החמיץ זמן ק"ש, האם צריך ליסוע אל מעבר קו התאריך?

אריך

משתמש ותיק
שמעתי בשם הגר"א גנחובסקי זצ"ל שמי שהחמיץ זמן ק"ש עליו להוציא חומש ממונו וליסוע מעבר לקו התאריך במקום שעדיין בוקר. ויש שרצו לדון בזה דדלמא כיון שביטל העשה לא מחויב להכניס עצמו למחייב חדש בכדי לתקן. ונראה דאין לדמות לד' הרמב"ם שצ"ל בשכמל"ו כדי שלא יוציא ש"ש לבטלה, דשאני התם דהוי תיקון למפרע.
ועוד יש לדון בעיקר השאלה דדלמא אינו מתחייב שוב בק"ש, דק"ש הוא דין ב'בקומך' וכל שכבר עבר זמן הקימה, מה יועיל שילך למקום ששוב נהיה זמן קימה, והרי ממנ"פ אם זה נחשב לזמן קימה שלו, הרי יתחייב שוב, ואם נאמר שכיון שלא ישן שם גם לא הוי זמן קימה דידיה כאשר פלש לתוך הזמן הזה באמצעו, א"כ אין שייך הדין הזה.
ובכלל יש להעלות צד שלגבי ק"ש אין כלל מושג של קו התאריך, שאינו דבר התלוי בתאריך אלא במחזורי שכיבה וקימה. ויתכן שבקטבים שאין השמש שוקעת בכל יום, צריך לקרוא ק"ש פעמיים ביממה בלי קשר לשמש.
 

משה

משתמש רגיל
שמעתי (כמדומני מהגר"מ פיינשטין) שאסר לדור בקטבים בגלל קר"ש ועוד מ"ע שהזמן גרמא
 

מוטי

משתמש ותיק
אריך אמר:
שמעתי בשם הגר"א גנחובסקי זצ"ל שמי שהחמיץ זמן ק"ש עליו להוציא חומש ממונו וליסוע מעבר לקו התאריך במקום שעדיין בוקר
כמה אדם חייב לטרוח בשביל מצוה, בממון כמשנ"ת הוא עד חומש, אבל מצד טירחא דגופא וכל הטירדות שיעבור עליו בגין זה, יש שיעור לזה?
ברור שבפועל ה"עוילם" מתנהג עפ"י תפיסה שיש גבול כמה צריך "לסובב את העולם" בשביל מצוה (ולכן נידון כמו הנ"ל מתקבל כ"וורט" ו"פלפול"), מעניין באמת לדון מבחינה הלכתית הגדרים בזה, מישהו כאן יצא לו ללבן נושא זה?
 

כבוד שמים

משתמש ותיק
יש להוכיח מהגמ' ברכות י"א נימא בבקר ובערב, דשכיבה וקימה זה הרעיון של הזמן אבל הזמן בפועל הוא בוקר וערב, וכן נקטו הפוסקים דג' שעות דזמן ק"ש הם שעות זמניות שזה לא מתאים לקימה אלא לבוקר, וא"כ במעבר קו התאריך (לא צריך את קו התאריך אלא לטוס למקום שעדיין לא עבר הזמן) הוא מקיים את החיוב שלו.
אם הוא עובר ליום קודם, מסתבר שזה לא מועיל לק"ש כיון שחיוב ק"ש אינו תאריכי אלא יומי. וזה חיוב אחר
 

ארזי ביתר

משתמש רגיל
לא הבנתי, מה העניין לנסוע מעבר לקו התאריך. די לו בטיסה למדינה שנמצאת כמה שעות מאוחר יותר ממדינתו.

בכל אופן, כמובן שדברי הגר"א גנחובסקי זצוק"ל, היו על דרך הדרוש, ובכדי לשבר את האוזן עד כמה חשובה ההלכה. במציאות, לא שייך שבן אדם יספיק להזמין כרטיס וכו'...



אגב, אציגה נא בזאת סיפור מרתק, ששמעתי מאדם ששמע ממשב"קו של הגה"ק בעל שפע מחיים מקלויזנבורג זיע"א.

