ינון בר כוכבא
משתמש רגיל
דיון הלכתי בעניין "שיעור כזית"
בצורת דו שיח בין פרי הזית לר' ישראל
(מהדורה שניה מתוקנת. לעיון בלבד להלכה "ולא למעשה" בפרט לא לקולא)
הזית: ר' ישראל, כמה הוא שיעור כזית? ר' ישראל: ידוע ששיעורך כחצי ביצה, ולפי הגר"ח נאה זה כעשרים ושבע גרם ולפי הצל"ח והחזו"א כחמישים גרם. ולדעת הרמב"ם כשליש ביצה דהיינו כ-18 גרם (עי' כל השיטות במשנ"ב תפו סק"א). אבל אני, הזית הבינוני, כזה קטן, רק כחמשה גרם, ולכל היותר כשבעה גרם. ומסופר בגמ' (ברכות לח סוף ע"ב) שר' יוחנן אכל 'זית מליח אחד' ובירך ברכה אחרונה. והגמ' מביאה שם משנה מפורשת שאומרת ששיעור כזית הוא כמו גודל של זית בינוני שנקרא "זית אגורי". והיום ברור[1] שגודלי כחמשה סמ"ק[2] ולכל היותר שבעה סמ"ק בלבד. כן, פעם היית גדול, היום אתה כזה קטן! באמת?! מי אמר שפעם הייתי גדול? כך כתוב בשולחן ערוך סי' תפו שיש אומרים שהיית בגודל חצי ביצה. וכתבו מהרש"ל (יש"ש חולין פ"ג סוף סי' פח) והט"ז יו"ד (מד, יב) שהתקטנת. מעניין, כל הפירות בעולם נשארו גדולים כמו פעם[3] (ולחזו"א התקטנו רק בחצי) ורק אני התקטנתי פי חמש מגודלי?
כנראה יש לשו"ע מקור מוכרח מאוד לזה. מה הוא? המקור הוא מהתוס' (חולין קג: עירובין פ: וביומא פ.) שהביאו ראיה חזקה מהגמ' לכך[4]. ויש עוד ראיות מהגמרא שפעם הייתי גדול? לא. אין אפילו רמז ראיה לכך בשום מקום. ושאר הראשונים הסכימו עם הראיה היחידה של התוס'? האמת, שלפי ר"ת בתוס' ביומא פ: ותוס' רי"ד שם וכן לפי תוס' ישנים בכריתות יד. והמרדכי בסוף פסחים, אין שום ראיה מהגמ' שפעם היית גדול. אלא אפשר בהחלט לומר שגם פעם היית קטן[5]. אם כך, אז אין הכרח שהתקטנתי? ולמה לא חל עלי הכלל ההלכתי שישנו בכל התורה - שהולכים אחרי "חזקה דהשתא" לומר שלא נשתנו סדרי בראשית, בלי שיהיה הכרח גמור ומוחלט לכך? והחזקה אומרת שכגודלי עתה - כן היה מעולם! כיון שהראיה היחידה לכך נדחתה בלי דוחק. וזאת עוד מלבד הטענה שכל השיעורים האחרים לא התקטנו ולמה לומר שאני שונה מהם? לכאו' אתה צודק. תגיד, יש ראיות אחרות מהש"ס כמה היה הגודל שלי בזמן חז"ל? כן, יש בערך כעשר ראיות מחז"ל שגם פעם היית קטן בוודאי לא 27 גרם וגם לא 18 גרם, ויותר נראה שהיית קטן כמו היום. נו, ודחו את הראיות? חלקם אפשר לדחות בדוחק, וחלקם עדיין לא מצאו להם דחיה אפילו בדוחק, אבל בטח יש דחיות... תגיד, חוץ מתוס' הרי היו עוד הרבה גאונים וראשונים, מה הם כתבו בענייני? רוב ככל רבותינו הגאונים והראשונים (מלבד מקצת תלמידי בעלי התוס') לא כתבו עליך כלל, רק כתבו כל הזמן בפשטות "כזית" כאילו השיעור שלך ברור ופשוט "כמו הזית שגדל אצלם על העץ בגינה". והם לא ידעו שפעם הייתי גדול? איך הם לא לימדו את זה את עם ישראל? כנראה שהם חשבו שהיית תמיד קטן כמו היום. או שהם סברו שגם אם פעם היית גדול, מכל מקום השיעור של כזית הוא כמו גודל הזית הבינוני שבכל דור ודור ולא מתחשבים במה שהיה פעם. זו באמת חקירה מעניינת. תגיד, האם יש פוסקים שדנו בחקירה זו: האם השיעורים שנמסרו הלכה למשה מסיני הם כפי גודלם בשעת מתן תורה דוקא, או שמא כוונת ההלכה לשער כפי הגודל שנמצא בכל דור ודור מבלי להתחשב מה היה פעם כן, יש הרבה מגדולי האחרונים[6] שכתבו שפשוט וברור מסברא שיש לשער כמו הגודל שבכל דור ולא להתחשב במה שהיה פעם, וגם הביאו ראיות לכך. ומי חולק עליהם? תראה, לא מצאתי מישהו שחולק עליהם מפורש בטענות וראיות, חוץ מהגר"ח נאה זצ"ל שהביא כמה ראיות כנגד - שאפשר לדחותם. אבל מסתימת ושתיקת האחרונים וכן מדברי השולחן ערוך שהביא דעה זו ששיעור כזית הוא כחצי ביצה והרי הם בוודאי ראו זיתים, וא"כ זה סימן שהם סוברים שצריך ללכת לפי מה שהיה פעם ושהתקטנת כמו שכ' מהרש"ל. טוב, מעניין