האיך יתכן שדבר שמותר לכתחילה ע"פ הלכה ומעולם לא פקפקו בזה יהיה דבר חמור ע"פ קבלה והאריז"ל

שראלטשיק

משתמש ותיק
מצינו כמה פעמים בתורת הקבלה דבר שנתקבל בכל תפוצות כלל ישראל להיתר ובזוה"ק מצינו שהוא דבר חמור עד מאוד

בענין גילוי שער אשה ע"פ נגלה כל שהאשה מכסה עכ"פ בקלתה מותרת לכתחילה להסתבוב כך בביתה, ולרוב ראשונים מותרת כך לכתחילה אפי' בלא קלתה, ובחז"ל מצינו ששבחו קימחית במה שאמרה שמעולם לא ראתה קורות ביתה שערה, וכידוע שבזוה"ק שלגלות אפי' שער אחד הוא ענין חמור עד מאוד ופשוטו של הזוה"ק יש קללה לזה.

האיך יתכן שיהיה הנהגה מה שנהגו כל כלל ישראל לכתחילה כה חמור וראו לעונש ע"פ הזוהר הקדוש.

בדומה לזה מצינו בדברי האריז"ל שאסור לפרוש מאשתו לאחר תשמיש משום הטיפות שיגרום מזיקים, הגם שע"פ דין מותר לכתחילה כמו שמצינו בבתולה, ובגמ' של רבי אליעזר, והגם שאינו ראוי להוליד ממנו, ועד שבא האר"י החי, העולם לא נשמע חומרה כזה, וודאי שלא נהגו כן, ולא מוזכר בשום מקום.

וכנ"ל האיך יתכן שדבר שלא נזכר כלל אצל כל גדולי ישראל ועמך ישראל יהיה כה חמור מי שעושה אותה.

לכאו' הקב"ה נתן לנו תורה שלמה ולא שייך לאמר שדבר שהיה פשוט בכל כלל ישראל להיתר יהיה ענין חמור בעשייתה.


(אני בטוח שיש עוד דוגמאות, בבקשה ממי שיודע להעלותם) 







 

    
 

לבי במערב

משתמש ותיק
א. בד"כ, תלוי הוא לפי ערך הדור.
ב. בנדון הספציפי הנז' - מהנהגת קמחית נראה, בפשטות, כי 'גם' בזמנם הי' ברור שהחומרא בזה ראוי' לשבח.
 

שראלטשיק

משתמש ותיק
פותח הנושא
לבי במערב אמר:
א. בד"כ, תלוי הוא לפי ערך הדור.
ב. בנדון הספציפי הנז' - מהנהגת קמחית נראה, בפשטות, כי 'גם' בזמנם הי' ברור שהחומרא בזה ראוי' לשבח.

א) לנו חמור יותר??
ב) לשבח ודאי, אבל שיהיה דבר חמור זהו תמוה מאוד
 

לבי במערב

משתמש ותיק
א. אכן, כי מה שלהם לא הזיק לפי דרגתם - אצלנו עלול הוא להוריד אל עברי פי־שחת רח"ל. ועד"ז ידוע הפתגם שאין ללמוד ממה שהצדיק מיקל לפעמים בעניני איסור והיתר, כי לפי דרגתו יכול הוא לברר מאכל זה - משא"כ שאר אנשים.
 

שראלטשיק

משתמש ותיק
פותח הנושא
לבי במערב אמר:
א. אכן, כי מה שלהם לא הזיק לפי דרגתם - אצלנו עלול הוא להוריד אל עברי פי־שחת רח"ל. ועד"ז ידוע הפתגם שאין ללמוד ממה שהצדיק מיקל לפעמים בעניני איסור והיתר, כי לפי דרגתו יכול הוא לברר מאכל זה - משא"כ שאר אנשים.