באחד הימים, התארכה קבלת הקהל של הגה"ק זיע"א, ובמשך שעות רבות עמד אותו משב"ק - שהיה אז ה'הויז בחור' שלו - ושירת נאמנה את מורו ורבו. משהסתיימה קבלת הקהל, עוד היה צריך להגיש לאדמו"ר משהו לאכול, כך שיצא שהיה ער שעות רבות מאוד, והתעייף. לאחר שסיים את מלאכת הקודש, פרש לשינה בחדרו אשר בביתו נאוה קודש של הגה"ק זיע"א.

בעייפותו כי רבה, לא התעורר בבוקר בזמן. והנה, מתקרב זמן קרי"ש, ובעל "שפע חיים" מבחין כי הגבאי עדיין לא נעור משנתו. 5 דקות לפני זמן קרי"ש, דפק האדמו"ר על דלת החדר של הבחור, אך הבחור שהיה עייף מאוד לא התעורר. האדמו"ר נכנס לחדרו והעירו, באמרו, קרא את שמע מהר, בטרם יעבור זמן הקריאה. אותו בחור, חיפש את כיפתו שנפלה בתוך שנתו, אך השפע חיים גער בו: "אל תחפש את הכיפה עכשיו, קרא קריאת שמע!". אותו בחור, גחן לעבר קערת ה"נעגל-וואסער", ושוב גוער בו האדמו"ר: "אל תיטול ידיים, קרא קריאת שמע!".

ולמדתי מהסיפור, את אמת המידה האמיתית והתורתית. נטילת ידים שחרית וכיסוי הראש, הם מצוות ותקנות חז"ל. קריאת שמע בזמנה, היא דאורייתא. גם אם ההרגשה שלך אומרת, שא"א לקרוא קרי"ש בלי כיפה ובלי נט"י שחרית, התורה אומרת אחרת!
 

יהודה1

משתמש ותיק
ארזי ביתר אמר:
לא הבנתי, מה העניין לנסוע מעבר לקו התאריך. די לו בטיסה למדינה שנמצאת כמה שעות מאוחר יותר ממדינתו.
זה לא שייך במציאות כלל, אלא אם עובר את קו התאריך שאז חוזר יום במעבר של קו אחד.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
יהודה1 אמר:
ארזי ביתר אמר:
לא הבנתי, מה העניין לנסוע מעבר לקו התאריך. די לו בטיסה למדינה שנמצאת כמה שעות מאוחר יותר ממדינתו.
זה לא שייך במציאות כלל, אלא אם עובר את קו התאריך שאז חוזר יום במעבר של קו אחד.

ולשם שעשוע  יש לעי' הנמצא מצד אחד של קו התאריך והפסיד זמן ק"ש אי מחוייב להתקדם לצידו השני ששם בשעות היום מוקדם יותר אף ששם הוא יום מאוחר יותר ונמצא שאין זה קריאת שמע של אותו יום ונמצא שאת הקריאת שמע של אותו יום הפסיד או שקריאת שמע אינה מתחשבת בתאריכים ועוד יש לפלפל  
 

ayedavid

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
ולשם שעשוע  יש לעי' הנמצא מצד אחד של קו התאריך והפסיד זמן ק"ש אי מחוייב להתקדם לצידו השני ששם בשעות היום מוקדם יותר אף ששם הוא יום מאוחר יותר ונמצא שאין זה קריאת שמע של אותו יום ונמצא שאת הקריאת שמע של אותו יום הפסיד או שקריאת שמע אינה מתחשבת בתאריכים ועוד יש לפלפל

ומה עם ק"ש של ערבית?
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
ayedavid אמר:
איש ווילנא אמר:
ולשם שעשוע  יש לעי' הנמצא מצד אחד של קו התאריך והפסיד זמן ק"ש אי מחוייב להתקדם לצידו השני ששם בשעות היום מוקדם יותר אף ששם הוא יום מאוחר יותר ונמצא שאין זה קריאת שמע של אותו יום ונמצא שאת הקריאת שמע של אותו יום הפסיד או שקריאת שמע אינה מתחשבת בתאריכים ועוד יש לפלפל