אם הם היו דנים 'במפורש' בחקירה הזו, מה הם היו כותבים. דרך אגב, התוס' ותלמידהם, שכתבו שאני גדול כחצי ביצה, כתבו וראו שאני במציאות כזה קטן? האמת שזה לא כ"כ משנה אם ראו או לא, שהרי גם השו"ע ומהרש"ל וכל האחרונים ראו שאתה קטן ואעפ"כ כתבו שהתקטנת מכח הראיה מהגמרא. אבל לעצם העניין באמת שכנראה שלא ראו זיתים של א"י כלל, כי הם כתבו בפסחים (לו.) שאתה מתוק ולא מר, ורק העץ שלך מר, וגם את זה דייקו מלשון הפסוק ולא מהמציאות. ובמנחות (פו.) כתבו לפרש במשנה שמוסקים אותך ג' פעמים בשנה. ואנו יודעים שבמציאות אתה מר ומוסקים אותך רק "פעם אחת בשנתיים" כי רק פעם בשנתיים אתה מוציא הרבה פירות ששווה לעסוק במסיק. גם במציאות אי אפשר לגדל בצפון צרפת זיתים. אבל גם אם ראו זיתים הנידון האמיתי הוא אם יש הכרח וראיה מהגמרא. תגיד, עד שהגיע השו"ע לסימן תפו, וכי הוא לא דן וכתב כמה הוא שיעור כזית? הרי עד סי' תפו שעוסק במצוות אכילת מצה, היו הרבה פעמים שהשו"ע הזכיר "כזית" בפרט בהלכות ברכות, למשל בסוף סי' קפד (סעיף ו), ששם כתב עלי סעיף שלם ללמד "ששיעור חיוב ברכת המזון הוא למי שאוכל כזית פת". האם לא האריך שם בב"י לברר כמה הוא שיעורי, ולמה לא כתב בשו"ע שם שאני כחצי ביצה או שליש? הרי זה הרבה יותר חשוב לדעת כמה שיעורי בהלכות ברכות המצויות יום יום מאשר במצוות אכילת מצה שהיא פעם בשנה. באמת תמוה מאוד שהשו"ע בכל המקומת הזכיר אותך בפשטות "כזית" כאילו ברור וידוע כמה אתה. וגם בהלכות פסח הוא כתב רק "שיש אומרים" שכזית הוא כחצי ביצה ולא כתב זאת בסתם כדבר פשוט. וגם בב"י שם קיצר וכתב "שמשמע מהתוס' בחולין קג: שכזית כחצי ביצה ואפילו לא הזכיר את דברי התוס' בעירובין וביומא שדבריהם מפורשים וברורים יותר. ויתרה מכך אף לא הזכיר שיש חולקים. ובאמת שכחתי לומר לך שבשו"ע בהל' עירובין (בסי' שסח ס"ג וסי' תט ס"ז) ששם פסק כדעת הרמב"ם (עירובין פ"א ה"ט), ושם מוכח במפורש שהוא לא סובר כדעת התוס', אלא סובר שהזית "יותר קטן משליש ביצה". במילים אחרות אתה אומר שהשו"ע בעצמו סותר את דבריו מהלכות עירובין להלכות פסח. כן, והפוסקים תירצו[7] שבאמת מעיקר הדין השו"ע סובר כהרמב"ם שכזית "קטן יותר משליש ביצה". ורק לחומרא ציין לשיטת התוס' לחשוש לדבריהם במצוות אכילת מצה שהיא מהתורה. ולכן גם הביא את שיטתם בלשון "יש אומרים". (ישנו עוד תירוץ באחרונים[8] לסתירה בשו"ע שלפיו שיעור כזית לכו"ע הוא 15 סמ"ק בלבד) מה זאת אומרת מעיקר הדין פוסק כהרמב"ם שאני "יותר קטן משליש ביצה?" בכמה יותר קטן? מה, הרמב"ם לא כתב במפורש שאני שליש ביצה? לא, הרמב"ם שם לא דיבר עליך בכלל, הוא דיבר רק על גרוגרות וביצים, אלא שמשם הוכיחו שאתה יותר קטן משליש ביצה[9], ויש לנו חוסר ידיעה בדעת הרמב"ם והשו"ע בכמה בדיוק "יותר קטן". נו, אז כנראה שכוונתם כמו הזית שצמח אצלם בגינה, וכמו היום - קטן הרבה יותר משליש ביצה, כעשירית ביצה בלבד. כן כנראה, אבל הפוסקים כתבו שלפי הרמב"ם כזית הוא קרוב לשליש ביצה. נו, ולמה באמת הם כתבו כך? הרי הרמב"ם לא נתן עלי שום שיעור 'מפורש' בשום מקום, אלא רק כתב כל הזמן "כזית" ובוודאי כוונתו לזית שצמח אצלם בגינה, כי אם היה לו שיעור אחר היה צריך לכותבו לכלל ישראל. האחרונים כתבו במפורש שזהו "מחוסר ידיעה"[10] כמה בדיוק הזית קטן משליש ביצה ולכן הם כתבו את השיעור הכי גדול שיכול להיות לך לדעת הרמב"ם, אם כן היום אין חוסר ידיעה כזו, וכולם יודעים שאני -הזית הבינוני - קטן כעשירית ביצה ויותר (5-7 סמ"ק) וא"כ זוהי דעת הרמב"ם וכל הראשונים. נכון, כך נראה באמת לומר בדעת הרמב"ם וכל הראשונים שסתמו דבריהם והשו"ע מעיקר הדין. תגיד, לא בדקו אם יש עוד ראיות "מפורשות" מתוך דברי שאר הגאונים והראשונים כמה הוא