דרך לימודו של מרנא החזון אי"ש זכותו תגן עלינו.

חפצתי קרבתך

משתמש רשום
יראתי בפוצתי, בכל הכבוד הראוי.

בעקבות אשכול סמוך.
הייתי שמח אם מישהו היה מברר באמת (ובחרדת קודש) מה הייתה דרך לימודו של מרנא החזו"א, לכל הבקי בכתביו רואה שעלול להיות שבתחילת הסימן הוא כותב סברא פשוטה ואחרי כמה אותיות מובא ראשון (באותה סוגיא) שאומר אחרת, לכאורה מתברר בדבריו שלא תמיד היה בקי בכל הראשונים לפני שניגש לסוגיא, וכן לא פעם החזו"א נסתר מראשונים מפורשים.
בנוגע לסברא פעמיים רבות סברא שהחזו"א נוקט כפשוטה אין הבאים אחריו מבינים אותה אפילו לאחר העיון, מה הביא את החזון איש לסברות האלה?
השאלה מתחלקת לשניים, א)מה הבנה בדרך לימודו. ב) האם רצוי, אפשרי, ומה הדרך להגיע לכזאת דרך לימוד?
הבהרה, הכותב אינו חזו"אשניק ולרוב אף אינו פוסק כחזו"א במקום דעות אחרות, הכותב מעיין רבות ואף בקי בסימנים רבים בחזו"א.
אתחנן מלפני הכותבים לחשוב פעמיים לפני תגובה, ולכתוב בכל הכבוד הראוי וכדרכה של תורה, לבל נהייה נכווים בגחלתן. ואנא ואנא אם מישהו שלא מוצא חן בעיניו אשכול זה שינצור הדבר בלבו ולא יהרוס לאלה שכן חושבים שאפשרי לדון בנושא זה.
(נא לא לצטט מדברי בנימין בראון).
 

מרדכי מהצפון

משתמש ותיק
הבהרה: אין לי שום קשר\הערצה\כבוד\התפעלות\וכדומה לכותב דלהלן, רק שדבריו מעניינים\מעצבנים, וזה מה שיש לי במחשב על דרכו של החזו"א.

