שתיית מים לפני הבדלה, יש ענין להחמיר ?

יואל נהרי

משתמש ותיק
כמדומה שרוב העולם לא שותה לפני הבדלה מים.
האם יש פוסקים שמחמירים בזה לכתחילה? כי לפי מה שנראה במשנ"ב לא מובא שיטה כזאת.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רצט ס"א:
אסור לאכול שום דבר, או אפילו לשתות יין או שאר משקין, חוץ ממים, משתחשך עד שיבדיל. 
 

ברל

משתמש ותיק
מהרב אברהם רובין (של הכשרות) שמעתי שגם מיץ נכלל בכלל מה שמותר לשתות לפני הבדלה
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
ברל אמר:
מהרב אברהם רובין (של הכשרות) שמעתי שגם מיץ נכלל בכלל מה שמותר לשתות לפני הבדלה

צריך עיון שמפורש בגמ' פסחים קה א ששיכר אסור לשתות וצריך הסבר מנין לחלק בין שיכר לבין מיץ [אייזה מיץ??]
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
פותח הנושא
איש ווילנא אמר:
ברל אמר:
מהרב אברהם רובין (של הכשרות) שמעתי שגם מיץ נכלל בכלל מה שמותר לשתות לפני הבדלה

צריך עיון שמפורש בגמ' פסחים קה א ששיכר אסור לשתות וצריך הסבר מנין לחלק בין שיכר לבין מיץ [אייזה מיץ??]
עטרת צבי אורח חיים סימן רצט ס"ק א
א] חוץ ממים. שאינו משביע: 

נראה שתלוי אם משביע
 

דרומאי

משתמש ותיק
יואל נהרי אמר:
איש ווילנא אמר:
ברל אמר:
מהרב אברהם רובין (של הכשרות) שמעתי שגם מיץ נכלל בכלל מה שמותר לשתות לפני הבדלה

צריך עיון שמפורש בגמ' פסחים קה א ששיכר אסור לשתות וצריך הסבר מנין לחלק בין שיכר לבין מיץ [אייזה מיץ??]
עטרת צבי אורח חיים סימן רצט ס"ק א
א] חוץ ממים. שאינו משביע: 

נראה שתלוי אם משביע
כל דבר הוא בגדר משביע חוץ ממים ומלח, והשמועה בשם הרב רובין אינה נכונה, ודאי אסור לשתות כל משקין חוץ ממים.
אא''כ אמר במיץ שרובו מים ורק יש בו מיעוט תרכיז ליתן טעם, ואז י"ל דאזלינן בתר רובא והוי כמים, ומ''מ שמעתי גם בזה מרבותי להחמיר.
 

נבשר

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
כל דבר הוא בגדר משביע חוץ ממים ומלח, והשמועה בשם הרב רובין אינה נכונה, ודאי אסור לשתות כל משקין חוץ ממים.
אא''כ אמר במיץ שרובו מים ורק יש בו מיעוט תרכיז ליתן טעם, ואז י"ל דאזלינן בתר רובא והוי כמים, ומ''מ שמעתי גם בזה מרבותי להחמיר.
סוגים של מציצות של ילדים חמצוצים וכו', נקרא משביע?
 

דרומאי

משתמש ותיק
נבשר אמר:
דרומאי אמר:
כל דבר הוא בגדר משביע חוץ ממים ומלח, והשמועה בשם הרב רובין אינה נכונה, ודאי אסור לשתות כל משקין חוץ ממים.
אא''כ אמר במיץ שרובו מים ורק יש בו מיעוט תרכיז ליתן טעם, ואז י"ל דאזלינן בתר רובא והוי כמים, ומ''מ שמעתי גם בזה מרבותי להחמיר.
סוגים של מציצות של ילדים חמצוצים וכו', נקרא משביע?
לענין עירוב תחומין מצינו דכל מילי חשיב מידי דזיין בר ממיא ומלחא.
 
 

חידוד

משתמש ותיק
שמעתי מהגר"ע אויערבך שמסופק לגבי פטל קודם הבדלה.
למען הדיוק אוסיף שהנידון היה לגבי מי ששכח להבדיל בתפילה ואח"כ שתה קודם הבדלה.
 

