דעת ר' אידי בירושלמי לגבי פרתו של ר' אלעזר בן עזריה (והערה בצידה לגבי ר' אידי)

במבי

משתמש ותיק
כתוב במשנה בשבת "פָּרָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָיְתָה יוֹצֵאת בִּרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ, שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן חֲכָמִים (ה-ד) ובירושלמי כתוב - 

א"ר חנניה פעם אחת יצאת והשחירו שיניו מן הצומות. א"ר אידי דחוטריה אשתו הייתה. ומנין שאשתו קרוי עגלה. (שופטים יד) לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי. תמן אמרין שכינתו היתה. ויש אדם נענש על שכינתו. אמר רבי קיריס דידמא ללמדך שכל מי שהוא ספיקא בידו למחות ואינו ממחה קלקלתו תלויה בו: (לג.)

אך ישנה מחלוקת במפרשי המקום איך לפסק את הגמ'.

כותב קרבן העדה דחוטרא אשתו היתה - הפרה היתה של אשת ראב"ע ששמה חוטרא דא"א דשלו היתה שהרי הרבה פרות היו לו. (כלומר הוא מפסק, אמר ר' אידי, דחוטרא אשתו היתה)

אך הפני משה כותב דחוטרא - משם מקום שהוא כך. (וא"כ הוא מפסק אמר ר' אידי דחוטריה, אשתו הייתה)

וכתוב ב"תורתן של ראשונים" - א"ר אידי דחוטריה. דחוטריה, מעיר חוטרא, והעיר הזאת נזכרת בירושלמי לעיל פ"א ה"ח "כגון מן חוטרה לנהרדעא" ור' אידי דחוטריה נזכר גם בשקלים פ"ב ה"ו ובמו"' פ"א ה"ב ובשביעית פ"ג ה"ב

וא"כ לכאורה קשה טובא על בעל קרבן העדה, אך יש להוסיף ולהקשות שאם חוטרה הינה ליד נהרדעא יוצא שר' אידי שהיה מבבל אמר דעה והגמ' מוסיפה תמן אמרין ... ואינו מובן שהרי הרגע הבאנו דעה בבלית של ר' אידי ומאי פירוש שוב תמן אמרין ?

ואולי יש לומר שאכן זהו כבעל קרבן העדה וזהו כגמ' בב"מ אמר רבי יצחק מגדלאה והוא שעשויין כמגדלין (כה.) כלומר מצאנו פעמים שאמורא מכונה כמימרתו וכאן ר' אידי אמר שהיתה הפרה של חוטרה אשת ר' אלעזר בן עזריה ובכל הירושלמי מכונה ר' אידי דחוטריה ע"ש המימרא שחידש שמדובר באשת ראב"ע.

ומימלא הגמ' הביאה דעת ר' אידי שבארץ ישראל ומוסיפה תמן אמרין, בבבל.


 
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
(אך צ"ע מדוע כותב בעל קרבן העדה שהפרה היתה של אשתו בעוד שבגמ' משמע מפורש שר' אידי מדבר באשתו ממש)
 

עמנואל

משתמש ותיק
במבי אמר:
אולי יש לומר שאכן זהו כבעל קרבן העדה וזהו כגמ' בב"מ אמר רבי יצחק מגדלאה והוא שעשויין כמגדלין (כה.) כלומר מצאנו פעמים שאמורא מכונה כמימרתו וכאן ר' אידי אמר שהיתה הפרה של חוטרה אשת ר' אלעזר בן עזריה ובכל הירושלמי מכונה ר' אידי דחוטריה ע"ש המימרא שחידש שמדובר באשת ראב"ע.
לפ"ז מיושבת הקושיה שהקשתם בסמוך מדוע כתב הק"ע שהייתה של אשתו, כי לפי חוטריה נוספה האות ד' לומר שהפרה הייתה של חוטריה אשתו ולא שלו. אך עדיין קשה מ"ש מניין שאשתו קרוי[ה] עגלה, ולכ"ן שהכוונה שהפרה היא אשתו ושחוטריה שם מקום.
(ודברי רב אידי מבהילי הרעיון, מדוע דרש כך לגנאי את אשת ר"א)
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
במבי אמר:
כתוב במשנה בשבת "פָּרָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָיְתָה יוֹצֵאת בִּרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ, שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן חֲכָמִים (ה-ד) ובירושלמי כתוב - 

א"ר חנניה פעם אחת יצאת והשחירו שיניו מן הצומות. א"ר אידי דחוטריה אשתו הייתה. ומנין שאשתו קרוי עגלה. (שופטים יד) לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי. תמן אמרין שכינתו היתה. ויש אדם נענש על שכינתו. אמר רבי קיריס דידמא ללמדך שכל מי שהוא ספיקא בידו למחות ואינו ממחה קלקלתו תלויה בו: (לג.)

אך ישנה מחלוקת במפרשי המקום איך לפסק את הגמ'.

כותב קרבן העדה דחוטרא אשתו היתה - הפרה היתה של אשת ראב"ע ששמה חוטרא דא"א דשלו היתה שהרי הרבה פרות היו לו. (כלומר הוא מפסק, אמר ר' אידי, דחוטרא אשתו היתה)

אך הפני משה כותב דחוטרא - משם מקום שהוא כך. (וא"כ הוא מפסק אמר ר' אידי דחוטריה, אשתו הייתה)

וכתוב ב"תורתן של ראשונים" - א"ר אידי דחוטריה. דחוטריה, מעיר חוטרא, והעיר הזאת נזכרת בירושלמי לעיל פ"א ה"ח "כגון מן חוטרה לנהרדעא" ור' אידי דחוטריה נזכר גם בשקלים פ"ב ה"ו ובמו"' פ"א ה"ב ובשביעית פ"ג ה"ב

וא"כ לכאורה קשה טובא על בעל קרבן העדה, אך יש להוסיף ולהקשות שאם חוטרה הינה ליד נהרדעא יוצא שר' אידי שהיה מבבל אמר דעה והגמ' מוסיפה תמן אמרין ... ואינו מובן שהרי הרגע הבאנו דעה בבלית של ר' אידי ומאי פירוש שוב תמן אמרין ?