נכון, אבל גם מצינו איפכא, שא"א לתבוע משלנו כמו דורות שעברו. אבל באמת לא משמע שזהו הנידון כלל וכלל שלא מצינו בשום פוסק שהביא דברי הזוהר שכתבו שהיות שיש ירידת הדורות דעתינו שנשתנו העתים ובזה"ז עלול הרבה יותר לבא לידי תקלה, אלו שהחמירו כן הוא משום הזוהר בלבד.
ועוד  חומר דברי הזוהר הקדוש הם בזמן שכל ישראל נהגו שאינו יותר ממדת חסידות ביותר וכמעט כל ישראל נהגו להקל כנ"ל.
 

מנוחה ושמחה

משתמש ותיק
לדידי השאלה כלפי הזוהר יותר קשה כי זה לשונו
זוהר כרך ג (במדבר) פרשת נשא דף קכה עמוד ב
א"ר חזקיה תונבא ליתי על ההוא בר נש דשבק לאנתתיה דתתחזי משערה דרישה לבר ודא הוא חד מאינון צניעותא דביתא, ואתתא דאפיקת משערא דרישה לבר לאתתקנא ביה גרים מסכנותא לביתא וגרים לבנהא דלא יתחשבון בדרא וגרים מלה אחרא דשריא בביתא מאן גרים דא ההוא שערא דאתחזי מרישה לבר, ומה בביתא האי כ"ש בשוקא וכ"ש חציפותא אחרא ובגין כך אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, אמר ר' יהודה שערא דרישא
דאתתא דאתגלייא גרים שערא אחרא לאתגלייא ולאפגמא לה בגין כך בעיא אתתא דאפילו טסירי דביתא לא יחמון שערא חד מרישא כ"ש לבר, ת"ח כמה בדכורא שערא הוא חומרא דכלא הכי נמי לנוקבא, פוק חמי כמה פגימו גרים ההוא שערא דאתתא, גרים לעילא גרים לתתא גרים לבעלה דאתלטייא גרים מסכנותא גרים מלה אחרא בביתא גרים דיסתלק חשיבותא מבנהא, רחמנא לישזבון מחציפו דלהון, ועל דא בעיא אתתא לאתכסייא בזיוותי דביתא ואי עבדת כן מה כתיב (תהלים קכח) בניך כשתילי זיתים, מהו כשתילי זיתים, מה זית דא בין בסתווא בין בקייטא לא אתאבידו טרפוי ותדיר אשתכח ביה חשיבות יתיר על שאר אילנין, כך בהא יסתלקון בחשיבו על שאר בני עלמא ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכלא בברכאן דלעילא בברכאן דלתתא בעותרא בבנין בבני בנין, הדא הוא דכתיב (שם) הנה כי כן יבורך גבר ירא יי' וכתיב (שם) יברכך יי' מציון וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל (ישראל סבא קדישא
איך יתכן לומר כן בשעה שבכתובות דף עב עמוד ב
 אם כן, לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה! 
וכי הזוהר קילל את כל בנות ישראל 
ומדוע אין מובא שיטה זו כלל בגמרא
 

שראלטשיק

משתמש ותיק
פותח הנושא
באמת מחמת חומר קושיות הללו הייתי אומר

1) שקללת הזוהר הקדוש קאי על "וכ"ש לבר" עי"ש היטב
2) דברי האריז"ל הנ"ל דוקא כשבא בהרגשה

אך אני מתמיה מאוד האיך לא ראיתי מי שקדמני (בנוגע אות ב' ראיתי א' ממחברי זמנינו שצידד בזה)
ולכן נפשי בשאלתי האיך יתכן .....
 

בשמחה

משתמש חדש
מזמן התפלאתי.
מנהג ירושלים ועוד, שבשעת הלוית האב, אין הבנים הולכים אחר מטת אביהם, וק"ו שאינם מגיעים לקבר בשעת הקבורה.
ולכאורה מבטלים בזה מצות עשה של "קבור תקברנו" וכמ"ש הרמב"ם פי"ב מה' אבל ה"א, אם צוה שלא יקבר אין שומעין לו, שהקבורה מצוה שנא' כי קבור תקברנו.

והשי"ת יתן לכל עם ישראל שמחות בלב שמח
 

שראלטשיק

משתמש ותיק
פותח הנושא
לבי במערב אמר:
שראלטשיק אמר:
אבל באמת לא משמע שזהו הנידון כלל וכלל
כוונתי פשוטה: הטעם שנתגלה הדבר בדורות האחרונים הוא מפני ירידת המעלה.

זאת לא היתה השאלה, השאלה האיך יתכן מציאות כזה שנתבאר לעיל, השכל אינו תופס דבר כזה, שגדולי ישראל יתפסו כל כלל ישראל להיות עושים דברים חמורים ביותר כשאין שום התנגדות לזה כ"פ התורה אשר ב"ידינו".
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
שראלטשיק אמר:
מצינו כמה פעמים בתורת הקבלה דבר שנתקבל בכל תפוצות כלל ישראל להיתר ובזוה"ק מצינו שהוא דבר חמור עד מאוד

בענין גילוי שער אשה ע"פ נגלה כל שהאשה מכסה עכ"פ בקלתה מותרת לכתחילה להסתבוב כך בביתה, ולרוב ראשונים מותרת כך לכתחילה אפי' בלא קלתה, ובחז"ל מצינו ששבחו קימחית במה שאמרה שמעולם לא ראתה קורות ביתה שערה, וכידוע שבזוה"ק שלגלות אפי' שער אחד הוא ענין חמור עד מאוד ופשוטו של הזוה"ק יש קללה לזה.

האיך יתכן שיהיה הנהגה מה שנהגו כל כלל ישראל לכתחילה כה חמור וראו לעונש ע"פ הזוהר הקדוש.

בדומה לזה מצינו בדברי האריז"ל שאסור לפרוש מאשתו לאחר תשמיש משום הטיפות שיגרום מזיקים, הגם שע"פ דין מותר לכתחילה כמו שמצינו בבתולה בגמ' של רבי אליעזר, והגם שאינו ראוי להוליד ממנו, ועד שבא האר"י החי, העולם לא נשמע חומרה כזה, וודאי שלא נהגו כן, ולא מוזכר בשום מקום.

וכנ"ל האיך יתכן שדבר שלא נזכר כלל אצל כל גדולי ישראל ועמך ישראל יהיה כה חמור מי שעושה אותה.

לכאו' הקב"ה נתן לנו תורה שלמה ולא שייך לאמר שדבר שהיה פשוט בכל כלל ישראל להיתר יהיה ענין חמור בעשייתה.


(אני בטוח שיש עוד דוגמאות, בבקשה ממי שיודע להעלותם) 







 

    

אתן עוד דוגמא בזוה"ק אחרי דורש עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא תְגַלֵּה, דְּתָנֵינָן עוֹנָתָן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת. בְּגִין דְּיַדְעִין רָזָא דְּמִלָּה, וִיכַוְּונוּן לִבָּא, וְיִשְׁתְּכַּח רְעוּתְהוֹן שְׁלִים
וביארו כוונתו שמי שמקיים תשה''מ שלא בשבת עובר על בחינה של ע''פ הסוד של ערות כלתך לא תגלה.

והנה זה פשוט וברור לכל מבין שאין כוונת הזוה"ק שעובר על לאו, לא שיש בו כרת ולא שאין בו כרת, והדבר הוא היתר גמור.
אלא שבדברי הזוה"ק פעמים רבות יש תביעה למילי דחסידותא, בלשון חמורה מאוד, והוא על פי המבואר בכמה מקומות שאדם בעל מדרגה גבוהה יותר שזכה לבחינות עליונות יותר בנפש, ממילא גם יכול ח''ו לפגום יותר, ולפום דרגא דיליה יכול להיות פגם מדבר שהוא היתר גמור.

