נשים בספירת העומר. סקר.

[יהודה היהודי]

כאשר הצעתי (לפני שנים רבות) לנו"ב שתחי' לספור בברכה, קיבלתי ע"ע בל"נ להזכיר לה מידי יום. ואף הדפסתי דף מיוחד, המוצמד למקרר ע"י מגנט, ומעבירים כל יום המגנט. והנני מצרפו לתועלת הרבים.
לוח ספירת העומר.pdf

כל הכבוד 
רק שלא הבנתי מה כ"כ דחוף להציע לנשים לספור בברכה ,הרי המחבר כותב שלא יברכו [חשש של לא תשא]
ואם יש אשה שרוצה לברך  יכולה לברך כהרמ"א ,אבל למה צריך להכניס אותה לזה?
 

[איש תלמודי]

בבית הראב"ד מרן הגרי"י פישר זצוק"ל היו הנשים מברכות בברכה
והרב היה מזכיר להן כל יום כחזר מתפילת ערבית.

[יושב אוהלים]

אחר שכבר דילג - אין משמעות למה שסופר 5,6,7, מכיוון שהוא לא ספר באמת שעברו כבר חמש ימים, רק הוא מגיע באמצע הימים ומתחיל לספור על סמך מה שאחרים ספרו כבר 4 ימים לפניו, אבל מה שהוא אומר בעצמו אינו ספירה.

זה ממש לא אותו דבר שאמרת קודם לכן, שאמרת ש- 1,2,3,5 אינו ספירה ועכשיו אתה אומר ש 5,6,7 אינו ספירה.
ובכל אופן גם לפי ההסבר החדש שאתה מסביר עכשיו הרי כל הסיבה שצריך לספור מההתחלה הוא בגלל שצורת המצוה אינה רק שיספור כמה ימים עברו מהעומר דבזה היה סגי גם אם מתחיל מ5 וסופר הלאה משם, [וזה טעות לומר שזה נקרא "שסומך על אחרים שספרו עד עכשיו", כמו שכתבת, אלא שמעכשיו והלאה הוא סופר כמה ימים עברו מהעומר], ומה לי שלא ספר קודם, וכמו שיכול לספור מתחילה עד 5 ולא להמשיך, כך יכול לספור מחמש והלאה ולא להתחיל מההתחלה.
אלא ע"כ אין הטעם אלא משום שספירת כל הימים מצוה אחת היא, וצורת המצוה הוא לספור בכל יום כמה ימים עברו. ומה הסברא להסביר שאם אינו סופר את כל הימים זה "לא נקרא ספירה"?

[דברי יושר]

 

אבל לכאורה צודק הרב @יושב אוהלים שאם אין סוף לספירה, הרי שלא התחילה, כי לא רצתה תורה שיספור סתם, אלא שיספור כדי שיגיע לחג השבועות, ואם לא יגיע, אין טעם בספירתו.

יכול להיות שאין טעם לספירתו, אבל מיקרי ספירה, ומקיים מצווה.
אין אנו מצווים לקיים את טעם המצוות, אלא את הציווים עצמם.

[לבי במערב]

ואם יש אשה שרוצה לברך  יכולה לברך כהרמ"א ,אבל למה צריך להכניס אותה לזה?

'שמא' מפני שבני אשכנז יוצאים ביד רמ"א?...

[יהודה היהודי]

ואם יש אשה שרוצה לברך  יכולה לברך כהרמ"א ,אבל למה צריך להכניס אותה לזה?

'שמא' מפני שבני אשכנז יוצאים ביד רמ"א?...

ומה עם ספק ברכות להקל?


 

[יושב אוהלים]

 

אבל לכאורה צודק הרב @יושב אוהלים שאם אין סוף לספירה, הרי שלא התחילה, כי לא רצתה תורה שיספור סתם, אלא שיספור כדי שיגיע לחג השבועות, ואם לא יגיע, אין טעם בספירתו.

יכול להיות שאין טעם לספירתו, אבל מיקרי ספירה, ומקיים מצווה.
אין אנו מצווים לקיים את טעם המצוות, אלא את הציווים עצמם.

אבל לא הסברת למה זה נקרא ספירה וזה לא.
למה 1,2,3 ותו לא נקרא ספירה ו- ,4,5,6... עד 49 שמתחיל לספור וסופר עד הסוף לא נקרא ספירה.
 