ואולי יש לומר שאכן זהו כבעל קרבן העדה וזהו כגמ' בב"מ אמר רבי יצחק מגדלאה והוא שעשויין כמגדלין (כה.) כלומר מצאנו פעמים שאמורא מכונה כמימרתו וכאן ר' אידי אמר שהיתה הפרה של חוטרה אשת ר' אלעזר בן עזריה ובכל הירושלמי מכונה ר' אידי דחוטריה ע"ש המימרא שחידש שמדובר באשת ראב"ע.

ומימלא הגמ' הביאה דעת ר' אידי שבארץ ישראל ומוסיפה תמן אמרין, בבבל.


וכן מצינו את ר' מנא שאמר
 
במבי אמר:
ראיתי בירושלמי ב"ב פ"ט ה"ב (מובא בכפתור ופרח) האומר המבשרני אם ילדה אשתי זכר יטול מאתיים, ילדה זכר יטול מאתיים. אם נקיבה מנה, ילדה נקיבה נוטל מנה. זכר ונקיבה אין לו אלא מנה, א"ר מנא ביטלה צרת נקיבה שמחת זכר.

 
 
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
במבי אמר:
במבי אמר:
כתוב במשנה בשבת "פָּרָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָיְתָה יוֹצֵאת בִּרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ, שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן חֲכָמִים (ה-ד) ובירושלמי כתוב - 

א"ר חנניה פעם אחת יצאת והשחירו שיניו מן הצומות. א"ר אידי דחוטריה אשתו הייתה. ומנין שאשתו קרוי עגלה. (שופטים יד) לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי. תמן אמרין שכינתו היתה. ויש אדם נענש על שכינתו. אמר רבי קיריס דידמא ללמדך שכל מי שהוא ספיקא בידו למחות ואינו ממחה קלקלתו תלויה בו: (לג.)

אך ישנה מחלוקת במפרשי המקום איך לפסק את הגמ'.

כותב קרבן העדה דחוטרא אשתו היתה - הפרה היתה של אשת ראב"ע ששמה חוטרא דא"א דשלו היתה שהרי הרבה פרות היו לו. (כלומר הוא מפסק, אמר ר' אידי, דחוטרא אשתו היתה)

אך הפני משה כותב דחוטרא - משם מקום שהוא כך. (וא"כ הוא מפסק אמר ר' אידי דחוטריה, אשתו הייתה)

וכתוב ב"תורתן של ראשונים" - א"ר אידי דחוטריה. דחוטריה, מעיר חוטרא, והעיר הזאת נזכרת בירושלמי לעיל פ"א ה"ח "כגון מן חוטרה לנהרדעא" ור' אידי דחוטריה נזכר גם בשקלים פ"ב ה"ו ובמו"' פ"א ה"ב ובשביעית פ"ג ה"ב

וא"כ לכאורה קשה טובא על בעל קרבן העדה, אך יש להוסיף ולהקשות שאם חוטרה הינה ליד נהרדעא יוצא שר' אידי שהיה מבבל אמר דעה והגמ' מוסיפה תמן אמרין ... ואינו מובן שהרי הרגע הבאנו דעה בבלית של ר' אידי ומאי פירוש שוב תמן אמרין ?

ואולי יש לומר שאכן זהו כבעל קרבן העדה וזהו כגמ' בב"מ אמר רבי יצחק מגדלאה והוא שעשויין כמגדלין (כה.) כלומר מצאנו פעמים שאמורא מכונה כמימרתו וכאן ר' אידי אמר שהיתה הפרה של חוטרה אשת ר' אלעזר בן עזריה ובכל הירושלמי מכונה ר' אידי דחוטריה ע"ש המימרא שחידש שמדובר באשת ראב"ע.

ומימלא הגמ' הביאה דעת ר' אידי שבארץ ישראל ומוסיפה תמן אמרין, בבבל.


וכן מצינו את ר' מנא שאמר
 
במבי אמר:
ראיתי בירושלמי ב"ב פ"ט ה"ב (מובא בכפתור ופרח) האומר המבשרני אם ילדה אשתי זכר יטול מאתיים, ילדה זכר יטול מאתיים. אם נקיבה מנה, ילדה נקיבה נוטל מנה. זכר ונקיבה אין לו אלא מנה, א"ר מנא ביטלה צרת נקיבה שמחת זכר.

 

וכן מצאנו את לוי סריסא וי"ל שנקרא כך ע"ש ההיא שאלה ששאל את הפילוסופוס 


חד פילוסופיוס שאל לבר קפרא. אבלט שאל ללוי סריסא, מותר לשתות ואסור לרחץ. א"ל אם תראה סריס מחבק עם אשתך שמא אינו רע לך. א"ל אין. א"ל ומכי הוא לה כלום אמר לו שלא תתפריץ אמר ליה והכא שלא יתפרצו. כיון שיצא אמרו לו תלמידיו רבי לזה דחיתה בקנה. לנו מה את משיב. אמר להם והלא כבר נאמר (שמות י״ב:ט״ז) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם (ירושלמי שבת כד:)
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
במבי אמר:
במבי אמר:
במבי אמר:
כתוב במשנה בשבת "פָּרָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָיְתָה יוֹצֵאת בִּרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ, שֶׁלֹּא בִּרְצוֹן חֲכָמִים (ה-ד) ובירושלמי כתוב - 

א"ר חנניה פעם אחת יצאת והשחירו שיניו מן הצומות. א"ר אידי דחוטריה אשתו הייתה. ומנין שאשתו קרוי עגלה. (שופטים יד) לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי. תמן אמרין שכינתו היתה. ויש אדם נענש על שכינתו. אמר רבי קיריס דידמא ללמדך שכל מי שהוא ספיקא בידו למחות ואינו ממחה קלקלתו תלויה בו: (לג.)

