שירי רגש בהלוויה - מה דעתכם ?

איש מזרע אהרן

משתמש ותיק
פותח הנושא
ר' ליאור צפריר, מהבולטים בקבוצת הננחים בחסידות ברסלב, נפטר אחרי תקופת מחלה קשה במהלכה שמר על אווירת השמחה. לבקשתו, בעת מסע ההלוויה תקעו בשופרות, שרו ורקדו במקביל לדמעות הצער על הסתלקותו 
 

איש מזרע אהרן

משתמש ותיק
פותח הנושא
האם הדבר מותר הלכתית? בעבר, נשים היו מקוננות אך כיום הדבר אינו נהוג, בין היתר בשל העובדה שהאבלים אסורים בשמיעת מוזיקה והדבר אינו מתאים לאווירת האבל השוררת בדרך כלל בבתי ההלוויות ובתי הקברות. רבנים אחרים במהלך הדורות אסרו זאת משום חוקות הגויים.
 אך מתברר כי לצד המחשבה הראשונה המבקשת לפסול תופעה זו, יש מספר מקורות, בהם מקורות הלכתיים ובהם סיפורים של 'מעשה רב', מהם ניתן ללמוד כי אין כל בעיה הלכתית בשירה ואפילו בניגונים עם כלי שיר במהלך מסע ההלוויה, עם כי לא בזמן ההספדים.
 לפני מספר שנים, נפטר בחור חסיד חב"ד מהמחלה הקשה, אשר ביקש כי בעת מסע הלווייתו ינגנו את ניגוני אדמו"רי בית חב"ד, סדר הניגונים המפורסם, הכוללים ניגונים שחיברו כל אחד מהאדמו"רים. אנשי החברא קדישא בירושלים נדהמו, וביקשו למנוע זאת בנימוק כי הדבר סותר את מנהגי ירושלים בשעת הקבורה.
 מנהגים רבים לאנשי ירושלים בעת הלווית המת, עליהם מקפידים עד למאוד. בין היתר ההקפדה לקבור באותו יום שנפטרים, צאצאים של גבר לא מלווים אותו לבית הקברות, ועוד שלל דינים ומנהגים הנוהגים להכנת הנפטר לקבורה.
 במקום שהה הרב יעקב חביב, חבר בד"ץ בצרפת – שם התגורר הבחור שנפטר, אשר הסביר לאנשי החברא קדישא כי את הניגונים ישירו רק אחרי מעמד ההספדים, וכי אין בכך בעיה הלכתית. כאשר יצא משם, כתב תשובה מפורטת עם מספר מקורות, משם אנחנו מצטטים בכתבה זו.
 בין היתר הוא מביא כי מנהג ירושלים הקדמון, היה דווקא כן לשיר בשעת ההלוויה. הוא מביא את דבריו של ראש המקובלים בירושלים, הגאון רבי יצחק אלפייה, הכותב כך בספרו 'קונטרס היחיאלי', שהוא מקור מנהגי הסוד ודברי האר"י הק' ותלמידיו בעניני קבורה ולחשיבות הענין נביא לכאן את לשונו הק':
 "יש שמצווים לקרוא, בדרך כשמוליכים את מיטתם לבית העלמין שיר השירים בניגון, ובנחת, ולשיר אותה כהוגן, ויש שמצווים לשיר לפני מיטתם שירים ותשבחות לה׳, ויש שמצווים להוליכם בכלי זמר, ומנגנים לפניהם כל הדרך, או פייטנים וחזנים משוררים. וידוע שאין דבר שכורת הקליפות כמו השיר והניגון, שהוא מסיר רוח הדאגה והעיצבון ורוח רעה שבאדם, ומשרה בו השמחה והחדווה ורוח האלוקים מפעמת בקרבו ולכן אומרים אותו לפני הנפטר, לדחות הקליפות והמקטרגים. והמשטינים מעליו בכל דרך הילוכו".
 מוסיף הרב חביב וכותב, כי כן נהגו הראשונים לציון. "בעת פטירת הראשל"צ הגאון הרב יצחק ניסים זצ"ל בט' באב תשמ"א אשר שרו הפיוט של ליל יום כיפור "לך א-לי". וכך זוכר אני בפטירתו של מו"ר הגה"ק המקובל האלקי הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל שלפני ההספדים בהיותנו בבית הכנסת מול ארונו של קודש קודשים עמדו המקובלים ר' יעקב עדס ור' דוד בצרי ושרו מתפלות יום כיפור, וכל העם שרו אחריהם וראו התרגשות גדולה".
 מקור נוסף, הלכתי, להיתר לשיר בעת הלוויה, הוא הגאון רבי מנחם מנדל קרוכמל זי"ע, בספרו 'צמח צדק', הכותב בצוואתו: "השמשים והמזמרים ואנשי ששון ושמחה יעשו עמדי עד בואי עד בית המנוחה".
 בספר שיח שרפי קודש, מסופר כי רבי מאיר, מחבר הספר "כתר תורה", ובנו של הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב, נפטר מן העולם בשעה שאביו עוד היה בחיים. בשעת הלוויה הלך ר' לוי יצחק אחרי ארונו של בנו בריקוד ובמחולות.
 שאלו אותו החסידים: "אמנם נאמר כי יש לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה, ובכל זאת, השמחה שהראית אינה מובנת לנו". ענה להם הרה"ק: "שמח אני שכשם שהבאתי נשמה טהורה שנולדה לעולם, כך אני מחזיר אותה טהורה".
 סיפור מוכר נוסף, הוא על הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב, אשר השיא חתן וכלה עניים. באין משפחה, עמד ר' משה לייב בחופה כאביהם משני הצדדים, ושמח מאוד בניגון המיוחד שניגנו הכליזמרים, חבורת המנגנים, בהכנסת הכלה לחופה. ושמעו שאמר ר' משה לייב: "מי ייתן, ועם הניגון הזה יוליכוני לבית מועד לכל חי, כשיגיע יומי".
 עברו שנים רבות ונשתכח הדבר. והנה, כשהגיע יום פטירתו, ביום הרביעי לחודש שבט, בשנת תקס"ז, היו הכליזמרים עם כלי נגינתם בדרכם לחתונה בעיר ברודי. לפתע החלו הסוסים לרוץ עם העגלה, ואי אפשר היה לעוצרם. העגלה, ובה המנגנים, עלתה להרים וירדה לבקעות עד שלבסוף עצרו הסוסים סמוך לבית עלמין אחד.
 ראו הכליזמרים והנה יהודים רבים התקבצו במקום. שאלו המנגנים איזה מקום כאן, ומיהו הנפטר? כשנענו, נזכרו ששמעו מפיו של הנפטר את דבר בקשתו, ונזכרו גם בניגון המיוחד שניגנו אז באותה החתונה. הושיבו בית דין לדון בכך, ופסקו שיש לקיים את הבקשה, ויש לזמר את הניגון בהלוויית הצדיק, וכן עשו.
https://www.jdn.co.il/j_world/j_news/1629257/
 

