דף ג פסחים דף ג: - לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה

יושב אוהלים

משתמש ותיק
בגמ' דף ג:
דאמר רב הונא אמר רב ואמרי לה אמר רב הונא אמר רב משום ר''מ לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה:
ופירש"י  (באמצע ד"ה וכל היכא וכו') שישנה אדם לתלמידו לשון קצרה לפי שמתקיימת גירסא שלה יותר מן הארוכה:

והנה לכאורה היה אפשר לומר טעם פשוט למה ישנה הרב לתלמידו לשון קצרה כיון שכך יספיק ללמד אותו יותר כאשר אינו מאריך בכל דבר.
אמנם יתכן שבכך יחסר לו מבהירות הדברים, כאשר לא יבאר את הדברים בארוכה. וע"ז כתב רש"י שעדיף לתמצת את הדברים בצורה ברורה וקצרה, ולא להאריך בהסברים כיון שכך מתקיימת גירסא שלו יותר מן הארוכה.

ושמעתי פעם בשם הקוצקר שביאר גמ' זו (ע"פ דרכו החריפה) ואמר - אל תחשוב שכוונת הגמ' שישנה הרב לתלמידו דרך קצרה כי כך יספיק לומר גם עוד דברים, אלא ההיפך הוא הנכון, שישנה לתלמיד בדרך קצרה "כי כך יהיה לו "יותר זמן לשתוק!":

ושמעתי ש 'ר' חצקל' לווינשטיין אמר פעם למרן הגר"א קוטלר זצ"ל (כששימש הגרי"ל כמשגיח בישיבת קלצק) שהוא מקנא בהגרא"ק זצ"ל בזה שהוא מדבר מאוד מהר (כידוע ששפת הדיבור של הגרא"ק זצ"ל היה מאוד במהירות), כיון שבכך יש לו זמן בתוך השיעור לא רק לומר חידושים, אלא גם "לא לומר דברים!" [ואגב -  ידועין דברי הגר"ח מבריסק זצ"ל שאמר שיותר ממה שצריך חכמה לומר איזה חידוש בלימוד, צריך יותר חכמה לדעת איזה חידוש "לא לומר"]. 
 

מסתפק במועט

משתמש ותיק
ספר בניהו בן יהוידע על פסחים דף ג/ב
על פי מ"ש הרשב"ץ ח"ג סימן ע"ח מפני מה שיבח התלמיד שאמר אין מוסקין בטהרה, אדרבא הוה ליה לשבוחי לאידך שקיצר בלשונו, דהא אמרינן לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה, והשיב הרשב"ץ ששמע מהגאון מו"א ז"ל שתירץ בשם הרבנית אשתו של הרב רבי יוסף ז"ל, דמה שאמרו ישנה דרך קצרה דוקא הרב לתלמיד כדי שלא ישתבש התלמיד בלשון ארוכה, אבל התלמיד ששואל מן הרב עדיף לדבר בלשון נקיה ולא בעי לשון קצרה, כי הרב לבו רחב ולא יתבלבל בלשון ארוכה יע"ש.
 

HaimL

משתמש ותיק
ישנה, דייקא, היינו לאוקמי גרסא בהלכות. אבל פלפול הטעמים והסברות, אדרבא, כל המאריך, יבין התלמיד טוב יותר.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
ישנה, דייקא, היינו לאוקמי גרסא בהלכות. אבל פלפול הטעמים והסברות, אדרבא, כל המאריך, יבין התלמיד טוב יותר.
הגמ' לא מחלק בזה, אלא' משמע שבכל דבר ישנה לתלמידו דרך קצרה, וגם רש"י לאכתב שהכא רק ב"גירסא" עסקינן, אלא ש" (ע"י שמשנה בלשון קצרה) "מתקיימת גירסא שלה יותר מן הארוכה", ומשמע שע"י שמקצר בכל מה שמלמד מתקיימת הגירסא שלו יותר, וגם בטעמים והסברים של ההלכות או שאר הלימודים אם יקצר בהם  מתקיימת גירסא שלה יותר מן הארוכה"
 

מסתפק במועט

משתמש ותיק
HaimL אמר:
אבל פלפול הטעמים והסברות, אדרבא, כל המאריך, יבין התלמיד טוב יותר.
יש צדק בדבריך. אבל יש רעיון לא כ"כ ידוע שאני זוכר בשם הגר"א , שכאשר תעביר מסר לתלמיד או אדם אחר , אל תגיד את הרעיון כולו , אלא תאמר את חלקו, כי אם תאמר את כולו הוא יתנגד לרעיון , ואם תאמר חלקו ,יקבלו.
לכאו' ההבנה בזה שהאדם הוא מטבעו "מאן-דאמר"...

אני עוצר באמצע כדי ליישם את הרעיון בעצמי...
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
ישנה, דייקא, היינו לאוקמי גרסא בהלכות. אבל פלפול הטעמים והסברות, אדרבא, כל המאריך, יבין התלמיד טוב יותר.
הגמ' לא מחלק בזה, אלא' משמע שבכל דבר ישנה לתלמידו דרך קצרה, וגם רש"י לאכתב שהכא רק ב"גירסא" עסקינן, אלא ש" (ע"י שמשנה בלשון קצרה) "מתקיימת גירסא שלה יותר מן הארוכה", ומשמע שע"י שמקצר בכל מה שמלמד מתקיימת הגירסא שלו יותר, וגם בטעמים והסברים של ההלכות או שאר הלימודים אם יקצר בהם  מתקיימת גירסא שלה יותר מן הארוכה"
אבל "לשנות" בכ"מ הוא הלכות. וגם "גרסא" בכ"מ הוא לגרוס הלכות. לא צריך חילוק, זה נובע מהניסוח עצמו. 
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
אבל פלפול הטעמים והסברות, אדרבא, כל המאריך, יבין התלמיד טוב יותר.