אך ישנה מחלוקת במפרשי המקום איך לפסק את הגמ'.

כותב קרבן העדה דחוטרא אשתו היתה - הפרה היתה של אשת ראב"ע ששמה חוטרא דא"א דשלו היתה שהרי הרבה פרות היו לו. (כלומר הוא מפסק, אמר ר' אידי, דחוטרא אשתו היתה)

אך הפני משה כותב דחוטרא - משם מקום שהוא כך. (וא"כ הוא מפסק אמר ר' אידי דחוטריה, אשתו הייתה)

וכתוב ב"תורתן של ראשונים" - א"ר אידי דחוטריה. דחוטריה, מעיר חוטרא, והעיר הזאת נזכרת בירושלמי לעיל פ"א ה"ח "כגון מן חוטרה לנהרדעא" ור' אידי דחוטריה נזכר גם בשקלים פ"ב ה"ו ובמו"' פ"א ה"ב ובשביעית פ"ג ה"ב

וא"כ לכאורה קשה טובא על בעל קרבן העדה, אך יש להוסיף ולהקשות שאם חוטרה הינה ליד נהרדעא יוצא שר' אידי שהיה מבבל אמר דעה והגמ' מוסיפה תמן אמרין ... ואינו מובן שהרי הרגע הבאנו דעה בבלית של ר' אידי ומאי פירוש שוב תמן אמרין ?

ואולי יש לומר שאכן זהו כבעל קרבן העדה וזהו כגמ' בב"מ אמר רבי יצחק מגדלאה והוא שעשויין כמגדלין (כה.) כלומר מצאנו פעמים שאמורא מכונה כמימרתו וכאן ר' אידי אמר שהיתה הפרה של חוטרה אשת ר' אלעזר בן עזריה ובכל הירושלמי מכונה ר' אידי דחוטריה ע"ש המימרא שחידש שמדובר באשת ראב"ע.

ומימלא הגמ' הביאה דעת ר' אידי שבארץ ישראל ומוסיפה תמן אמרין, בבבל.


וכן מצינו את ר' מנא שאמר
 
במבי אמר:
ראיתי בירושלמי ב"ב פ"ט ה"ב (מובא בכפתור ופרח) האומר המבשרני אם ילדה אשתי זכר יטול מאתיים, ילדה זכר יטול מאתיים. אם נקיבה מנה, ילדה נקיבה נוטל מנה. זכר ונקיבה אין לו אלא מנה, א"ר מנא ביטלה צרת נקיבה שמחת זכר.

וכן מצאנו את לוי סריסא וי"ל שנקרא כך ע"ש ההיא שאלה ששאל את הפילוסופוס 


חד פילוסופיוס שאל לבר קפרא. אבלט שאל ללוי סריסא, מותר לשתות ואסור לרחץ. א"ל אם תראה סריס מחבק עם אשתך שמא אינו רע לך. א"ל אין. א"ל ומכי הוא לה כלום אמר לו שלא תתפריץ אמר ליה והכא שלא יתפרצו. כיון שיצא אמרו לו תלמידיו רבי לזה דחיתה בקנה. לנו מה את משיב. אמר להם והלא כבר נאמר (שמות י״ב:ט״ז) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם (ירושלמי שבת כד:)


וכן ר' יוחנן הסנלדר ניתן לומר שנקרא כך רק עקב המעשה המוזכר בירושלמי
 
במבי אמר:
הגמ' ביבמות כותבת:

איבעיא להו מעשה שחלצו בינו לבינה אבראי ובא מעשה לפני ר"ע בבית האסורין או דלמא מעשה שחלצו בינו לבינה בבית האסורין אמר רב יהודה אמר רב בבית האסורין היה מעשה ולבית האסורין בא מעשה (יבמות קה:)

ותוס' מביא את סיפור המקרה:

 ....כדאמר בירושלמי רבי יוחנן הסנדלר עבר קומי חבושין דרבי עקיבא היה מכריז ואמר, מאן בעי מחטין ?ומאן בעי צנורין ? חלצה בינו לבינה מהו ? אדיק ליה רישיה מן כוותיה אמר ליה? אית לך כושין ? אית לך "כשר" ?

ותוס' ישנים מביא עוד גרסא של הסיפור:
.
ובא לפני ר"ע בבית האסורים והכשיר. תניא בתוספתא ר' יוחנן הסנדלר היה הולך לפני בית האסורין שרבי עקיבא אסור שם ונשא מנעלים על כתפו והיה צועק, מנעלים למי ? מנעלים למי ? חלצה בינו לבינה מהו ? וכל זה היה עושה כדי שלא יבינו אומות העולם דללמוד תורה הוא צריך היה רבי עקיבא תפוס אודיק ר"ע בבזעא דדשא [א"ל] יש לך כושר ? יש לך כושר ?. והבין ר"י הסנדלר דכשרה היא והיינו האי דקתני הכא ובא רבי עקיבא והכשיר:



------ ולא אתפלא אם יאמרו לי שהכינוי של ר' יוחנן הסנדלר התחיל מאז סיפור זה, שמסר נפשו והתחפש לסנדלר לשמוע הלכה מפי ר' עקיבא.