ינון בר כוכבא

משתמש רגיל
הא לכם תשובה שכתבתי בעניין. ומובא כאן מחלוקת באחרונים בזה. והכרעה להלכה לענ"ד על פי דברי הראשונים לקולא.
סליחה על האריכות. לא היה לי זמן לקצר.

שאלה: בשמיני עצרת, חג שמחת תורה, שעורכים ההקפות לכבודה של תורה גם אחר תפילת מנחה, פעמים שמתאחרים עד אחר חשיכה, ונשאלת השאלה האם מותר לשתות מים ושאר משקים קודם הבדלה, כי הוא צורך גדול לרוקדים ושמחים בשמחתה של תורה.
תשובה: בגמ' פסחים קה. מבואר שבשעת יציאת השבת אין מפסיקים סעודה שהתחיל בה מקודם, אבל אם היה שותה וחשכה לו מפסיק. ושתיה שאסור אינו אלא ביין ושיכר אבל מים מותר. וכן הסכמת כל הראשונים להתיר מים. וז"ל הטור ושו"ע (סי' רצט) אסור לאכול שום דבר או אפילו לשתות יין או שאר משקין חוץ ממים משתחשך עד שיבדיל, עכ"ל.
ויש להסתפק אם מותר לשתות תיה או קפה או מי פירות וכל סוגי מיץ למינהם לפני הבדלה או לא. דהנה זה פשוט שאין לדייק מלשון הגמרא שאמרה להתיר "מים", שיש לאסור שאר משקים. שהרי כמו כן יש לדייק להיפך ממה שאמרה יין ושיכר ומשמע דדוקא הני דחשיבי. וע"כ דנקט ב' הקצוות וליכא למידק מיניה מידי. וכן אין לדייק מלשון הטור ושו"ע שהוסיפו בלשונם יין או "שאר משקין" כי אפשר שכוונתם שאר משקים הדומים ליין כשיכר שהוזכר בגמ'. וכבר מצינו כן בכמה מקומות, הנה למשל בסי' רצו (ס"ב) שכ' בשו"ע על השיכר מבדילין אם הוא חמר מדינה והוא הדין "לשאר משקין" חוץ מן המים. וכ' האחרונים הובאו בשו"ת יבי"א (ח"ג סי' יט אות ד) ובחזו"ע שבת (ח"ב עמו'...) שרק דבר משכר דומיא דשיכר הוא נכלל במה שכ' השו"ע "שאר משקין" אבל מי פירות ותיה וקפה הרי הם כמים בעלמא. וכן בסי' תפא לענין איסור אכילה ושתיה אחר אפיקומן כ' מרן בב"י וז"ל והעולם נהגו כדברי הרי"ף (שכתב ומאן דצחי לית ליה רשותא למישתי חמרא אלא מיא) ומיהו שאר משקין נראה דלמאן דאסר לשתות יין הכי נמי אסר בהו, עכ"ל. וכ' כמה אחרונים הובאו בשו"ת חזו"ע (סי' נ עמו' תתעח) שכוונת הב"י "שאר משקין" דומיא דיין שמשכרים אבל שאר משקין כמים דמו, והוכיחו כן מדברי הראשונים. וכן מצינו לענין איסור אכילה ושתיה קודם התפילה שכ' בשו"ע (סי' פט ס"ג) שאסור לשתות קודם תפילה "אבל מים מותר". וכ' בשו"ת יבי"א (ח"ד סי' יא אות ה' ואות ח') שמדברי הראבי"ה והגמ"י שהם מקור הדין הזה מבואר להדיא שלא אסרו אלא יין ושאר דברים המשכרים אבל מי פירות וכדו' הם בכלל מה שהתירו לשתות מים, עיי"ש וע"ע בשו"ת אלישיב הכהן ח"א סי' א בזה. הרי לך ג' מקומות שלא דייקו הפוסקים תיבת "מים" שזה לאפוקי שאר כל המשקים. אלא כל מקום ומקום דנו בו לגופו לפי טעם האיסור לשתות ולפי טעם היתר שתיית המים, כאשר יראה הרואה בכל המקורות שזכרתי.
