שוקולד קליק עם שברי עוגיות - מה ברכתם?

דרומאי

משתמש ותיק
סענדער אמר:
הוספתי את הרכיבים לתועלת המגיבים הענייניים

רכיבים.jpg


אם כן לדעת הריטב"א אינו מברך עליו אלא שהכל, אולם בשו"ע כבר נפסק דלא כהריטב"א ולא בעינן כזית תוך כדי אכילת פרס.
 
 

שלום תשובה

משתמש ותיק
יהודה ממממ אמר:
אם העוגיות חשובות, וקונים את השוקולד הזה דווקא בגלל העוגיות, פשוט שברכתו מזונות.
גם אם לא קונים בגלל העוגיות כלל ברכתו מזונות כי זה נעשה לטעם, וכל שיש בו ממין דגן ברכתו מזונות כנ"ל 
 

סענדער

משתמש ותיק
פותח הנושא
אצרף כעת את שוב את תמונת המוצר.
אך הפעם עם ההוראה של הבד"צ מתחת לחתימתם.
וצ"ע הוראתם.

קליק שברי עוגיות.jpg
 

דרומאי

משתמש ותיק
סענדער אמר:
אצרף כעת את שוב את תמונת המוצר.
אך הפעם עם ההוראה של הבד"צ מתחת לחתימתם.
וצ"ע הוראתם.

קליק שברי עוגיות.jpg
כפי הנראה סוברים שלא באו העוגיות אלא ליתן טעם בשוקולד, ולכן העיקר הוא השוקולד. והסתפקתי מקודם אם לכתוב סברא זו.
 
 

סענדער

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרומאי אמר:
סענדער אמר:
אצרף כעת את שוב את תמונת המוצר.
אך הפעם עם ההוראה של הבד"צ מתחת לחתימתם.
וצ"ע הוראתם.

קליק שברי עוגיות.jpg
כפי הנראה סוברים שלא באו העוגיות אלא ליתן טעם בשוקולד, ולכן העיקר הוא השוקולד. והסתפקתי מקודם אם לכתוב סברא זו.
 

אם הדגן ניתן לטעם, ברכתו מזונות ולא שהכל.
כמפורש בשו"ע בכמה מקומות.
 

דרומאי

משתמש ותיק
סענדער אמר:
דרומאי אמר:
סענדער אמר:
אצרף כעת את שוב את תמונת המוצר.
אך הפעם עם ההוראה של הבד"צ מתחת לחתימתם.
וצ"ע הוראתם.

קליק שברי עוגיות.jpg
כפי הנראה סוברים שלא באו העוגיות אלא ליתן טעם בשוקולד, ולכן העיקר הוא השוקולד. והסתפקתי מקודם אם לכתוב סברא זו.

אם הדגן ניתן לטעם, ברכתו מזונות ולא שהכל.
כמפורש בשו"ע בכמה מקומות.
יש מקום לחלק בין ניתן הדגן לטעם בכל המאכל בתורת חלק מהמאכל, או שלא ניתן אלא לשפר או להקהות את טעם האוכל העיקרי. שהרי אם אוכל מליח ופת עמו כדי לבטל המליחות לא אמרינן כל שיש בו וכו', וה"נ שמא כיון שהעוגיות ניתנות לתקן את טעם השוקולד בפה ולא בתור טעם בשוקולד עצמו דינו כטפל.
 