 
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
במבי אמר:
במבי אמר:
במבי אמר:
וכן מצינו את ר' מנא שאמר
 

וכן מצאנו את לוי סריסא וי"ל שנקרא כך ע"ש ההיא שאלה ששאל את הפילוסופוס 


חד פילוסופיוס שאל לבר קפרא. אבלט שאל ללוי סריסא, מותר לשתות ואסור לרחץ. א"ל אם תראה סריס מחבק עם אשתך שמא אינו רע לך. א"ל אין. א"ל ומכי הוא לה כלום אמר לו שלא תתפריץ אמר ליה והכא שלא יתפרצו. כיון שיצא אמרו לו תלמידיו רבי לזה דחיתה בקנה. לנו מה את משיב. אמר להם והלא כבר נאמר (שמות י״ב:ט״ז) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם (ירושלמי שבת כד:)


וכן ר' יוחנן הסנלדר ניתן לומר שנקרא כך רק עקב המעשה המוזכר בירושלמי
 
במבי אמר:
הגמ' ביבמות כותבת:

איבעיא להו מעשה שחלצו בינו לבינה אבראי ובא מעשה לפני ר"ע בבית האסורין או דלמא מעשה שחלצו בינו לבינה בבית האסורין אמר רב יהודה אמר רב בבית האסורין היה מעשה ולבית האסורין בא מעשה (יבמות קה:)

ותוס' מביא את סיפור המקרה:

 ....כדאמר בירושלמי רבי יוחנן הסנדלר עבר קומי חבושין דרבי עקיבא היה מכריז ואמר, מאן בעי מחטין ?ומאן בעי צנורין ? חלצה בינו לבינה מהו ? אדיק ליה רישיה מן כוותיה אמר ליה? אית לך כושין ? אית לך "כשר" ?

ותוס' ישנים מביא עוד גרסא של הסיפור:
.
ובא לפני ר"ע בבית האסורים והכשיר. תניא בתוספתא ר' יוחנן הסנדלר היה הולך לפני בית האסורין שרבי עקיבא אסור שם ונשא מנעלים על כתפו והיה צועק, מנעלים למי ? מנעלים למי ? חלצה בינו לבינה מהו ? וכל זה היה עושה כדי שלא יבינו אומות העולם דללמוד תורה הוא צריך היה רבי עקיבא תפוס אודיק ר"ע בבזעא דדשא [א"ל] יש לך כושר ? יש לך כושר ?. והבין ר"י הסנדלר דכשרה היא והיינו האי דקתני הכא ובא רבי עקיבא והכשיר:



------ ולא אתפלא אם יאמרו לי שהכינוי של ר' יוחנן הסנדלר התחיל מאז סיפור זה, שמסר נפשו והתחפש לסנדלר לשמוע הלכה מפי ר' עקיבא.

לא אתפלא אם לוי נקרא בבבלי לוי בר סיסי בתור כינוי לכינויו לוי סריסא שצ"ל שהוא ע"פ אותו מעשה
 
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
וע"פ מה שהבאתי שלוי סריסא ואבא יוסי החורם (וכן רבי יוחנן הסנדלר) נקראים ע"ש המימרות שלהם, בהחלט ניתן לראות כאן את חוש ההומור של חז"ל !

אמרתי היום לת"ח את הרש"ר הירש הזה



אז הוא הסיק מכאן שכדי להיות בהיר שכל נצרכים לחוש הומור

ונזכרתי גם בסיפור הזה



תרגום הסיפור

כדי שלא יתפלא הקורא שאבי קשר את לימוד התורה לנושאים נלווים וחוללי קודש, מחבר זה ישתף בסיפור על החזון-איש המדגים את אותה גישה. ר' צבי-הירש אפלבאום, איש תורה וסוחר סחורות יבשות מבריסק, הוגלה לסטויבץ במלחמת העולם הראשונה, וכך גם החזון-איש. ר' צבי-הירש סייע לרבנית החזון-איש, בתיה, ברכישת סחורה לחנותה, ואף קיבל אישור מהחזון-איש לפתוח עסק מתחרה לסחורות יבשות. הוא הפך לתלמיד-החבר של החזון-איש. בליל קיץ אחד הזמין החזון-איש את ר' צבי-הירש להצטרף אליו למחרת בבוקר בשעה 4:00 לפנות בוקר. לשחות בנחל נמן. כשהיו במים, החל החזון-איש להתיז את מלווהו בשובבות, ור' צבי-הירש שאל אותו: "רבי, מה קורה?" ענה המאסטר, "אם אתה יכול להשתולל, אתה יכול ליצור חידושים (בתורה)]." ובלשונו "אויב מען קען שטיפען קען מען מחדש זיין"
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
מדוע דרש כך לגנאי את אשת ר"א?

הכינוי 'פרה' הוא כינוי חיבה. השווה מאמרו של רב בפרק כהן גדול דסנהדרין:
עֶגְלָה זוֹ מִיכַל. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ עֶגְלָה? שֶׁחֲבִיבָה עָלָיו כְּעֶגְלָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: 'לוּלֵי חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי' וְגוֹמֵר.
 

עמנואל

משתמש ותיק
הכינוי 'פרה' הוא כינוי חיבה. השווה מאמרו של רב בפרק כהן גדול דסנהדרין:
לכאורה היינו דווקא עגלה ולא פרה, וכמאמר שקראנו לא מזמן בהפטרה עגלה יפה פיה מצרים. ואע"ג שמביא ע"ז קרא דלולי חרשתם, אפשר דהיינו משום דסוף סוף העגלה גם כינוי לאישה, ולכן שייך לכנות משום כך אישה בשם פרה.
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
"וחי אחיך עמך"-- זו דרש בן פטורי: שנים שהיו הולכים במדבר ואין ביד אחד אלא קיתון של מים. אם שותהו אחד, מגיע ליישוב; ואם שותים אותו שנים, שניהם מתים. דרש בן פטורי, ישתו שתיהם וימותו שנאמר "וחי אחיך עמך". אמר לו רבי עקיבא "וחי אחיך עמך"-- חייך קודמים לחיי חברך (ספרא בהר ה-ג)