ואעתיק רק לשון אחת מהפלא יועץ ערך שבת: וכתבו המקבלים שלא זו בלבד מחלול שבת צריך לזהר בשבת, אלא מכל דהוא דבר פשע וחטא, כי אפלו העם הארץ שבחטאו בחול אינו פוגם אלא בעשיה, בשבת שכל העולמות כלולים זה בזה, גם הוא פוגם באצילות. עכ"ל

ונמצא שאדם שחי בדרגת ''אצילות'' חטאו פוגם יותר, וממילא גם המושג חטא כלפיו הוא עדין יותר ומרומם יותר, ואף דברים שהם כלפי אחרים היתר גמור. וזהו מה שמצינו בזוה"ק בכמה דוכתי שהחמיר הרבה בדברים שלכאו' לאדם פשוט באמת אין בהם שום איסור.

בכל מה שכתבתי לא התכוונתי כלל לדוגמא שהבאת בדווקא, וייתכן ששם זה אחרת.

ודו"ק כי קיצרתי ותן לחכם ויחכם עוד.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
אין נפקותא בהגדרה המדויקת, אם ירדו הדורות או שדוקא נתגלה אור עליון.
עיקר הענין הוא: קיימים דברים שבדורות קודמים לא היתה בהם שום בעי', אך עתה נשתנה הדבר. דוגמא פשוטה - גזרות דרבנן.
 

כרם

משתמש ותיק
עד שאתה שואל על דברים המותרים ונאסרו ע"פ קבלה, שאל גם על מש"כ בכתבי האר"י ז"ל שכל מי שנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה, היתכן שלא שמענו מזה עד אז?
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
כרם אמר:
עד שאתה שואל על דברים המותרים ונאסרו ע"פ קבלה, שאל גם על מש"כ בכתבי האר"י ז"ל שכל מי שנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה, היתכן שלא שמענו מזה עד אז?
למה "עד שאתה שואל"? השאלה שלו הרבה יותר חזקה
ולעצם הענין, איפה (ובעיקר: האם) זה כתוב בכתבי האר"י?
 

מים טהורים

משתמש רגיל
שראלטשיק אמר:
מצינו כמה פעמים בתורת הקבלה דבר שנתקבל בכל תפוצות כלל ישראל להיתר ובזוה"ק מצינו שהוא דבר חמור עד מאוד

בענין גילוי שער אשה ע"פ נגלה כל שהאשה מכסה עכ"פ בקלתה מותרת לכתחילה להסתבוב כך בביתה, ולרוב ראשונים מותרת כך לכתחילה אפי' בלא קלתה, ובחז"ל מצינו ששבחו קימחית במה שאמרה שמעולם לא ראתה קורות ביתה שערה, וכידוע שבזוה"ק שלגלות אפי' שער אחד הוא ענין חמור עד מאוד ופשוטו של הזוה"ק יש קללה לזה.

האיך יתכן שיהיה הנהגה מה שנהגו כל כלל ישראל לכתחילה כה חמור וראו לעונש ע"פ הזוהר הקדוש.

בדומה לזה מצינו בדברי האריז"ל שאסור לפרוש מאשתו לאחר תשמיש משום הטיפות שיגרום מזיקים, הגם שע"פ דין מותר לכתחילה כמו שמצינו בבתולה בגמ' של רבי אליעזר, והגם שאינו ראוי להוליד ממנו, ועד שבא האר"י החי, העולם לא נשמע חומרה כזה, וודאי שלא נהגו כן, ולא מוזכר בשום מקום.

וכנ"ל האיך יתכן שדבר שלא נזכר כלל אצל כל גדולי ישראל ועמך ישראל יהיה כה חמור מי שעושה אותה.

לכאו' הקב"ה נתן לנו תורה שלמה ולא שייך לאמר שדבר שהיה פשוט בכל כלל ישראל להיתר יהיה ענין חמור בעשייתה.