 

טרייטל

משתמש ותיק
העוגיות לדעתי ניתנו לגיוון מסוים ולא לאוכל או משהו כזה,ולא אמורים לברך לא גרע מלדבק שלא מברכי עלייהו
 

שלום תשובה

משתמש ותיק
טרייטל אמר:
העוגיות לדעתי ניתנו לגיוון מסוים ולא לאוכל או משהו כזה,ולא אמורים לברך לא גרע מלדבק שלא מברכי עלייהו

מה זה "לגיוון" ? צבע אחר ? לא מסתבר
גיוון הטעם נחשב לניתן לטעם ולכן לכאו' ברכתו מזונות אם לא נחלק כמו שחילק הרב דרומאי וצ"ע
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
כמה מפוסקי דורנו נוקטים למעשה ש''כל שיש בו'' אינו כלל גורף כ''כ, וכשמישהו רוצה שוקולד, גם אם ניחא ליה ב''טעם עוגיות'' עדיין זה לא הופכו לעיקר, וזו הדעה שנוקטים למעשה בועד הכשרות עד''ח.

לא חיוויתי את דעתי רק מיידע במה מדובר.
 

יוסף מיכל

משתמש ותיק
אני מצטט ממה שכתבתי באשכול על שניצל
יוסף מיכל אמר:
ויפה אמר לי ת"ח אחד: בברכות נאמרו כמה כללים; הברכה אחר הרוב, כל שיש בו מחמשת מיני דגן וכו', ועוד. אבל הכלל הגדול הוא מה שאמרו במשנה 'כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'. וממילא, כל מה שמכניסים במאכל כדי לדבק, או כדי ללוות את עיקר המאכל (כמו מלפפון חמוץ לקוגל), או כדי להוריד את הטעם (כמו פת לאחר מליח), וה"ה קמח שניתן בשניצל כ'ציפוי' לעוף, מברך על העיקר (העוף) ופוטר את הטפילה (הקמח).
וצריף רק להוסיף: שה"ה פירורי עוגיות שעושות את השוקולד ל'שוקולד' טעים עוד יותר.
והדברים פשוטים כ"כ בסברא, עד שאני תמה איך אפשר לחשוב אחרת.
 

סתם איש

משתמש ותיק
יוסף מיכל אמר:
ראה לי אני מצטט ממה שכתבתי באשכול על שניצל
יוסף מיכל אמר:
ויפה אמר לי ת"ח אחד: בברכות נאמרו כמה כללים; הברכה אחר הרוב, כל שיש בו מחמשת מיני דגן וכו', ועוד. אבל הכלל הגדול הוא מה שאמרו במשנה 'כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'. וממילא, כל מה שמכניסים במאכל כדי לדבק, או כדי ללוות את עיקר המאכל (כמו מלפפון חמוץ לקוגל), או כדי להוריד את הטעם (כמו פת לאחר מליח), וה"ה קמח שניתן בשניצל כ'ציפוי' לעוף, מברך על העיקר (העוף) ופוטר את הטפילה (הקמח).
וצריף רק להוסיף: שה"ה פירורי עוגיות שעושות את השוקולד ל'שוקולד' טעים עוד יותר.
והדברים פשוטים כ"כ בסברא, עד שאני תמה איך אפשר לחשוב אחרת.



ונראה לי שיש לחלק טובא בין שניצל לשוקלד דידן, שכן אי"ז להטעים דבר אחר אלא בא בשביל טעם עצמי.
ולכאורה בזה לא קובע דעת ת"ח אלא דעת הנשים ועמי הארצות......
 

סענדער

משתמש ותיק
פותח הנושא
יוסף מיכל אמר:
אני מצטט ממה שכתבתי באשכול על שניצל
יוסף מיכל אמר:
ויפה אמר לי ת"ח אחד: בברכות נאמרו כמה כללים; הברכה אחר הרוב, כל שיש בו מחמשת מיני דגן וכו', ועוד. אבל הכלל הגדול הוא מה שאמרו במשנה 'כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה'. וממילא, כל מה שמכניסים במאכל כדי לדבק, או כדי ללוות את עיקר המאכל (כמו מלפפון חמוץ לקוגל), או כדי להוריד את הטעם (כמו פת לאחר מליח), וה"ה קמח שניתן בשניצל כ'ציפוי' לעוף, מברך על העיקר (העוף) ופוטר את הטפילה (הקמח).
וצריף רק להוסיף: שה"ה פירורי עוגיות שעושות את השוקולד ל'שוקולד' טעים עוד יותר.
והדברים פשוטים כ"כ בסברא, עד שאני תמה איך אפשר לחשוב אחרת.
אכן הסברא כדבריכם.
אלא שאין לזה מקור נאמן בגמ' ובראשונים, בינתיים.
 

