הגומל מאחר

שייגניסט

משתמש ותיק
מהו המקור לכך שעומדים בשעה שרוצים לצאת י”ח בברכת  הגומל מאחד שמברך אחר עלייתו לתורה?
או שמא אין ענין ליוצא י”ח לעמוד?
 

לומד ומלמד

משתמש ותיק
אולי כיון שהמברך עומד, ומעיקר הדין המוציא והיוצא צריכים להיות כאחד או שניהם מעומד או שניהם מיושב וכמו שמצינו בקידוש שכתבו כן באחרונים שלא יהיו חלק עומדים וחלק יושבים.
 

שייגניסט

משתמש ותיק
פותח הנושא
לומד ומלמד אמר:
אולי כיון שהמברך עומד, ומעיקר הדין המוציא והיוצא צריכים להיות כאחד או שניהם מעומד או שניהם מיושב וכמו שמצינו בקידוש שכתבו כן באחרונים שלא יהיו חלק עומדים וחלק יושבים.
אולי שאני קידוש דהוי כעדות וכו’ וזה שייך כלפי כל הנוכחים
 
 

שייגניסט

משתמש ותיק
פותח הנושא
לומד ומלמד אמר:
מפורש בפוסקים שאם לא כולהו כהדדי אין ניכר שרוצים לצאת ולא מטעמא דעדות
מפורש בפוסקים איפכא שכדי שיהא קביעות והיכר עדיף לשבת אך עומדים ע”פ הסוד מצ”ב מקור
IMG_20211129_093520.jpg
 
 

קבצים מצורפים

  • IMG_20211129_093613.jpg
    IMG_20211129_093613.jpg
    1.7 MB · צפיות: 54

שייגניסט

משתמש ותיק
פותח הנושא
ראשית יש לחקור מנ”ל שבכלל צריך לעמוד בברכת הגומל שמעתי מחמת שהגומל הוא כקרבן תודה דהוי בעמידה אך בשו”ע בסי’ ריט לא הביא כן שצריך לעמוד ולא נז’ מידי במשנ”ב שם.
וגם קשה דקרבן תודה נקרב ביום ולא בלילה והרי הגומל מברכים גם בלילה.
חשבתי דאפ”ל מאחר ופסק השו”ע שם ס”ג דנהגו לברך אחר קריאת התורה לפי שיש שם עשרה ע’ש ואפשר אולי שמזה נתפשט (בטעות) שצריך לעמוד אך זה אינו אלא כיון שעלה וכבר עומד מברך בעמידה אך אין כל חיוב לעמוד.
ולפי”ז אין באמת שום ענין לעמוד בשעה שיוצאים י”ח מהמברך הגומל. וצ”ע האם באמת טעות נפוצה היא או שמא יש ענין ??
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
שייגניסט אמר:
ראשית יש לחקור מנ”ל שבכלל צריך לעמוד בברכת הגומל שמעתי מחמת שהגומל הוא כקרבן תודה דהוי בעמידה אך בשו”ע בסי’ ריט לא הביא כן שצריך לעמוד ולא נז’ מידי במשנ”ב שם.
וגם קשה דקרבן תודה נקרב ביום ולא בלילה והרי הגומל מברכים גם בלילה.
חשבתי דאפ”ל מאחר ופסק השו”ע שם ס”ג דנהגו לברך אחר קריאת התורה לפי שיש שם עשרה ע’ש ואפשר אולי שמזה נתפשט (בטעות) שצריך לעמוד אך זה אינו אלא כיון שעלה וכבר עומד מברך בעמידה אך אין כל חיוב לעמוד.
ולפי”ז אין באמת שום ענין לעמוד בשעה שיוצאים י”ח מהמברך הגומל. וצ”ע האם באמת טעות נפוצה היא או שמא יש ענין ??
ודאי שאין חובה לעמוד וכ"ש שמי שישב יצא, ואני נוהג לשבת (אמנם יש לי רק ספיקות של הגומל ולא ודאי), ומ"מ טעם המנהג כדי להראות שרוצה לצאת ושאני קידוש והבדלה דודאי רוצה לצאת וכאן צריך להראות שהוא שונה משאר האנשים, והכל מהטעם שכתב המשנ"ב גבי שומע כעונה שצריך שיהיה כעין "טכס" ולא בחפיזות.
 
 

שייגניסט

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
שייגניסט אמר:
ראשית יש לחקור מנ”ל שבכלל צריך לעמוד בברכת הגומל שמעתי מחמת שהגומל הוא כקרבן תודה דהוי בעמידה אך בשו”ע בסי’ ריט לא הביא כן שצריך לעמוד ולא נז’ מידי במשנ”ב שם.
וגם קשה דקרבן תודה נקרב ביום ולא בלילה והרי הגומל מברכים גם בלילה.
חשבתי דאפ”ל מאחר ופסק השו”ע שם ס”ג דנהגו לברך אחר קריאת התורה לפי שיש שם עשרה ע’ש ואפשר אולי שמזה נתפשט (בטעות) שצריך לעמוד אך זה אינו אלא כיון שעלה וכבר עומד מברך בעמידה אך אין כל חיוב לעמוד.
ולפי”ז אין באמת שום ענין לעמוד בשעה שיוצאים י”ח מהמברך הגומל. וצ”ע האם באמת טעות נפוצה היא או שמא יש ענין ??
ודאי שאין חובה לעמוד וכ"ש שמי שישב יצא, ואני נוהג לשבת (אמנם יש לי רק ספיקות של הגומל ולא ודאי), ומ"מ טעם המנהג כדי להראות שרוצה לצאת ושאני קידוש והבדלה דודאי רוצה לצאת וכאן צריך להראות שהוא שונה משאר האנשים, והכל מהטעם שכתב המשנ"ב גבי שומע כעונה שצריך שיהיה כעין "טכס" ולא בחפיזות.
בעינן כונת שומע ומשמיע כמובאר בראש השנה כח וכט והוא אחד מתנאי שומע כעונה כיעו”ש וזה מתקיים גם לולי שעומד.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
שייגניסט אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
בעינן כונת שומע ומשמיע כמובאר בראש השנה כח וכט והוא אחד מתנאי שומע כעונה כיעו”ש וזה מתקיים גם לולי שעומד.
אני יודע, אבל לא אישתמיט ממך מה שכתב המשנ"ב שאם השומעים מהלכים אנה ואנה לא יצאו ידי חובה, דהיינו דבעי' גם שיהיה כעין "טכס", וכל המחמיר ומהדר שפיר דמי אבל ודאי אינו חובה, ועוד אפשר שהנהיגו כן כי לפעמים אדם מסתפק בדעתו אם יצא ידי חובה או לא או שהוא מחליט לצאת ידי חובה רק באמצע הברכה ולא מהני לכך הנהיגו לעשות כן כדי לצאת מהספיקות.
 
 

שייגניסט

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
שייגניסט אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
בעינן כונת שומע ומשמיע כמובאר בראש השנה כח וכט והוא אחד מתנאי שומע כעונה כיעו”ש וזה מתקיים גם לולי שעומד.
אני יודע, אבל לא אישתמיט ממך מה שכתב המשנ"ב שאם השומעים מהלכים אנה ואנה לא יצאו ידי חובה, דהיינו דבעי' גם שיהיה כעין "טכס", וכל המחמיר ומהדר שפיר דמי אבל ודאי אינו חובה, ועוד אפשר שהנהיגו כן כי לפעמים אדם מסתפק בדעתו אם יצא ידי חובה או לא או שהוא מחליט לצאת ידי חובה רק באמצע הברכה ולא מהני לכך הנהיגו לעשות כן כדי לצאת מהספיקות.
בזה שהוא יושב לא נקרא שהולך אנה ואנה וא”ש.
סברת כת”ר הב’ לא הבנתי ממנ”פ אם מסתפק מאי מהני עמידתו הספק במחשבה לא ברגליים, ומה הבעיה לכון לצאת מספק בזמן שיושב וייצא ממנ”פ. ואם מחליט לצאת רק באמצע הברכה היינו כי עתה נז’ ולא מהני א”כ מה תקנתיה העמידה אי למנוע סו”ס רק עתה נזכר.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
שייגניסט אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
שייגניסט אמר:
בעינן כונת שומע ומשמיע כמובאר בראש השנה כח וכט והוא אחד מתנאי שומע כעונה כיעו”ש וזה מתקיים גם לולי שעומד.
אני יודע, אבל לא אישתמיט ממך מה שכתב המשנ"ב שאם השומעים מהלכים אנה ואנה לא יצאו ידי חובה, דהיינו דבעי' גם שיהיה כעין "טכס", וכל המחמיר ומהדר שפיר דמי אבל ודאי אינו חובה, ועוד אפשר שהנהיגו כן כי לפעמים אדם מסתפק בדעתו אם יצא ידי חובה או לא או שהוא מחליט לצאת ידי חובה רק באמצע הברכה ולא מהני לכך הנהיגו לעשות כן כדי לצאת מהספיקות.
בזה שהוא יושב לא נקרא שהולך אנה ואנה וא”ש.
סברת כת”ר הב’ לא הבנתי ממנ”פ אם מסתפק מאי מהני עמידתו הספק במחשבה לא ברגליים, ומה הבעיה לכון לצאת מספק בזמן שיושב וייצא ממנ”פ. ואם מחליט לצאת רק באמצע הברכה היינו כי עתה נז’ ולא מהני א”כ מה תקנתיה העמידה אי למנוע סו”ס רק עתה נזכר.
כיון שנוהגים לעמוד ממילא יש לאדם סימן אם רצה לצאת מתחילת הברכה או רק באמצע, כמובן שאם זו הסיבה עיקרה נועדה לשאר ההמון ולא לת"ח המופלפלים ובקיאים בהל' ספיקות.
 