ומה עם ק"ש של ערבית?
הסבר לי מה אתה מתכוון לשאול או לומר 
 

ayedavid

משתמש ותיק
הערתי שלפי דבריך עד שנחייב אותו להגיע לעוד ק"ש דשחרית של יום ב' בחודש, נמצא שדילג ק"ש דערבית של יום א' בחודש. אבל למה שכתבת זה לא קשה, שהתכוונת על הצד שלא מתחשבים בתאריך
 

ayedavid

משתמש ותיק
ומה שכתבתי זה בוודאי לא נכון, שהרי אם נחשוש לערבית שעוד לא הגיעה לעולם יאסר לעבור את קו התאריך קדימה, וע"כ שלא מתחשבים בתאריך.

ומה שיש לשאול הוא רק אם כבר חל עליו חיוב ולא קרא, שאז אולי אפשר לתקן

[וא"כ תהיה קושיא, שהרי נאמר שהוא מעוות לא יוכל לתקון]
 
A

Anonymous

Guest
יהודה1 אמר:
ארזי ביתר אמר:
לא הבנתי, מה העניין לנסוע מעבר לקו התאריך. די לו בטיסה למדינה שנמצאת כמה שעות מאוחר יותר ממדינתו.
זה לא שייך במציאות כלל, אלא אם עובר את קו התאריך שאז חוזר יום במעבר של קו אחד.
למה לא שייך?
 
 

יהודה1

משתמש ותיק
כי לא קיים מטוס שמקיף את העולם מהר יותר מזמן ההקפה של השמש בכ"ד שעות זה יוצא כאלף מייל שהם 1666 ק"מ לשעה. רק אם יש לו מטוס קרב שטס ב-2 מאך.
 
A

Anonymous

Guest
אפשר לומר עוד סברא הפוכה, מנין שזה תיקון? הרי באותו מקום שהיה ביטל את המצווה.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
ayedavid אמר:
ומה שכתבתי זה בוודאי לא נכון, שהרי אם נחשוש לערבית שעוד לא הגיעה לעולם יאסר לעבור את קו התאריך קדימה, וע"כ שלא מתחשבים בתאריך.

ומה שיש לשאול הוא רק אם כבר חל עליו חיוב ולא קרא, שאז אולי אפשר לתקן

[וא"כ תהיה קושיא, שהרי נאמר שהוא מעוות לא יוכל לתקון]


לסברתך האחרונה שהוא נהיה מעוות לא יוכל לתקון כי החיוב הראשון כבר לא קיים אם כן ההולך ממקום שעבר זמן קריאת שמע למקום שעדיין לא עבר יתחייב פעם נוספת בקריאת שמע. ואם נאמר כן שוב נאמר שאפילו ההולך ממקום שלא עבר זמן ק"ש למקום שלא עבר מכל מקום כיון שבאותו מקום נמשך הזמן מאוחר יותר הרי לא שייך לומר שיצא ידי קריאת שמע בקריאת שמע הקודמת וכל זה אין בזה סברא כלל 
ואולי יש חילוק אם יש חפיפה כל שהיא בין שני המקומות בזמן קריאת שמע הרי שקריאה במקום אחד פוטרת את חברו אבל אם אין חפיפה לא וכל זה סברות בעלמא 

 
 
A

Anonymous

Guest
ארזי ביתר אמר:
לא הבנתי, מה העניין לנסוע מעבר לקו התאריך. די לו בטיסה למדינה שנמצאת כמה שעות מאוחר יותר ממדינתו.

בכל אופן, כמובן שדברי הגר"א גנחובסקי זצוק"ל, היו על דרך הדרוש, ובכדי לשבר את האוזן עד כמה חשובה ההלכה. במציאות, לא שייך שבן אדם יספיק להזמין כרטיס וכו'...



אגב, אציגה נא בזאת סיפור מרתק, ששמעתי מאדם ששמע ממשב"קו של הגה"ק בעל שפע מחיים מקלויזנבורג זיע"א.