ואולי זה גופא בא הגמ' לומר, שאף שלכאורה בטעמים והסברות, אדרבא, כל המאריך, יבין התלמיד טוב יותר, מ"מ עדיף לשנות בדרך קצרה, כי יותר חשוב שיהא מתקיימת אצלו הגירסא לאורך זמן, (ואז אולי יוכל גם לאחר זמן לעיין שוב בטעמים וסברות).
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
אבל פלפול הטעמים והסברות, אדרבא, כל המאריך, יבין התלמיד טוב יותר.

ואולי זה גופא בא הגמ' לומר, שאף שלכאורה בטעמים והסברות, אדרבא, כל המאריך, יבין התלמיד טוב יותר, מ"מ עדיף לשנות בדרך קצרה, כי יותר חשוב שיהא מתקיימת אצלו הגירסא לאורך זמן, (ואז אולי יוכל גם לאחר זמן לעיין שוב בטעמים וסברות).
אבל בגמרא זה בא להוציא מזה שאם יש סיבה להאריך *כדי שלא להוציא דבר מגונה* אפ"ה ישנה בדרך קצרה.
ולא אמרו שאם יש סיבה להאריך *כדי להסביר לתלמיד יותר טוב* אפ"ה ילמד אותו בדרך קצרה.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
אבל בגמרא זה בא להוציא מזה שאם יש סיבה להאריך *כדי שלא להוציא דבר מגונה* אפ"ה ישנה בדרך קצרה.
ולא אמרו שאם יש סיבה להאריך *כדי להסביר לתלמיד יותר טוב* אפ"ה ילמד אותו בדרך קצרה.
אבל לדבריך תמיד יש לגבי הטעמים והסברות את הסיבה הנ"ל, ואעפ"כ אמרו לקצר.
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
אבל בגמרא זה בא להוציא מזה שאם יש סיבה להאריך *כדי שלא להוציא דבר מגונה* אפ"ה ישנה בדרך קצרה.
ולא אמרו שאם יש סיבה להאריך *כדי להסביר לתלמיד יותר טוב* אפ"ה ילמד אותו בדרך קצרה.
אבל לדבריך תמיד יש לגבי הטעמים והסברות את הסיבה הנ"ל, ואעפ"כ אמרו לקצר.
אבל לטעמי, לא אמרו לקצר בטעמים ובסברות, רק במשניות. כלומר, אחרי שהתורה גילתה שצריך להיזהר שלא להוציא דבר מגונה מפיו, ולכן, אם הם שווים להדדי צריך לעקם כדי שלא להוציא דבר מגונה, התורה חזרה לומר פסוקים כצורתם, כדי ללמד אותנו שאם הדבר הוא מגונה, אבל העיקום ירבה עלינו בדברים, שנבחר דווקא את הדרך הקצרה יותר, אע"פ שהוא דבר מגונה.

אבל, בגמרא לא הוזכר כלל שהיכן שצריך להסביר דבר, ולעיין בו, גם נבחר את הדרך הקצרה, ואין שום ראיה מן התורה לכך שצריך להאריך או לקצר בדבר שצריך טעם והסברה. ממילא, חוזרים לסברא הפשוטה, שככל שההסבר יותר ארוך, התלמיד יבין יותר טוב. ומה שאמרו חכמים ישנה דרך קצרה, הוא דווקא במשניות (שדומות לפסוקים, כיוון שיש בהן תמצית של ההלכה, בלי סברות וטעמים, וכל מילה בהן מדויקת ומדוקדקת, ומועט המחזיק את המרובה. ולכן, דווקא בהן אמרו דרך קצרה).
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
אבל בגמרא זה בא להוציא מזה שאם יש סיבה להאריך *כדי שלא להוציא דבר מגונה* אפ"ה ישנה בדרך קצרה.
ולא אמרו שאם יש סיבה להאריך *כדי להסביר לתלמיד יותר טוב* אפ"ה ילמד אותו בדרך קצרה.
אבל לדבריך תמיד יש לגבי הטעמים והסברות את הסיבה הנ"ל, ואעפ"כ אמרו לקצר.
אבל לטעמי, לא אמרו לקצר בטעמים ובסברות, רק במשניות. כלומר, אחרי שהתורה גילתה שצריך להיזהר שלא להוציא דבר מגונה מפיו, ולכן, אם הם שווים להדדי צריך לעקם כדי שלא להוציא דבר מגונה, התורה חזרה לומר פסוקים כצורתם, כדי ללמד אותנו שאם הדבר הוא מגונה, אבל העיקום ירבה עלינו בדברים, שנבחר דווקא את הדרך הקצרה יותר, אע"פ שהוא דבר מגונה.

אבל, בגמרא לא הוזכר כלל שהיכן שצריך להסביר דבר, ולעיין בו, גם נבחר את הדרך הקצרה, ואין שום ראיה מן התורה לכך שצריך להאריך או לקצר בדבר שצריך טעם והסברה. ממילא, חוזרים לסברא הפשוטה, שככל שההסבר יותר ארוך, התלמיד יבין יותר טוב. ומה שאמרו חכמים ישנה דרך קצרה, הוא דווקא במשניות (שדומות לפסוקים, כיוון שיש בהן תמצית של ההלכה, בלי סברות וטעמים, וכל מילה בהן מדויקת ומדוקדקת, ומועט המחזיק את המרובה. ולכן, דווקא בהן אמרו דרך קצרה).
הבנתי את דבריך, ואם דיוקך בלשונות אמת אז מסתבר כמו שכתבת.
יישר כח
 
 
חלק עליון תַחתִית