אולי שאני קידוש דהוי כעדות וכו’ וזה שייך כלפי כל הנוכחיםלומד ומלמד אמר:אולי כיון שהמברך עומד, ומעיקר הדין המוציא והיוצא צריכים להיות כאחד או שניהם מעומד או שניהם מיושב וכמו שמצינו בקידוש שכתבו כן באחרונים שלא יהיו חלק עומדים וחלק יושבים.
ודאי שאין חובה לעמוד וכ"ש שמי שישב יצא, ואני נוהג לשבת (אמנם יש לי רק ספיקות של הגומל ולא ודאי), ומ"מ טעם המנהג כדי להראות שרוצה לצאת ושאני קידוש והבדלה דודאי רוצה לצאת וכאן צריך להראות שהוא שונה משאר האנשים, והכל מהטעם שכתב המשנ"ב גבי שומע כעונה שצריך שיהיה כעין "טכס" ולא בחפיזות.שייגניסט אמר:ראשית יש לחקור מנ”ל שבכלל צריך לעמוד בברכת הגומל שמעתי מחמת שהגומל הוא כקרבן תודה דהוי בעמידה אך בשו”ע בסי’ ריט לא הביא כן שצריך לעמוד ולא נז’ מידי במשנ”ב שם.
וגם קשה דקרבן תודה נקרב ביום ולא בלילה והרי הגומל מברכים גם בלילה.
חשבתי דאפ”ל מאחר ופסק השו”ע שם ס”ג דנהגו לברך אחר קריאת התורה לפי שיש שם עשרה ע’ש ואפשר אולי שמזה נתפשט (בטעות) שצריך לעמוד אך זה אינו אלא כיון שעלה וכבר עומד מברך בעמידה אך אין כל חיוב לעמוד.
ולפי”ז אין באמת שום ענין לעמוד בשעה שיוצאים י”ח מהמברך הגומל. וצ”ע האם באמת טעות נפוצה היא או שמא יש ענין ??
בעינן כונת שומע ומשמיע כמובאר בראש השנה כח וכט והוא אחד מתנאי שומע כעונה כיעו”ש וזה מתקיים גם לולי שעומד.כמעיין המתגבר אמר:ודאי שאין חובה לעמוד וכ"ש שמי שישב יצא, ואני נוהג לשבת (אמנם יש לי רק ספיקות של הגומל ולא ודאי), ומ"מ טעם המנהג כדי להראות שרוצה לצאת ושאני קידוש והבדלה דודאי רוצה לצאת וכאן צריך להראות שהוא שונה משאר האנשים, והכל מהטעם שכתב המשנ"ב גבי שומע כעונה שצריך שיהיה כעין "טכס" ולא בחפיזות.שייגניסט אמר:ראשית יש לחקור מנ”ל שבכלל צריך לעמוד בברכת הגומל שמעתי מחמת שהגומל הוא כקרבן תודה דהוי בעמידה אך בשו”ע בסי’ ריט לא הביא כן שצריך לעמוד ולא נז’ מידי במשנ”ב שם.
וגם קשה דקרבן תודה נקרב ביום ולא בלילה והרי הגומל מברכים גם בלילה.
חשבתי דאפ”ל מאחר ופסק השו”ע שם ס”ג דנהגו לברך אחר קריאת התורה לפי שיש שם עשרה ע’ש ואפשר אולי שמזה נתפשט (בטעות) שצריך לעמוד אך זה אינו אלא כיון שעלה וכבר עומד מברך בעמידה אך אין כל חיוב לעמוד.
ולפי”ז אין באמת שום ענין לעמוד בשעה שיוצאים י”ח מהמברך הגומל. וצ”ע האם באמת טעות נפוצה היא או שמא יש ענין ??