שיעור כזית? האמת ששאלו את הגאונים (הרכבי סי' רסח) כמה זה שיעור כזית, והם השיבו בתמיה "וכי צריך לתת שיעור לשיעור? שהרי השיעור הוא "כמו זית" ולא צריך לתת לו שיעור אחר במשקל, וגם לא צריך ללמוד שיעור ממישהו אחר, אלא כל אחד יראה בעצמו מהו הזית הבינוני שמכיר וישער על פיו. וכך מתבאר מפורש בעוד כמה מתשובות הגאונים[11] ששיעור כזית הוא כפשוטו ממש כגודל הזית הבינוני המצוי לאדם וכתבו "שאין לומר שהשתנו הפירות והביצים". וכבר אמרתי לך שגם שאר הראשונים לא נתנו שום שיעור מדוייק. אבל באמת מדברי הראשונים "בדרך אגב" מוכח שסוברים שכזית אינו חצי ביצה. למשל מהרשב"א מוכח שאתה קטן מרבע ביצה (ולא מבואר במפורש בכמה קטן). ומהריטב"א משמע שאתה קטן משישית ביצה. ותלמיד מהר"ם מרוטנבורג כ' שראה בארץ ישראל ובירושלים שאפילו שישה זיתים אינם מגיעים לביצה אחת, ותי' עפ"ז את קושית המרדכי. ומרבינו גרשום מוכח שאתה פחות משליש ביצה. וכן מוכח מרש"י (פסחים לב: ד"ה דאית בה. ע"פ הגמ' עירובין פב: במשנה). א"כ אמור לי בבקשה מי הם הראשונים שכתבו כהתוס' שכזית הוא כחצי ביצה? ומהם הראיות שהביאו לכך? הם מועטים מאוד וכולם מבעלי התוס' ותלמידהם (מלבד המאירי). ואלו הם: הראבי"ה (פסחים סי' תקכה) אבל הוא עצמו כותב במקום אחר (ברכות סימן קז) "שאין אנו בקיאים בשיעור כזית". האגודה (סי' פו) בשם ר"י[12]. ומהר"י וויל (סי' קצג) בשם האגודה בשם ר"י. ומהרי"ל (מנהגים, סדר ההגדה אות לג בהוספה שבשינויי נוסחאות בהוצאת מכון ירושלים), שחשב (בטעות) שהזית בזמנו באמת גדול הוא, וכמו שהשיב לתלמידיו במפורש כשהעירו לו שר' שמשון ראה זיתים קטנים בארץ ישראל, ואמר להם שר' שמשון טעה וכנראה שראה זיתי כבש ולא זיתי שמן (השערה הפוכה מהמציאות כי זיתים קטנים בלבד יש להם שמן, ואילו הגדולים הולכים רק לכבישה מחוסר שמן. ובוודאי שר' שמשון צדק). המאירי כ' קרוב לדברי התוס': שאין ג' זיתים בביצה. וכ"כ תוס' ר"פ ותוס' ישנים בשם ריב"א. וכולם הביאו "רק ראיה אחת בלבד לכך" והיא אותה הראיה ממש שהביאו התוס'. ומה שציינו האחרונים שגם המרדכי ותרומת הדשן והרא"ה סוברים כתוס' - באמת המעיין יראה שאינו מוכרח, כי מהמרדכי שם ע"פ תירוצו נדחית ראיית התוס'. ומתרומת הדשן והרא"ה אין שום הכרח כלל מה סוברים בנידון. נמצא ששיטת התוס' נאמרה מפי הראשונים מבעלי התוס' ותלמידיהם בלבד, שכנראה שלא ראו זיתים של ארץ ישראל כלל (גם המאירי היה בדרום צרפת, וכנראה לא היו מצויים לו זיתים במקומו, או שחשב שבארץ ישראל ישנם זיתים גדולים יותר שנשתבחה בהם א"י ולכן לא התייחס למה שראה) ואילו כל הראשונים האחרים שהיה מצוי במקומם זיתים, לא פירשו כלל מהו שיעור כזית כיוון שהבינו שהשיעור כפשוטו ממש כגודל זית בינוני הצומח בגינה של כל אחד ואחד. תגיד, מה אומרים חוקרי הטבע וההיסטוריה, אין להם ממצאים ארכיאולוגיים או עדויות מה היה גודל הזית פעם בזמן חז"ל? כן, דוקא יש להם. הם מצאו בחפירות בעיר מצדה ובמערות מפלט במדבר יהודה מימי מרד בר כוכבא "כאלפיים גרעיני זיתים" וכולם כמו הגודל של הגרעינים בימינו. כמו כן ישנם עצי זית ישנים מאוד וגדולים מאוד עם נוף ענק ושהיקף הגזע שלהם הוא בין 5 ל 10 מטר ויותר, שהחוקרים אומרים שלפי הטבע הם בני 1500 שנה לכל הפחות, ומניבים פירות בגודל שווה לזית שלנו. ואומרים שעץ הזית בטבעו הוא אחד העצים הכי חזקים בעולם, וכמו כן נתגלו בערים הרומיות "פומפיי והרקולנאום" שבאיטליה שנחרבו כליל תחת לבה של הר געש בשנת 79 למניינם קרוב לחורבן בית שני, ונשתמרו שם אפילו פירות כבושים שלמים תודות לשכבת האפר שכיסתה את ההרים. ומצאו שם זיתים ממש בגודל הזיתים שלנו ומוצגים במוזיאון בנאפולי. ומאידך אין שום תיעוד היסטורי אחר שמראה להיפך.