באחד הימים, התארכה קבלת הקהל של הגה"ק זיע"א, ובמשך שעות רבות עמד אותו משב"ק - שהיה אז ה'הויז בחור' שלו - ושירת נאמנה את מורו ורבו. משהסתיימה קבלת הקהל, עוד היה צריך להגיש לאדמו"ר משהו לאכול, כך שיצא שהיה ער שעות רבות מאוד, והתעייף. לאחר שסיים את מלאכת הקודש, פרש לשינה בחדרו אשר בביתו נאוה קודש של הגה"ק זיע"א.

בעייפותו כי רבה, לא התעורר בבוקר בזמן. והנה, מתקרב זמן קרי"ש, ובעל "שפע חיים" מבחין כי הגבאי עדיין לא נעור משנתו. 5 דקות לפני זמן קרי"ש, דפק האדמו"ר על דלת החדר של הבחור, אך הבחור שהיה עייף מאוד לא התעורר. האדמו"ר נכנס לחדרו והעירו, באמרו, קרא את שמע מהר, בטרם יעבור זמן הקריאה. אותו בחור, חיפש את כיפתו שנפלה בתוך שנתו, אך השפע חיים גער בו: "אל תחפש את הכיפה עכשיו, קרא קריאת שמע!". אותו בחור, גחן לעבר קערת ה"נעגל-וואסער", ושוב גוער בו האדמו"ר: "אל תיטול ידיים, קרא קריאת שמע!".

ולמדתי מהסיפור, את אמת המידה האמיתית והתורתית. נטילת ידים שחרית וכיסוי הראש, הם מצוות ותקנות חז"ל. קריאת שמע בזמנה, היא דאורייתא. גם אם ההרגשה שלך אומרת, שא"א לקרוא קרי"ש בלי כיפה ובלי נט"י שחרית, התורה אומרת אחרת!
יש איסור בפני עצמו של הזכרת שם שמים ללא כיסוי ראש, איסור זה לכאורה עומד אף במקום מצווה דאורייתא.
 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
ארזי ביתר אמר:
לא הבנתי, מה העניין לנסוע מעבר לקו התאריך. די לו בטיסה למדינה שנמצאת כמה שעות מאוחר יותר ממדינתו.

בכל אופן, כמובן שדברי הגר"א גנחובסקי זצוק"ל, היו על דרך הדרוש, ובכדי לשבר את האוזן עד כמה חשובה ההלכה. במציאות, לא שייך שבן אדם יספיק להזמין כרטיס וכו'...



אגב, אציגה נא בזאת סיפור מרתק, ששמעתי מאדם ששמע ממשב"קו של הגה"ק בעל שפע מחיים מקלויזנבורג זיע"א.

באחד הימים, התארכה קבלת הקהל של הגה"ק זיע"א, ובמשך שעות רבות עמד אותו משב"ק - שהיה אז ה'הויז בחור' שלו - ושירת נאמנה את מורו ורבו. משהסתיימה קבלת הקהל, עוד היה צריך להגיש לאדמו"ר משהו לאכול, כך שיצא שהיה ער שעות רבות מאוד, והתעייף. לאחר שסיים את מלאכת הקודש, פרש לשינה בחדרו אשר בביתו נאוה קודש של הגה"ק זיע"א.

בעייפותו כי רבה, לא התעורר בבוקר בזמן. והנה, מתקרב זמן קרי"ש, ובעל "שפע חיים" מבחין כי הגבאי עדיין לא נעור משנתו. 5 דקות לפני זמן קרי"ש, דפק האדמו"ר על דלת החדר של הבחור, אך הבחור שהיה עייף מאוד לא התעורר. האדמו"ר נכנס לחדרו והעירו, באמרו, קרא את שמע מהר, בטרם יעבור זמן הקריאה. אותו בחור, חיפש את כיפתו שנפלה בתוך שנתו, אך השפע חיים גער בו: "אל תחפש את הכיפה עכשיו, קרא קריאת שמע!". אותו בחור, גחן לעבר קערת ה"נעגל-וואסער", ושוב גוער בו האדמו"ר: "אל תיטול ידיים, קרא קריאת שמע!".

