

משתמש ותיק
מהגמ' בפסחים משמע מפורשות שיש קדימות לת"ח שהרי הגמ' אומרת

בתָּנוּ רַבָּנַן: לְעוֹלָם יִמְכּוֹר אָדָם כׇּל מַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ, וְיִשָּׂא בַּת תַּלְמִיד חָכָם. לֹא מָצָא בַּת תַּלְמִיד חָכָם — יִשָּׂא בַּת גְּדוֹלֵי הַדּוֹר. לֹא מָצָא בַּת גְּדוֹלֵי הַדּוֹר — יִשָּׂא בַּת רָאשֵׁי כְנֵסִיּוֹת. לֹא מָצָא בַּת רָאשֵׁי כְנֵסִיּוֹת — יִשָּׂא בַּת גַּבָּאֵי צְדָקָה. לֹא מָצָא בַּת גַּבָּאֵי צְדָקָה — יִשָּׂא בַּת מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת. וְלֹא יִשָּׂא בַּת עַמֵּי הָאָרֶץ, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שֶׁקֶץ, וּנְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁרֶץ, וְעַל בְּנוֹתֵיהֶן הוּא אוֹמֵר: ״אָרוּר שׁוֹכֵב עִם כׇּל בְּהֵמָה״ (פסחים מט:)

וכותב רש"י - גדולי הדור - אנשי מעשה וצדיקים

אך נשאלת השאלה ומשמע לכ' שלאנשי המעשה הצדיקים ישנה יותר יראת שמיים מאשר לת"ח ואין להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד שנאמר יראת ה' היא אוצרו (שבת לא:) ומנגד אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד (ברכות ח.)

ומסתמא התירוץ הוא שת"ח אמיתי ברור שיהיה לו גם יראת שמיים שהרי:

אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תּוֹרָה וְאֵין בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם, דּוֹמֶה לְגִזְבָּר שֶׁמָּסְרוּ לוֹ מַפְתְּחוֹת הַפְּנִימִיּוֹת וּמַפְתְּחוֹת הַחִיצוֹנוֹת לֹא מָסְרוּ לוֹ, בְּהֵי עָיֵיל? מַכְרִיז רַבִּי יַנַּאי: חֲבָל עַל דְּלֵית לֵיהּ דָּרְתָא וְתַרְעָא לְדָרְתָא עָבֵיד. אָמַר רַב יְהוּדָה: לֹא בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו״ (שבת לא:)
 

אור זרוע

משתמש ותיק
התירוץ אמיתי.

ויש לציין בזה לדברי הר"ן על הרי"ף מסכת קידושין דף יד עמוד א מדפי הרי"ף, וז"ל:

ולפיכך נ"ל שכל שמוחזק בבעל מעשים ואין ספק בעניינו כרב יחזקאל עומדין מפניו שלא צותה התורה בחכם אלא מפני שהחכמה מביאה לידי מעשים אלא שלא פרשה תורה במעשה כמו שפרשה בחכמה לפי שאין הכשר המעשה גלוי כמו שיתרון הכשר החכמה נראה לכל...
 

chaim

משתמש ותיק
במבי אמר:
אך נשאלת השאלה ומשמע לכ' שלאנשי המעשה הצדיקים ישנה יותר יראת שמיים מאשר לת"ח ואין להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד שנאמר יראת ה' היא אוצרו (שבת לא:) ומנגד אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד (ברכות ח.)

ומסתמא התירוץ הוא שת"ח אמיתי ברור שיהיה לו גם יראת שמיים שהרי:

אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תּוֹרָה וְאֵין בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם, דּוֹמֶה לְגִזְבָּר שֶׁמָּסְרוּ לוֹ מַפְתְּחוֹת הַפְּנִימִיּוֹת וּמַפְתְּחוֹת הַחִיצוֹנוֹת לֹא מָסְרוּ לוֹ, בְּהֵי עָיֵיל? מַכְרִיז רַבִּי יַנַּאי: חֲבָל עַל דְּלֵית לֵיהּ דָּרְתָא וְתַרְעָא לְדָרְתָא עָבֵיד. אָמַר רַב יְהוּדָה: לֹא בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו״ (שבת לא:)
זה לשון תשובות הגאונים - מוסאפיה (ליק) סימן ב
ששאלתם מהו בעל מעשים. בעל מעשים הוא טוב עין בצדקה ובצרכי צבור ובמדות טובות אף על פי שאינו מופלג בחכמה חייב אדם לנהוג בו כבוד ולעמוד מפניו כרב יחזקאל אבוה דרב יהודה שהיה בן תורה כדאמרי' מתני ליה רב יחזקאל לרמי בריה הנסקלין כנשרפין וכו' ואף על פי שלא היה מופלג בחכמה היה עומד מפניו מר שמואל. (קידושין לג ב) ואפי' אנשי מעשה שמכניסים אורחים ומהנין ת"ח ומשיאין בתם לת"ח עליהם הכתוב אומר ולדבקה בו. וחשובים הם כאילו נדבקו בשכינה. וחייב אדם לנהוג בהם כבוד ולעמוד מפניהם כי חכמים הראשונים אף על פי שהיו חכמים גדולים משתבחין. היו במעשים טובים ובמדות טובות כדאמרינן בעלמא (ב"ר פ"ד ב) נהי דבתורה גדול ממני במע"ט מי גדול ממני. ואם ירא חטא חשוב הוא מן המופלג ממנו בחכמה כדאמרינן (שבת לא ב) אמינא לך אנא גבר דחיל חטאין ואת אמרת לי בר אוריין דאמר ר' יוחנן משום ר' אלעזר בן שמוע אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים שנא' הן יראת ה' היא חכמה שכן בלשון יוני קורין לאחת הינא. ואפי' לעשירים המנהיגין עצמן ועוסקין בחסדים היו מכבדין רבותינו הראשונים כדגרסינן בעירובין (פו א) רבי מכבד עשירים היה ור' יעקב מכבד חסידים היה שהעולם מתקיים בזכות חסדם.
 
חלק עליון תַחתִית