[משולש]

אצלנו אמורים לספור בברכה,
זה מאוד קשה, בוורמיישא היה תפקיד השמש להכריז ברחוב כל ערב לספור ספירת העומר, (חוץ ממוצ"ש ויו"ט שהתפללו ערבית בלילה וספרו בערבית)
כך היה קל גם לנשים לזכור.
אנחנו שמים על קירות הבית לוחות ספירת העומר נתלשים אחד אחד,
ואם אני רואה יום אחד שהדף לא נתלש אני מבין שלא ספרו אז אני מזכיר
אבל זה כמעט לא קורה ב"ה.
בבית רגיל עם בלגן וסחרור קשה מאוד לסמוך על זה שהבעל יזכיר לאשתו כל ערב. (ככה נראה לי מניסיון).

[דברי יושר]

אבל לכאורה צודק הרב @יושב אוהלים שאם אין סוף לספירה, הרי שלא התחילה, כי לא רצתה תורה שיספור סתם, אלא שיספור כדי שיגיע לחג השבועות, ואם לא יגיע, אין טעם בספירתו.

יכול להיות שאין טעם לספירתו, אבל מיקרי ספירה, ומקיים מצווה.
אין אנו מצווים לקיים את טעם המצוות, אלא את הציווים עצמם.

אבל לא הסברת למה זה נקרא ספירה וזה לא.
למה 1,2,3 ותו לא נקרא ספירה ו- ,4,5,6... עד 49 שמתחיל לספור וסופר עד הסוף לא נקרא ספירה.

כמדומני שהסברתי באריכות, אנסה שוב.
המצווה היא לספור בכל יום כמה ימים עברו מיום הביאנו את עומר התנופה.
אם ספרתי עד אמצע הזמן - זה נקרא שכל יום ויום ספרתי כמה ימים עברו מעומר התנופה, וקיימתי מצווה גם אם לא השלמתי את כל 49 המצוות.
אבל אם התחלתי לספור מהיום החמישי, ואמרתי היום חמשה ימים (או התחלתי והפסקתי ושוב חזרתי שזה היינו הך) - לא ספרתי בכלל. אמנם מסרתי הודעה לעיתונות מה מספר היום הזה על רצף הימים שבין העומר לשתי הלחם, אבל לא "ספרתי". יכול להיות שניחשתי מה מספר היום, יכול להיות ששמעתי ממישהו והאמנתי לו, ויכול להיות גם שעשיתי חשבון ע"פ התאריך כמה ימים עברו ואז הודעתי את הודעתי. אבל בכל מקרה ספירה אין כאן, כי ספירה אין משמעותה הודעה מה מספר היום, אלא פעולה מנייה, למנות זה אחד וזה שתיים עד שאני יוצר את המסקנא שהיום הזה הוא החמישי.

[לבי במערב]

ומה עם ספק ברכות להקל?

מהי השאלה המוזרה הזו?
נהיגינן שמברכות במ"ע שהזמ"ג. ואין סב"ל במקום מנהג.

[יהודה היהודי]

ומה עם ספק ברכות להקל?

מהי השאלה המוזרה הזו?
נהיגינן שמברכות במ"ע שהזמ"ג. ואין סב"ל במקום מנהג.

אבל המציאות היא שאנן [נשים יוצאי אשכנז בתשפ"ב]לא נהיגי לספור ספירת העומר,ולכן שאלתי מה העניין לעורר את הנשים לספור ,ולסמוך על הרמ"א

 

[חימקו]

ומה עם ספק ברכות להקל?

מהי השאלה המוזרה הזו?
נהיגינן שמברכות במ"ע שהזמ"ג. ואין סב"ל במקום מנהג.

אבל המציאות היא שאנן [נשים יוצאי אשכנז בתשפ"ב]לא נהיגי לספור ספירת העומר,ולכן שאלתי מה העניין לעורר את הנשים לספור ,ולסמוך על הרמ"א

ראית את הסקר למעלה?...
58% סופרות בברכה.

[לבי במערב]

מה העניין לעורר את הנשים לספור ,ולסמוך על הרמ"א

פשוט: מפני שאנו סומכים עליו. כמה מפתיע...
[אף אילו נשתנה המנהג (ולפענ"ד איפכא מסתברא, שנתרבו המברכות), וגם אם לא נצריך שינוי בכל ברכות מ"ע שהזמ"ג - בכל אופן לא חשיב שינוי, כיון שלא נעשה ע"פ גדולי־ישראל ופוסקי־הדור].

[חימקו]

פשוט: מפני שאנו סומכים עליו. כמה מפתיע...

יש הבדל בין לסמוך לבין לעודד.
גם אני חושב שאין שום עניין לעודד אשה לקיים מצוה שאינה מצווה בה.