ונראה שנקרא בן פטורי ע"ש הפסוק פּ֣וֹטֵֽר מַ֭יִם רֵאשִׁ֣ית מָד֑וֹן וְלִפְנֵ֥י הִ֝תְגַּלַּ֗ע הָרִ֥יב נְטֽוֹשׁ (משלי יז יד)
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
ודי זהב - אמר להם הדבר הזה האי יתרה לכם לכל מה שעשיתם, במעשה העגל קשה עלי מן הכל. היה רבי (יהודה) אומר: משל למה הדבר דומה? לאחד שעשה לחבירו צרות הרבה. באחרונה הוסיף לו צרה אחת. אמר לו: האי יתירה לכל שעשית לי, זו קשה עלי יותר מן הכל. כך אמר הקב"ה לישראל: זו יתירה לכל מה שעשיתם. ר' שמעון בן יוחאי אומר: משל למה הדבר דומה? לאחד שהיה מקבל חכמים ותלמידים, והיו מכל מאשרים אותו. באו גוים וקיבלם, והיו הבריות אומרים כך היא ווסתן של פלוני, לקבל את הכל! כך אמר משה לישראל: ודי זהב למשכן ודי זהב לעגל. ר' בנאה אומר: עבדו ישראל לע"ז, הרי הם חייבים כלייה! יבוא זהב משכן ויכפר על זהב העגל. ר' יוסי ברבי חנינא אומר: הרי אומר במדבר בערבה. אלו י' נסיונות שנסו אבותינו הקב"ה במדבר. ואלו הם: ב' בים, וב' במים, וב' במן, ב' בשליו, ואחד במעשה העגל, ואחד במדבר פארן, ואחד במרגלים. אמר לו ר' יוסי בן דורמסקית לר' יהודה בר': למה אתה מעוות עלינו את הכתובים? מעידני עלי שמים וארץ שחזרנו על כל המקומות שבתורה, (ואין מקום שנקרא) [וכולן מקומות הן] אלא על שם המאורע.
כיוצא בו אתה אומר (בראשית כו) ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו; ואומר ויקרא אותה שבעה.
כיוצא בו אתה אומר דרש ר' יהודה: (זכריה ט) משא דבר ה' בארץ חדרך ודמשק מנוחתו, כי לה' עין אדם וכל שבטי ישראל. זה משיח, שחד לאומות העולם ורך לישראל. אמר לו ר' יוסי בן דורמסקית לרב יהודה ברבי: למה אתה מעוות עלינו את הכתובים? מעידני עלי שמים וארץ שאני מדמשק, ויש שם מקום ושמו חדרך! אמר לו: מה אתה מקיים ודמשק מנוחתו? מנין שעתידה ירושלם להיות מגעת עד דמשק? שנאמר ודמשק מנוחתו. ואין מנוחתו אלא ירושלם, שנאמר (תהילים קל״ב:י״ד) זאת מנוחתי עדי עד. אמר לו: מה אתה מקיים ונבנתה העיר על תלה? אמר לו מה אני מקיים (יחזקאל מלכים א ז׳:כ״ד) ורחבה ונסבה למעלה למעלה סביב סביב לבית על כן רוחב הבית למעלה? - שעתידה ארץ ישראל להיות מרחבת ועולה מכל צדדיה כתאנה זו, שקצרה מלמטה ושערי ירושלים עתידים להיות מגיעים עד דמשק. וכן הוא אומר (שיר השירים ז) אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק, וגליות באות וחונות בתוכה, שנא' ודמשק מנוחתו, ואומר (ישעיהו ב) והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות, ונהרו אליו כל הגוים, ואומר (ישעיהו ב) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם (ספרי דברים א)


רב יוסי סובר שאמנם ניתן לדרוש את שם המקום אבל באמת רק מתי שהמקום נקרא כך, ונראה לומר שמאז שאמר מימרא זו נקרא בכל מקום "ר"י בן דורמסקית".
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
ומסתמא עולא נקרא כך כי היה רגיל לעלות לארץ ישראל (כתובות קיא.)

ואולי ר' יוחנן (בן) החורני נקרא כך עקב ההלכה שנאמרה בעת שזקני ב"ש וזקני ב"ה הלכו לבקרו בימי חוליו ומצאוהו שישב על פתח הסוכה ושולחנו בתוך הבית (ובהחלפת ר ל חורני - חולני)
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
ומצאנו את ר' יוחנן בן תורתא שנקרא כך ע"ש מעשה דפרה

אמרו רבותינו מעשה היה בישראל אחד שהיה לו פרה אחת חורשת נתמעטה ידו ומכרה לו לגוי אחד כיון שלקחה הגוי וחרשה (עמה) [עמו] ששת ימים של חול בשבת הוציאה שתחרוש עמו ורבצה לו תחת העול היה הולך ומכה אותה והיא אינה זזה ממקומה כיון שראה כן הלך ואמר לאותו ישראל שמכרה לו בא טול פרתך שמא צער יש בה שהרי כמה אני מכה אותה והיא אינה זזה ממקומה אותו ישראל הבין לומר בשביל של שבת והיתה למודה לנוח בשבת א״ל בא ואני מעמידה כיון שבא ואמר לה באזנה פרה פרה את יודעת כשהיית ברשותי היית חורשת ימי החול בשבת היית נינוח עכשיו שגרמו עונותי ואת ברשות גוי בבקשה ממך עמדי וחרשי ומיד עמדה וחרשה א״ל אותו הגוי אני מבקשך טול פרתך עד עכשיו אני בא ומיסב אחריך שתהא בא ומעמידה על אחת חוץ מזו ומזו (ואיני) [איני] מניחך עד שתאמר לי מה עשית לה באזנה אני נתייגעתי בה והכיתי אותה ולא עמדה התחיל אותו ישראל מפייסו ואומר לו לא כשוף ולא כשפים עשיתי אלא כך וכך הסחתי לה באזנה ועמדה וחרשה מיד נתיירא הגוי אמר ומה אם פרה שאין לה לא שיחה ולא דעת הכירה את בוראה ואני שייצרני יוצרי בדמותו ונתן בי דעת איני הולך ומכיר את בוראי מיד בא ונתגייר ולמד וזכה לתורה והיו קוראים שמו יוחנן בן תורתה ועד עכשיו רבותינו אומרים הלכה משמו ואם תמיה אתה שעל ידי פרה נתקרב אדם אחד לכנפי שכינה הרי על ידי פרה היא (טהרתו) [טהרתן] של כל ישראל ממה שקראו בענין זאת חקת התורה (פסיקתא יד)

והתוי"ט כותב

(יח) רבי אליעזר חסמא גרסינן ולא כמו שכתוב בספרים בן חסמא. שהוא עצמו נקרא חסמא כדאיתא במדרש רבה פרשת אחרי [פכ״ג] שלא ידע לפרוס על שמע ביישוהו ואמרו ליה דין יתקרי רב.. ובא לפני ר׳ עקיבא ולמד וכו׳ אמרו אתחסם ר׳ אליעזר וקרו ליה ר״א חסמא [*וכן נשנה ר״א חסמא במ״ה פ״ג דתרומות]: (תוי"ט אבות ג יח)

ואחר 1,000 מחילות אומר שאין גרסתו מוכרחת וכדלעיל, ובמקום הפנוי בגליון אוסיף את סיבת שמו של רבי אליעזר [בן] חסמא

רַבִּי חָנָן דְּצִפּוֹרִי פָּתַר קְרָיָה בִּגְמִילוּת חֲסָדִים, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים נִכְנָסִין לְבֵית הָאָבֵל וְאֵין אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לִפְתּוֹחַ פִּיו לְבָרֵךְ בִּרְכַּת אֲבֵלִים, וּבָא אֶחָד וּפָתַח פִּיו וּבֵרַךְ בִּרְכַּת אֲבֵלִים, לְמָה הוּא דּוֹמֶה לְשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים. וְעוֹד בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה, וְאֵין אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לִפְתּוֹחַ פִּיו לְבָרֵךְ בִּרְכַּת חֲתָנִים, וּבָא אֶחָד וּפָתַח פִּיו וּבֵרַךְ בִּרְכַּת חֲתָנִים, לְמָה הוּא דּוֹמֶה בֵּינֵיהֶם, כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְאֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לִפְרֹס עַל שְׁמַע וְלַעֲבֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה, וְאֶחָד מֵהֶן פּוֹרֵס עַל שְׁמַע וְעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה, לְמָה הוּא דוֹמֶה, כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים. רַבִּי אֶלְעָזָר אֲזַל לְחַד אֲתַר, אָמְרֵי לֵיהּ פְּרוֹס אֶת שְׁמַע, אֲמַר לוֹן לֵינָא חָכָם עֲבֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה, אָמְרִין דֵּין הוּא רַבִּי אֶלְעָזָר, דֵּין הוּא דְּמִתְגַּלְגְּלִין בֵּיהּ, עַל מַגָּן צָוְוחִין לֵיהּ רַבָּן. נִתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו וְהָלַךְ לוֹ אֵצֶל רַבִּי עֲקִיבָא רַבּוֹ, אָמַר לוֹ לָמָּה פָנֶיךָ חוֹלָנִיּוֹת, תָּנֵי לֵיהּ עוֹבָדָא. אֲמַר לֵיהּ צָבֵי רַבִּי דְּיֵילַף, אֲמַר לֵיהּ אִין וְאַלְּפֵיהּ, לְבָתַר יוֹמִין אֲזַל לְהַהוּא אֲתַר אָמְרֵי לֵיהּ פְּרוֹס לָן אֶת שְׁמַע, פְּרַס לוֹן, עֲבוֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה, וַעֲבַר. אָמְרִין אִתְחֲסַם רַבִּי אֶלְעָזָר, וּקְרוֹן לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא. רַבִּי יוֹנָה הֲוָה מַלִּיף לְתַלְמִידוֹי בִּרְכַּת חֲתָנִים וּבִרְכַּת אֲבֵלִים, כִּי הֵיכֵי דְּיֶהֱווֹן גּוּבְרִין בְּכָל מִלָּה (שהש"ר ב ב)
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף לד עמוד א
גידול בר רעילאי שדר לה גיטא לדביתהו, אזל שליחא אשכחה דהוה יתבה ונוולה, אמר לה: הא גיטיך, אמרה ליה: זיל השתא מיהא ותא למחר. אזל לגביה וא"ל, פתח ואמר: ברוך הטוב והמטיב. אביי אמר: ברוך הטוב והמטיב, ולא בטל גיטא; רבא אמר: ברוך הטוב והמטיב, ובטל גיטא. במאי קמיפלגי? בגלוי דעתא בגיטא קמיפלגי, דאביי סבר: גלוי דעתא בגיטא לאו מלתא היא, ורבא סבר: גלוי דעתא בגיטא מילתא היא.