ועל כן אף בנידון דידן יש לנו לראות מהו טעם איסור שתיה לפני הבדלה ולפי זה להחליט אם שאר משקים דומים ליין ושיכר או למים. והנה בשו"ת שלמת חיים (סי' רנט) נשאל וז"ל: בסימן תפ"א מבואר דאחר ארבע כוסות אסור לשתות כי אם מים, ובמשנה ברורה (סק"א) הביא שהמשקה תה הוי כמו מים, מהו לענין קודם הבדלה - אם יש למחות במי ששותה 'טייא', וכן במי ששותה מים מתוקים. וכנראה אחרי דנהנה גרונו מהמתיקות אסור, דדוקא מים פשוטים דאין בזה הנאה כי אם מועיל לשבור הצמאון דאם שותה לצמאו דוקא מברך עליו. תשובה: נראה שאין למחות למי שינהג היתר, עכ"ל. והוסיף על זה הרב המגיה בהערה 371 וז"ל עי' פסחים ק"ה ע"א גבי איסור שתיה קודם הבדלה, ושתיה נמי לא אמרן אלא בחמרא ושיכרא אבל מיא לית לן בה וכו', וס"ל לרבינו דמהא דאיתא חמרא ושיכרא, א"כ דוקא משקה חשוב הוא דנאסר, ועי' במש"כ רבינו יהונתן ובנמוק"י שם דהאיסור לשתות משקה שראוי להבדיל עליו קודם שיבדיל, עכ"ל.
והנה ז"ל רבינו יהונתן (פסחים קה.) אבל בשתייה פוסק, דאסור לשתות יין וכל משקה הראוי להבדיל עליו, כגון חמרא ושכרא כדאמרינן לקמן [ק"ז ע"א] חמר מדינה. וכ"כ בנימוק"י (מהדורת בלוי פסחים שם) וז"ל אבל בשתיה פוסק, דאסור לשתות משקה הראוי להבדיל עליו כגון חמרא ושכרא עד שיבדיל, עכ"ל. ולפי"ז פשוט שמי פירות וכל שאר המשקים שאינן חמר מדינה הרי הן כמים ומותרים. וכן נראה לפי ביאור המאירי (פסחים שם) בשם י"מ שהטעם שאסור להמשיך לשתות כאשר חשכה במוצ"ש הוא מפני "שההבדלה היא בשתיה", ע"כ. פי' ולכן לא רצו שישתה לפני שיעשה על המשקה הבדלה. ולפי"ז ג"כ נראה דעיקר החומרא בשתיה הוא בדבר שאפשר לעשות עליו את ההבדלה ולכן התירו מים לכתחילה וא"כ הו"ה בכל משקה שאין מבדילים עליו ג"כ מותר כמים. ואע"פ שלפי פירוש רש"י שפי' הטעם שאסרו להמשיך לשתות "משום שאין שתיה דבר חשוב" להתיר לו להמשיך בה אפילו אם קבע עליה מתחילה. ולא פירש כהראשונים הנ"ל. מ"מ אין ראיה מדבריו שחולק עליהם, שהוא רק כ' לבאר הטעם למה לא התירו לו להמשיך כמו שהתירו באכילה, אבל כלפי האיסור להתחיל לשתות מחדש, י"ל שמודה רש"י שלא אסרו אלא שתיה חשובה כחמרא ושיכרא שראוי להבדיל עליו אבל שאר משקין שאינן משכרים דינם כמים דשרי.
אולם בשו"ת אור לציון (ח"ב פ' כב שאלה ז) כ' וז"ל מותר לשתות מים קודם הבדלה, אבל שאר משקין אין לשתות. ולזקן או לחולה אפשר להתיר לשתות תה או קפה בלא סוכר, וכן מותר להם לשים סכרין בכוס. ואף במוצאי יום כיפור מותר לשתות מים קודם הבדלה. ובביאורים שם כ' שנראה שגם קפה ותיה חשובים כמים בעלמא ויש להתיר לזקן וחולה. אבל עם סוכר אסור לפי שהוא מזין וכן מיץ פירות טבעי אע"פ שאין בו סוכר הוא מזין ואסור. וסכרין מותר להשים משום שאינו מזין. וציינו שם לעיין במה שנתבאר שם לעיל בפ"ז תשובה ז לענין שתיה לפני התפילה שגם שם ס"ל כמו שסובר כאן להתיר תיה וקפה עם סכרין אבל לאסור עם סוכר. וכן מטו משם הגרש"ז אויירבך זצ"ל שאמר להתיר תיה וקפה אך בלי סוכר, כי עם סוכר לא חשיב כמים. כ"כ בשמו בס' שלחן שלמה (סי' רצט סק"ב) ובקובץ צהר (חט"ו עמו' תקע)