פרק ז אשטיקעלע רבינו תם
פורסם בתאריך 21/08/2011מאת אליהו סולוביצ'יק
אני בא ממשפחה חשובה בציבור הליטאי, אבל לא ממרכז המפה הפוליטית אשר שם הגדולים וטובי
העסקנים, ולכן אף שגדלתי עם ארשת חשיבות עצמית גבוהה, לא זכורים לי ביקורים וקשרים רבים עם
רבנים, עסקנים ומנהלי מוסדות וכדומה. אבל בשנים האחרונות נוצרה איזה זיקה וקשרי שידוכין בין
הרבה קבוצות תורניות צדדיות, בכולל אצלנו נקראת התופעה 'ברית האופוזיציונרים', כך שמשפחות
הללו התלכדו במידה מסוימת, גבם הזדקף קצת יותר והחלו לקבל גוון של "חצר", דבר שלא היה בזמן
שהייתי נער וחבל. באופן אישי נהניתי מהקשרים שהחלו להיווצר, ואהבתי לנצל שמחות משותפות
להרחבת ההיכרות שלי עם הגוונים של עולם התורה. ערב אחד השתתפתי בחתונה מסוג זה, קרוב
משפחה שהתחתן עם משפחה בני ברקית המשתייכת לאנשי החזון איש (חזונישניקי"ם). התישבתי
בשולחן של משפחת הכלה על מנת לעשות קצת היכרויות. ישבו שם בשלחן ר' חצקל ברטלר, ר' יהודה
בויאר ועוד כמה מהחברה הרציניים שלהם.
החתן התכבד להגיד איזה דבר תורה, ור' יהודה בויאר צועק, "מק"ש הוא פטור ושטיקל תורה הוא
אומר?" בין לבין התפתח איזה שיחת חולין של תלמידי חכמים, ישבתי בצד והקשבתי לשיחה שהבנתי
אותה חלקית. החתן שהיה בריסקער לא הפסיק מלהזכיר את הרמב"ם, והם לא כל כך אהבו את זה,
והנה תוך כדי שיחתם אני שומע את ר' חצקל אומר נוהחזו"א הרי אמר לי פעם עליו (על הרמב"ם)
"מיקען שוויין מיינען, הער איז ארויס פוון התפעלות פוון דעם ר"י מיגש וואס הער איז גיווען אשטיקעלע
רבינו תם" (אפשר לחשוב, הוא יצא מהתפעלות מהר"י מיגש אשר היה קצת רבינו תם). התכווצתי
בתוכי, העיניים שלי רצדו ללא מנוחה, ואיזה רעד השתלט על איברי. לא ציפיתי לאמרה כזו קרה וצינית
כלפי גדולי הראשונים מפי תלמידי חכמים בסדר גודל כזה. אילו הייתי צעיר יותר, הייתי בורח לנפשי כל
עוד נשמתי באפי, אבל כבר גדלתי ולמדתי דבר ושתים על היחס לקדמונים, והבנתי שיש משהו גדול
במשפט הזה, ועוד יותר מכך הוא מלמד על מקומו של בעל המימרה, לפחות בעיני עצמו.
אמרתי לעצמי, עזוב רגע את ההשקפה, אבל מה פשרו של משפט זה? למה רבינו תם ולמה
'אשטיקעלע?' דווקא למדתי לאחרונה הרבה בספר חידושי הר"י מיגש, כאשר למדתי מסכת שבועות
בסדר ג', ראיתי איך שהרמב"ם הולך בעקבותיו, אבל לא היה לי קצה חוט להבין את הקשר הזה שבינו
לבין רבינו תם, לא ידעתי איך אוכלים את זה.
קצת התביישתי לשאול חברים, בפרט שהייתי כמשקר בעיניהם, בכל זאת נסיתי פה שם, ואין עונה.
השחלתי את המשפט הזה לכמה ראשי ישיבות, שעיקמו עלי את אפם כי עז, הלכתי לחפש במאגרי
מידע באינטרנט, באוצר החכמה, ואין ולו רמז אחד על הקשר בין ר"י מיגש לר"ת. קפצתי לישיבתו של
רבי משה שמואל שפירא, דברתי עם אחד התלמידים שסייע לו בההדרת ספרי הר"י מיגש, הוא עשה את
עצמו כאילו הוא יודע במה המדובר, והתחיל להסביר לי את הדברים בפלפולי סרק, ראיתי שאין עם מי
לדבר, נתתי לו לסיים, אמרתי לו תודה והלכתי. גם כשהייתי יום אחד בב"ב ארבתי לר' חצקל ברטלר
ברחוב, ניגשתי אליו ושאלתיו בגמגום למה התכוון החזו"א, הוא ראה בי כנראה איזה נודניק בני ברקי
וסילק אותי מעליו בקול רם ובבושת פנים.
*
חברי הטוב ר' מאיר חיתן את בתו עם נכדו של רבי חיים גריינמן, יפה אמרתי לעצמי, הנה קרתה לפני
הזדמנות, אנצל את השבת שבע-ברכות לשבת עם מאן דהו מבני הגריינמנים שיסביר לי את העניין. שתי
מילים על בני השבט: יש בהם משהו שהם ממלאים את החלל שהם נמצאים בו, הם גבוהים, מלאים,
מקרינים בטחון עצמי ובעלי משקל פנימי רב, יש בהם בעלי תריסין במקרא, במשנה, בגמרא ובפוסקים,
זהו שבט עצמאי ודומיננטי בסוגיות דתיות והלכתיות. השתדלתי במשך התפילה לעקוב אחר הארי
שבחבורה, ובקידוש שאחר התפילה נגשתי אליו, גלגלנו שיחה על דה ועל דה, ודי מהר הגעתי לדברי
החזו"א על הר"י מיגש. תא חזי, הוא אומר לי, "אתה לומד סוגיה, לוקח לך מינימום שבוע שבועיים,
בסוגיה זו יש במקרה הטוב ר"י מיגש אחד ורבנו תם אחד, איך תוכל להכיר אותם? קח לך את כל
הסוגיות שלמדת, תעבור ברצף על הספרים; הלכות גדולות, רי"ף, ר"י מיגש, רש"י, רבנו תם, רמב"ן, ואז
תוכל לקבל הבנה מה עשה כל אחד מהם". המשיך ואמר: "שים לב לעובדה שגם הר"י מיגש וגם רבנו
תם היו "מחדשים" או במלה עכשווית "יצירתיים", כי הלא הקושיות של כולם הם פחות או יותר אותו
הדבר, השאלה היא איך אתה ניגש לתירוץ; שיש מחלוקת הסוגיות, שלאו דווקא נקט, אתה מחפש גרסה
אחרת וכדומה, או שאתה אומר שיש כאן 'שני דינים' וכדומה. חשוב קצת על 'מיגוי לאפוקי משבועה'
של הר"י מיגש ושהרמב"ן צועק לו שלא לחדש לבד סברות, ועל 'שתי השקיעות' שיצר רבנו תם בגלל
סתירה בין סוגיות". עוד אני מסנוור מדבריו, והוא ממשיך בשלו ואומר: "אם על ההעזה של החזו"א
תלונתך, דע לך ידידי, דבר קטן הוא לעומת הדברים ששמענו מאבינו על התבטאויותיו בסוף ימיו על
הקדמונים.
הגרינמן הזה אינו יודע איזה תעסוקה הוא נתן לי ובוודאי שאינו משער על השיר החדש שלא פסק מפי
במשך חודשים עד שאשתי כבר שאלה אותי לפשרו: "מיגו לאפוקי משבועה לא אמרינן של הר"י מיגש,
שתי השקיעות של רבנו תם", וחוזר חלילה (במנגינת נובהרדוק). בחודשים הקרובים התעסקתי בשני
דברים במקביל, בהכרת בתי המדרש של הראשונים, ובהכרת הספר "חזון אי"ש והאיש שמאחוריו. שתי
משימות לא קלות עבורי, אליהם ניגשתי כתייר בארץ לא נודע.
להכרת בתי המדרש של הראשונים נעזרתי בספר נחמד שמכרו בבית הכנסת בשכונה, בשם "על
הראשונים" שחיבר הרב יצחק שילת, בו הוא מפרט את כל הגאונים והראשונים מכל הארצות לפי ארץ
מושבם מחולקים לפי דורות עם הספרים שהם חברו כל אחד. למדתי להבין שיש "בית מדרש ספרדי