מסקנה
לפי דבריך אני מבין ששיטת התוס' שחידשו שכזית הוא כחצי ביצה, הרי היא "כשיטה יחידאה", כי הגאונים בוודאי סוברים שיש לשער לפי גודל הזית היום וכתבו מפורש שאין לומר שנשתנה. וידוע דדבריהם דברי קבלה ומכריעים מאוד בהלכה. והראשונים חולקים על ראיית התוס' בפירוש, והתוס' עצמם כנראה שכלל לא ידעו את המציאות שאני קטן, ושאר הראשונים תלמידיהם שהלכו בעקבותיהם רק סמכו על הראיה האחת והיחידה שלהם מהגמ'. וראיה זו נידחת כבר מפי הראשונים בדחיה פשוטה בלי דוחק. ומאידך ישנם כעשר ראיות מהש"ס שהייתי קטן גם בזמנם כמו היום, והם ראיות חזקות שלחלקם עדיין לא מצאו שום דחיה אפילו בדוחק. וגם ראוי לחול עלי הכלל ההלכתי הפשוט "שהולכים בתר החזקה לומר שלא השתנה הטבע בלי הכרח גמור לכך". וגם ההסתברות אומרת שאם לא חל שינוי בפירות ודברים אחרים ועכ"פ בוודאי לא בעשרות ומאות אחוזים, א"כ למה לומר שדווקא אותי קילל כביכול הי"ת להקטינני ולהמעטני פי חמש מגודלי שהיה פעם? וגם החוקרים אומרים שמאז ומעולם הייתי קטן כמו היום. וגם אם ח"ו הי"ת הקטין דוקא אותי הרי אמרת שהרבה מגדולי האחרונים סוברים להלכה שיש לשער רק לפי הגודל הבינוני שבכל דור ודור ולא להתחשב במה שהיה פעם.
וא"כ למה אמרת לי בהתחלה ששיעור כזית הוא או 27 גרם אם חמישים או שמונה עשרה. הרי האמת שמעיקר הדין אני 5-7 סמ"ק, ורק לחוש לחומרא יש לאכול כחצי ביצה במצוות דאו' או כדי לברך ברכה אחרונה. אבל מי שלא יכול להדר, יכול גם לברך על השיעור הקטן הנ"ל כי אין כאן חשש ברכה לבטלה כלל לפי הנ"ל.
תשמע ידידי, זה המנהג בכל תפוצות ישראל כבר רבות בשנים, ועד שלא ישבו גדולי הדור על מדוכה זו ויאמרו את דעתם מי ישמע לך בכלל. כי עם ישראל נשמעים רק לגדולי הדור שיכולים לשנות את המנהג בזה. וכבר ידוע שאיסור חמור הוא להורות הוראה בפני רבו, רק כל הדבר הקשה יביאון אל השופט אשר יהיה בימים ההם, "ושמרת לעשות ככל אשר יורוך" כתיב, אפילו על שמאל שהוא ימין. ולכן עניתי לך בהתחלה שכך הוא שיעור כזית. אבל באמת לענ"ד על פי כל הנ"ל אתה צודק, וצריך רק לקבל את ההסכמה מגדולי הדור לכך. ועל כל פנים בוודאי שלחומרא נתחיל לנהוג כן.
ומכאן קריאת חיבה לכם הת"ח די בכל אתר ואתר, הקטנים עם הגדולים: אנא ואנא עסקו בסוגיא זו והעלו בה דברים לבירור אמיתה של תורה. וכמו שאנו אומרים בכל יום ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו... ונתן לנו "תורת אמת".
כל מי שרוצה חומר מסודר לעיון וללימוד נידון זה, עם מקורות בהרחבה גדולה ובלשון קלה, יצור עימי קשר.
בברכת התורה ינון בר כוכבא פלא' 054-8478834
[1] ארבעה סימנים נתנו לנו חז"ל כדי שנדע מיהו הזית שיש לשער בו: א) בינוני. במשנה כלים (יז, ח) ב) שמו האמיתי הוא "סמרוסי". כמבואר בגמ' ברכות (לט.) ג) מכונה בשם "זית אגורי" על שם ששמנו אגור בתוכו ופי' הירושלמי ביכורים (פ"א ה"ג) שכל הזיתים שיורדים עליהם גשמים מאבדים שמנם ואילו הזית הזה לא מאבד את שמנו. ד) הוא הזית שמן המובחר ורק ממנו מביאים ביכורים עי' במשנה מסכת ביכורים (פ"א מ"ג) ע"פ המפרשים שם בשם הירושלמי.
והנה ע"פ נתוני משרד החקלאות בארץ ובעולם יודעים אנו בבירור שכל הסימנים הנ"ל מתאימים בדיוק לזית מזן הסורי שמצוי מאוד בארץ ישראל. א) הוא באמת הזית הבינוני מכלל הזנים ("בשדה בעל" בלי השקית אדם גודלו 3-5 סמ"ק ובשדה השלחין המטופלת בהשקיה מגיע גודלו ל 7.5 סמ"ק. אם נתייחס רק לזנים הגדלים בארץ ישראל אזי הבינוני יהיה 5 סמ"ק שהוא גם הבינוני בזן הסורי עצמו. ואם נתייחס לזיתים שבכל העולם יהיה הבינוני 7 סמ"ק. ב) שמו בחז"ל "סמרוסי" או בירושלמי "אוורוסי" דומה מאוד לשמו היום "סורי". ג) הסימן המובהק שנתן לנו הירושלמי תואם במדוייק רק לזית הסורי. כי כל הזנים האחרים צריכים למסוק אותם בזמן מסוים כדי להוציא מהם שמן, ואם משהים אותם על העץ הם מאבדים את שמנם, אבל הזן הסורי חביב על מייצרי השמן כי הוא "לא מאבד את שמנו" ומתי שנוח להם לעסוק במסיק עוסקים בו. ד) הזית הסורי מכיל את כמות השמן הגדולה ביותר משאר הזנים האחרים ויש בו 40% שמן מבשר הפרי משא"כ בזני השמן האחרים שיש לכל היותר 33% שמן. וא"כ הוא הוא הזית שנשתבחה בו א"י וקראתו "ארץ זית שמן"
[2] סמ"ק היא מידת נפח (גודל) ולא מידת משקל (כובד) לדוגמא אבן אחת ממשחק הילדים "חמש אבנים" גודלו 1 סמ"ק. אבל במשקל הדבר יהיה תלוי אם היא אבן מברזל או מעץ. פקק בקבוק קוקה קולה נפחו 9 סמ"ק. פקק בקבוק משקה ספרינג ותפוזינה הוא 17 סמ"ק. קופסת גפרורים בימינו (קטנה מעט מפעם) היא 23 סמ"ק. וכל המידות ושיעורי חכמים אינם במשקל אלא בנפח. ורק הפוסקים מדדו ובדקו את היחס בין הנפח והמשקל בכל מיני סוגי אוכלין ומשקין ותרגמו לעם את השיעור במשקל כיון שיותר קל לשער במשקל מאשר בנפח וכמו שכ' הרב המגיד עירובין (א, יב).
[3] הנה כל השיעורים שנתן הרמב"ם שאנו הולכים בעקבותיו, הכל מתאים עם המציאות היום: ביצה בינונית 18 דרהם שהם 51 מס"ק מתאים עם הביצים הבנוניות היום בפרט בביצים אורגניות. ג' גרוגרות (תאנים יבשות) כגודל ביצה (גודל של תאנה מיובשת בינונית היא כגודל פקק של בקבוק משקה 'ספרינג ותפוזינה' שהנפח שלהם 17 סמ"ק שהיא שליש ביצה) 64 גרעיני שעורה בינוניות משקלם כמטבע דרהם אחד שהוא 2.83 גרם. ככותבת הגסה שהיא מעט פחות מכביצה ללא קליפתה מתאים עם התמר הגדול בארץ שהוא כעשר ס"מ כארבעים סמ"ק. שלשה גרעיני תמר העומדים זה בצד זה שוים לקוטר מטבע "סלע נירונית" שמצוי בידינו לרוב בהרבה מוזאונים בארץ ובעולם. וא"כ למה לנו לומר שדוקא הזית יוצא דופן מכל המינים שהיה לרמב"ם, ולומר שהיה יותר גדול ממה שיש לנו? הרי כל המינים שהרמב"ם מזכיר תואמים למידות שלנו בדיוק. וכבר כתבו כן בתשובות הגאונים "שיש לכל אחד לשער לפי ראות עיניו מהו הזית והגרוגרת והביצה הבינונית ולא לומר שנשתנו" כמבואר בתשובות הגאונים הרכבי (זכרון לראשונים סי' רסח) וכן בתשובות הגאונים בספר האשכול (אלבק, הלכות חלה דף קכה עמוד ב) בשאלה לרב שרירא והובאה תשובה זו בקצרה גם באורחות חיים (הל' מאכלות אסורות סי' כה אות ו' ד"ה הארבעה עשר) ובעוד תשובה אחרת שהובאה בס' האשכול (אלבק הלכות חלה דף קכח עמוד א) ונמצאת גם בתשובות הגאונים (מוסאפיה (ליק) סימן צה) וכן בתשובות הגאונים "שערי תשובה" (סימן מו) בתשובה מרב האי גאון. כולם פה אחד מורים שיש לשער את כל השיעורים לפי הביצים והפירות המצויים ביד כל אדם ואדם וישער בהם לפי דעתו מי היא הבינונית ואין לומר שנשתנו. וכן עינינו הרואות היום שלא נשתנו וכנ"ל.
