דף סט שבת סט. - עשאן כולן בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת

יושב אוהלים

משתמש ותיק
תנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת והוינן בה מנינא למה לי ואמר ר' יוחנן שאם עשאן כולן בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת היכי משכחת לה בזדון שבת ושגגת מלאכות, בשלמא לרבי יוחנן דאמר כיון ששגג בכרת אע''פ שהזיד בלאו משכחת לה כגון דידע לה לשבת בלאו, אלא לר''ש ב''ל דאמר עד שישגוג בלאו ובכרת דידע ליה לשבת במאי.

צ"ע למה לא מתרץ לרשב"ל שעשאן כולן בהעלם אחד היינו שידע של"ט מלאכות אלו אסורין בשבת, ועשה כולן בהעלם אחד על ידי כל מיני טעוית שטעה בכל אחת ואחת מהן, דהיינו שטעה וחשב בכל אחת מהמעשים שעשה, שאין במעשה זה משום מלאכה זו.

ועוד יש לשאול, על מה ששמעתי שחקרו האחרונים, (אפיקי ים ועוד) בהא דאמרינן שאם עבר עבירה אחת כמה פעמים בהעלם אחד, מביא חטאת אחת על הכל, ואם עבר כמה עבירות מביא חאטת אחת על כל עבירה, דהיינו חטאת אחת על כל איסורי דם, וחטאת אחת על כל איסורי חלב שעבר וכו', מה הדין במי שעשה כמה עבירות שונות, ובכולן טעה אותה טעות, וכגון שחשב שאין עברים באיסורי אכילה בפחות מכביצה, ולא ידע ששיעורן בכזית, אם אמרינן שכיון שהם איסורים מחולקים מביא חטאת על כל שם עבירה ועבירה, או כיון שעבר על כולם בטעות אחת אין כאן העלמות מחלקות.
וכן חקרו באופן שחשב אדם שספיקא דאורייתא לקולא, (לדעת הסוברים שבאמת סד"א לחומרא הוא מן התורה, וחייבים ע"ז חטאת), ועבר על כמה וכמה עבירות שהיו בספק איסור, אם אמרינן שכיון שהם איסורים מחולקים מביא חטאת על כל שם עבירה ועבירה, או כיון שעבר על כולם בטעות אחת אין כאן העלמות מחלקות.
ולכאורה יש להביא ראיה מגמ' דידן שזה לא נקרא העלמות מחלקות, כיון שאם כן היה יכול הגמ' לתרץ אלבא דרשב"ל שעשאן כולם בהעלם אחד מיירי שמשום אותה טעות עבר על כל אחת מל"ט מלאכות, וכגון שהי' ספק בכל אחת מהם ולא ידע שספיקא דאורייתא לחומרא, או שלא ידע שפסיק רישא אסור בדבר שאינו מתכוין וכדומה, וכיון דלא אוקמא בכה"ג הי' נראה להוכיח מכאן דזה לא נקרא חילוק איסורים, אלא כאילו לא עבר אלא עברה אחת.
 

האלמוני

משתמש רשום
כיהודה ועוד לקרא
הגמרא מתקשה - כמה פעמים בדפים האחרונים - למצוא אוקימתא על זדון שבת ושגגת מלאכות דידע לה לשבת במאי, ובסוף הגמרא מתרצת דידע לה בתחומין, למה א"א לתרץ דיודע האבות מלאכות ולא יודע התולדות שהם אסורים, ועבר על כל התולדות?

כמו"כ בדף סט. מקשה בתוספות ישנים, למה הגמרא לא מתרצת שהוא יודע את המלאכות ולא ידע את השיעורים וחשב שזה מותר, ומתרץ שזה דוחק לומר שזה השוגג שלט שהוא לא יודע את השיעורים, לכאורה קשה על הנ"ל, שהרי בדף של היום עג. כתוב בפירוש אוקימתא כזה שהוא לא ידע את השיעורים.   
 

אבי חי

משתמש ותיק
אעתיק ממ"ש בעבר לפו"ר (יתכן שיש כאו טעויות גסות, אך עכ"פ יסייע למ"מ ולהציע סברות)
צע"ג אמאי א"א לומר דשגג בתולדה, כגון דידע לשבת באיסור זריעה וסבר שהשקיה מותרת. [דלכ' פשוט דשוגג הוא ולא מתעסק].

