למה מפסיקין לקדושה באמצע שמו"ע, הא עוסק במצוה פטור מן המצוה

יושב אוהלים

משתמש ותיק
נפסק בשו"ע (או"ח סי' סו, ס"ג) שלקדיש ולקדושה ולברכו, מפסיקים באמצע קריאת שמע ואפילו באמצע הפסוק.
וצ"ע למה מפסיקין, הרי קיי"ל העוסק במצוה פטור מן המצוה, וא"כ לכאורה אינו צריך לענות קדושה וקדיש וברכו כשהוא באמצע מצוות קריאת שמע.
 

דרומאי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
נפסק בשו"ע (או"ח סי' סו, ס"ג) שלקדיש ולקדושה ולברכו, מפסיקים אמצע קריאת שמע אפילו באמצע הפסוק.
וצ"ע למה מפסיקין, הרי קיי"ל העוסק במצוה פטור מן המצוה, וא"כ לכאורה אינו צריך לענות קדושה וקדיש וברכו כשהוא באמצע מצוות קריאת שמע.
משום שלא גרע ממשיב מפני הכבוד דקי"ל כר' יהודה שמפסיק אפילו באמצע הפרק,
ולא יהא כבוד שמים קל מכבוד בשר ודם.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרומאי אמר:
יושב אוהלים אמר:
נפסק בשו"ע (או"ח סי' סו, ס"ג) שלקדיש ולקדושה ולברכו, מפסיקים אמצע קריאת שמע אפילו באמצע הפסוק.
וצ"ע למה מפסיקין, הרי קיי"ל העוסק במצוה פטור מן המצוה, וא"כ לכאורה אינו צריך לענות קדושה וקדיש וברכו כשהוא באמצע מצוות קריאת שמע.
משום שלא גרע ממשיב מפני הכבוד דקי"ל כר' יהודה שמפסיק אפילו באמצע הפרק,
ולא יהא כבוד שמים קל מכבוד בשר ודם.
א. לפי"ז גם אם האדם ירצה סתם לומר קדוש קדוש קדוש... או יהא שמיה רבה מברך כשהוא באמצע שמו"ע גם בלי ששומע קדיש או קדושה, יהא מותר לו?
ב. זה רק סיבה למה מותר לו, אבל האם הוא לא חייב לומר קדיש וקדושה?
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
דרומאי אמר:
יושב אוהלים אמר:
נפסק בשו"ע (או"ח סי' סו, ס"ג) שלקדיש ולקדושה ולברכו, מפסיקים אמצע קריאת שמע אפילו באמצע הפסוק.
וצ"ע למה מפסיקין, הרי קיי"ל העוסק במצוה פטור מן המצוה, וא"כ לכאורה אינו צריך לענות קדושה וקדיש וברכו כשהוא באמצע מצוות קריאת שמע.
משום שלא גרע ממשיב מפני הכבוד דקי"ל כר' יהודה שמפסיק אפילו באמצע הפרק,
ולא יהא כבוד שמים קל מכבוד בשר ודם.
א. לפי"ז גם אם האדם ירצה סתם לומר קדוש קדוש קדוש... או יהא שמיה רבה מברך כשהוא באמצע שמו"ע גם בלי ששומע קדיש או קדושה, יהא מותר לו?
ב. זה רק סיבה למה מותר לו, אבל האם הוא לא חייב לומר קדיש וקדושה?
א. משיב זה רק אם עונה למה שאמרו לו. וכ"ש אם אומר סתם קדוש קדוש שאינו דבר שבקדושה כלל רק פסוק בעלמא. ויש"ר בכלל אסור לאמרו ביחידי.
ב. לכאורה חייב לכבד השכינה.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרומאי אמר:
א. משיב זה רק אם עונה למה שאמרו לו. וכ"ש אם אומר סתם קדוש קדוש שאינו דבר שבקדושה כלל רק פסוק בעלמא. ויש"ר בכלל אסור לאמרו ביחידי.
אבל זה לכבודו של מקום. ולמה יהא אסור לאומרו?
 

