סעודת מצוה - מנין

חכם

משתמש רגיל
אני מחפש מקור למה שרגילים להקפיד שבסעודת מצוה ישתתפו לכה"פ עשרה בני אדם.
יש לזה מקור?
לעניין סעודת ברית מילה כתב הרמ"א שנהגו לעשות את הסעודה במנין. האם זה דווקא בסעודת ברית, או שמא כך הוא בכל סעודת מצוה, כגון: סעודת בר מצוה, סעודת סיום, סעודת פדיון הבן, וכו' וכו'.
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
לשון הרמ"א סי' תקנא סעיף י
ובסעודת מצווה, כגון מילה ופדיון הבן וסיום מסכתא וסעודת אירוסין, אוכלים בשר ושותים יין כל השייכים לסעודה. אבל יש לצמצם, שלא להוסיף. ובשבוע שחל ט' באב בתוכה, אין לאכול בשר ולשתות יין, רק מניין מצומצם, וזה אפילו בערב תשעה באב שרי
 

חכם

משתמש רגיל
פותח הנושא
משבט הכהונא אמר:
לשון הרמ"א סי' תקנא סעיף י
ובסעודת מצווה, כגון מילה ופדיון הבן וסיום מסכתא וסעודת אירוסין, אוכלים בשר ושותים יין כל השייכים לסעודה. אבל יש לצמצם, שלא להוסיף. ובשבוע שחל ט' באב בתוכה, אין לאכול בשר ולשתות יין, רק מניין מצומצם, וזה אפילו בערב תשעה באב שרי
יישר כח
 

במבי

משתמש ותיק
מקור סעודת המילה הוא אצל אברהם אבינו וכתוב שם ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק, ואף שרש"י שם הסביר את האמור שכל גדולי הדור היו שם אך לכ' הוא גם במניין.

(וכמו שמצינו שגם אחשווירוש עשה משתה גדול ונאמר שם "וַיַּ֨עַשׂ הַמֶּ֜לֶךְ מִשְׁתֶּ֣ה גָד֗וֹל לְכָל־שָׂרָיו֙ וַעֲבָדָ֔יו אֵ֖ת מִשְׁתֵּ֣ה אֶסְתֵּ֑ר וַהֲנָחָ֤ה לַמְּדִינוֹת֙ עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֥ן מַשְׂאֵ֖ת כְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ")
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
במבי אמר:
מקור סעודת המילה הוא אצל אברהם אבינו וכתוב שם ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק, ואף שרש"י שם הסביר את האמור שכל גדולי הדור היו שם אך לכ' הוא גם במניין.
ועיין ברמ"א סימן רס"ה סעיף יב
נוֹהֲגִים לַעֲשׂוֹת סְעֻדָּה בְּיוֹם הַמִּילָה. {הַגָּה: וְנָהֲגוּ לָקַחַת מִנְיָן לִסְעֻדַּת מִילָה, וּמִקְרֵי סְעֻדַּת מִצְוָה . וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל בִּסְעֻדַּת מִילָה, הָוֵי כִּמְנֻדֶּה לַשָּׁמַיִם.
ועיין בביאור הגר"א שם
נוהגים לעשות כו׳. בפר״א שם ר׳ ישמעאל אומר לא עיכב אברהם מכל אשר צוהו וכשנולד יצחק בן שמנת ימים הגישו למילה שנאמר וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים והגישו למנחה ע״ג המזבח ועשה שמחה ומשתה מכאן אמרו חכמים חייב אדם לעשות שמחה ומשתה באותו היום שזכה למול את בנו כאברהם אבינו שנאמר ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק וכן משמע בפ״א דכתובות (ח׳ א׳) ועתוס׳ דשבת ק״ל א׳ ד״ה שש כו׳ ובב״ק פ׳ א׳ ורפ״ד דסנהדרין (ל״ב ב׳):
 

חכם

משתמש רגיל
פותח הנושא
משבט הכהונא אמר:
נוֹהֲגִים לַעֲשׂוֹת סְעֻדָּה בְּיוֹם הַמִּילָה. {הַגָּה: וְנָהֲגוּ לָקַחַת מִנְיָן לִסְעֻדַּת מִילָה, וּמִקְרֵי סְעֻדַּת מִצְוָה . וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל בִּסְעֻדַּת מִילָה, הָוֵי כִּמְנֻדֶּה לַשָּׁמַיִם.
ועיין בביאור הגר"א שם
נוהגים לעשות כו׳. בפר״א שם ר׳ ישמעאל אומר לא עיכב אברהם מכל אשר צוהו וכשנולד יצחק בן שמנת ימים הגישו למילה שנאמר וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים והגישו למנחה ע״ג המזבח ועשה שמחה ומשתה מכאן אמרו חכמים חייב אדם לעשות שמחה ומשתה באותו היום שזכה למול את בנו כאברהם אבינו שנאמר ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק וכן משמע בפ״א דכתובות (ח׳ א׳) ועתוס׳ דשבת ק״ל א׳ ד״ה שש כו׳ ובב״ק פ׳ א׳ ורפ״ד דסנהדרין (ל״ב ב׳):
והאם מכאן ראיה לכל סעודת מצוה, כגון סעודת בר מצוה, וסיום מסכת, שנכון לעשותו במנין?
 

במבי

משתמש ותיק
משבט הכהונא אמר:
נוהגים לעשות כו׳. בפר״א שם ר׳ ישמעאל אומר לא עיכב אברהם מכל אשר צוהו וכשנולד יצחק בן שמנת ימים הגישו למילה שנאמר וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים 

ובפרקי דרבי אליעזר כותב בפרק אחר שברית הווה כעדות ולכן צריך שיהיו עשרה בברית.
 

חכם

משתמש רגיל
פותח הנושא
במבי אמר:
בפרקי דרבי אליעזר כותב בפרק אחר שברית הווה כעדות ולכן צריך שיהיו עשרה בברית.
מעניין. כי ל'עדות' לא צריך עשרה אלא די בשניים בלבד [וכעין מה שנוהגים ב'ויכולו' בליל שב"ק]!
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
חכם אמר:
במבי אמר:
בפרקי דרבי אליעזר כותב בפרק אחר שברית הווה כעדות ולכן צריך שיהיו עשרה בברית.
מעניין. כי ל'עדות' לא צריך עשרה אלא די בשניים בלבד [וכעין מה שנוהגים ב'ויכולו' בליל שב"ק]!
עדות נאמנות
וז"ל
 "עֲ‍לֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל" כל עדות נאמנות לישראל בעשרה, הכנור שהיה מנגן בו דוד בעשרה נימן, עדות ברית מילה בעשרה, עדות המת בעשרה, עדות ברכת השם בעשרה, עדות חליצה בי', עדות ברכת נשואין בעשרה, שנאמר "וַיִּקַּח בֹּעַז עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים". 
וכ"ה במדרש תהילים צב
כל עדיות נאמנות לישראל בעשרה. הכנור שהיה דוד מנגן בו היה בעשרה. עדות המת בעשרה. ברית מילה בעשרה. עדות ברכת השם בעשרה. עדות חליצה בעשרה שנאמר ויקח בועז עשרה אנשים.

אגב דברי השו"ע הרב חידוש גדול ס"ס ד

ותחילת כניסת נפש זו הקדושה היא בחינוך לתורה ולמצוות שחייבו חכמים לחנך (גם במצות מילה. ולכן הנזהר מנגיעת הקטן מיום המילה ואילך קדוש יאמר לו).
 
חלק עליון תַחתִית