כן הקשה בתורי"ד ותי' דלר"ל דבעי שגגה מוחלטת כה"ג קרוב למזיד הוא שכיון שידע האב הו"ל לברר תולדותיו וכ"ש מהזיד בלאו ושגג בכרת, וצע"ג [דמה ענין הצרכת שגגה מוחלטת לחישוב דהו"ל ללמוד, וגם עיקר החישוב צ"ע, והכ"ש]. וצ"ל דס"ל דר"ל מצריך שגגה מוחלטת, ולא כתו' דמודה ר"ל בהזיד בעשה, [עי' ברמב"ן שדן בזה].

וכן תי' דלהכי לא אמרינן דידע מלאכות ושגג בשיעורין. ובראשונים אחרים (תו"י, תורא"ש, ריטב"א בשם התו') תירצו דזה לא שכיח, וצ"ב, והקשה -- מיומא פ א שמא יבא בית דין אחר וירבה בשיעורין.

והנה למ"ש רמב"ן רשב"א ועוד ראשונים דרבותא דמנינא היא דסגי בידיעת לאו ושגגת כרת או בידיעת תחומין, דהא עצם חילוק המלאכות נפקא לן מרישא דמתני' דחייב על כל מלאכה ומלאכה. א"כ י"ל דלא ניחא לגמ' לאוקי בשגגת תולדה או שיעורין דז"פ, אמנם לשון הגמ' דוחק קצת.

מהר"ם עג רע"א כתב אליבא דרבא דטעות שיעורין כמתעסק, וצ"ע, גם יל"ע אם יאמר כן בשגגת תולדה. [ועי' מאי שנא מיודע עיקר שבת ושכח שהוא שבת, ויש לחלק].

ועי' ריש הוריות בדין שגג בחלב שעל הכליות, וק' לר"ל אליבא דרבנן להתורי"ד [ואולי גם לרבא למהר"ם], וצע"ש אם יועיל לומר דכל שע"פ בי"ד ל"ש קרוב למזיד.

כ' התו"י (אות ב) דליכא למימר דידע לה בתולדה דכיון דלא ידע אבות כ"ש תולדות, וצ"ע אמאי לא הקשה איפכא דידע באב ושגג בתולדה כדלעיל.
 

אבעיא

משתמש רשום
תנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת והוינן בה מנינא למה לי ואמר ר' יוחנן שאם עשאן כולן בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת היכי משכחת לה בזדון שבת ושגגת מלאכות, בשלמא לרבי יוחנן דאמר כיון ששגג בכרת אע''פ שהזיד בלאו משכחת לה כגון דידע לה לשבת בלאו, אלא לר''ש ב''ל דאמר עד שישגוג בלאו ובכרת דידע ליה לשבת במאי.

כיהודה ועוד לקרא
הגמרא מתקשה - כמה פעמים בדפים האחרונים - למצוא אוקימתא על זדון שבת ושגגת מלאכות דידע לה לשבת במאי, ובסוף הגמרא מתרצת דידע לה בתחומין, למה א"א לתרץ דיודע האבות מלאכות ולא יודע התולדות שהם אסורים, ועבר על כל התולדות?
נראה ליישב שהגמ' מחפשת אופן ששגג באבות ולא בתולדות משום דר' יוחנן קאי אמתנ' דתנן בהו ארבעים מלאכות חסר אחת והינו אבות וע"ז קאמר שאם עשאן כולן בהעלם אחד וע"כ לא מצי למימר דידע באבות ושגג בתולדות, וכמו"כ לא מצי למימר איפכא דידע בתולדות ולא באבות דמילתא דלא מיסתבר הוא,
 

לומד מכל דבר

משתמש ותיק
נראה ליישב שהגמ' מחפשת אופן ששגג באבות ולא בתולדות משום דר' יוחנן קאי אמתנ' דתנן בהו ארבעים מלאכות חסר אחת והינו אבות וע"ז קאמר שאם עשאן כולן בהעלם אחד וע"כ לא מצי למימר דידע באבות ושגג בתולדות,
יישר כיוונת לדעתי הרחבה (אמנם התורי"ד תירץ באופ"א, אלא דלכאורה נראה דאינו מסתדר בכל הראשונים וכמו שכתב כאן הרה"ג @אבי חי
וצ"ל דס"ל דר"ל מצריך שגגה מוחלטת, ולא כתו' דמודה ר"ל בהזיד בעשה

וכמו"כ לא מצי למימר איפכא דידע בתולדות ולא באבות דמילתא דלא מיסתבר הוא,
יישר כיוונת לדעת התוס' ישנים
 
חלק עליון תַחתִית