ולמדתי מהסיפור, את אמת המידה האמיתית והתורתית. נטילת ידים שחרית וכיסוי הראש, הם מצוות ותקנות חז"ל. קריאת שמע בזמנה, היא דאורייתא. גם אם ההרגשה שלך אומרת, שא"א לקרוא קרי"ש בלי כיפה ובלי נט"י שחרית, התורה אומרת אחרת!
יש איסור בפני עצמו של הזכרת שם שמים ללא כיסוי ראש, איסור זה לכאורה עומד אף במקום מצווה דאורייתא.

לדעת הגר"א אין כזה איסור כלל ואף לכתחילה ומכל מקום לומר שעומד במקום איסור דאורייתא הוא חידוש גדול ומהייכי תייתי ומה שייך בזה לכאורה 
 
A

Anonymous

Guest
איש ווילנא אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
ארזי ביתר אמר:
ולמדתי מהסיפור, את אמת המידה האמיתית והתורתית. נטילת ידים שחרית וכיסוי הראש, הם מצוות ותקנות חז"ל. קריאת שמע בזמנה, היא דאורייתא. גם אם ההרגשה שלך אומרת, שא"א לקרוא קרי"ש בלי כיפה ובלי נט"י שחרית, התורה אומרת אחרת!
יש איסור בפני עצמו של הזכרת שם שמים ללא כיסוי ראש, איסור זה לכאורה עומד אף במקום מצווה דאורייתא.

לדעת הגר"א אין כזה איסור כלל ואף לכתחילה ומכל מקום לומר שעומד במקום איסור דאורייתא הוא חידוש גדול ומהייכי תייתי ומה שייך בזה לכאורה 
מבואר בשו”ע אורח חיים – סימן צא סעיף ג: “יש אומרים שאסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה”. ובבית יוסף כתב וז”ל: “ורבינו ירוחם כתב בסוף נתיב ט”ז (ח”ז דף קמח ע”ד) שאסור לברך בגילוי הראש. ובמסכת סופרים פי”ד (הט”ו) כתוב פוחח הנראים כרעיו או בגדיו פרומים או מי שראשו מגולה פורס את שמע ויש אומרים בכרעיו ובגדיו פרומים פורס אבל לא בראשו מגולה אינו רשאי להוציא הזכרה מפיו עד כאן נראה שהוא מחלוקת אם מותר לברך בגילוי הראש או אם אסור וכיון דרבינו ירוחם פסק כמאן דאמר אסור הכי נקטינן.
מה דעת הגר"א בענין?
עכ"פ אם הוא איסור גמור ודאי שעומד הוא אף במקום דאורייתא, כשאר איסורי דרבנן שאם צריך לעבור עליהם כדי לקיים מצווה דאורייתא דין הוא שאסור לעבור עכ"פ בקום ועשה.
 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
איש ווילנא אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
יש איסור בפני עצמו של הזכרת שם שמים ללא כיסוי ראש, איסור זה לכאורה עומד אף במקום מצווה דאורייתא.

לדעת הגר"א אין כזה איסור כלל ואף לכתחילה ומכל מקום לומר שעומד במקום איסור דאורייתא הוא חידוש גדול ומהייכי תייתי ומה שייך בזה לכאורה 
מבואר בשו”ע אורח חיים – סימן צא סעיף ג: “יש אומרים שאסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה”. ובבית יוסף כתב וז”ל: “ורבינו ירוחם כתב בסוף נתיב ט”ז (ח”ז דף קמח ע”ד) שאסור לברך בגילוי הראש. ובמסכת סופרים פי”ד (הט”ו) כתוב פוחח הנראים כרעיו או בגדיו פרומים או מי שראשו מגולה פורס את שמע ויש אומרים בכרעיו ובגדיו פרומים פורס אבל לא בראשו מגולה אינו רשאי להוציא הזכרה מפיו עד כאן נראה שהוא מחלוקת אם מותר לברך בגילוי הראש או אם אסור וכיון דרבינו ירוחם פסק כמאן דאמר אסור הכי נקטינן.
מה דעת הגר"א בענין?
עכ"פ אם הוא איסור גמור ודאי שעומד הוא אף במקום דאורייתא, כשאר איסורי דרבנן שאם צריך לעבור עליהם כדי לקיים מצווה דאורייתא דין הוא שאסור לעבור עכ"פ בקום ועשה.

הגר"א האריך בזה בסימן ח ס"ב וסיום דבריו הם כללא דמילתא אין איסור כלל בראש מכולה לעולם רק לפני הגדולים ובעת התפילה אז נכון הדבר מצד המוסר ושאר היום לקדושים אשר עומדים לפני ד' תמיד. עכ"ל. הרי שגם בעת התפילה הוא רק מצד המוסר ובתוך דבריו מבואר שסתם ברכות הוא אף לכתחילה. ואמנם על עצם הענין לילך בגילוי הראש כתב בשער הציון סימן ב סקי"ז שבזמנינו מודה הגר"א שאין לילך בגילוי הראש מכל מקום וודאי אין כאן איסור שלא להזכיר ה' 

מש"כ שאין לעבור איסור דרבנן בשביל לקיים מצווה דאורייתא צריך עיון אם הוא איסור גמור [אף לסוברים שהוא איסור] או שהוא חובה לנהוג בכבוד אבל במקום שעל ידי זה ימנע ממצווה הרי אין להמנע כיון שהוא רק ענין של כבוד ולא איסור עצמי 
 
A

Anonymous

Guest
איש ווילנא אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
איש ווילנא אמר:
לדעת הגר"א אין כזה איסור כלל ואף לכתחילה ומכל מקום לומר שעומד במקום איסור דאורייתא הוא חידוש גדול ומהייכי תייתי ומה שייך בזה לכאורה 
מבואר בשו”ע אורח חיים – סימן צא סעיף ג: “יש אומרים שאסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה”. ובבית יוסף כתב וז”ל: “ורבינו ירוחם כתב בסוף נתיב ט”ז (ח”ז דף קמח ע”ד) שאסור לברך בגילוי הראש. ובמסכת סופרים פי”ד (הט”ו) כתוב פוחח הנראים כרעיו או בגדיו פרומים או מי שראשו מגולה פורס את שמע ויש אומרים בכרעיו ובגדיו פרומים פורס אבל לא בראשו מגולה אינו רשאי להוציא הזכרה מפיו עד כאן נראה שהוא מחלוקת אם מותר לברך בגילוי הראש או אם אסור וכיון דרבינו ירוחם פסק כמאן דאמר אסור הכי נקטינן.
מה דעת הגר"א בענין?
עכ"פ אם הוא איסור גמור ודאי שעומד הוא אף במקום דאורייתא, כשאר איסורי דרבנן שאם צריך לעבור עליהם כדי לקיים מצווה דאורייתא דין הוא שאסור לעבור עכ"פ בקום ועשה.

הגר"א האריך בזה בסימן ח ס"ב וסיום דבריו הם כללא דמילתא אין איסור כלל בראש מכולה לעולם רק לפני הגדולים ובעת התפילה אז נכון הדבר מצד המוסר ושאר היום לקדושים אשר עומדים לפני ד' תמיד. עכ"ל. הרי שגם בעת התפילה הוא רק מצד המוסר ובתוך דבריו מבואר שסתם ברכות הוא אף לכתחילה. ואמנם על עצם הענין לילך בגילוי הראש כתב בשער הציון סימן ב סקי"ז שבזמנינו מודה הגר"א שאין לילך בגילוי הראש מכל מקום וודאי אין כאן איסור שלא להזכיר ה' 

מש"כ שאין לעבור איסור דרבנן בשביל לקיים מצווה דאורייתא צריך עיון אם הוא איסור גמור [אף לסוברים שהוא איסור] או שהוא חובה לנהוג בכבוד אבל במקום שעל ידי זה ימנע ממצווה הרי אין להמנע כיון שהוא רק ענין של כבוד ולא איסור עצמי 
אז זו הכרעת הגר"א אבל עכ"פ שיטת רבינו ירוחם, וכמו שחשש לזה בשו"ע שיש איסור להזכיר שם שמים לבטלה. נכון שיש לדון כמו שכתב מהו גדר איסור זה, וצריך בדיקה.
 
 
חלק עליון תַחתִית