דרומאי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
דרומאי אמר:
א. משיב זה רק אם עונה למה שאמרו לו. וכ"ש אם אומר סתם קדוש קדוש שאינו דבר שבקדושה כלל רק פסוק בעלמא. ויש"ר בכלל אסור לאמרו ביחידי.
אבל זה לכבודו של מקום. ולמה יהא אסור לאומרו?
אסור לשאול מפני הכבוד, רק להשיב.
אך באמת דבר שבקדושה ללא עשרה אינו כלום, וכפי שנתבאר.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרומאי אמר:
יושב אוהלים אמר:
דרומאי אמר:
א. משיב זה רק אם עונה למה שאמרו לו. וכ"ש אם אומר סתם קדוש קדוש שאינו דבר שבקדושה כלל רק פסוק בעלמא. ויש"ר בכלל אסור לאמרו ביחידי.
אבל זה לכבודו של מקום. ולמה יהא אסור לאומרו?
אסור לשאול מפני הכבוד, רק להשיב.
אך באמת דבר שבקדושה ללא עשרה אינו כלום, וכפי שנתבאר.
מה הכוונה "אינו כלום"?? וכי אין זה שבח להקב"ה לומר יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא?
וכי אין זה שבח להקב"ה לומר מלא כל הארץ כבודו? אתמהה.
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
חימקו אמר:
יושב אוהלים אמר:
על מה אתה תמה? דבר שבקדושה נאמר רק בעשרה.
אסור לאדם לומר סתם באמצע היום "יהי שמו הגדול מבורך לעולם ועד"?
אולי בלה"ק מותר.
אבל בלשון ארמי ודאי אסור שלא בעשרה.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרומאי אמר:
יושב אוהלים אמר:
חימקו אמר:
על מה אתה תמה? דבר שבקדושה נאמר רק בעשרה.
אסור לאדם לומר סתם באמצע היום "יהי שמו הגדול מבורך לעולם ועד"?
אולי בלה"ק מותר.
אבל בלשון ארמי ודאי אסור שלא בעשרה.
 
וא"כ נמצא שרק כשיש עשרה שמצוה לומר קדושה אז מותר, וא"כ הדק"ל, למה באמצע ק"ש מותר לומר קדושה,
הרי אין מצוה לומר אז קדושה, שהרי עוסק במצוה פטור מן המצוה?
 

דרומאי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
דרומאי אמר:
יושב אוהלים אמר:
אסור לאדם לומר סתם באמצע היום "יהי שמו הגדול מבורך לעולם ועד"?
אולי בלה"ק מותר.
אבל בלשון ארמי ודאי אסור שלא בעשרה.
וא"כ נמצא שרק כשיש עשרה שמצוה לומר קדושה אז מותר, וא"כ הדק"ל, למה באמצע ק"ש מותר לומר קדושה,
הרי אין מצוה לומר אז קדושה, שהרי עוסק במצוה פטור מן המצוה?
לא יהא כבוד שמים קל מכבוד בשר ודם, ואם משיב מפני הכבוד כ"ש שעונה דבר שבקדושה.
ואין זה נוגע כלל לענין עוסק במצוה.
 
 

חימקו

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
חימקו אמר:
יושב אוהלים אמר:
על מה אתה תמה? דבר שבקדושה נאמר רק בעשרה.
אסור לאדם לומר סתם באמצע היום "יהי שמו הגדול מבורך לעולם ועד"?





לכאורה יכול לומר, אבל אין לזה שום קשר לדבר שבקדושה. 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרומאי אמר:
לא יהא כבוד שמים קל מכבוד בשר ודם, ואם משיב מפני הכבוד כ"ש שעונה דבר שבקדושה.
ואין זה נוגע כלל לענין עוסק במצוה.
אמרת שבאמצע היום אסור לומר איש"ר כשאין עשרה, כיון שרק בעשרה יש מצוות קדושה, וא"כ אשאלך האם כשהוא באמצע ק"ש יש מצוה לומר איש"ר או לא?
לכאורה אין, כי עוסק במצוה פטור מן המצוה, וא"כ כיון שאין אז מצוה למה מותר?
 

