[אינני בעניין עכשיו, אבל את זה מצאתי רשום אצלי. אציין, שבשעתו היה לי המשך בזה בישוב הדברים, אך לצערי נמחק, וקשה עתיקא מחדתא לשחזר את הדברים].
בפשוטו בי' ד' התרוה"ד הוא, דהרי מלאכת ברירה אינה אלא בדבר שהוא תערובת, ובזה כללא הוא דאין שם תערובת נופל לעני"ז אלא בין ב' דברים שונים, דזהו עיקר שם תערובת, ששני דברים שונים נתערבו זב"ז. וב' דברים שונים היינו ב' מינים דוקא, ולא גדול וקטן במין אחד, דלא סגי בהבדל זה להפכם לב' דברים שונים וממילא אין כאן שם תערובת כלל, ואף אם הם מעורבים מאד אין שייך בזה בורר כיון שאין זה מוגדר כתערובת כלל אלא כדבר אחד.
ולפ"ז נמצא, דאף התרוה"ד מודה דבדרגת חוזק התערובת, אם נדון מה מעורב יותר, אפשר שמין אחד מיקרי מעורב יותר מב' מינים משום שאין ניכר כ"א כ"כ וקשה להפרידם, וכמ"ש הט"ז, אלא דס"ל דמ"מ הרי אין בענין זה שם תערובת כלל, דלא מיקרי תערובת כ"א ב' מינים שונים זמ"ז שנתערבו, משא"כ מין אחד אף אם נתערבו ביותר הגדולות והקטנות שבו. וא"כ, הט"ז דפליג ע"ז אף הוא עיקר טענתו היא על עיקר יסוד דברי התרוה"ד, דאיהו ס"ל דבאמת אין תנאי מוקדם בעצם שם תערובת שיהיו ב' דברים שונים במהותם זמ"ז עד שתתן לדבר שיעור ותאמר דבעי' ב' מינים, אלא דשייך שפיר שם תערובת אף במין אחד כגון בין גדולות לקטנות, דכל שיש כאן חילוק כל שהוא בין ב' הדברים שייך כבר שם תערובת שפיר. ורק השתא שייך שפיר להוסיף ולו' ק"ו בענין דרגת התערובת מב' מינים למין אחד שהוא מעורב יותר [אך לא ע"ז הוא דפליג התרוה"ד כמש"נ], וק"ל.
א. והנה במל"מ [ ] הקשה, מ"ש דבעלין מעופשין שראויין לאכילה ע"י הדחק אינו אלא שבות, ובקום וגבינה או יין ושמרים שראויין ע"י הדחק חייב חטאת, ותי' דבדברים לחין שאני. ובמג"א שי"ט סק דייק מקושיית המ"מ דס"ל דיין ושמרים וכן קום וגבינה מיקרי מין אחד [ומזה דייק שם דה"ה חלמון וחלבון, עיש"ה], דאי נימא דב' מינים הויא מאי קושיא הא י"ל דלהכי הוא דהוי מדאורייתא משום דהוי ב' מינים ובזה סגי שאינו חפץ בדבר ול"ד לעלין שהן מין אחד דבעי' פסולת גמורה וליכא, וע"כ דס"ל דהוי מין אחד. אמנם צ"ע דאם אכן הוי מין אחד א"כ מאי תירץ דבלחים שאני, מאי מהני דהן לחין, דאף די"ל דבזה נבלל ומעורב יותר הא מ"מ לא שייך כלל שם תערובת במין אחד, דתערובת היינו דוקא בין ב' מינים שונים, וכדלעיל, וצ"ע.
ב. בס' שביתת השבת [ ] כ' דבמין אחד אין איסור ברירה בין גדולות לקטנות, אמנם אם הוא בורר לצורך אורחים הבאים אליו גדולות מתוך הקטנות יש לאסור [ועכ"פ מדרבנן, עי"ש]. ועי"ש בפירושו מה שהאריך בזה. אמנם עיקר סברת חילוקו צ"ב דכיון דפסק דבמין אחד לא שייכא ברירה, והיינו ע"כ משום דעיקר ברירה לא שייכא אלא בשם תערובת ב' מינים שונים זמ"ז, א"כ מה שייך לו' דאם מקפיד טובא כגון משום אורחים שייך ברירה, הא סוכ"ס מין אחד הוא, דאטו משום דמקפיד יותר בהפרדתן הוו ב' מינים.