ושאלני ח"א מה טעם הוזכר שהייתה היא יושבת וטווה (כפירוש רש"י ועיין גליוני הש"ס), ומדוע לא רצתה לקבל בשעה שטווה אלא ביקשה שיבוא למחרת (משמע שלא היה לה מניעה לקבל, שצריך בעל כרחה, רק ביקשה "לדחות" למחר)

וחיפשתי ומצאתי בספר נתן פריו גיטין כאן דתק"ג ע"א, מצו"ב.
1687904671170.png

רש"י כותב במקום

רעילאי - כך שמו:

ובא לומר ש"רעילאי" לא היה שם אביו אלא חלק משמו, והפלא ופלא שניתן לומר כי זה מכיוון ששמע שאשתו ג"כ נזהרת בצניעות לא חפץ לגרשה וכינו אותו מאז "בן הרעלה" (מלשון "ערביות יוצאות רעולות")


ומצאנו זאת פעמים רבות כגון בסוגית המבוי שגר בו לחמן בר ריסתק וכותב שם רש"י

לחמן בר ריסתק - כך שמו (עירובין סג:)

וממתכווין שריסתק אינו שם אביו (שהרי הוא היה גוי לפי פשוטו ולא אכנס לשיטת הרי"ף כי זה בלגן שלם)
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
יוֹחָנָן חָקוֹקָאָה נְפַק לְקִרְיָיתָא. כִּי אֲתָא, אֲמַרוּ לֵיהּ: חִיטִּין נַעֲשׂוּ יָפוֹת? אָמַר לָהֶם: שְׂעוֹרִים נַעֲשׂוּ יָפוֹת. אֲמַרוּ לֵיהּ: צֵא וּבַשֵּׂר לַסּוּסִים וְלַחֲמוֹרִים, דִּכְתִיב: ״הַשְּׂעֹרִים וְהַתֶּבֶן לַסּוּסִים וְלָרָכֶשׁ״. מַאי הֲוֵי לֵיהּ לְמֵימַר? אֶשְׁתָּקַד נַעֲשׂוּ חִיטִּין יָפוֹת. אִי נָמֵי: עֲדָשִׁים נַעֲשׂוּ יָפוֹת (פסחים ג:)

א"ל שנקרא חקוקאה ע"ש הפסוק המדובר

וְהַשְּׂעֹרִ֣ים וְהַתֶּ֔בֶן לַסּוּסִ֖ים וְלָרָ֑כֶשׁ יָבִ֗אוּ אֶל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִֽהְיֶה־שָּׁ֔ם אִ֖ישׁ כְּמִשְׁפָּטֽוֹ (מ"א ה ח)

ומשפט הנציבים היה להביא שעורים ותבן וע"ש חקם הקבוע נקרא יוחנן בשם זה.
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
תָּנוּ רַבָּנַן: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חָמֵשׁ נָשִׁים מְקַבְּלוֹת פְּרָס מִבַּעֲלֵיהֶן, וַחֲמִשָּׁה עֲבָדִים מְקַבְּלִין פְּרָס מֵרַבֵּיהֶן — רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה מַתִּיר בַּנָּשִׁים, וְאוֹסֵר בָּעֲבָדִים. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא מַתִּיר בָּעֲבָדִים, וְאוֹסֵר בַּנָּשִׁים. אָמַר רַב: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא, דִּכְתִיב: ״וְדָנִיֵּאל בִּתְרַע מַלְכָּא״ (עירובין עג.)

ורב לא אומר וסימנך וכו' אלא מאי טעמא משמע שזה היה דרשותיהם וא"כ ניתן לומר שלכן כונו "בתירה" ו"בבא" ע"ש השער
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
רבי שמעון בן אליקים הוה משתקיד עליה דר' יוסי ברבי חנינא למסמכיה ולא קא מיסתייע מילתא יומא חד הוה יתיב קמיה דר' יוחנן אמר להו מי איכא דידע הלכה כרבי יהושע בן קרחה או לא א"ל רבי שמעון בן אליקים דין ידע אמר ליה לימא איזו אמר ליה ליסמכיה מר ברישא סמכיה אמר ליה בני אמור לי כיצד שמעת א"ל כך שמעתי שמודה ר' יהושע בן קרחה לרבי נתן אמר לזה הוצרכתי השתא ומה עיקר ראיה בהדי הדדי אמר ר' יהושע בן קרחה לא בעינן הגדה מיבעיא א"ל הואיל ועלית לא תרד אמר ר' זירא שמע מינה גברא רבה כיון דסמיך סמיך

ייתכן שרבי שמעון כונה "בן אליקים" ע"ש "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת"

ולאחר שכה ניסה לקומם ולסמוך את ר' יוסי ברבי חנינא, והתברר שלשוא היה.
 

רק תורה ותפילה

משתמש ותיק
ולי יש לומר שאכן זהו כבעל קרבן העדה וזהו כגמ' בב"מ אמר רבי יצחק מגדלאה והוא שעשויין כמגדלין (כה.) כלומר מצאנו פעמים שאמורא מכונה כמימרתו וכאן ר' אידי אמר שהיתה הפרה של חוטרה אשת ר' אלעזר בן עזריה ובכל הירושלמי מכונה ר' אידי דחוטריה ע"ש המימרא שחידש שמדובר באשת ראב"ע.
ור' יוסי בן פזי. עיין בזוה"ק לך-לך פח, וראה למהר"ץ חיות במבוא התלמוד פי"ז שמביא עוד שמות (מצו"ב). ונלענ"ד להוסיף את ר' אבא בר ממל, עיין ב"ב סז:, ממל? א"ר אבא בר ממל מפרכתא.
 

קבצים מצורפים

  • מוא התלמוד פרק יז.pdf
    50.9 KB · צפיות: 5

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
ור' יוסי בן פזי. עיין בזוה"ק לך-לך פח, וראה למהר"ץ חיות במבוא התלמוד פי"ז שמביא עוד שמות (מצו"ב). ונלענ"ד להוסיף את ר' אבא בר ממל, עיין ב"ב סז:, ממל? א"ר אבא בר ממל מפרכתא.

יישר כח !

