ברכה שאינה צריכה: האיסור הוא בברכה או בגרם הברכה

אוריאל

משתמש ותיק
יהודי אכל תמרים, ולאחר שאכל כמות נכבדת של תמרים, החליט לברך ברכה אחרונה למרות שרצונו היה להמשיך לאכול עוד. 
הוא בירך ברכה אחרונה, ולאחר מכן גמר בדעתו שלא כדאי לו לעבור על איסור חכמים של ברכה שאינה צריכה, והחליט שלא לאכול עכשיו עוד תמרים אלא לחכות חצי שעה.
האם, בגלל שסוף סוף לא בירך שוב ברכת על העץ פעם שניה, לא עבר באיסור של ברכה שא"צ, ותיקן מה שבירך ברכה אחרונה כשהיתה דעתו לאכול עוד, או שבעצם מה שבירך ברכה אחרונה כשדעתו היה להמשיך לאכול, זה עצמו היה האיסור, מה שבירך אז ברכה אחרונה למרות שרצה לאכול עוד, ולא יכול לתקן את האיסור הזה במה שיחכה וימתין עכשיו עם אכילתו.

והנה, לי נראה פשוט ששפיר שייך לתקן, ואם לא אוכל כרגע שוב, לא עבר באיסור ברכה שא"צ [ולכל היותר ה"ז נתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה]. אלא לפי ששמעתי מחכם אחד שדן אחרת, וטען שאין תוחלת בלחכות עוד והאיסור כבר נעשה, אשמח להוכחה ברורה או מקור ברור לענין, ולא לסברא או דיוק גרידא.
 

איכא בשוקא

משתמש ותיק
ברא"ה (ברכות לט.) מבואר דהיה מקום לגזור שמא לא יאכל כשיעור, וכן כתב בדברי ירמיהו (ברכות א ב) כתב דמה שמברכים על כ"ש הוא משום דבל"ז היה מקום לחשוש בכל ברכה שמא לא יאכל כשיעור, ויהיה ברכה שא"צ, ומבואר דתלוי לפי מעשהו שלבסוף.
אבל בשע"ת (קנח) בשם הריטב"א מבואר הפוך.
 

חימקו

משתמש ותיק
אדם רצה להרבות בברכות, בירך על צימוק בבית שאין בו שיעור ב"א ויצא החוצה ובא לברך שוב וחברו הזכיר לו שזה בש"צ.
הרי כרגע לפני שברך על הצימוק השני לא עבר על בש"צ, סימן שכל הנידון הוא על הברכה הבאה.
וצריך לחלק בין שוגג למזיד.
 
חלק עליון תַחתִית