אברך

משתמש ותיק
איש מזרע אהרן אמר:
לבקשתו, בעת מסע ההלוויה תקעו בשופרות, שרו ורקדו במקביל לדמעות הצער על הסתלקותו
ועיין באשכול על "פייק רגשות". איך אפשר לשיר ולרקוד ובמקביל לדמוע מצער?
בסרטון לא נראה שהיה שם יותר מידי צער.
 

כי הם חיינו

משתמש ותיק
אברך אמר:
איש מזרע אהרן אמר:
לבקשתו, בעת מסע ההלוויה תקעו בשופרות, שרו ורקדו במקביל לדמעות הצער על הסתלקותו
ועיין באשכול על "פייק רגשות". איך אפשר לשיר ולרקוד ובמקביל לדמוע מצער?
בסרטון לא נראה שהיה שם יותר מידי צער.
דוקא נראה בסרטון שהעולה ובסירטון נוסף שפורסם מהלוויה נראה שיש שם הרבה כאב וצער,

 
 

בשלמא

משתמש ותיק
איש מזרע אהרן אמר:
בד"ה
רח"ל.
האב האדמו"ר מניקלשבורג היה תלמיד קרוב מאוד אל הרה"ק הדברי יואל מסאטמאר היה צעיר ומוכשר וסוחף, שמאות בחורים מישיבת סאטמאר עמדו להסתופף במחיצתו עד שהחלו הרדיפות, לבסוף אשתו התגרשה ממנו והילדים הורחקו ממנו למשך שנים רבות, רק לאחר 16 שנה זכה להיפגש שוב עם ילדיו, ואז הלחין שיר 'והשיב לב אבות ולב בנים על אבותם'.

מצמרר עכשיו הוא קובר את בנו בכורו.
בן אחר הוא קומיקאי ידוע בארה"ב.

ציורים של המנוח (היה גרפיקאי במקצועו) האדמור"ים מסאטמאר וליובוויטש זצ"ל
מכאן  https://www.ivelt.com/forum/viewtopic.php?f=58&t=52604

יודי ליבוביץ2.png



 
 

קבצים מצורפים

  • יודי ליבובויץ.png
    יודי ליבובויץ.png
    262.3 KB · צפיות: 220

בשלמא

משתמש ותיק
חזקי אמר:
זה שיר מוכר והשיב לב אבות על בנים?
לא. אבל שיר מרגש
תוכל לשמוע אותו מפי בנו יואלי לייבוביץ בהרצאתו המרגשת בארגון 'קרבתנו'
 