ג. בפמ"ג [ ] נסתפק בדין מין אחד בנפה וכברה אי מותר או פטור או חייב, עי"ש. וגם דבריו צ"ב טובא כנ"ל, דמאחר דבמין אחד לא מיקרי תערובת ול"ש שם ברירה כלל, איך יתכן לו' דבנפה וכברה יהא חייב חטאת, דאטו משום דהוי בנפה וכברה נחייב משום ברירה אף בדבר שבעצמותו אינו תערובת כלל, וצ"ע.
ד. המג"א בהל' יו"ט [סי' ת"ק סקי"ב] כ' דבניקור הגיד ל"ש ענין ברירה כלל משום דהאי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי, [פשטות כונתו דכיון דכל חלק מסודר במקומו אי"ז תערובת], והוסיף דאף לפמ"ש בסי' תק"י [ר"ל דשם מבו' דאף בכה"ג שייכא ברירה – מחה"ש] היינו רק במין אחד ופסולת ממש או בב' מינים, משא"כ הכא דהוא מין אחד ואי"ז פסולת ממש אלא איסורא דהוא רק ארי' דרביע עלי'. ומבו' בדבריו דבאופן דכ"א לחודי' קאי אין כאן ברירה ובלבד דהוא מין אחד ואינו פסולת ממש אלא כגון איסורא דארי' רביע עלי', אבל במין אחד ופסולת ממש או בב' מינים אע"ג דכ"א לחודי' קאי איכא איסור ברירה. [וכן הבין בדבריו בס' ת"ש שהובא במחה"ש סי' שי"ט, וכן נראה ממה שהובא שם [בסי' שי"ט] במג"א סברת האי לחודי' קאי לענין שומן ורוטב, ולאפוקי ממה שבי' דבריו [בסי' ת"ק] בס' שביתת השבת דהדר בי' המג"א מסברת לחודי' קאי ומסיק משום חילוק חדש בין פסולת ממש לאיסורא, ומשום דהוק' לו לבעל שבה"ש קושייתינו דלהלן, וכ"נ מד' הגר"ז שהביא רק הסברא השני' הנ"ל עי"ש, אמנם בודאי רהיטת לשון המג"א מורה כדברינו דלא הדר בי', ודו"ק בדבריו]. וסברת דבריו צ"ע טובא, דמה צירוף הוא בין ב' סברות אלו, דארי' בעלמא הוא דרביע עלי', ודכ"א לחודי' קאי, דאי סברי' דבמקום שכ"א לחודי' קאי אי"ז תערובת כלל למה לא נימא כן אף בפסולת ממש דמין אחד ואף בב' מינים דהא מ"מ אין כאן תערובת כלל, או להיפך אי סברי' דארי' דרביע עלי' דאיסורא לא משוי שם פסולת א"כ אף אם יש כאן תערובת גמורה ול"א כ"א לחודי' קאי ליכא ברירה בכה"ג במין אחד כיון דליכא פסולת, וצ"ע.
והנראה מוכרח בזה, דבאמת אין הביאור בהא דבעי' ב' מינים לחיוב ברירה מטעם שכתבנו לעיל, דלעצם שם תערובת דעיקר דין ברירה בעי' ב' דברים שונים ורחוקים זמ"ז, ולא סגי לריחוק ושינוי זה כל שאין כאן ב' מינים מעורבים. אלא דבאמת אין כלל תנאי מוקדם לשם תערובת שתהיה התערובת מורכבת משני מינים, ואף כשאין כאן אלא מין אחד כל עוד יש הפרש כלשהו ביניהם כגון גדולות וקטנות שייך שפיר שם תערובת, דלענין שם תערובת שמשמעו עירוב 'שני' דברים אין צריך שיהיו מוגדרים כב' מינים, ובאמת אין מין אחד מופקע מתורת ברירה אף כשהכל ראוי לאכילה.
והא דכ' התרוה"ד והמל"מ דדוקא בב' מינים איכא ברירה ולא במין אחד, נראה ביאור הדבר, ד??