שכולל; רבי שמואל הנגיד, רבנו חננאל, רב נסים (גאון), רי"ץ גאות, רי"ף, ר"י ברצלוני, ר"י מיגש ועוד.
לעומת בית המדרש באשכנז וצרפת שכולל רבנים שלפני רש"י, ר' קלונימוס, ר' משולם, ר' גרשום מאור
הגולה, בעל הערוך, ר' קלונימוס, רש"י ובעלי התוספות.
אני מדלג כאן על תקופה ארוכה שהנושא של הר"י מיגש הטריד אותי, במהלכה למדתי לעיין בדברי
הראשונים בעין ביקורתית, כוונתי לשימת לב לא רק למה שהם אומרים, אלא גם למה שאחרים אמרו
והם לא אמרו, מה שאמרו רבותיהם, ורבותי רבותיהם, מה אמרו בבית מדרשם לעומת בתי מדרש
האחרים, וכדומה. נעזרתי בכמה תלמידי חכמים לא שיגרתים, וגם בספרות עזר שמצאתי בספריה
הלאומית.
שמתי לב לדברים שלהלן: הספרדים הקדמונים התכתבו עם הגאונים והנוסחאות שלהם קרובות יותר
למה שהיה בישיבות בבבל, הם עסקו בבירור הפשט של דברים על מנת שהם יהיו קרובים להיגיון,
למוסר ולצדק, הם הרגישו קרובים לבעלי התלמוד ואפשרו לעצמם לבכר חלק אחד מהתלמוד על חברו.
כך היה עד הר"י מיגש, אצלו אתה נתקל במשהו חדש ושונה, הוא מתרץ שלשה תירוצים וכולם נכונים!
הוא זורק השערות באוויר, (שהרמב"ן ממש תוקף אותם), הוא ממציא רעיונות חדשניים. זה באמת
משהו אחר ומאד מתאימים עליו דברי הרמב"ם: "לפניו לא היה כן מלך כמוהו בדרכו זו". לעומתם,
לחכמי אשכנז היה פחות בטחון בנוסחאות שהיו לפניהם ואצל רש"י לדוגמה יש לו אלפי תיקוני גרסאות
בתלמוד, הם קדשו את כל התלמוד בקדושה אחת, וזה יצר אצל רש"י עצמו ועוד יותר בעלי התוספות
אלפי שאלות חדשות שהצריכו התמודדות חדשה ויצירתית כפי שאנו רואים ומרכינים את הראש
לעוצמתם התורנית.
*
את ההיכרות עם בעל המימרה רציתי לעשות בכוחות עצמי, כי שמתי לב שלכל אחד יש מה להגיד על
החזון אי"ש. התחלתי להיצמד לספר חזו"א תוך כדי לימודי כדי להכירו מקרוב, ללא דעות קדומות.
למעשה הייתה לי הפתעה מאכזבת נוראה שמבטאת בשתי מילים "החזון איש לא היה צמוד
לטקסטים"!!! היה זה בראש חודש אדר, קצת נמאס לי מהלימוד השגרתי, ולקחתי מסכת מגילה לידי,
כאשר הספר חזון איש צמוד אלי. הסימן הראשון שלו בהלכות מגילה הוא בסוגיה של בן עיר שהלך
לכרך, יש לו המון חומר על זה, ובתחילה מאד התפעלתי מהיסודיות, הירידה לפרטי פרטים,
ההתחשבנות לאורך כל הסוגיה עם כל השיטות, אבל עשיתי פסק זמן, והתחלתי מהיסוד, למדתי את
הסוגיה הדק היטב, עם רש"י, רי"ף, רז"ה ומלחמות. חזרתי לחזו"א, והנה הוא כל הזמן לשיטתו, אחר
שהוא ראה מה שראה בחזונו תוך כדי לימוד הגמרא, הוא שיעבד לכך את כל מה שהוא למד. תהיה זו
חוצפה אם אומר, אבל אחטא לעצמי לאמת אם לא אומר, שקריאה אוביקטיבית של הטקסטים מנוגדת
לגמרי לפרשנות שלו.
גיבוי לתחושה שלי ביחס לחזון אי"ש קבלתי בליל שבת, כאשר ישבתי אצל חמי בשולחן שבת שהקריא
הלכות שבת מתוך הספר 'שמירת שבת כהלכתה'. לסקרנותי דפדפתי בין דפי הספר, ובסוף הספר נפלו
עיני להערה מאת הגרש"ז אויערבאך, בה הוא מתווכח עם החזו"א שסובר "דאין שום חילוק בין טלטול
ביד לטלטול בגוף או בשאר האברים וכל שמעשהו הוא רק כדי לטלטל את המוקצה אסור לכו"ע אפי'
אם מטלטל בגופו". על כף כותב רש"ז: "מפשטות דברי הב"יוכן נראה מלשונו של הטורוכן כתב גם
הרמב"ןגם הרשב"א כתב שם בהאי לישנאגם הרמ"א כתבוכ"כ גם הגר"אועיין גם בריטב"א
ובר"ן בשם רש"יוכ"כ גם הרי"דועיין באו"ז". למעשה סיפר לי החברותא שלי בשם ר"ש
אויערבאך, שאין ספק שהחזון איש סבר היה בדעתו שיש לאסור טלטול בגופו, וכך הוא פירש את
הסוגיה של קש שעל גבי המיטה, ועל סמך זה דחק מאד בלשון הראשונים. רעיון דומה עם 'מוזיקה' קצת
שונה, אמר לי תלמיד אחד של רבי 'גדליה נדל' בשם 'אברהם קלמנוביץ' שבעיני החזון איש, כל עוד
והייתה לו אפשרות ואפילו רחוקה ביותר, שאין בדברי ראשון פלוני ההיפך מדבריו, הייתה עליו חובה
דתית-שכלית לפסוק כסברא שלו הוא."
הגילוי הזה שהחזון אי"ש לא היה משועבד לטקסטים, התחבר לי מאד לעובדה שהחזו"א התרחק
והרחיק כל קשר עם המחקר התורני ועם חוקרים תורניים. פתאום קלטתי שלא רק החשש שלא תיפול
התורה לאנשי מדע היה לנגד עיניו, אלא שלימוד התורה בעיניו היה משהו אחר, לא רק לחשוב על מה
שאחרים אמרו, אלא ההתחברות הרגשית לדיני התורה והמשכתם להלכה למעשה, או כל הגדרה דתית
תורנית אחרת דומה לה. את זה הוא מצא בעיקר בסוג עמילות בתורה הנמצאת אצל בעלי התוס'.
באנלוגיה למשפט המפורסם "אילו ידעתיו הייתיו" אפשר לומר שהחזו"א ידע את תורת הקדמונים ולכן
אף ראה את עצמו ככזה, ומכאן הכוח שלו, בניגוד לשאר בני דורו, להתייצב מול אישיותם של
הקדמונים. כל זה התחבר לי עם משפט חכם שאמר לי פעם 'קלמנוביץ' הנ"ל, יהיה זה נר לרגליך: "אפוא
שיותר פרום יש יותר נועזות דתית-תורנית", והפרום הזה של ההתנגדות למחקר תורני וקידוש הלימוד
המסורתי, טמון בחובו נועזות יתירה של שפיטה והתערבות בתוך דברי הראשונים.
במשך התקופה הייתי משתעשע בשלבי הגילויים ומשתף ידידים וחברים דרך המייל בכל שלבי
ההתפתחות. אני חייב לצטט מייל אחד שקבלתי מיהודי תורני, אינטלקטואל אמיתי בשם ישעיהו לוי,
וכך כתב לי: "מבחינה פסיכולוגית דחף ההיצמדות לטקסט נובעת מחרדה ואי יכולת התמודדות עם
המהות. הטקסט הוא מוגבל ומוגדר והיאחזות בו קלה ונוחה, הרעיונות הם פתוחים ודינמיים והזרימה
אתם דורשת אמונה חזקה ביכולתך". ישעיהו סיים את המייל באמרו, אלו אינם דברים מהשרוול, אלא
תובנה שלקח לי הרבה שנים להגיע אליה. הוא כתב, אני מנסה להפנים אף שאני מרגיש שאני לא, או
באופטימיות 'עדיין לא', שייך לתובנה הזאת. בכל זאת זה נתן לי להבין גם שעל אף שהטקסט הוא קודש
קודשים, להיאחזות בו יש גם הסבר של חולין.

 
 

אלף בית גימל

משתמש ותיק
מרדכי מהצפון אמר:
אפשר יותר ביאור על זה : 
"הנה תוך כדי שיחתם אני שומע את ר' חצקל אומר נו… החזו"א הרי אמר לי פעם עליו (על הרמב"ם)
"מיקען שוויין מיינען, הער איז ארויס פוון התפעלות פוון דעם ר"י מיגש וואס הער איז גיווען אשטיקעלע
רבינו תם" (אפשר לחשוב, הוא יצא מהתפעלות מהר"י מיגש אשר היה קצת רבינו תם). התכווצתי ...."
 
 

מרדכי מהצפון

משתמש ותיק
אלף בית גימל אמר:
מרדכי מהצפון אמר:
פרק ז אשטיקעלע רבינו תם
פורסם בתאריך 21/08/2011מאת אליהו סולוביצ'יק
.....
אפשר יותר ביאור על זה : 
והנה תוך כדי שיחתם אני שומע את ר' חצקל אומר נו… החזו"א הרי אמר לי פעם עליו (על הרמב"ם)
"מיקען שוויין מיינען, הער איז ארויס פוון התפעלות פוון דעם ר"י מיגש וואס הער איז גיווען אשטיקעלע
רבינו תם" (אפשר לחשוב, הוא יצא מהתפעלות מהר"י מיגש אשר היה קצת רבינו תם). התכווצתי
לפי מה שהבנתי ממש"כ הכותב בהמשך בשם הרב גריינמן, הכוונה היא

"נו נו, מה כל ההתפעלות של הרמב"ם, שהלך בהערצה גדולה אחר הר"י מגש. אמנם הר"י מגש היה מאוד יצירותי וחדשן,
אבל סה"כ היה יצירתי קטן מאוד לעומת ר"ת, למה לא הלך אחר ר"ת בכל מקום"

ומשמע שגם עצם זה שהרמב"ם הלך אחר הר"י מגש לא נבע מהבנת הסוגיא כמותו, אלא מתוך הערצה והתפעלות.
 
 

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
מרדכי מהצפון אמר:
"מבחינה פסיכולוגית דחף ההיצמדות לטקסט נובעת מחרדה ואי יכולת התמודדות עם
המהות. הטקסט הוא מוגבל ומוגדר והיאחזות בו קלה ונוחה, הרעיונות הם פתוחים ודינמיים והזרימה
אתם דורשת אמונה חזקה ביכולתך". ישעיהו סיים את המייל באמרו, אלו אינם דברים מהשרוול, אלא
תובנה שלקח לי הרבה שנים להגיע אליה.
אכן משפט שמצריך שנים להגיע אליה, כמה עקמימות השכל צריך בשבילה, רק לעקם לעקם ושוב לעקם, ואולי אז אפשר לצאת עם מסקנה כזאת
יעיד כל לומד, הדבר הקל ביותר כאשר יש קושיא על הטקסט הוא לדחות בקש, לומר רעיון חדש שאינו נצמד כ"כ, או אפי' לשנות גי' וכיו"ב,
ומאידך העמל והיגיעה שעמלו רבותינו, תוך היצמדות מלאה לטקסט קשה בהרבה,
פוק חזי כמה מתקשים בזה היום, וכמה אנשים כיום נוטים להתרחק מהטקסט, פשוט כך הרבה יותר קל.
 

מתון מתון

משתמש ותיק
מרדכי מהצפון אמר:
(אגב, זה לא ממש טובת הציבור להעתיק שוב את כל החומר. כדאי שתשים שם שלושה נקודות...)

זה ממש טובת הציבור להכיר [קצת..] את בעל השמועה...

לגופו של ענין - אם א' רוצה מבחוץ לשמוע באופן כללי דרך לימודו של החזו"א ראוי לראות בס' אישים ושיטות של הגרש"י זעווין ז"ל.
 

אבי חי

משתמש ותיק
איני מכיר את בעל 'ברוך זמיר' שצוטט כאן, אבל אי"צ להכיר כדי להבין שדבריו מייצגים רק את עצמו ואת מה שנראה לו שהצליח לשמוע מפלוני כזה או אחר.

בענין הקטע המצוטט, אעתיק מ"ש לי פעם א' מהחברים שליט"א:
מובא כאן הסיפור בשם הגר"י ברטלר זללה"ה מהחזו"א על הר"י מיגאש והרמב"ם ורבנו תם, כידוע גרסת הנכדים שונה ומתקבלת יותר, שהחזו"א אמר הרי הרמב"ם התלהב כ"כ מהר"י מיגאש שהיה רבע ר"ת וא"כ אם היה מכיר את ר"ת עאכו"כ.


לגוף נושא האשכול, זה נושא מדי רחב ומעורפל בשביל לפתוח אותו כך. צריך לחשוב אם יש איזו צורה שתביא תועלת, כגון התמקדות בנקודה מסויימת.
גם כדאי להבחין בין נידון בהבנת שיטתו, לבין השוואתה לאחרות, ולבין דעת אחרים על שיטתו. ואצ"ל שלא כדאי להגרר לנושאים אחרים.
 

מרדכי מהצפון

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
בענין הקטע המצוטט, אעתיק מ"ש לי פעם א' מהחברים שליט"א:
מובא כאן הסיפור בשם הגר"י ברטלר זללה"ה מהחזו"א על הר"י מיגאש והרמב"ם ורבנו תם, כידוע גרסת הנכדים שונה ומתקבלת יותר, שהחזו"א אמר הרי הרמב"ם התלהב כ"כ מהר"י מיגאש שהיה רבע ר"ת וא"כ אם היה מכיר את ר"ת עאכו"כ.
מה הכוונה, לרמב"ם לא היה תוספות עם ר"ת ? או שהתפעל יותר מהר"י מגש מאחר שהכירו אישית, ונתעלם מגדלות ר"ת שנמצאת בתוס' ברחבי הש"ס ? 
 
 

מרדכי מהצפון

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
לגוף נושא האשכול, זה נושא מדי רחב ומעורפל בשביל לפתוח אותו כך. צריך לחשוב אם יש איזו צורה שתביא תועלת, כגון התמקדות בנקודה מסויימת.
גם כדאי להבחין בין נידון בהבנת שיטתו, לבין השוואתה לאחרות, ולבין דעת אחרים על שיטתו. ואצ"ל שלא כדאי להגרר לנושאים אחרים.
הרי פותח האשכול התמקד בנקודה אחת ויחידה - הבנת יחס הסברא לעומת פשטות דברי הראשונים. נקודה מאוד בולטת למי שמתחיל ללמוד חזו"א !
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
מרדכי מהצפון אמר:
מה הכוונה, לרמב"ם לא היה תוספות עם ר"ת ? או שהתפעל יותר מהר"י מגש מאחר שהכירו אישית, ונתעלם מגדלות ר"ת שנמצאת בתוס' ברחבי הש"ס ?
למיעוט ידיעתי הרמב"ם היה בדורו של ר"י הזקן (ומובא בתו' כ"פ). יתכן שבימיו עדיין לא נכתבו תוס' ע"י תלמידי ר"ת, ומ"מ ודאי שלא נפוצו כ"כ.
הרמב"ם לא 'הכיר' אישית את הר"י מיגאש (רק בתור ילד), אלא הכיר מאד את תורתו.
 

אבי חי

משתמש ותיק
מרדכי מהצפון אמר:
הרי פותח האשכול התמקד בנקודה אחת ויחידה - הבנת יחס הסברא לעומת פשטות דברי הראשונים. נקודה מאוד בולטת למי שמתחיל ללמוד חזו"א !
לא באתי בטענה לפותח האשכול, אלא בהדגשה שבלי להתמקד בנקודה מסויימת, כנראה האשכול לא יוכל להתפתח בצורה מחכימה.