חימקו

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
וא"כ נמצא שרק כשיש עשרה שמצוה לומר קדושה אז מותר, וא"כ הדק"ל, למה באמצע ק"ש מותר לומר קדושה,
הרי אין מצוה לומר אז קדושה, שהרי עוסק במצוה פטור מן המצוה?
אפשר לומר שהוא עוסק במצות שבח הבורא ואם יש שבח גדול יותר כמו קדושה ויהא שמיה רבא צריך להפסיק ולענות וזה לא נחשב כעוסק במצוה שפטור וכו, מפני שזה לא נחשב שהוא מפסיק במצוה, הוא רק אומר שבח יותר גדול - זה אותה מצוה.
 

דרומאי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
דרומאי אמר:
לא יהא כבוד שמים קל מכבוד בשר ודם, ואם משיב מפני הכבוד כ"ש שעונה דבר שבקדושה.
ואין זה נוגע כלל לענין עוסק במצוה.
אמרת שבאמצע היום אסור לומר איש"ר כשאין עשרה, כיון שרק בעשרה יש מצוות קדושה, וא"כ אשאלך האם כשהוא באמצע ק"ש יש מצוה לומר איש"ר או לא?
לכאורה אין, כי עוסק במצוה פטור מן המצוה, וא"כ כיון שאין אז מצוה למה מותר?
כבר כתבתי כמה וכמה פעמים:
הוא אינו מפסיק בגלל המצוה, אלא מפני כבוד המקום, כמו שמפסיק להשיב מפני הכבוד שאין זה בגלל המצות כבוד, שהרי עוסק במצוה פטור מן המצוה, אלא הכבוד עצמו הוא המתיר ההפסק.
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
חימקו אמר:
יושב אוהלים אמר:
וא"כ נמצא שרק כשיש עשרה שמצוה לומר קדושה אז מותר, וא"כ הדק"ל, למה באמצע ק"ש מותר לומר קדושה,
הרי אין מצוה לומר אז קדושה, שהרי עוסק במצוה פטור מן המצוה?
אפשר לומר שהוא עוסק במצות שבח הבורא ואם יש שבח גדול יותר כמו קדושה ויהא שמיה רבא צריך להפסיק ולענות וזה לא נחשב כעוסק במצוה שפטור וכו, מפני שזה לא נחשב שהוא מפסיק במצוה, הוא רק אומר שבח יותר גדול - זה אותה מצוה.
כמדומה שאיתא סברא זו באחד מן הפוסקים.
אלא שלכאורה א"צ לזה, וכמשנ"ת.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרומאי אמר:
יושב אוהלים אמר:
דרומאי אמר:
לא יהא כבוד שמים קל מכבוד בשר ודם, ואם משיב מפני הכבוד כ"ש שעונה דבר שבקדושה.
ואין זה נוגע כלל לענין עוסק במצוה.
אמרת שבאמצע היום אסור לומר איש"ר כשאין עשרה, כיון שרק בעשרה יש מצוות קדושה, וא"כ אשאלך האם כשהוא באמצע ק"ש יש מצוה לומר איש"ר או לא?
לכאורה אין, כי עוסק במצוה פטור מן המצוה, וא"כ כיון שאין אז מצוה למה מותר?
כבר כתבתי כמה וכמה פעמים:
הוא אינו מפסיק בגלל המצוה, אלא מפני כבוד המקום, כמו שמפסיק להשיב מפני הכבוד שאין זה בגלל המצות כבוד, שהרי עוסק במצוה פטור מן המצוה, אלא הכבוד עצמו הוא המתיר ההפסק.
 

גם אני כבר כתבתי כמה וכמה פעמים שכמו שבאמצע היום אסור לומר שבח זו להקב"ה כי רק במקום מצוה מותר, ה"נ באמצע ק"ש יהא אסור לאומרו כיון שאין בזה מצוה.
 