ולענ"ד אינהו לשיטתיהו שאוסרים גם לפני התפילה לשתות קפה ותיה עם סוכר וכמו שהשווה זאת הרב אור לציון להדיא. וכן הגרש"ז זצ"ל נראה שמחמיר בזה כדעת המשנ"ב סי' פט ס"ק כב שאסר קודם התפילה עם סוכר. אבל לדברי מרן הגר"ע יוסף זצ"ל שהעלה להתיר בזה בשו"ת יבי"א (ח"ד סי' יא) י"ל שגם כאן יסבור להתיר קפה ותיה עם סוכר דעדיין חשוב כמים בעלמא. וכן מצאתי בס"ד בילקוט יוסף (שבת סי' רצד עמו' תשנא) שאחר שהביא דברי הרב אור לציון הנ"ל שאסר עם סוכר כ' ע"ז וז"ל אינו מוכרח שגם מעט סוכר שיש בקפה ובתה להפיג מרירותו נחשב כטעימה (א.ה. פי' אינו מוכרח שנחשב לטעימה האסורה, אלא נראה שבטל הסוכר ואינו נחשב לטעימה אלא לשתיה ומותר). ועתה ראיתי בספר אשרי האיש (ח"ב דיני הבדלה עמ' קלג) שכתב שיש לאסור שתיית קפה או תה לפני הבדלה דבגמ' פסחים קה איתא דרבנן דרב אשי לא קפדי אמיא, משמע דרק על מים אין קפידא אבל על כל דבר אחר יש קפידא. אלא דבלא"ה הרי המנהג להחמיר גם במים, ע"כ. ויש לדחות הראיה (א.ה. כבר דחינו דיוק זה בב' ידים בריש דברינו, משלשה מקומות) וע"ע להגאון האדר"ת בשו"ת מענה אליהו (סי' ל) שהביא שהרב הג"מ ר' אברהם שמואל זצ"ל מראסיין הורה לאחד לשתות טייא קודם הבדלה, ואמר שהוא מים בעלמא, אך בודאי לא התיר צוקער עמו. ועכ"פ קפה בודאי לא היה מתיר. ואפשר דאזיל לשיטתיה שם שנחשב חמר מדינה לענין הבדלה ולא קיי"ל הכי. וע"ע בזה בשו"ת שלמת חיים (סי' רנט), עכ"ל הרב ילקו"י.
ובקובץ צהר (ח"ט תשס"א עמו' רכח) הביאו תשובת הגר"ח קנייסבקי שליט"א שנשאל אם מותר לשתות קולה תיה או קפה קודם הבדלה והשיב "טוב להיזהר", ע"כ. אלמא דס"ל שמעיקר הדין מותר אפילו עם סוכר.
ובהגלות דברי הנימוקי יוסף ור' יהונתן הנ"ל שמוכח מדבריהם להתיר כל משקה ומי פירות שאינו חמר מדינה הראוי להבדיל עליו. ושכו נראה לפי הי"מ שבמאירי, פשוט שמעיקר הדין יש להתיר לשתות מי פירות ותיה וקפה אפילו עם סוכר. בפרט על פי דעתו של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל שהתיר בזה גם קודם התפילה, (ודע שאת הסוכר שנמוח דנים כשתיה ולא כאוכל, וכדמוכח מכל הפוסקים שדנו אם קודם התפילה יש ענין גאוה בקפה עם סוכר או לא, ולא אמרו בפשיטות לאסור כי הוא אוכל. אלא היות שנימוח ובטל ונעשה משקה כמי פירות דמי, ודו"ק) ולא בדבר המזין תליא מלתא אלא בחשיבות המשקה. וכיון שאין חשיבות לשאר משקין שאינן חמר מדינה משרא שרי. וכדעת הרב שלמת חיים והגר"ח קנייבסקי והרב ילקו"י נר"ו. אלא שבוודאי אין להתיר זאת בשופי ללא צורך וכמו שזכרו כל המתירים הנ"ל, שהרי בלאו הכי נהגו להחמיר אפי' במים וכ"ש בזה.
 