לגבי הנקודה של הסברא מול פשטות לשונות הראשונים, אגיב בהמשך בל"נ לפי קוצר היכרותי.
 

אלף בית גימל

משתמש ותיק
אחד מן הגולה אמר:
מרדכי מהצפון אמר:
"מבחינה פסיכולוגית דחף ההיצמדות לטקסט נובעת מחרדה ואי יכולת התמודדות עם
המהות. הטקסט הוא מוגבל ומוגדר והיאחזות בו קלה ונוחה, הרעיונות הם פתוחים ודינמיים והזרימה
אתם דורשת אמונה חזקה ביכולתך". ישעיהו סיים את המייל באמרו, אלו אינם דברים מהשרוול, אלא
תובנה שלקח לי הרבה שנים להגיע אליה.
אכן משפט שמצריך שנים להגיע אליה, כמה עקמימות השכל צריך בשבילה, רק לעקם לעקם ושוב לעקם, ואולי אז אפשר לצאת עם מסקנה כזאת
יעיד כל לומד, הדבר הקל ביותר כאשר יש קושיא על הטקסט הוא לדחות בקש, לומר רעיון חדש שאינו נצמד כ"כ, או אפי' לשנות גי' וכיו"ב,
ומאידך העמל והיגיעה שעמלו רבותינו, תוך היצמדות מלאה לטקסט קשה בהרבה,
פוק חזי כמה מתקשים בזה היום, וכמה אנשים כיום נוטים להתרחק מהטקסט, פשוט כך הרבה יותר קל.
השאלה תמיד לאיזה טקסט להיצמד . לטקסט של הגמרא או לטקסט של הראשונים . וגם לאיזה טקסט של איזה ראשון להצמד כי הרבה פעמים זה מעוות את דברי הטקסט של ראשון אחר כדי להתאים אותו לראשון שאליו נצמדת . 
זה לא פשוט . לפעמים השמיכה קצרה לכולם ואז הבחירה שלך משנה את משמעות הטקסט למי שהורדת את השמיכה ממנו . 
 
 

אלף בית גימל

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
איני מכיר את בעל 'ברוך זמיר' שצוטט כאן, אבל אי"צ להכיר כדי להבין שדבריו מייצגים רק את עצמו ואת מה שנראה לו שהצליח לשמוע מפלוני כזה או אחר.

בענין הקטע המצוטט, אעתיק מ"ש לי פעם א' מהחברים שליט"א:
מובא כאן הסיפור בשם הגר"י ברטלר זללה"ה מהחזו"א על הר"י מיגאש והרמב"ם ורבנו תם, כידוע גרסת הנכדים שונה ומתקבלת יותר, שהחזו"א אמר הרי הרמב"ם התלהב כ"כ מהר"י מיגאש שהיה רבע ר"ת וא"כ אם היה מכיר את ר"ת עאכו"כ.


לגוף נושא האשכול, זה נושא מדי רחב ומעורפל בשביל לפתוח אותו כך. צריך לחשוב אם יש איזו צורה שתביא תועלת, כגון התמקדות בנקודה מסויימת.
גם כדאי להבחין בין נידון בהבנת שיטתו, לבין השוואתה לאחרות, ולבין דעת אחרים על שיטתו. ואצ"ל שלא כדאי להגרר לנושאים אחרים.
זה נשמע לי הרבה יותר גרוע מהמקור . 
אחרון שאומר על ראשון רבע מראשון אחר ? 
 
 

חידוד

משתמש ותיק
אחד מן הגולה אמר:
מרדכי מהצפון אמר:
"מבחינה פסיכולוגית דחף ההיצמדות לטקסט נובעת מחרדה ואי יכולת התמודדות עם
המהות. הטקסט הוא מוגבל ומוגדר והיאחזות בו קלה ונוחה, הרעיונות הם פתוחים ודינמיים והזרימה
אתם דורשת אמונה חזקה ביכולתך". ישעיהו סיים את המייל באמרו, אלו אינם דברים מהשרוול, אלא
תובנה שלקח לי הרבה שנים להגיע אליה.
אכן משפט שמצריך שנים להגיע אליה, כמה עקמימות השכל צריך בשבילה, רק לעקם לעקם ושוב לעקם, ואולי אז אפשר לצאת עם מסקנה כזאת
יעיד כל לומד, הדבר הקל ביותר כאשר יש קושיא על הטקסט הוא לדחות בקש, לומר רעיון חדש שאינו נצמד כ"כ, או אפי' לשנות גי' וכיו"ב,
ומאידך העמל והיגיעה שעמלו רבותינו, תוך היצמדות מלאה לטקסט קשה בהרבה,
פוק חזי כמה מתקשים בזה היום, וכמה אנשים כיום נוטים להתרחק מהטקסט, פשוט כך הרבה יותר קל.
עיין שוב הוא לא מדבר על קל וקשה מבחינת כמה שעות עבודה נדרש בשביל להסביר את הסוגיא אלא על משהו אחר.

אמנם אליה וקוץ בה שלא כל מי שיש לו אמונה חזקה ביכולתו אמונתו מוצדקת וד"ב.
 
 

דבש לפי

משתמש ותיק
אלף בית גימל אמר:
אבי חי אמר:
בענין הקטע המצוטט, אעתיק מ"ש לי פעם א' מהחברים שליט"א:
מובא כאן הסיפור בשם הגר"י ברטלר זללה"ה מהחזו"א על הר"י מיגאש והרמב"ם ורבנו תם, כידוע גרסת הנכדים שונה ומתקבלת יותר, שהחזו"א אמר הרי הרמב"ם התלהב כ"כ מהר"י מיגאש שהיה רבע ר"ת וא"כ אם היה מכיר את ר"ת עאכו"כ.
זה נשמע לי הרבה יותר גרוע מהמקור . 
אחרון שאומר על ראשון רבע מראשון אחר ?
החזון איש הבין מה המיוחדוּת הגדולה שראה הרמב"ם בר"י מיגאש, ולדעתו יש מיוחדוּת כזאת ברמה גבוהה בהרבה אצל רבינו תם.
(כמובן שזה לא אומר שמכל הבחינות ר"ת גדול מהר"י מיגאש.)
 

נחמן זוטא

משתמש ותיק
כיון שזיכני ה’ לעמול הרבה בתורתו של קודש הקודשים החזו”א, אומר כך, הדבר פשוט וברור שהחזו”א סלל דרך לעצמו בכל סוגיא וסוגיא, באופן של פירוק הסוגיא עצמה וניתוח מעמיק בכל עניין ועניין, לעיתים בלי להתחשב בשיטות הראשונים. העמיד גדרים משלו בעל דבר ועניין ודומני שאין שני לו בזה. אמנם לעיתים מאמץ החזו”א איזו שיטה בראשונים ומלוה אותו. בדרך כלל הוא נצמד להגיון הסוגיא גם על חשבון שיטות הראשונים.
ישנן סוגיות קשות ומורכבות שכמעט לא דיברו מהם זולת החזו’א, ואיני יודע מה היו עושים לולי ביאורו בכמה סוגיות.
 