דרומאי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
דרומאי אמר:
יושב אוהלים אמר:
אמרת שבאמצע היום אסור לומר איש"ר כשאין עשרה, כיון שרק בעשרה יש מצוות קדושה, וא"כ אשאלך האם כשהוא באמצע ק"ש יש מצוה לומר איש"ר או לא?
לכאורה אין, כי עוסק במצוה פטור מן המצוה, וא"כ כיון שאין אז מצוה למה מותר?
כבר כתבתי כמה וכמה פעמים:
הוא אינו מפסיק בגלל המצוה, אלא מפני כבוד המקום, כמו שמפסיק להשיב מפני הכבוד שאין זה בגלל המצות כבוד, שהרי עוסק במצוה פטור מן המצוה, אלא הכבוד עצמו הוא המתיר ההפסק.

גם אני כבר כתבתי כמה וכמה פעמים שכמו שבאמצע היום אסור לומר שבח זו להקב"ה כי רק במקום מצוה מותר, ה"נ באמצע ק"ש יהא אסור לאומרו כיון שאין בזה מצוה.
לא יודע מה הכוונה שרק במקום מצוה מותר, ואיפה מצאת סברא הזויה זו.
אך ההיתר להפסיק בק"ש אינו מפני המצוה כלל, וראיה ממשיב מפני הכבוד.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרומאי אמר:
לא יודע מה הכוונה שרק במקום מצוה מותר, ואיפה מצאת סברא הזויה זו.
אמרו שאסור לומר אמן יהא שמיה רבה... סתם כך באמצע היום בלי לשמוע קדיש, כיון שרק בעשרה יש מצוות קדושה
דרומאי אמר:
ההיתר להפסיק בק"ש אינו מפני המצוה כלל, וראיה ממשיב מפני הכבוד.
במשיב מפני הכבוד אין איסור סתם כך לומר, משא"כ קדיש וקדושה.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרומאי אמר:
יושב אוהלים אמר:
דרומאי אמר:
ההיתר להפסיק בק"ש אינו מפני המצוה כלל, וראיה ממשיב מפני הכבוד.
במשיב מפני הכבוד אין איסור סתם כך לומר, משא"כ קדיש וקדושה.
ואז מה?
 
מותר להשיב סתם כך מפני הכבוד, וגם באמצע שמו"ע, משא"כ קדיש וקדושה אסור כשאין מצוה. ובאמצע ק"ש שאין מצוה למה מותר?
 

דרומאי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
דרומאי אמר:
יושב אוהלים אמר:
במשיב מפני הכבוד אין איסור סתם כך לומר, משא"כ קדיש וקדושה.
ואז מה?
א"כ מותר להשיב סתם כך מפני הכבוד, משא"כ קדיש וקדושה אסור כשאין מצוה. ובאמצע ק"ש שאין מצוה למה מותר?
שם דבר שבקדושה לא תלוי אם יש מצוה או אין מצוה, אלא שצריך עשרה ובלא זה אין אומרים דבר שבקדושה.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרומאי אמר:
יושב אוהלים אמר:
דרומאי אמר:
א"כ מותר להשיב סתם כך מפני הכבוד, משא"כ קדיש וקדושה אסור כשאין מצוה. ובאמצע ק"ש שאין מצוה למה מותר?
שם דבר שבקדושה לא תלוי אם יש מצוה או אין מצוה, אלא שצריך עשרה ובלא זה אין אומרים דבר שבקדושה.
 
אז גם בלי "שם דבר שבקדושה" למה אין לאומרו כשבח להקב"ה?
 