 

שייגניסט

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
שייגניסט אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
אני יודע, אבל לא אישתמיט ממך מה שכתב המשנ"ב שאם השומעים מהלכים אנה ואנה לא יצאו ידי חובה, דהיינו דבעי' גם שיהיה כעין "טכס", וכל המחמיר ומהדר שפיר דמי אבל ודאי אינו חובה, ועוד אפשר שהנהיגו כן כי לפעמים אדם מסתפק בדעתו אם יצא ידי חובה או לא או שהוא מחליט לצאת ידי חובה רק באמצע הברכה ולא מהני לכך הנהיגו לעשות כן כדי לצאת מהספיקות.
בזה שהוא יושב לא נקרא שהולך אנה ואנה וא”ש.
סברת כת”ר הב’ לא הבנתי ממנ”פ אם מסתפק מאי מהני עמידתו הספק במחשבה לא ברגליים, ומה הבעיה לכון לצאת מספק בזמן שיושב וייצא ממנ”פ. ואם מחליט לצאת רק באמצע הברכה היינו כי עתה נז’ ולא מהני א”כ מה תקנתיה העמידה אי למנוע סו”ס רק עתה נזכר.
כיון שנוהגים לעמוד ממילא יש לאדם סימן אם רצה לצאת מתחילת הברכה או רק באמצע, כמובן שאם זו הסיבה עיקרה נועדה לשאר ההמון ולא לת"ח המופלפלים ובקיאים בהל' ספיקות.
נשמע קצת דוחק שע”ז הוקם מנהג יותר כבר קל כמו שכתבתי לעיל שלפי שפסק השו”ע לברך בס”ת לכן העולה מברך כבר בעמידה כי הוא עומד ומשם נשתרשה הטעות שצריך לעמוד בהגומל גם היי”ח מהמברך
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
שייגניסט אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
נשמע קצת דוחק שע”ז הוקם מנהג יותר כבר קל כמו שכתבתי לעיל שלפי שפסק השו”ע לברך בס”ת לכן העולה מברך כבר בעמידה כי הוא עומד ומשם נשתרשה הטעות שצריך לעמוד בהגומל גם היי”ח מהמברך
נראה יותר דוחק לומר שכל העולם טועים.
 
 

שייגניסט

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
שייגניסט אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
נשמע קצת דוחק שע”ז הוקם מנהג יותר כבר קל כמו שכתבתי לעיל שלפי שפסק השו”ע לברך בס”ת לכן העולה מברך כבר בעמידה כי הוא עומד ומשם נשתרשה הטעות שצריך לעמוד בהגומל גם היי”ח מהמברך
נראה יותר דוחק לומר שכל העולם טועים.
א. לא כל העולם לא ראיתי ת”ח בקיאים בהלכה שעומדים כשרוצים לצאת י”ח.
ב. אם כל העולם נוהגים מטעם מנהג כהגדרתו והלכתו הטהורה לא ייתכן שאישתמיט מכל הפוסקים עד אחרוני זמננו שלא כ’ שיש מנהג כזה שצריך לקיימו מדין מנהג אלא על כרחך שאין מנהג הלכתי כזה

 
 
חלק עליון תַחתִית