זאב בודד

משתמש ותיק
אחד מן הגולה אמר:
מרדכי מהצפון אמר:
"מבחינה פסיכולוגית דחף ההיצמדות לטקסט נובעת מחרדה ואי יכולת התמודדות עם
המהות. הטקסט הוא מוגבל ומוגדר והיאחזות בו קלה ונוחה, הרעיונות הם פתוחים ודינמיים והזרימה
אתם דורשת אמונה חזקה ביכולתך". ישעיהו סיים את המייל באמרו, אלו אינם דברים מהשרוול, אלא
תובנה שלקח לי הרבה שנים להגיע אליה.
אכן משפט שמצריך שנים להגיע אליה, כמה עקמימות השכל צריך בשבילה, רק לעקם לעקם ושוב לעקם, ואולי אז אפשר לצאת עם מסקנה כזאת
יעיד כל לומד, הדבר הקל ביותר כאשר יש קושיא על הטקסט הוא לדחות בקש, לומר רעיון חדש שאינו נצמד כ"כ, או אפי' לשנות גי' וכיו"ב,
ומאידך העמל והיגיעה שעמלו רבותינו, תוך היצמדות מלאה לטקסט קשה בהרבה,
פוק חזי כמה מתקשים בזה היום, וכמה אנשים כיום נוטים להתרחק מהטקסט, פשוט כך הרבה יותר קל.
דבריך נכונים, אך בקושי משיקים לדבריו של ישעיהו לוי.
דבריך אמורים אודות אדם שאינו מחויב, ולכך נוח לו בהרבה להפרד מהטקסט, לעומת זאת אדם מחויב, טוען ישעיהו לוי, משלם מחיר פחות בהרבה כאשר הקו המנחה שלו הוא הטקסט, לפי שדבר זה מסיר ממנו את האחריות למסקנותיו.
לא כך?
 
 

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
זאב בודד אמר:
דבריך נכונים, אך בקושי משיקים לדבריו של ישעיהו לוי.
דבריך אמורים אודות אדם שאינו מחויב, ולכך נוח לו בהרבה להפרד מהטקסט, לעומת זאת אדם מחויב, טוען ישעיהו לוי, משלם מחיר פחות בהרבה כאשר הקו המנחה שלו הוא הטקסט, לפי שדבר זה מסיר ממנו את האחריות למסקנותיו.
לא כך?
הדברים נכונים אולי למי שמרגיש מרוצה כאשר הוא פיענח את הטקסט באופן שהוסרו הקושיות, ומעתה הגם שאולי הוא מעצמו לא היה אומר כך לעולם, מ"מ הוא מרוצה מכך שהטקסט מיושב.
אני מכל אופן לא כך חונכתי, חונכתי לקחת אחריות על הטקסט עצמו, וכל זאת לא להיפרד כמלוא נימה מהכתוב בטקסט עצמו, באופן שלא יעזור להאשים את הטקסט ולהסיר את האחריות, אלא אדרבה אם כך כתוב אזי מוטל עלי להבין.
ישעיהו לוי כנראה לא מספיק מצומצם לשני דרכים קיצוניות, האחד להיצמד לטקסט באופן שלא לוקח אחריות על מסקנותיו, שזה בעייתי מעט כמו שנאמר, והדרך השני' הוא לא להיצמד לטסקט כלל, וזה בעייתי עוד יותר.
 

לנו למורשה

משתמש חדש
ראיתי בעבר הרחוק, בספר 'תפארת שמואל' כמדומני, בשם הגר"ש אויערבאך זצוק"ל שמבאר שעומק ושורש דרך לימודו של החזו"א נבג"מ, נובעת מכך שלא עסק בסתרי תורה ובתורת הקבלה בשונה מרבינו חיים הלוי זי"ע.
יעוין שם בארוכה, הדברים כעת אינם תח"י.
 

זאב בודד

משתמש ותיק
אחד מן הגולה אמר:
זאב בודד אמר:
דבריך נכונים, אך בקושי משיקים לדבריו של ישעיהו לוי.
דבריך אמורים אודות אדם שאינו מחויב, ולכך נוח לו בהרבה להפרד מהטקסט, לעומת זאת אדם מחויב, טוען ישעיהו לוי, משלם מחיר פחות בהרבה כאשר הקו המנחה שלו הוא הטקסט, לפי שדבר זה מסיר ממנו את האחריות למסקנותיו.
לא כך?
הדברים נכונים אולי למי שמרגיש מרוצה כאשר הוא פיענח את הטקסט באופן שהוסרו הקושיות, ומעתה הגם שאולי הוא מעצמו לא היה אומר כך לעולם, מ"מ הוא מרוצה מכך שהטקסט מיושב.
אני מכל אופן לא כך חונכתי, חונכתי לקחת אחריות על הטקסט עצמו, וכל זאת לא להיפרד כמלוא נימה מהכתוב בטקסט עצמו, באופן שלא יעזור להאשים את הטקסט ולהסיר את האחריות, אלא אדרבה אם כך כתוב אזי מוטל עלי להבין.
ישעיהו לוי כנראה לא מספיק מצומצם לשני דרכים קיצוניות, האחד להיצמד לטקסט באופן שלא לוקח אחריות על מסקנותיו, שזה בעייתי מעט כמו שנאמר, והדרך השני' הוא לא להיצמד לטסקט כלל, וזה בעייתי עוד יותר.


אתה מפספס את הנקודה, והנקודה היא כזו:
אין חולק שמתפקידו של הלומד להלום את הסברא עם הטקסט ולהפך, הדיון הוא ביחס לנקודת המוצא, והיינו, האם הבסיס הוא הכתוב או שהבסיס הוא העקרון ש''נחזה'' לו, ובזה באו דברי ישעיהו לוי שכשנקודת הייחוס הוא הטקסט האחריות כביכול מוסרת מן הלומד האחריות למסקנות מכיון שהמסקנות הן כביכול אובייקטיביות, ועל כל פנים מוכתבות מן המתודולוגיה (שהיא אולי סובייקטיבית), ולעומת זאת כאשר הגישה היא לרעיונות בעצמם, שם אתה עומד לבדך מול התורה שזוהי תחושת הפחד הנ''ל.
 