(אני בטוח שיש עוד דוגמאות, בבקשה ממי שיודע להעלותם) 







 

    
ידועה למדי דעת הגר"א, שאין לנו שתי תורות. רק אחת. תורה צוה לנו משה. ומה שאסור ע"פ הלכה ופשט, אסור גם ע"פ סוד, ומה שמותר על פי הלכה גמרא ופוסקים אחרי הפלפול והעיון בבית המדרש כדרכה של תורה כפי הפלפול בבתי המדרש של התנאים והאמוראים, תורה שבעל פה, הוא מותר גם ע"פ סוד, והסוד וההלכה שלובי זרוע, ואי אפשר שהסוד והפשט חלוקים, כי התורה לא תסתור את עצמה, ולכן תמיד יש ליישב ולפרש את דברי המקובלים שלא יסתרו לגמרא (וי"ב חלות בשבת שבזוהר, הם 6 החלות שחוצים יחד ועולים לי"ב חצאים, עיי' רשב"א, כך שהזוהר לא פליג על הגמרא, וכן כל כיוצ"ב), אמנם יש בזוהר ובמקובלים מיליה דחסידותיה, שעם כי ע"פ הלכה זה מותר, הזוהר מחמיר בלשון הלכה עבור חסידים וזה מצוי בכל ספר מוסר, כי יש חומרות וחסידות מעל ההלכה הרווחת. בענין כיסוי השיער, הדבר הובא להלכה במשנ"ב, ונראה שלכן קיבלו עליהם כהלכה.
 
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
גבריאל פולארד אמר:


ונמצא שאדם שחי בדרגת ''אצילות'' חטאו פוגם יותר, וממילא גם המושג חטא כלפיו הוא עדין יותר ומרומם יותר, ואף דברים שהם כלפי אחרים היתר גמור. וזהו מה שמצינו בזוה"ק בכמה דוכתי שהחמיר הרבה בדברים שלכאו' לאדם פשוט באמת אין בהם שום איסור.

וראה מש"כ אדמה"ז בשולחנו הטהור סי' א' סע' ז' (מהדו"ב) -

 וּמִי שֶׁיָּשַׁן בְּמַלְבּוּשָׁיו,  מֵאַחַר שֶׁיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלֹּא נָגְעוּ יָדָיו בִּמְקוֹמוֹת מְטֻנָּפִים  שֶׁבְּגוּפוֹ – הֲרֵי סְתָם יָדַיִם אֵלּוּ כְּשֵׁרוֹת לְהַזְכִּיר הַשֵּׁם בִּבְרָכוֹת  וּלְדַבֵּר דִּבְרֵי תּוֹרָה ,  מִדִּין הַתַּלְמוּד ,  וְהַפּוֹסְקִים ,  (כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ד). וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לִגַּע בְּמַלְבּוּשָׁיו  קֹדֶם נְטִילַת יָדַיִם, אַף־עַל־פִּי שֶׁרוּחַ רָעָה שׁוֹרָה עֲלֵיהֶן.,  רַק שֶׁלֹּא לִגַּע בָּאֳכָלִין  וּמַשְׁקֵין ,  בִּלְבַד, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם.
 אַךְ בַּזֹּהַר ,  הֶחְמִירוּ מְאֹד שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ, וְלֹא לִלְמֹד, וְכֵן שֶׁלֹּא לִגַּע בְּמַלְבּוּשָׁיו,,  וְכֵן שֶׁלֹּא לֵילֵךְ ,  אַרְבַּע אַמּוֹת, בְּעוֹד רוּחַ הַטֻּמְאָה שׁוֹרָה עַל הַיָּדַיִם, קֹדֶם נְטִילַת יָדַיִם שַׁחֲרִית. וְהַמְהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת – חַיָּב מִיתָה,  כִּי בְּהַשְׁרָאַת טֻמְאָה זוֹ עַל יָדָיו – חִלֵּל קְדֻשַּׁת ה' אֲשֶׁר עָלָיו, כְּעַל כָּל עַבְדֵי ה' הַמִּתְקַדְּשִׁים בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ־הוּא וְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, בִּקְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה יְתֵרָה, עַל טָהֳרַת הֲמוֹן עַם אֲשֶׁר לֹא הִגִּיעוּ לְמִדָּה זוֹ.
 וּמִכָּל מָקוֹם, אִם אֵרַע מִקְרֶה שֶׁאֵין לוֹ מַיִם לִטֹּל יָדָיו שָׁלֹשׁ פְּעָמִים  כָּרָאוּי, לְהַעֲבִיר רוּחַ הַטֻּמְאָה, כְּשֶׁמַּשְׁכִּים בַּלַּיְלָה – חָלִילָה לוֹ לִבָּטֵל מִדִּבְרֵי תּוֹרָה עַד שֶׁיָּאִיר הַיּוֹם וְיִטֹּל יָדָיו שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, אֶלָּא יִטֹּל מְעַט אוֹ יְנַקֶּה בְּכָל מִידִי דִּמְנַקֵּי, וִיבָרֵךְ וְיִלְמֹד כְּדִין הַתַּלְמוּד וְהַפּוֹסְקִים.,
 

ידידיה

משתמש ותיק
בשמחה אמר:
מזמן התפלאתי.
מנהג ירושלים ועוד, שבשעת הלוית האב, אין הבנים הולכים אחר מטת אביהם, וק"ו שאינם מגיעים לקבר בשעת הקבורה.
ולכאורה מבטלים בזה מצות עשה של "קבור תקברנו" וכמ"ש הרמב"ם פי"ב מה' אבל ה"א, אם צוה שלא יקבר אין שומעין לו, שהקבורה מצוה שנא' כי קבור תקברנו.
אין בזה שום ביטול מצוה. אולי מפסידים "מצוה בו יותר מבשלוחו" לגבי חלק זעיר מהמצוה.
 

נותן טעם לשבח

משתמש ותיק
עוד דוגמאות
איסור הליכה ד"א קודם נט"י שחרית שבזוהר אמרו (לפי חלק מהגירסאות) שחייב מיתה
וכן איסור אכילה קודם תפילה שבזוהר אסרו אף אם קם קודם אור היום וכתבו שהוא כמנחש מעונן ומכשף
 

זעירא קטינא

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
א. אכן, כי מה שלהם לא הזיק לפי דרגתם - אצלנו עלול הוא להוריד אל עברי פי־שחת רח"ל. ועד"ז ידוע הפתגם שאין ללמוד ממה שהצדיק מיקל לפעמים בעניני איסור והיתר, כי לפי דרגתו יכול הוא לברר מאכל זה - משא"כ שאר אנשים.

פתגם מסוכן לענ"ד עיין מה קורה בחסידות מסוימת... 
 

דרומאי

משתמש ותיק
שראלטשיק אמר:
בדומה לזה מצינו בדברי האריז"ל שאסור לפרוש מאשתו לאחר תשמיש משום הטיפות שיגרום מזיקים, הגם שע"פ דין מותר לכתחילה כמו שמצינו בבתולה בגמ' של רבי אליעזר, והגם שאינו ראוי להוליד ממנו, ועד שבא האר"י החי, העולם לא נשמע חומרה כזה, וודאי שלא נהגו כן, ולא מוזכר בשום מקום.
לא ידעתי לאיזו גמרא של רבי אליעזר כוונתך.
 

בן צרויה

משתמש רגיל
שראלטשיק אמר:
מצינו כמה פעמים בתורת הקבלה דבר שנתקבל בכל תפוצות כלל ישראל להיתר ובזוה"ק מצינו שהוא דבר חמור עד מאוד

בענין גילוי שער אשה ע"פ נגלה כל שהאשה מכסה עכ"פ בקלתה מותרת לכתחילה להסתבוב כך בביתה, ולרוב ראשונים מותרת כך לכתחילה אפי' בלא קלתה, ובחז"ל מצינו ששבחו קימחית במה שאמרה שמעולם לא ראתה קורות ביתה שערה, וכידוע שבזוה"ק שלגלות אפי' שער אחד הוא ענין חמור עד מאוד ופשוטו של הזוה"ק יש קללה לזה.

האיך יתכן שיהיה הנהגה מה שנהגו כל כלל ישראל לכתחילה כה חמור וראו לעונש ע"פ הזוהר הקדוש.

בדומה לזה מצינו בדברי האריז"ל שאסור לפרוש מאשתו לאחר תשמיש משום הטיפות שיגרום מזיקים, הגם שע"פ דין מותר לכתחילה כמו שמצינו בבתולה בגמ' של רבי אליעזר, והגם שאינו ראוי להוליד ממנו, ועד שבא האר"י החי, העולם לא נשמע חומרה כזה, וודאי שלא נהגו כן, ולא מוזכר בשום מקום.

וכנ"ל האיך יתכן שדבר שלא נזכר כלל אצל כל גדולי ישראל ועמך ישראל יהיה כה חמור מי שעושה אותה.

לכאו' הקב"ה נתן לנו תורה שלמה ולא שייך לאמר שדבר שהיה פשוט בכל כלל ישראל להיתר יהיה ענין חמור בעשייתה.


(אני בטוח שיש עוד דוגמאות, בבקשה ממי שיודע להעלותם) 







 

    

ישנה בעיה נפוצה שגורמת להרבה אנשים לטעות ובכך לתהות על היסודות שנלקחים מספרי הזוהר.
נראה שגם הכותב החכם לוקה ולו במעט מבעיה זו.
והיא שאין אנו יודעים איך לקרוא את הזוהר, אנחנו שומעים מכל מיני אנשים שגם לא ידעו בדיוק איך לקרוא את הזוהר ומכך אנו ממהרים להסיק מסקנות הרות גורל.

השפה של הזוהר היא שפה מורכבת, שרק אנשים הבקיאים בדבריו [ואין הרבה אנשים כאלו...] יכולים להבין או להסיק משהו מדבריו.
 

מנוחה ושמחה

משתמש ותיק
שראלטשיק אמר:
באמת מחמת חומר קושיות הללו הייתי אומר

1) שקללת הזוהר הקדוש קאי על "וכ"ש לבר" עי"ש היטב
2) דברי האריז"ל הנ"ל דוקא כשבא בהרגשה

אך אני מתמיה מאוד האיך לא ראיתי מי שקדמני (בנוגע אות ב' ראיתי א' ממחברי זמנינו שצידד בזה)
ולכן נפשי בשאלתי האיך יתכן .....
 ראה במאמרו של צבי גולד   טסירי או סרסורי: תיבה עמומה בזוהר והשלכותיה על מנהג תגלחת הנשים. הרב צבי גולד. כתב העת, האוצר טז.

המסביר שכונת הזוהר הוא באופן שמגלה בתוך הבית ונראה לאנשים העומדים בחוץ עיי"ש
הצג קובץ מצורף טסירי או סרסורי.pdf
ולדידי אפשר ליישב  עפ"י מטפחת ספרים ..
 
 

ה' הוא האלוקים

משתמש ותיק
זעירא קטינא אמר:
לבי במערב אמר:
א. אכן, כי מה שלהם לא הזיק לפי דרגתם - אצלנו עלול הוא להוריד אל עברי פי־שחת רח"ל. ועד"ז ידוע הפתגם שאין ללמוד ממה שהצדיק מיקל לפעמים בעניני איסור והיתר, כי לפי דרגתו יכול הוא לברר מאכל זה - משא"כ שאר אנשים.
פתגם מסוכן לענ"ד עיין מה קורה בחסידות מסוימת... 
חסידויות מסוימות.
 
 
חלק עליון תַחתִית