אני יודע, אבל לא אישתמיט ממך מה שכתב המשנ"ב שאם השומעים מהלכים אנה ואנה לא יצאו ידי חובה, דהיינו דבעי' גם שיהיה כעין "טכס", וכל המחמיר ומהדר שפיר דמי אבל ודאי אינו חובה, ועוד אפשר שהנהיגו כן כי לפעמים אדם מסתפק בדעתו אם יצא ידי חובה או לא או שהוא מחליט לצאת ידי חובה רק באמצע הברכה ולא מהני לכך הנהיגו לעשות כן כדי לצאת מהספיקות.שייגניסט אמר:בעינן כונת שומע ומשמיע כמובאר בראש השנה כח וכט והוא אחד מתנאי שומע כעונה כיעו”ש וזה מתקיים גם לולי שעומד.כמעיין המתגבר אמר:שייגניסט אמר:
בזה שהוא יושב לא נקרא שהולך אנה ואנה וא”ש.כמעיין המתגבר אמר:אני יודע, אבל לא אישתמיט ממך מה שכתב המשנ"ב שאם השומעים מהלכים אנה ואנה לא יצאו ידי חובה, דהיינו דבעי' גם שיהיה כעין "טכס", וכל המחמיר ומהדר שפיר דמי אבל ודאי אינו חובה, ועוד אפשר שהנהיגו כן כי לפעמים אדם מסתפק בדעתו אם יצא ידי חובה או לא או שהוא מחליט לצאת ידי חובה רק באמצע הברכה ולא מהני לכך הנהיגו לעשות כן כדי לצאת מהספיקות.שייגניסט אמר:בעינן כונת שומע ומשמיע כמובאר בראש השנה כח וכט והוא אחד מתנאי שומע כעונה כיעו”ש וזה מתקיים גם לולי שעומד.כמעיין המתגבר אמר:
כיון שנוהגים לעמוד ממילא יש לאדם סימן אם רצה לצאת מתחילת הברכה או רק באמצע, כמובן שאם זו הסיבה עיקרה נועדה לשאר ההמון ולא לת"ח המופלפלים ובקיאים בהל' ספיקות.שייגניסט אמר:בזה שהוא יושב לא נקרא שהולך אנה ואנה וא”ש.כמעיין המתגבר אמר:אני יודע, אבל לא אישתמיט ממך מה שכתב המשנ"ב שאם השומעים מהלכים אנה ואנה לא יצאו ידי חובה, דהיינו דבעי' גם שיהיה כעין "טכס", וכל המחמיר ומהדר שפיר דמי אבל ודאי אינו חובה, ועוד אפשר שהנהיגו כן כי לפעמים אדם מסתפק בדעתו אם יצא ידי חובה או לא או שהוא מחליט לצאת ידי חובה רק באמצע הברכה ולא מהני לכך הנהיגו לעשות כן כדי לצאת מהספיקות.שייגניסט אמר:בעינן כונת שומע ומשמיע כמובאר בראש השנה כח וכט והוא אחד מתנאי שומע כעונה כיעו”ש וזה מתקיים גם לולי שעומד.
סברת כת”ר הב’ לא הבנתי ממנ”פ אם מסתפק מאי מהני עמידתו הספק במחשבה לא ברגליים, ומה הבעיה לכון לצאת מספק בזמן שיושב וייצא ממנ”פ. ואם מחליט לצאת רק באמצע הברכה היינו כי עתה נז’ ולא מהני א”כ מה תקנתיה העמידה אי למנוע סו”ס רק עתה נזכר.
נשמע קצת דוחק שע”ז הוקם מנהג יותר כבר קל כמו שכתבתי לעיל שלפי שפסק השו”ע לברך בס”ת לכן העולה מברך כבר בעמידה כי הוא עומד ומשם נשתרשה הטעות שצריך לעמוד בהגומל גם היי”ח מהמברךכמעיין המתגבר אמר:כיון שנוהגים לעמוד ממילא יש לאדם סימן אם רצה לצאת מתחילת הברכה או רק באמצע, כמובן שאם זו הסיבה עיקרה נועדה לשאר ההמון ולא לת"ח המופלפלים ובקיאים בהל' ספיקות.שייגניסט אמר:בזה שהוא יושב לא נקרא שהולך אנה ואנה וא”ש.כמעיין המתגבר אמר:אני יודע, אבל לא אישתמיט ממך מה שכתב המשנ"ב שאם השומעים מהלכים אנה ואנה לא יצאו ידי חובה, דהיינו דבעי' גם שיהיה כעין "טכס", וכל המחמיר ומהדר שפיר דמי אבל ודאי אינו חובה, ועוד אפשר שהנהיגו כן כי לפעמים אדם מסתפק בדעתו אם יצא ידי חובה או לא או שהוא מחליט לצאת ידי חובה רק באמצע הברכה ולא מהני לכך הנהיגו לעשות כן כדי לצאת מהספיקות.
סברת כת”ר הב’ לא הבנתי ממנ”פ אם מסתפק מאי מהני עמידתו הספק במחשבה לא ברגליים, ומה הבעיה לכון לצאת מספק בזמן שיושב וייצא ממנ”פ. ואם מחליט לצאת רק באמצע הברכה היינו כי עתה נז’ ולא מהני א”כ מה תקנתיה העמידה אי למנוע סו”ס רק עתה נזכר.
נראה יותר דוחק לומר שכל העולם טועים.שייגניסט אמר:נשמע קצת דוחק שע”ז הוקם מנהג יותר כבר קל כמו שכתבתי לעיל שלפי שפסק השו”ע לברך בס”ת לכן העולה מברך כבר בעמידה כי הוא עומד ומשם נשתרשה הטעות שצריך לעמוד בהגומל גם היי”ח מהמברךכמעיין המתגבר אמר:שייגניסט אמר:
א. לא כל העולם לא ראיתי ת”ח בקיאים בהלכה שעומדים כשרוצים לצאת י”ח.כמעיין המתגבר אמר:נראה יותר דוחק לומר שכל העולם טועים.שייגניסט אמר:נשמע קצת דוחק שע”ז הוקם מנהג יותר כבר קל כמו שכתבתי לעיל שלפי שפסק השו”ע לברך בס”ת לכן העולה מברך כבר בעמידה כי הוא עומד ומשם נשתרשה הטעות שצריך לעמוד בהגומל גם היי”ח מהמברךכמעיין המתגבר אמר: