1) הגרח"ק שליט"א (בתחילת הקונ' שבסוף הספר שמירת נפש על גילוי) – "ליקוט בחומר שתיית משקין מגולין מהגר"א ועוד: קבלה גמורה מהגר"א, שמי שנזהר בתכלית החומרות בגילוי כל המשקין ומים לשתי', לא יבוא לו מחשבה זרה בתפלתו, והוא הי' נזהר בכל חומר בגילוי, עד שפ"א שגג השמש שלו וכיחש, וא"ל אחר תפלתו להתודות שהיו המים מגולים, והרגיש זאת מתפילתו. (נדפס בס' שיח אליהו דף כ"א ב') (והוא מהגר"י בעל תקלין חדתין). והי' נזהר מאד בכל דיני גילוי, מטעמו ונימוקו זה, וכמ"ש בצוואת ר"א הגדול טעם אחר סכנה בגילוי המשקה בכ"מ (פאת השולחן הל' א"י סי' ב' סקל"ב) ועי' מעשה רב סי' צ"ה, ושמעתי שהרב מ' פנחס מ"מ דפאלצק (בעהמ"ח מגיד צדק וגבעת פנחס ושאר חיבורים) הי' משרת את הגאון זמן מה, והי' ציוויו חזק עליו שיזהר מן הגילוי, והי' מביא לו תמיד מים לשתות מן החדש, מן הפלאמ"פ שבחצר ביהכ"נ בווילנא, רק פ"א בלילה הי' עת גשמים ורוח סערה התעצל ללכת ומילא מים מחבית מגולה והביא לו, ולמחר אחר תפילת שחרית הוכיחו רבנו ז"ל על פניו מדוע נתן לו מים מגולים, ולמען הראות גודל ענין הגילוי אף בזה"ז ושלא יקל הדבר בעיניו על ימים הבאים, סיפר לו רבנו ז"ל כי הי' תמונה א' מבלבלו כל תפילת שחרית דנא, שע"י שתיית המים מגולים גרם לו זה. (הגרד"ל) עליות אליהו דף ט"ו ב'. גלוי אסור ואף שאין נחשים מצויין בינינו, ואדמו"ר ז"ל הי' נזהר למאוד בדברים אלו, הוא הי' אומר כל מה שאסרו חז"ל או תיקנו איזה תקנה מפני איזה טעם אף שבטל הטעם הגלוי לנו, תקנתם ואיסורם במקומם עומדת, כי הם לא גילו אלא א' מכמה וכמה טעמים הכמוסים עמהם, ע"כ אסור לעבור על דברי חכמים אף שביטל הטעם הגלוי לנו. מעשה רב הארוך סי' צ"ז". (העתקתי מקובץ 'דור המלקטים')
2)שמעתי שבק"ק אדרת אליהו (זילברמן) מאד מקפידים בזה.