איש מזרע אהרן

משתמש ותיק
פותח הנושא
קהל רב ליווה היום (שלישי) למנוחות את הפעוט יעקב ישכר בער וייס ז"ל, בן שלושה החודשים מביתר עילית, שנפטר אמש סמוך לחצות לילה, כתוצאה מבעיות בלב.
 בין המשתתפים היה האדמו"ר מנדבורנה ביתר שהגיע לחלק כבוד אחרון לפעוט ז"ל, בנו של המשב"ק הרב משה וייס, מחשובי אברכי חסידי נדבורנה ביתר.
 בלוויה, שיצאה מבית הלוויות שמגר בירושלים, נשא האדמו"ר דברי הספד והתייחס לשם המיוחד של התינוק 'יעקב ישכר בער' ז"ל שנקרא על שמו של אביו האדמו"ר בעל ה'באר יעקב' מנדבורנה זצ"ל שהחודש יציינו עשור להסתלקותו.
 רגעים מצמררים נרשמו במהלך הלוויה כאשר אביו של הפעוט ז"ל נשא דברי הספד ואמר כי כשהבחין במצב הקשה בו שרוי בנו, קיננה בלבו תקווה אחרונה - שעוד יזכה ללוות אותו בחופה עם ניגון החופה הידוע. אך למרבה הצער, התקווה לא התממשה, ולכן ביקש מהקהל לשיר את ניגון החופה.
 האדמו"ר, יחד עם הקהל, נענו לבקשתו המצמררת של האב שמלווה את בנו התינוק למנוחת עולמים ושרו בדביקות את ניגון החופה, למשך מספר דקות.
 

יהודיפשוט1

משתמש ותיק
זכורני לפני הרבה שנים, השתתפתי בהלוויה בה קרובי משפחת הנפטר שהיה "מיזרוחניק" החלו לשיר שיר רגש שהנפטר אהב.

הרגשתי לא נח במעמד, הרגשה מוזרה, לא יודע להסביר.

נדמה שבשנים האחרונות התופעה התרחבה, ופה ושם נכנסה לציבור החרדי פנימה.

האם גם אתם ראיתם לוויה כזו?

למישהו יש מקורות בהלכה בנושא? האם ראוי? 

 
 

שירת הלווים

משתמש ותיק
הרעיון הוא שזה דרך קלה להתחבר לעצב, רק שצריך לזכור שהדרך הכי קלה לזכות לכיסופין זה ליטר אלכוהול וכידוע שיכור אסור בתפילה, כללו של דבר לא כל צורה קלה ונוחה היא בהכרח המתאימה. 
 

יחיד ורבים

משתמש ותיק
בשלמא אמר:
איש מזרע אהרן אמר:
..........................................
ציורים של המנוח (היה גרפיקאי במקצועו) האדמור"ים מסאטמאר וליובוויטש זצ"ל
מכאן  https://www.ivelt.com/forum/viewtopic.php?f=58&t=52604

יודי ליבוביץ2.png
הראשון אינו האדמו"ר מסאטמר,
אלא ר' הערשל'ה ספינקער (רבי שמואל צבי הורוביץ, האדמו"ר מספינקא-וויליאמסבורג)
 
 

י.א.ל

משתמש ותיק
לפני שנה בערך התפרסם סרטון מהלוויה של יהודי חסיד ברסלב שבמהלך הלוויה התחילו החברה שם לשיר ולרקוד שופרות ,לא יודע בדיוק מה ההלכה אומרת בכגון דא,אבל לי היה מאד קשה לראות את זה, הלוויה זה זמן התעוררותלהספיד ולהתבונן במעלת הנפטר,וכן בתפקידנו כאן ,האם זה הזמן לשיר??
 

איש מזרע אהרן

משתמש ותיק
פותח הנושא
י.א.ל אמר:
לפני שנה בערך התפרסם סרטון מהלוויה של יהודי חסיד ברסלב שבמהלך הלוויה התחילו החברה שם לשיר ולרקוד שופרות ,לא יודע בדיוק מה ההלכה אומרת בכגון דא, אבל לי היה מאד קשה לראות את זה, הלוויה זה זמן התעוררות להספיד ולהתבונן במעלת הנפטר, וכן בתפקידנו כאן ,האם זה הזמן לשיר??

התכוונת לזה?
 

הוי כל צמא

משתמש ותיק
בהלווית הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצ"ל
בנו ביקש מהציבור לשורר יחד עמו את השיר שהיה מרגלא בפומיה דאביו זצ"ל לנגן 'עוה"ז דומה לפרזודור עו"ה לטרקלין וכו'
 

ר' יונה

משתמש ותיק
שמעתי פעם על אחד מגדולי חסידי חב"ד, מהדור שלפני השואה (לא זוכר כרגע את שמו) שביקש לשורר עימו בשעת יציאת נשמה, את הד' בבות.
 
חלק עליון תַחתִית