יואלב

משתמש ותיק
ה'עולע'ם מברך שהכל.
אז אמרו שם שוקולד עליו
נפ"מ לשקדים מצופים שוקולד שברכתם העץ וכו'...
 

נחמן זוטא

משתמש ותיק
יש כלל המובא כמדומני באור שמח (וכעת איני זוכר היכן), והרב אלישיב הביאו, שהגדר מתי נחשב החמשת מיני דגן בא לטעם ומתי לא, האם היה רוצה להוסיף עוד מהמיני דגן, שאם היה רצונו להוסיף עוד אז אף שהוא מיעוט הרי הוא עיקר אצלו וברכתו מזונות. ולכן בשוקלוד וכו’ שודאי רצונו בשוקלד אלא שרוצה מעט קרנצ’יות של מיני דגן אבל לא רוצה להוסיף עוד ולאבד את טעם השוקלד, ודאי אין המין דגן עיקר וברכתו שהכל.
וכן ע”ז הדרך עוד דברים רבים כשקדי מרק במרק ועוד.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
זכור לי מהעבר
יש שני מוצרים פסק זמן וכיף כיף
בראשון יש 15 אחוז קמח
בשני 25
על הראשון כותב וזאת הברכה לברך שהכל על השני מזונות

מקווה שדייקתי בפרטים
 

משה בער

משתמש ותיק
עשירית האיפה אמר:
נידון דומה יש בגלידה עם שברי עוגיות
וגם שם נראה שרוב העולם מברך שהכל.

בגלידה נראה לי שזה תלוי בכמות השברים, אם זה כמות חשובה זה מזונות ואם זה מיעוטא דמיעוטא זה שהכל
 

יוסף מיכל

משתמש ותיק
סענדער אמר:
אכן הסברא כדבריכם.
אלא שאין לזה מקור נאמן בגמ' ובראשונים, בינתיים.
1. ציטטתי את הכלל הגדול ששנינו במשנה: שלעולם מברכים על העיקר ולא על הטפילה.
2. הסברא מבוארת, ולא מצאנו הפכה בגמרא או בראשונים ופוסקים, בינתיים, ולמה לא נלך אחריה?
 

סענדער

משתמש ותיק
פותח הנושא
יוסף מיכל אמר:
סענדער אמר:
אכן הסברא כדבריכם.
אלא שאין לזה מקור נאמן בגמ' ובראשונים, בינתיים.
1. ציטטתי את הכלל הגדול ששנינו במשנה: שלעולם מברכים על העיקר ולא על הטפילה.
2. הסברא מבוארת, ולא מצאנו הפכה בגמרא או בראשונים ופוסקים, בינתיים, ולמה לא נלך אחריה?

כמובן שיסוד הדברים הוא כפי שציינת.
אך לאחר שנתבאר שבדגן אמרינן 'כל שיש בו' היכא שניתן לטעם. לא נתבאר בגמ' ובראשונים חילוקים בדברים הניתנים לטעם בין אופן זה לאופן אחר.

יתירה מכך, בסי' רח ס"ט משמע שבתערובת דגן וקטניות מברכים מזונות אף על פי שהדגן כה מעט עד שאי אפשר לאכול ממנו כזית תוך כדי אכילת פרס. והיינו משום שהדגן ניתן שם לטעם.
מבואר להדיא שכל שניתן לטעם, אפילו לטעם מועט, מברכים עליו מזונות.
והדברים צריכים אצלי עיון רב.
 
חלק עליון תַחתִית