דרומאי

משתמש ותיק
נבשר אמר:
דרומאי אמר:
כל דבר הוא בגדר משביע חוץ ממים ומלח, והשמועה בשם הרב רובין אינה נכונה, ודאי אסור לשתות כל משקין חוץ ממים.
אא''כ אמר במיץ שרובו מים ורק יש בו מיעוט תרכיז ליתן טעם, ואז י"ל דאזלינן בתר רובא והוי כמים, ומ''מ שמעתי גם בזה מרבותי להחמיר.
סוגים של מציצות של ילדים חמצוצים וכו', נקרא משביע?
ודאי.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
ינון בר כוכבא אמר:
פשוט שמעיקר הדין יש להתיר לשתות מי פירות ותיה וקפה אפילו עם סוכר
שאלתי את מרן שה"ת הגר"ח קנייבסקי אם מי שמקפיד לא לשתות תה וקפה לפני התפילה בבוקר האם מותר לשתותם לפני הבדלה.
והשיב לי מרן "מסתבר שלא".
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
עפ"י קבלה לא לשתות מים, כף החיים סי' רצא סקי"ז. סי' רצט סק"ו
בדבר שאינו מפורש בזוהר, ואף לא בכתבי האר"י, לחומרא, אך בש"ס מפורש לקולא, האם מצאנו מי שמחמיר????
ואל תביאו את הכף החיים כראיה, שהרי הוא פוסק ששמאלי יניח תפילין בשמאל, ושיטתו בנושא נדחתה לגמרי מהלכה, גם למכריעים ע"פ קבלה כנגד הפוסקים.
 
 

כותר

משתמש ותיק
יראתי בפצותי אמר:
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
עפ"י קבלה לא לשתות מים, כף החיים סי' רצא סקי"ז. סי' רצט סק"ו
בדבר שאינו מפורש בזוהר, ואף לא בכתבי האר"י, לחומרא, אך בש"ס מפורש לקולא, האם מצאנו מי שמחמיר????
ואל תביאו את הכף החיים כראיה, שהרי הוא פוסק ששמאלי יניח תפילין בשמאל, ושיטתו בנושא נדחתה לגמרי מהלכה, גם למכריעים ע"פ קבלה כנגד הפוסקים.
על פסק זה שמאלי יניח תפילין בשמאל, לא שמעתי.
אך באופן כללי רבים מסתמכים על הכף החיים בענייני קבלה.
ויש לו מקום של כבוד בכותל המזרח של ספרות רבותינו.
 
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
יש לו מקום כבוד, אבל בתחום זה של נסתר מול נגלה, אף הסוברים שהלכה כנסתר, לא מקבלים את שיטתו.
 

כותר

משתמש ותיק
יראתי בפצותי אמר:
יש לו מקום כבוד, אבל בתחום זה של נסתר מול נגלה, אף הסוברים שהלכה כנסתר, לא מקבלים את שיטתו.
כאו מדובר להחמיר כמקובלים, ובזה אפילו למג"א ראוי להחמיר. (ומה בכך שאין זה מכתבי האר"י).
 
 

בשלמא

משתמש ותיק
בדבר שאינו מפורש בזוהר, ואף לא בכתבי האר"י, לחומרא, אך בש"ס מפורש לקולא, האם מצאנו מי שמחמיר????

ז"ל הפע"ח:
מורי זלה"ה הזהירני מאד שלא אשתה מים קודם הבדלה וא"ל כי השותה מים בין השמשות של מו"ש ימות באסכרה אבל אם היה אוכל בשלחן בסעודה ג' ונמשכה סעודתו שראוי לומר הבדלה יכול לשתות בתוך הסעודה קודם הבדלה ואין בכך כלום עכ"ל.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
בשלמא אמר:
ז"ל הפע"ח:
מורי זלה"ה הזהירני מאד שלא אשתה מים קודם הבדלה
וא"ל כי השותה מים בין השמשות של מו"ש..
לכאורה נראה כסותר, בתחילה כתב "קודם הבדלה" משמע גם משחשכה אסור עד שיבדיל, ואח"כ כ' "בין השמשות", משמע שרק בין השמשות אסור, ומשחשכה מותר שאף שלא הבדיל, (ואולי אסור בבין השמשות אף אם כבר הבדיל).
(והטעם של "בין השמשות קשור לזה שאז הרשעים חוזרים לגיהנום, וזה לכאורה לא קשור להבדלה,).
 
 

בשלמא

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
בשלמא אמר:
לכאורה נראה כסותר, בתחילה כתב "קודם הבדלה" משמע גם משחשכה אסור עד שיבדיל, ואח"כ כ' "בין השמשות", משמע שרק בין השמשות אסור, ומשחשכה מותר שאף שלא הבדיל, (ואולי אסור בבין השמשות אף אם כבר הבדיל).
(והטעם של "בין השמשות קשור לזה שאז הרשעים חוזרים לגיהנום, וזה לכאורה לא קשור להבדלה,).
עיין בכף החיים שהבין כלשון האחרון אבל אכן ניתן לחלוק ולומר כלשון הראשון.
 
 

בשלמא

משתמש ותיק
שלום רב אמר:
ומה דין מי סודה?
יש דעות לכאן. את הסברות תוכל כנראה לבד לנתח
כבר היה למראה עיני ראיתי קונטרס (או מאמר) שלם על הסודה האם דינו כמים לכל דבר או כמשקה אחר לענין זה ולענין שתייתו אחר דגים וכיו"ב הרבה  
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
בשלמא אמר:
שלום רב אמר:
ומה דין מי סודה?
יש דעות לכאן. את הסברות תוכל כנראה לבד לנתח
כבר היה למראה עיני ראיתי קונטרס (או מאמר) שלם על הסודה האם דינו כמים לכל דבר או כמשקה אחר לענין זה ולענין שתייתו אחר דגים וכיו"ב הרבה  
ויל"ע אם "קוביות קרח" דינם כאוכל או כמשקה (מים) לענין זה.
ונ"מ בכפליים, שאם הם אוכל, אז מותרים לפני ברהמ"ז ואסורים אחרי ברהמ"ז לפני הבדלה, ואם הם מים אז אסורים בבין השמשות (לנוהגים) גם לפני ברהמ"ז כמים שהיו בכלים, אבל מותרים לפני הבדלה כמים.
 

שמחה מנתניה

משתמש ותיק
יראתי בפצותי אמר:
יש לו מקום כבוד, אבל בתחום זה של נסתר מול נגלה, אף הסוברים שהלכה כנסתר, לא מקבלים את שיטתו.

בידך להרחיב יותר בעניין דרכו של הכה"ח בנסתר מול נגלה?
תודה
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
צריך עיון שמפורש בגמ' פסחים קה א ששיכר אסור לשתות וצריך הסבר מנין לחלק בין שיכר לבין מיץ [אייזה מיץ??]
עטרת צבי אורח חיים סימן רצט ס"ק א
א] חוץ ממים. שאינו משביע: 

נראה שתלוי אם משביע
כל דבר הוא בגדר משביע חוץ ממים ומלח, והשמועה בשם הרב רובין אינה נכונה, ודאי אסור לשתות כל משקין חוץ ממים.
אא''כ אמר במיץ שרובו מים ורק יש בו מיעוט תרכיז ליתן טעם, ואז י"ל דאזלינן בתר רובא והוי כמים, ומ''מ שמעתי גם בזה מרבותי להחמיר.

אולי ההיתר הוא משום הא דאיתא בגמ' ברכות (לח.) אמר מר בר רב אשי: האי דובשא דתמרי מברכין עלויה שהכל נהיה בדברו. מאי טעמא? זיעה בעלמא הוא.
וא"כ כל מיץ שמברים עליו שהכל משום דהוי זיעה בעלמא, אולי לא נכלל בדין זה, וא"כ לא קשה משיכר, דאף שמברכים עליו שהכל אבל אינו כזיעה בעלמא ובודאי הוא גם משביע יותר ממיץ .
 
חלק עליון תַחתִית