דרומאי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
דרומאי אמר:
יושב אוהלים אמר:
א"כ מותר להשיב סתם כך מפני הכבוד, משא"כ קדיש וקדושה אסור כשאין מצוה. ובאמצע ק"ש שאין מצוה למה מותר?
שם דבר שבקדושה לא תלוי אם יש מצוה או אין מצוה, אלא שצריך עשרה ובלא זה אין אומרים דבר שבקדושה.
אבל שבחים להקב"ה מותר לומר? אז למה אני לא יכול לומר יהא שמיה רבה מברך לעלם ולעלמי עלמיא?
כי מותר רק להשיב מפני הכבוד, לא לשאול.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרומאי אמר:
יושב אוהלים אמר:
דרומאי אמר:
שם דבר שבקדושה לא תלוי אם יש מצוה או אין מצוה, אלא שצריך עשרה ובלא זה אין אומרים דבר שבקדושה.
אבל שבחים להקב"ה מותר לומר? אז למה אני לא יכול לומר יהא שמיה רבה מברך לעלם ולעלמי עלמיא?
כי מותר רק להשיב מפני הכבוד, לא לשאול.
 
התכונתי כשאני לא באמצע ק"ש, אלא סתם כך באמצע היום בלי לשמוע קדיש. למה אינו יכול לאומרו כסתם דברי שבח להקב"ה?
אלא משום ששבח זה שמור להיכן שיש מצוה לאומרו, ולכן אין לאומרו בזמן שאין מצוה לאומרו, וא"כ באמצע ק"ש שאין מצוה לאומרו למה מותר?
ועוד צ"ב גם אם מותר לאומרו למה צריך לאומרו, הרי אין בזה מצוה?
 

דרומאי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
דרומאי אמר:
יושב אוהלים אמר:
אבל שבחים להקב"ה מותר לומר? אז למה אני לא יכול לומר יהא שמיה רבה מברך לעלם ולעלמי עלמיא?
כי מותר רק להשיב מפני הכבוד, לא לשאול.
א. התכונתי כשאני לא באמצע ק"ש, אלא סתם כך באמצע היום בלי לשמוע קדיש. למה אינו יכול לאומרו כסתם דברי שבח להקב"ה?
ב. אלא משום ששבח זה שמור להיכן שיש מצוה לאומרו, ולכן אין לאומרו בזמן שאין מצוה לאומרו,
ג. וא"כ באמצע ק"ש שאין מצוה לאומרו למה מותר? ועוד צ"ב גם אם מותר לאומרו למה צריך לאומרו, הרי אין בזה מצוה?
א. כבר ענו לך, שבלשון ארמי אסור, ובלשון הקודש מותר, אך אינו בגדר דבר שבקדושה, כי דבר שבקדושה צריך עשרה.
ב. אינו נוגע למצוה, אלא הוא נלמד מקרא שדבר שבקדושה צריך עשרה, ובלא זה אינו דבר שבקדושה.
ג. באמצע ק"ש אין ההיתר מחמת המצוה, ולכן אף את"ל שאין מצוה מותר לענות.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרומאי אמר:
ב. אינו נוגע למצוה, אלא הוא נלמד מקרא שדבר שבקדושה צריך עשרה, ובלא זה אינו דבר שבקדושה.
ג. באמצע ק"ש אין ההיתר מחמת המצוה, ולכן אף את"ל שאין מצוה מותר לענות.
ב. וא"כ למה כשאינו דבר שבקדושה אינו יכול לאומרו כסתם שבח להקב"ה?
ג. אבל למה חייב לענות?
 

דרומאי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
דרומאי אמר:
ב. אינו נוגע למצוה, אלא הוא נלמד מקרא שדבר שבקדושה צריך עשרה, ובלא זה אינו דבר שבקדושה.
ג. באמצע ק"ש אין ההיתר מחמת המצוה, ולכן אף את"ל שאין מצוה מותר לענות.
ב. וא"כ למה כשאינו דבר שבקדושה אינו יכול לאומרו כסתם שבח להקב"ה?
ג. אבל למה חייב לענות?
ב. יש דברים שבמהותם הם דברים שבקדושה ולא שייך לומר אותם כאמירה בעלמא, ויש דברים אחרים שלא. עיין בפוסקים לגבי כל דבר.
ג. מפני הכבוד.
 
 
חלק עליון תַחתִית