ואם ישאלך אדם חכם לאמר: שהרי בוודאי השתנו גודלם של הפירות וגודלם של האנשים מזמן מתן תורה ומזמן חז"ל לזמנינו היום. שהרי התורה מעידה (במדבר יג כג) על פירות המרגלים שהיו גדולים ביותר וכן מהגמ' בסוף כתובות (קיא: וקיב.) מהחרדל והכרוב והאפרסק והענבים שהיו גדולים מאוד. ומגמ' תענית (כג.) שבזמן שמעון בן שטח נעשו חטין ככליות ושעורים כגרעיני זיתים (ובר"ח גרס: כזיתים) ועדשים כדינרי זהב. ומירושלמי (פאה פ"ז ה"ג) שמסופר שם על פירות גדולים ביותר. וכן מגודל האנשים שמוזכר בחז"ל שהיו פעם גדולים מאוד כמבואר בב"ב (עג:) גבי מתי מדבר וכן בשבת (צב.) לגבי גובהם של משה והלויים. וכן בבכורות (מד.). וא"כ מוכח להדיא שנתקטנו האנשים והפירות, וא"כ מה תמיהתנו על הזית?
אף אתה אמור לו, שאם נמסר למשה מסיני לדון על פי גודלם של הפירות והאנשים הגדולים הנ"ל, ויש לשער את שיעורי התורה כמו הפירות והאנשים המוזכרים במרגלים ובדברי חז"ל הנ"ל, הרי שא"כ גם גודל זית כחצי ביצה אינו נכון כי בוודאי היה יותר גדול בזמן המרגלים שהוא זמן מתן תורה מסיני, וגודל השעורה שבה מדדו כל הגאונים והרמב"ם אינו נכון וגודל הגרוגרת והביצים שמדדו בהם כל הראשונים אינו נכון, שהרי מתבאר בדברי חז"ל הנ"ל שהיו גדולים הרבה יותר. וכן יש לתמוה על הגמ' בברכות (לח:) במעשה של ר' יוחנן שאכל זית אחד ובירך עליו ברכה אחרונה ודנו בזה ר' ירמיה ור' זירא, הרי בזמנם בוודאי כבר התקטנו הזיתים שהיה הרבה אחרי חורבן הבית. וכן שיעור עצם כשעורה ושרץ כעדשה שנכתב בש"ס וברמב"ם בסתם, אם היה ידוע להם שהיה בו שינוי, א"כ חז"ל והגאונים והרמב"ם היו צריכים לתת לנו בקבלה את שיעורם המדוייק של כל המינים שהיו בזמן מתן תורה כדי שנדע לשער שיעורי תורה בכל הדורות. והיאך יתכן שחז"ל והראשונים שידעו על התקטנות המינים שמוזכרת בחז"ל במפורש, ואעפ"כ לא רמזו לנו בשום מקום שיש שינוי בשיעורים אלא המשיכו וכתבו בסתמא: כזית כביצה כשעורה וכעדשה וכגורגרת וכו' הרי היו צריכים למסור לנו בקבלה את המידה המדוייקת שהיתה בזמן מתן תורה?
וכבר כתבו האחרונים שחייבים לומר אחד משני אופנים. א) או שנאמר שרוב הפירות היו באותו גודל כמו בימינו ולא התקטנו, וכל הסיפורים על פירות ואנשים גדולים היה זה רק במקצת מן הפירות והאנשים ובמקומות מסויימים ולכן גם עוררו התפעלות, כי רוב היבול היה גודלו קטן כגודל פירות בזמנינו ולא היה שום שינוי כמו שכתבו הגאונים להדיא, וכמו שכתבנו לעיל שכל שיעורי הרמב"ם מתאימים לשיעורים שלנו בדיוק. ב) או שנאמר (וכ"כ הרבה מגדולי האחרונים) שאע"פ שיש התקטנות בכל דור ודור מ"מ י"ל שכך נמסר מסיני: שיש לשער בכל דור ודור לפי הגודל הבינוני של הזית המצוי והגרוגרת המצויה והאגודל המצוי והשעורה והעדשה שלנו בלי להתחשב כלל מה היה גודלם פעם.
[4] הראיה שבכריתות יד. אמרו שבית הבליעה לא מחזיק יותר מב' זיתים. ואילו הגמ' ביומא פ. אומרת שבית הבליעה לא מחזיק יותר מביצת תרנגולת. הרי לך ששיעור ב' זיתים שווים לביצה אחת.
[5] לפני שאביא את חילוקי הראשונים הנ"ל כדי לדחות את ראיית התוס', חובה לדעת שני דברים חשובים: א) שהביצה המוזכרת בגמ' יומא פ. היא ביצה "בלי קליפתה" כמבואר להדיא בעירובין פג. וברמב"ם (פ"ד ה"א מטומאת אוכלין) ולרוב ככל הפוסקים מורידים רבע מהביצה (במקום 51 סמ"ק 38 סמ"ק) ולפי המציאות בימינו מורידים עשירית (כי חוץ מהקליפה ישנו גם אויר בצד הרחב של הביצה כידוע. וא"כ ביצה בלי קליפתה היא לכל היותר 46 סמ"ק בלבד) ב) צריך לדעת שאפשר לבאר בגמ' בכריתות שאמרה "שאין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים" שאין הכוונה לב' זיתים דוקא ולא יותר, כי כתבו הראשונים (מאירי ותוס' ישנים ותוס' רי"ד ובמג"א סי' תפו ועוד) שהכוונה רק שאין יכול להחזיק ג' זיתים, אבל באמת יכול להחזיק קרוב לג' זיתים ולא רק ב' זיתים מצומצמים.
וממילא אם כזית הוא 5 סמ"ק הרי שלפי הגמ' בכריתות בית הבליעה יכול להחזיק כ 14 סמ"ק (ואם הוא 7 סמ"ק אזי יחזיק 20 סמ"ק). ואילו בגמ' יומא מבואר שיכול להחזיק 38 או לכל היותר 46 סמ"ק דהיינו הבדל של פי 3.3 בערך (ואם כזית 7 סמ"ק אז הוא הבדל של פי 2.3 לכל היותר). וזו הסתירה שעומדת כנגדנו מלומר שהזית בזמן חז"ל היה קטן כמו שלנו 5-7 סמ"ק.
ועתה נעבור לחילוקי הראשונים בין הסוגיות: ר"ת בקושייתו על הגמ' בעירובין, הוא זה שחידש את הראיה שהזית היה כחצי ביצה. אבל בתירוצו הוא חוזר בו ומחלק בין הסוגיות כמה חילוקים. אחד מהם הוא שיש הבדל בין דבר רך וקל לבליעה כי יותר נוח לו להיכנס בבית הבליעה, לבין מאכל עגול וקשה, שאינו נוח לבליעה. וכבר כ' הכנה"ג יו"ד (סי' סד הגה"ט אות כט) שלמסקנת ר"ת ע"כ הזית פחות משליש ביצה. ובמרדכי ובתוס' רי"ד מחלקים בין מי שינסה לבלוע כמה סוגי מאכלים שהם: א) שלמים ולא מרוסקים, ב) שהם ג' כזייתות מפורדים כל אחד לעצמו, ולא מאוחדים למאכל אחד שלם. שבוודאי יותר קל לבלוע מאכל מרוסק מאשר מאכל שלם, ובוודאי יותר נוח לבלוע מאכל מרוסק ומאוחד יחד מאשר כמה מינים מופרדין כל אחד לעצמו. ובתוס' ישנים (ע"פ ביאור האחרונים) חילקו שיש הבדל בין אדם שאוכל כדרך אכילה רגילה שלועס מעט ובולע מאכלו כדרך הבולעים שאינם דוחקים עצמם לבלוע הרבה, מאשר אדם שיאכל בצורה כזו שילעס הרבה וידחוק עצמו לבלוע הרבה כמה שיכול.
ומעתה דעת לנבון נקל, שאם נקבץ את כל חילוקי הראשונים הנ"ל, שהרי כולם נכונים במציאות, נוכל לומר שהביצה (בלי קליפתה) היא 46 סמ"ק והזית 5 סמ"ק. ואין ראיה מהגמ' כריתות ויומא. כי הגמ' בכריתות שאמרה שבית הבליעה לא מחזיק ג' זיתים אלא רק ב' זיתים (וא"כ אפשר שמחזיק קרוב לג' זיתים דהיינו 14 סמ"ק וכנ"ל), מדברת לגבי חיוב חטאת באדם שאוכל ובולע בבת אחת – בשר וחלב (בניקוד ציריה) ודם ובולעם שלמים ומפורדים זה מזה (שאם לא כן הרי איסורין מבטלים זה את זה ולא יתחייב חטאת כלל) או עם לעיסה מועטת כדרך האוכלים ובולע מעט כדרך הבולעים וגם לא דוחק עצמו לבלוע הרבה. ועל זה שיערו חכמים שבאכילת בשר וחלב ודם שאוכל בדרך אכילה רגילה שאינו מרוסק היטב ואינו מקובץ לאוכל אחיד וממילא אינו נוח כ"כ לבליעה וגם אינו דוחק עצמו לבלוע הרבה, לכן אינו יכול לבלוע ג' זיתים אלא רק 14 סמ"ק. אבל הגמ' יומא מדברת על סוג אוכל רך ביותר כגון ביצה רכה והאוכל מקובץ יחד ולא חלקים נפרדים ואדם לועסו היטב וגם דוחק את עצמו לבלוע כמה שיותר, ולכן יכול לבלוע נפח של כביצה בלי קליפתה שהיא לכל היותר 46 סמ"ק.
[6] ואמנם רובם לא דיברו על שיעור כזית, אלא על שיעורים אחרים כגון אצבע וכביצה וכדו', אבל היסוד הוא אחד כמובן. ואלו שמותם: יד יהודה (מא בקצר סק"ב), חתם סופר (או"ח סי' קכז ד"ה לכן נ"ל ועוד שם בסי' קפא) בית שלמה (דרימר, מסקאלא, ח"ב או"ח סי' קז). יד אליהו מלובלין (סי' כו ד"ה אך דס"ל), חסד לאברהם (תאומים קמא סי' יח ד"ה ולפענ"ד והלאה). משנת אברהם (פרייס. על הסמ"ג ל"ת קפב אות ד) מהר"ם שיק (חיו"ד סי' נז ד"ה אמנם אפילו והלאה). הגהות אמרי ברוך (תאומים, על הש"ך יו"ד סי' מד ס"ק יב), בית יצחק (שמעלקיס, ח"ב חיו"ד סי' קלג), זרע אמת (יו"ד סי' צ) וכ' שם בחריפות רבה שכל מי שיש לו מוח בקדקדו יודה לזה, פתח הדביר (סס"י קצ קונט' כסא דחיי, ששנה ושילש וריבע יסוד זה בדף קצה ע"ג ובדף קצט ע"א ובדף רג ריש ע"א ובדף רז ע"ג וכן בתחילת דף רט ד"ה ומכאן תשובה - בשם ר' משה הכהן). וכן נראה בדעת כנסת הגדולה (יו"ד סי' מד ס"ק כט הגה"ט שיטה נו), מהרש"ם בדעת תורה (יו"ד מד סוף ס"ק יח), הגר"ח מוולוזין כפי שכ' בשמו בספר שערי רחמים (אות קסה בהגה) ובס' מנהגי הגר"ח (אות נא), אגרות משה (יו"ד חלק ג סימן סו), חזון איש (או"ח סי' לט סק"ו) ובאיגרות החזו"א (ח"א מכתב קצד), הסטייפלר בס' שיעורין של תורה בסי' ט שכולו עוסק בחקירה זו. הגרש"ז אויירבך כפי שכתב בס' הידורי המדות (מרגולין בהסכמות עמו' 48 ובסוף פ"א עמו' 91), דברות יעקב (דהאן, ח"ב קונ' השיעורים פ"ו).