 

אלף בית גימל

משתמש ותיק
זאב בודד אמר:
אחד מן הגולה אמר:
זאב בודד אמר:
דבריך נכונים, אך בקושי משיקים לדבריו של ישעיהו לוי.
דבריך אמורים אודות אדם שאינו מחויב, ולכך נוח לו בהרבה להפרד מהטקסט, לעומת זאת אדם מחויב, טוען ישעיהו לוי, משלם מחיר פחות בהרבה כאשר הקו המנחה שלו הוא הטקסט, לפי שדבר זה מסיר ממנו את האחריות למסקנותיו.
לא כך?
הדברים נכונים אולי למי שמרגיש מרוצה כאשר הוא פיענח את הטקסט באופן שהוסרו הקושיות, ומעתה הגם שאולי הוא מעצמו לא היה אומר כך לעולם, מ"מ הוא מרוצה מכך שהטקסט מיושב.
אני מכל אופן לא כך חונכתי, חונכתי לקחת אחריות על הטקסט עצמו, וכל זאת לא להיפרד כמלוא נימה מהכתוב בטקסט עצמו, באופן שלא יעזור להאשים את הטקסט ולהסיר את האחריות, אלא אדרבה אם כך כתוב אזי מוטל עלי להבין.
ישעיהו לוי כנראה לא מספיק מצומצם לשני דרכים קיצוניות, האחד להיצמד לטקסט באופן שלא לוקח אחריות על מסקנותיו, שזה בעייתי מעט כמו שנאמר, והדרך השני' הוא לא להיצמד לטסקט כלל, וזה בעייתי עוד יותר.


אתה מפספס את הנקודה, והנקודה היא כזו:
אין חולק שמתפקידו של הלומד להלום את הסברא עם הטקסט ולהפך, הדיון הוא ביחס לנקודת המוצא, והיינו, האם הבסיס הוא הכתוב או שהבסיס הוא העקרון ש''נחזה'' לו, ובזה באו דברי ישעיהו לוי שכשנקודת הייחוס הוא הטקסט האחריות כביכול מוסרת מן הלומד האחריות למסקנות מכיון שהמסקנות הן כביכול אובייקטיביות, ועל כל פנים מוכתבות מן המתודולוגיה (שהיא אולי סובייקטיבית), ולעומת זאת כאשר הגישה היא לרעיונות בעצמם, שם אתה עומד לבדך מול התורה שזוהי תחושת הפחד הנ''ל.
אני חושב שהכונה " נחזה לו " שהוא למד את הגמרא בצורה מסויימת ויש לו ציור של הסוגיה . כאשר הולך לדברי הראשונים חלק ממה שכתבו שובר את צורת הסוגיה שלמד והוא רוצה לשמור על הציור כפי שלמד מלכתחילה את הסוגיה . ולדבריו אם הוא יכול במאמץ לשמור על הציור הוא " יעקוף " את דברי הראשונים . רק במידה וזה סותר דברי הראשונים הוא ישנה את הציור של הסוגיה במינימום ההכרחי . זה הבנתי .כל לומד אני מניח נתקל בזה שיש לו ציור על הסוגיה ודברי הראשונים לא כל כך מסתדרים לו עם ההבנה שלו . מי שיש לו כתפיים רחבות כמו החזון איש מסוגל לעמוד על זה אחרים כנראה לא . 
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
לנו למורשה אמר:
ראיתי בעבר הרחוק, בספר 'תפארת שמואל' כמדומני, בשם הגר"ש אויערבאך זצוק"ל שמבאר שעומק ושורש דרך לימודו של החזו"א נבג"מ, נובעת מכך שלא עסק בסתרי תורה ובתורת הקבלה בשונה מרבינו חיים הלוי זי"ע.
יעוין שם בארוכה, הדברים כעת אינם תח"י.

שטות זו כבר הובאה כאן בפורום זה מכבר.
(אם אדם גדול אמר אותה, סימן שהוא חשב שהיא לא שטות).

ברוך הבא לפורום, נקוה שתהנה אותנו מדברי תורתך שמן הסתם ערבים הם.


 
 

עץ הדעת

משתמש ותיק

קבצים מצורפים

  • בנימין בראון דרך הלימוד בריסק וחזזון איש.pdf
    7.4 MB · צפיות: 51
  • ירחון האוצר הרב ענבל על הגרח וחזוא וספר יסודות ועקרונות.pdf
    1.5 MB · צפיות: 50

עץ הדעת

משתמש ותיק
מרדכי מהצפון אמר:
הבהרה: אין לי שום קשר\הערצה\כבוד\התפעלות\וכדומה לכותב דלהלן, רק שדבריו מעניינים\מעצבנים, וזה מה שיש לי במחשב על דרכו של החזו"א.

פרק ז אשטיקעלע רבינו תם
פורסם בתאריך 21/08/2011מאת אליהו סולוביצ'יק
א

 
ראה על אליהו סולוביציק 
https://www.tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=33918&start=120#p635656
 

אלף בית גימל

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
@אחד מן הגולה @אלף בית גימל @זאב בודד
מן הסתם זה פשוט שאינכם דנים בנושא האשכול, אלא באיזו אמרה שהובאה בהודעה השניה בו. מ"מ חשבתי לנכון להאיר זאת.
ברור . אבל ניכר דברי אמת ( לא כל האמת אני מניח ) 
אבל אני מניח שזה חויה שלא מעט לומדים עוברים בעצמם . 
אם יש לך זמן תראה את הויכוח שלי מול יוסף אומץ זוהי דוגמית קטנה מאוד לסוגיה כאן 
הוא מביא את אור החיים הקדוש שנוזף בראבד על דבריו על הרמב״ם אבל אור החיים עצמו נוקט לפי הבנתי ומשתמש  בטיעון של הראבד . 
מצד אחד יש טקסט די ברור מצד אחד יש נזיפה בראבד מצד שני שימוש בטיעון של הראבד . 
אבל יוסף אומץ אומר שאור החיים הוא מבחינתו בבחינת משיח ולכן אין מצב בעולם שהשתמש בטיעון של הראבד בגלל שנזף בו . אז מה עושים אומרים שהוא לא השתמש בטיעון של הראבד נגד הטקסט הברור בגלל מעמדו בעיניו של אור החיים הקדוש . זה דילמה בכל סוגיה כאשר יש לפנינו ראשונים שאנחנו מתכופפים מול דבריהם מול הבנתנו את הסוגיה בבחינת שהם מלאכים ואנחנו בני אדם במקרה הטוב . אז אנחנו מכופפים את עצמנו אפילו שאנחנו לא חושבים כך . החזון איש לא התכופף עומד זקוף מול ההבנות שלו בסוגיה . 
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
לגבי הנקודה של הסברא מול פשטות לשונות הראשונים, אגיב בהמשך בל"נ לפי קוצר היכרותי.
יש כאן ב' נקודות, הא' שאכן לא תמיד היה לו [כמו לרוב רבותינו האחרונים] את כל הראשונים, בין טכנית ובין עקרונית, ופעמים שאינן נדירות נראה שעמל בסוגיא לפני ראיית כל דבריהם (ואח"כ משלב את העולה מדברי הראשונים).
הנקודה הב' היא איך החזו"א קרא את דברי הראשונים.