ולבעל מרגליות הים יש ספר שלם בנושא זה


Screenshot_20231128-121959_Adobe Acrobat.jpg
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא

והיתה לי הארה על ספרו זה שכותב שלא מצאנו ומוזר שיהא תנא ששמו מרים כשם זכר וכתבתי שמצאנו ומצאנו

ותהר. אשתו של מרד הרתה וילדה את מרים והוא שם איש (מצודת דוד דה"א ד יז)

ר' ראובן מרגליות מקשה על בעל סדר הדורות שכותב שהיה תנא ששמו מרים (וכן הרב היימן)


הצג קובץ מצורף 37165


ומי יגלה עפר מעיניהם שמצאנו ומצאנו שמרים הוא גם שם איש

וּבֶ֨ן־עֶזְרָ֔ה יֶ֥תֶר וּמֶ֖רֶד וְעֵ֣פֶר וְיָל֑וֹן וַתַּ֙הַר֙ אֶת־מִרְיָ֣ם וְאֶת־שַׁמַּ֔י וְאֶת־יִשְׁבָּ֖ח אֲבִ֥י אֶשְׁתְּמֹֽעַ (דה"א ד-יז)

רד"ק

ובן עזרה יתר ומרד וגו' ותהר את מרים. ופרוש "ותהר" כמו "ותלד"; וכן "על ברכות הורי" (בר' מט,כו) – כמו "יולדי". ועל אשתו של מרד אומר שילדה לו – למרד – את מרים ואת שמי וגו': מרים. בן הוא, כמו האחרים; כי הרבה נמצאים בשם אחד זכר ונקבה, כמו אביה אשת חצרן (לעיל ב,כד), ועיפה פלגש כלב (לעיל ב,מו), ואחרים רבים. וסוף הפסוקים מוכיח כי "ותהר את מרים" על אשתו של מרד הוא אומר; וכן "ואשתו היהודיה ילדה את ירד" (להלן פס' יח) פי': אשתו של מרד:
 

עלם דבר

משתמש רגיל
כגמ' בב"מ אמר רבי יצחק מגדלאה והוא שעשויין כמגדלין (כה.) כלומר מצאנו פעמים שאמורא מכונה כמימרתו
אם כוונתך לדברי המהרי"ץ חיות הרי שבחידושיו על סדר הדף [שם] כתב אפשרות נוספת שהוא ע"ש מקומו ממגדל (כיום על יד טבריה)
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
אציע רעיון.

מצאנו חכמים שנקראים ע"ש מימרות שלהם ובעיקר זה קורה בעת שאמרו מימרא מחודשת כל פעם שהם נזכרים זה ע"ש המימרא היא, וגם ר' אלעזר הקפר אמר דבר מחודש מאד (ואותיות גיכ"ק מתחלפות)

אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל הַיּוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית נִקְרָא חוֹטֵא. סָבַר כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר בְּרַבִּי אוֹמֵר, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ״, וְכִי בְּאֵיזֶה נֶפֶשׁ חָטָא זֶה? אֶלָּא שֶׁצִּיעֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן (תענית יט.)
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
אֶלְעָזָר אִישׁ בִּירְתָּא, כַּד הֲווֹ חָזוּ לֵיהּ גַּבָּאֵי צְדָקָה הֲווֹ טָשׁוּ מִינֵּיהּ, דְּכׇל מַאי דַּהֲוָה גַּבֵּיהּ יָהֵיב לְהוּ. יוֹמָא חַד הֲוָה סָלֵיק לְשׁוּקָא לְמִיזְבַּן נְדוּנְיָא לִבְרַתֵּיהּ, חַזְיוּהּ גַּבָּאֵי צְדָקָה, טְשׁוֹ מִינֵּיהּ. אֲזַל וּרְהַט בָּתְרַיְיהוּ, אֲמַר לְהוּ: אַשְׁבַּעְתִּיכוּ בְּמַאי עָסְקִיתוּ? אֲמַרוּ לֵיהּ: בְּיָתוֹם וִיתוֹמָה. אָמַר לָהֶן: הָעֲבוֹדָה שֶׁהֵן קוֹדְמִין לְבִתִּי. שְׁקַל כֹּל דַּהֲוָה בַּהֲדֵיהּ וִיהַב לְהוּ. פָּשׁ לֵיהּ חַד זוּזָא, זְבַן לֵיהּ חִיטֵּי, וְאַסֵּיק שַׁדְיֵיהּ בַּאֲכַלְבָּא. אֲתַאי דְּבֵיתְהוּ אֲמַרָה לַהּ לִבְרַתֵּיהּ: מַאי אַיְיתִי אֲבוּךְ? אֲמַרָה לָהּ: כׇּל מָה דְּאַיְיתִי, בַּאֲכַלְבָּא שְׁדִיתֵיהּ. אָתְיָא לְמִיפְתַּח בָּבָא דַאֲכַלְבָּא, חֲזָת אֲכַלְבָּא דְּמַלְיָא חִיטֵּי וְקָא נָפְקָא בְּצִינּוֹרָא דְּדַשָּׁא, וְלָא מִיפְּתַח בָּבָא מֵחִיטֵּי. אֲזַלָא בְּרַתֵּיה לְבֵי מִדְרְשָׁא, אֲמַרָה לֵיהּ: בֹּא וּרְאֵה מָה עָשָׂה לְךָ אוֹהַבְךָ! אֲמַר לַהּ: הָעֲבוֹדָה, הֲרֵי הֵן הֶקְדֵּשׁ עָלַיִךְ, וְאֵין לָךְ בָּהֶן אֶלָּא כְּאֶחָד מֵעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל (תענית כד.)

ונראה שרַבִּי אֶלְעָזָר אִישׁ בַּרְתּוֹתָא נקרא כך ע"ש ביתו.
 
חלק עליון תַחתִית