[7] כן כ' ר' ישמעאל הכהן בעל שו"ת זרע אמת בספרו שבח פסח (מוציא מצה סוף אות ח דף ז ע"א) וז"ל ואפשר דהיינו טעמא דכ' מרן (בסי' תפו לעניין אכילת כזית מצה) דין זה בשם י"א לפי שליבו ראה שאינו מוסכם מרוב הפוסקים כנ"ל. ולא כתב דעת זה אלא להודיע דטוב לחוש גם לדעת זה לחומרא בעלמא לכתחילה, עכ"ל. והובאו דבריו בהסכמה בשו"ת ויאמר יצחק (ואליד, או"ח סי' ח) וכ"כ בשות יד אליהו (לובלין סי' כו ד"ה היוצא לנו). והובאו בשו"ת חזו"ע סס"י כח בהערה.
[8] הגר"א (סי' תפו) ותוספת שבת (סי' שסח סק"ו) ונוב"י (קמא או"ח סי' לח ד"ה ועוד נ"ל דלדינא) ועוד. והוא מבוסס על ג' הנחות שצריך להסכים עימם. ובאמת נראה שהשו"ע לא סבר כן. ולכן נראה יותר נכון בדעת השו"ע עצמו כהתירוץ של הרב זרע אמת.
[9] כי זה ברור בגמ' שבת צא. שגרוגרת יותר גדולה מזית. וממילא כיון שכותבים הרמב"ם והשו"ע שג' גרוגרות גודלם כביצה, וא"כ גרוגרת היא שליש ביצה, הרי שעל כורחך שכזית הוא פחות משליש ביצה. אבל מעולם לא התייחס הרמב"ם לשיעור כזית לגלות לנו כמה הוא, ואפילו לא ברמז.
[10] וכמבואר בדברי הרב זרע אמת בספרו שבח פסח (מוציא מצה סוף אות ח דף ז ע"א) שאחר שכתב שמעיקר הדין יש לתפוס כדעת הרמב"ם ושכן הוא דעת השו"ע, הוסיף וכ' וז"ל וא"כ נפק"מ לע"ד דבמקום צער כגון מי שחולה קצת או דחליש ליביה יש לסמוך על דברי כל הפוסקים הנ"ל דסגי בשליש ביצה. אבל לפחות מהאי שיעורא אי אפשר, דאע"ג דלפי שיטה זו הזית הוא פחות מעט משליש ביצה, דהא י"ח גרוגרות הוו ו' ביצים והגרוגרת הוא גדול מכזית, מכל מקום החילוק שבין שיעור גרוגרת לשיעור כזית לא ידעינן כמה הוי על כן אי אפשר לפחות משיעור שליש ביצה, עכ"ל. (אלא שדבריו צע"ג מאוד על פי מה שכתב בחריפות בשו"ת שלו סי' צ שבכל השיעורים יש ללכת רק לפי הגודל הבינוני שבכל דור ודור ולא להתחשב במה שהיה פעם. א"כ למה כאן בשיעור כזית לא נאמר כן, הרי באטליה גדלו זיתים. ואולי חשש שבא"י הזיתים גדולים יותר, וצ"ע) גם הגר"ח נאה בס' שיעורי תורה (סי' ב אות ד עמו' קכט) כ' וז"ל דעת הרמב"ם דזית פחות משליש ביצה, וכמה שיעורו בצמצום בלתי ידוע, ואין זה מפורש ברמב"ם וכו', עכ"ל. (וגם עליו יש לתמוה מאחר שהוא סובר שלא נתקטנו שום שיעורים שנתן הרמב"ם מזמנו לזמנינו א"כ מאי שנא הזית, לומר שהוא כן נתקטן והיה לרמב"ם זית גדול יותר משלנו?) וכן מדוייק היטב בדברי שו"ע הרב רבינו זלמן סי' תפו שכתב שיש להחמיר ולהקפיד שמי שלא אוכל כחצי ביצה אזי יאכל "הרבה פחות" משליש ביצה לחשוש לשיטת הרמב"ם. וזאת משום חוסר הידיעה כמה פחות הוא משליש ביצה, וזה פשוט.
[11] ציינו את מקומם לעיל בהערה 3
[12] כי באמת רק לפי תירוץ ר"י שבתוס' בעירובין פ. וביומא פ: יוצא שכזית חצי ביצה אבל לפי תי' ר"ת ביומא שם בוודאי כזית פחות משליש ביצה. ולכן דקדקו לכתוב כן בשם ר"י בלבד.