הנקודה הא' אכן מעניינת, אבל לא נ"ל שהיא חשובה כ"כ, כיון שגם במקרים כאלה סו"ס הוא מטפל בדברי הראשונים [ודאי אלו שמובאים בטוב"י] בעמקות והישרות הראויות. ואין צל צלו של צד שהחזו"א ניסה לדחוק דברי הראשונים כדי שיתאימו עם המסקנות הקודמות, דבר זה הפכי ממש מדרכו, שמקדשת את העמל והדקדוק ובזה תכלית הביזוי לשטחיות.
[מה שכן, יתכן שעשה כעי"ז כלפי אחרונים, שלא כ"כ מפחיד אותו (רצוני לומר יחסית לראשונים) להבין אחרת מהב"י או רע"א, אלא שרוצה למעט במח' (או בנו"א: למעט בלהשאר בפרכות על רבותינו האחרונים), ולכן עשוי לכתוב איך לא מוכח מדבריהם אחרת. שוב, דבר זה יתכן, אבל איני זוכר כעת דוג' לזה, וודאי שאי"ז מאפיין עיקרי בדרכו]

לגבי הנקודה השניה, ודאי שיחסית החזו"א נותן פחות משקל ללשון ממה שאחרים נותנים, אבל זה עיוות גדול לחשוב שהוא מעדיף את סברתו על לשון הראשונים, ולכן דוחק בדבריהם. אדרבה, להחזו"א הדרך לקרוא טקסט היא רק ע"י הבנתו, ולכן כשהוא בא להבין את דברי הגמ' או הראשונים או האחרונים, הוא קורא את הדברים כמי ששומע מרבו, וחוכך האם התכוין רבי כך או כך, מצד אחד פשטות לשונו מורה כך, אך מצד שני מסתבר הרבה יותר שהתכוין אחרת.
הנידון כאן הוא על החזו"א, אבל באמת פשוט שדרכו רווחת מאד בדורות שקדמוהו, ואכ"מ.


2 הערות חשובות:
א. איני כותב מתוך היכרות, אלא מצפצף את התרשמותי הדלה. מ"מ בינתיים לא נ"ל שמישהו צפצף טוב יותר...
ב. א"י אם מי שאינו רגיל ללמוד חזו"א יכול למצוא תועלת בדברי, עכ"פ לא התנסחתי באופן שמיועד לעיניו (שהרי ז"פ שכ"ז אפי' אינו מנסה להגדיר את דרך החזו"א, אלא לבאר מקרי קצה שבהם ניכרת ייחודיות מסויימת, כמו שבקש הרב פותח האשכול)

ג. כמדו' שיהיה לתועלת הדיון אם ינקטו מספר דוגמאות לתיאור המופיע בהודעת הפתיחה. דוגמאות שאינן בתוך סוגיות סבוכות מדי...
 

אבי חי

משתמש ותיק
אלף בית גימל אמר:

בענין ניכרין דברי אמת, לא הייתי בונה ע"ז כאן... (ולא כי אני סבור שדבריו שקר)

לגבי הנידון האחר שהזכרת, אשמח לקישור (עדיף בפרטי, שלא להלאות את החברים, ושלא להסיט את הנושא)

 
 

נבשר

משתמש ותיק
מרדכי מהצפון אמר:
מה הכוונה, לרמב"ם לא היה תוספות עם ר"ת ? או שהתפעל יותר מהר"י מגש מאחר שהכירו אישית, ונתעלם מגדלות ר"ת שנמצאת בתוס' ברחבי הש"ס ?
כדאי לראות את ההקדמה של הים של שלמה על יבמות וב"ק. יש הרבה דברים מעניינים. ואגב מבלי להשוות אבל על ר' יונה הוא אומר "הקדוש".

 https://tablet.otzar.org/#/b/7882/p/1/t/1659990467514/fs/0/start/0/end/0/c


הצג קובץ מצורף 632823_14.pdf


 
 

צורף

משתמש רגיל
אבי חי אמר:
ג. כמדו' שיהיה לתועלת הדיון אם ינקטו מספר דוגמאות לתיאור המופיע בהודעת הפתיחה. דוגמאות שאינן בתוך סוגיות סבוכות מדי...
דוגמא שעסקתי בה לא מדי בעיון, אבל מאוד מעניין למה הוא למד כך, ואפשר בקלות ללמוד אחרת את הגמ' בלי שום נפק"מ להלכה.

מחלוקת במשנה חגיגה ב. ממתי קטן חייב בחינוך לעלות לרגל האם משיכול ללכת ברגליו ולאחוז ביד אביו או ממתי שאביו מרכיבו על כתיפו.
שואלת הגמ' דף ו' ע"א וכו' : עד הכא מאן אתייה, אמר ליה אביי עד הכא אדמיחייבא אימיה בשמחה אייתיתיה אימיה מכאן ואילך אם יכול לעלות ולאחוז בידו של אביו מירושלים להר הבית חייב ואי לא פטור.
השיב רבי תחת בית הלל לדברי בית שמאי (שמואל א א, כב) "וחנה לא עלתה כי אמרה לאישה עד יגמל הנער והביאותיו" והא שמואל דיכול לרכוב על כתיפו של אביו הוה, א"ל אבוה ולטעמיך תיקשי לך חנה גופה מי לא מיחייבא בשמחה אלא חנה מפנקותא יתירתא חזייא ביה בשמואל וחשא ביה בשמואל לחולשא דאורחא.

רש"י - עד הכא מאן אתייה - עד ירושלים מי הביאו והלא משהוא יכול להיות חוץ מאמו יכול לאחוז ביד אביו דכדי עלייה מירושלים להר הבית אתה אומר שיחנכוהו ועד ירושלים מי הביאו:
מחייבא בשמחה - לעלות לרגל ולשמוח בחג עם בעלה דעל השמחה נצטוו נשים דכתיב ושמחת אתה וביתך (דברים יד):
מכאן ואילך - דאימיה לא מחייבא להתראות בהר הבית:
עד יגמל - לסוף כ"ד חדש שכן תינוק יונק ומשנה ראשונה הוא יכול לרכוב על כתיפו של אביו כדי לעלות מירושלים להר הבית וכל שכן משילה למשכן:


קטע מהחזו"א אורח חיים סימן קכט'. חידושים ע"ג חידושים.


image (21).png
 
חלק עליון תַחתִית