[לבי במערב]

נוו"ב תי' מברכת על ד' המינים?
נצרך 'עידוד' בזה?

[בכל אופן, לפענ"ד אין בזה שום ספק: המנהג כך הוא, ויש לעודדו ככל מנהג אחר שסמכו הפוסקים עליו את ידיהם].

[חימקו]

נוו"ב תי' מברכת על ד' המינים?
נצרך 'עידוד' בזה?

מברכת ולא נצרך עידוד, ואז מה?

[כמו שחל]

נהיגינן שמברכות במ"ע שהזמ"ג. ואין סב"ל במקום מנהג.

אבל המציאות היא שאנן [נשים יוצאי אשכנז בתשפ"ב] לא נהיגי לספור ספירת העומר,ולכן שאלתי מה העניין לעורר את הנשים לספור ,ולסמוך על הרמ"א

צריך שיהיה מנהג לנשים לברך על כל מצוה ומצוה?
לכאו' מספיק שנהגו לברך באופן כללי על מ"ע שהז"ג

 

[חימקו]

[בכל אופן, לפענ"ד אין בזה שום ספק: המנהג כך הוא, ויש לעודדו ככל מנהג אחר שסמכו הפוסקים עליו את ידיהם].

הפוסקים לא כתבו שיש לעודד לקיים המנהג.

[לבי במערב]

לכאו' מספיק שנהגו לברך באופן כללי על מ"ע שהז"ג

והיינו הערתי דלעיל:

וגם אם לא נצריך שינוי בכל ברכות מ"ע שהזמ"ג

---

הפוסקים לא כתבו שיש לעודד לקיים המנהג.

למה שיעודדו? כן הי' המנהג הפשוט. אם קיימת חלישות במנהג (ולא שנתבטל ע"י גדולי־ישראל) - יש לעודדו, ככל ענין של תומ"צ.

[לבי במערב]

מברכת ולא נצרך עידוד, ואז מה?

כוונתי היא:
א. אם נוהגת לברך על ד' המינים, ממילא צריכה לברך על ספה"ע. דאין נוקטין המקל מצדו האחד בלבד.
ב. אילו היתה נצרכת לעידוד - היתה באה שאלת־ההמשך, מהו מנהג מר בזה.

[חימקו]

א. אם נוהגת לברך על ד' המינים, ממילא צריכה לברך על ספה"ע. דאין נוקטין המקל מצדו האחד בלבד.

מנין לך חידוש גדול כזה?
אשה יכולה לבחור (במצוות עשה שהזמן גרמן) איזה מצוה היא רוצה לקיים ואיזה לא.

[לבי במערב]

אשה יכולה לבחור (במצוות עשה שהזמן גרמן) איזה מצוה היא רוצה לקיים

אכן, אך לא באיזו מצוה היא רוצה לברך.
וכיון ש'יש ענין' שתספור, ממילא תבנא לדינא שיש לעודדה לברך.

[חימקו]

אכן, אך לא באיזו מצוה היא רוצה לברך.

ודאי שכן, מעולם לא שמעתי דבר כזה.

[לבי במערב]

ודאי שכן

לאיזה צד?...

[חימקו]

שיכולה לברך על מצות לולב ולא לברך על ספירת העומר.

[לבי במערב]

טוב, ישאר כל צד כפשיטותו, עד שנביא ראי' להכא או להתם...

[דוד ה.]

אמנם אין זה תלוי בבחירת האשה אבל יתכנו מנהגים חלוקים ואף נשים שמברכות על חלק ממצוות עשה שהזמן גרמא לא יברכו על אחרות ובמה שנהגו נהגו.

לגוף הנדון בספירת העומר יש המחמירים שנשים לא יספרו ע"פ הזוהר שם משמע שאסור להם לספור ומובאת השיטה בברכי יוסף וחולק ואומר לספור ולברך.

[חימקו]

טוב, ישאר כל צד כפשיטותו, עד שנביא ראי' להכא או להתם...

אם דבריך היו נכונים, זה היה צריך להיות מוזכר בפוסקים.

[לבי במערב]

את אותו הטיעון גם ביכלתי להעלות. אעיין בל"נ בימים הקרובים בהאי ענינא.

[לבי במערב]

לגוף הנדון בספירת העומר יש המחמירים שנשים לא יספרו ע"פ הזוהר

זהו ענין אחר, שאינו שייך במדה ונוקטים כי היא ככל מ"ע שהזמ"ג.