עוד שאלה בשביעית, לשתות יין כשיודע שיקיא

אם מותר לשתות בשביעית יין של שביעית לשכרותו, אף שיודע שיקיא את היין, או שהוא בכלל הא דתניא (ב"ק קב.) לאכלה ולא לעשות ממנה אפיקטויזין.
 

בן עזאי

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
או שהוא בכלל הא דתניא (ב"ק קב.) לאכלה ולא לעשות ממנה אפיקטויזין
לכאו' לשם ודאי אינו שייך דשם האיסור משום דלאכלה ולא לרפואה, משא"כ הכא.
 

פינחס רוזנצוויג

משתמש ותיק
פותח הנושא
בן עזאי אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
או שהוא בכלל הא דתניא (ב"ק קב.) לאכלה ולא לעשות ממנה אפיקטויזין
לכאו' לשם ודאי אינו שייך דשם האיסור משום דלאכלה ולא לרפואה, משא"כ הכא.
אף דדריש לה התם בתרתי, לאכלה ולא למלוגמא, לאכלה ולא לעשות ממנה אפיקטויזין
 

בן עזאי

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
אף דדריש לה התם בתרתי, לאכלה ולא למלוגמא, לאכלה ולא לעשות ממנה אפיקטויזין
עי' שבת קמ"ז. דאפיקטויזין הוא רפואה.


וז"ל ספר מצוות גדול עשין סימן קמז-קמח

ותניא (שם הי"ב) כל תבואתה לאכול ולא לעשות זלחין ולא לעשות מלגומא אפיקטויזין ואיספלנית

וכן משמעות לשון הרמב"ם פיהמ"ש שביעית פרק ח משנה א 

ומלוגמא, מלה מורכבת מלא לוגמא, ולוגמא שם כל צד מצדדי הפה, ר"ל לעיסת אוכל, לפי שדרך ללעוס לעיסה אחת חטים או תאנים או זולתם ושמים על הנפחים והפצעים שבגוף. והענין הנלמד ממה שאמרו ולא למלוגמא שאין עושין מפירות שביעית לא אספלנית, ולא רטייה, ולא דברים המעוררין ההקאה, ולא שום דבר מכל הענינים האלה. 

וברמב"ם איתא רק דרשה לאכלה ולא לרפואה.
 

כשמואל וכרבנן

משתמש רגיל
פינחס רוזנצוויג אמר:
לאכלה ולא לעשות ממנה אפיקטויזין.
התם הוא מדין שאין הנאתו וביעורו שוה (כן מבואר בסוגיא דהתם, ולר"י הוא משום שאין הנאתה שוה לכל, ועי' בחזו"א ובמעדני ארץ שלמסקנת הירושלמי גם לרבנן בעינן שוה בכל וא"כ שמא אף אפיקטויזין הוא מטעם זה [אמנם הגרשז"א נטה לומר דלדינא א"צ שוה בכל].) ואין זה עניין למאורע ששתה כדינו ואח"כ (אחר שבטל היין לגמרי) נפל ממעיו, ואם יש לדמותו הר"ז לעניינא דכהן שסך בשמן של תרומה ויכול אחר להתעגל ממנו משום שכבר בטל לגופו וכ"ש הכא.
 

אלי הרשבורג

משתמש רגיל
פינחס רוזנצוויג אמר:
אם מותר לשתות בשביעית יין של שביעית לשכרותו, אף שיודע שיקיא את היין, או שהוא בכלל הא דתניא (ב"ק קב.) לאכלה ולא לעשות ממנה אפיקטויזין.
ככל הנראה שאלתך נסובה על דברי הרמב"ם (שמו"י ה, י) שפסק לאסור מלוגמא זילוף והקאה
ובגדר ההקאה יש לברר אם הוא מחמת שאינו שוה בכל, או מחמת שאין הנאתו וביעורו שוה. 
וכבר נחלקו מפרשי המשנה (ד, ז ח, ב) לגבי אפיקטויזין אם הוא מחמת הפסד או שאין הנאתו וביערו שוה.
בשאלה שהוצגה יש לברר מספר פרטים:
א. האם מוכרח שהשותה יקיא את יינו, או שמא כוונת השואל באופן שברי לשותה שיקיא. 
ב. בכלל שאלה זו, מה הדין באוכל פירות שביעית ונותן אצבע לתוך פיו, האם עובר באיסור הפסד, או שמא נעשית מצוותן
ג. האם השותה נהנה משתיית היין, או שמא הוא למטרת שכרותו, ואין כל הנאה בשתיה. (ואת"ל שאין, האם דרך העולם בהנאה זו)
ד. מה הדין באוכל יותר מכדי צורכו, האם עובר באיסור הפסד. 

מכל מקום לגופם של דברים, השותה ככל הנראה נהנה משתייתו, וגם אם לא, דעתו בטילה מחמת והנאתו בכך. 
וגם אם יודע שיקיא, אפשר שמותר מחמת והנאתו שווה. וגם לשיטות שאסור מצד הפסד, אפשר שנעשית מצוותו
אך עדיין יש להתיישב בדבר. 
 

דבש לפי

משתמש ותיק
אלי הרשבורג אמר:
ב. בכלל שאלה זו, מה הדין באוכל פירות שביעית ונותן אצבע לתוך פיו, האם עובר באיסור הפסד, או שמא נעשית מצוותן
לכאורה זה בדיוק אפוקטויזין שנאסר (ומסתבר דהיינו דווקא כשדעתו בשעת האכילה לעשות זאת, אבל בנמלך אחר האכילה להקיא מסתבר שאין איסור).
 

פינחס רוזנצוויג

משתמש ותיק
פותח הנושא
דבש לפי אמר:
אלי הרשבורג אמר:
ב. בכלל שאלה זו, מה הדין באוכל פירות שביעית ונותן אצבע לתוך פיו, האם עובר באיסור הפסד, או שמא נעשית מצוותן
לכאורה זה בדיוק אפוקטויזין שנאסר (ומסתבר דהיינו דווקא כשדעתו בשעת האכילה לעשות זאת, אבל בנמלך אחר האכילה להקיא מסתבר שאין איסור).
ולדבריך, אם שותה וודאי יקיא אסור לו לשתות דהיינו אפיקטויזין.
 

דבש לפי

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
דבש לפי אמר:
אלי הרשבורג אמר:
ב. בכלל שאלה זו, מה הדין באוכל פירות שביעית ונותן אצבע לתוך פיו, האם עובר באיסור הפסד, או שמא נעשית מצוותן
לכאורה זה בדיוק אפוקטויזין שנאסר (ומסתבר דהיינו דווקא כשדעתו בשעת האכילה לעשות זאת, אבל בנמלך אחר האכילה להקיא מסתבר שאין איסור).
ולדבריך, אם שותה וודאי יקיא אסור לו לשתות דהיינו אפיקטויזין.
איני בטוח.
 
חלק עליון תַחתִית