כשהב"ח והש"ך פוסקים כשיטת יחידאה (או מיעוט מאוד) כנגד כמעט כל הראשונים

שראלטשיק

משתמש ותיק
בסמוך היה דיון בנוגע עונת אור זרוע, שדברי האור זרוע הוא כנגד כל שאר עיקרי גדולי הראשונים שאנו פוסקים בכל התורה כולה, והש"ך פסק כדעת האור זרוע 

הרי"ף הרמב"ם הרא"ש הרשב"א בה"ג ראב"ד רא"ה רמב"ן [/quote אמר:
ובאמת מצינו כזה בעוד מקומות בדברי הש"ך וב"ח שפוסקים כדברי ראשונים כנגד שאר עיקרי גדולי הראשונים

וצריך ביאור עד כמה ראו לחשוש לגדול הפוסקים הב"ח וש"ך בענין זה

ובבקשה מן החבירים להביא עוד דוגמאות כעין זה, ולבאר גדרי הדברים

 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
בנידון הנ"ל גם הוספתי את הריטב"א.

על כל פנים אין ספק שהב"י והש"ך והב"ח הם פוסקים מפורסמים וסומכים על פסקיהם, אבל זה ברור שדרכי פסיקתם שונות לחלוטין, הרמ"א יחסית קרוב לשיטת הב"י באופן כללי שלא נותן משקל כבד בהכרעה לדעתו שלו, מה שאין כן הב"ח והש"ך שנותנים משקל כבד לדעתם ולפעמים הש"ך סובר כדעה מסוימת ואחר כך הוא דוחק את שאר לשונות הראשונים שגם הם סוברים כך או שמביא כמה ראשונים לצד השני אע"פ שהפוסקים המוזכרים בב"י גוברים על מה שהביא הש"ך, ואפשר לומר שהרבה מפסקי הש"ך הם רק מחמת שהוא עצמו כך למד את הסוגיא ואילו היה לומד אחרת היה פוסק אחרת והיה מסתדר עם שיטות הראשונים, והב"י הוא היפך מזה וכל מגמתו היא לבדוק מי מקדמונינו סבר כאותה שיטה, ומחמת כן נוצרו הדברים הנ"ל שהזכרת.
אם מותר לומר הייתי אומר שאילו הב"י היה פוגש את הש"ך הוא היה כועס הרבה על כמה מפסקיו, שהם רחוקים משיטת פסיקת הב"י.
והב"ח נותן משקל כבד למנהג וגם הוא טורח מאוד ליישב קושיות על הפוסקים, גם בדרכים עמוקות וחדשניות, מה שאין כן הב"י, שהוא אוהב פשט בלבד.
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
אם מותר לומר הייתי אומר שאילו הב"י היה פוגש את הש"ך הוא היה כועס הרבה על כמה מפסקיו, שהם רחוקים משיטת פסיקת הב"י.
אמת שחלקו בשיטת הפסיקה, אך כל הנוסח הציורי מוזר ומיותר. וכבר באמוראים מצינו שאין ביכולתם לחלוק על תנאים, אך כל אחד מהם יכל לסבור אף כשיטת אחד התנאים, אף יחיד נגד רבים, ולכאורה מכל שכן באחרונים במחלוקת ראשונים ששם הרבה פחות ברור שאינם יכולים לחלוק.
 
חלק עליון תַחתִית