המצפה לישועת ה'
משתמש ותיק
מקובל היום להתיר בשופי לילך באמצע האכילה ממקום למקום, ולא לחשוש בזה לדין של שינוי מקום.
וכמבואר בשו"ע סי' קע"ח סעיף א' "היה אוכל בבית זה ופסק סעודתו והלך לבית אחר או שהיה אוכל וקראו חבירו לדבר עמו ויצא לו לפתח ביתו וחזר הואיל ושינה מקומו צריך לברך למפרע על מה שאכל".
ושגור מאוד בפי העולם טעם ההיתר שהוא משום המבואר בסעיף ד' שם "אם אכל פת במקום אחד וחזר ואכל במקום אחר אינו מברך ברכת המזון אלא במקום השני כמו שנהגו הולכי דרכים שאוכלים דרך הילוכם ויושבים ומברכין במקום סיום אכילתם".
וטוענים העולם, שכל אכילה של היום נחשבת כמו הולכי דרכים, כיון שרגילים שלא לקבוע מקום מסויים לסעודה. ובפרט טוענים כן במקומות מסויימים, כגון מי שמכניס סוכריה בפיו ואח"כ יוצא מביתו, וכדומה, שמקובל לטעון שדבר כזה נחשב כמו הולכי דרכים.
ולכאורה זה מחודש מאוד, שהרי לכאורה לא מיירי שם אלא בהולכי דרכים ממש, היינו שהם הולכים מעיר לעיר במשך כמה ימים, וכמו שהיה מצוי בזמן חז"ל, ובזמן זה הם רגילים שלא קלבוע מקום מסויים לאכילתם, שהרי כל עצמותם קבועה עכשיו בהליכתם בדרך, ואין להם שום מקום של קביעות, (וכמו דין של "הולכי דרכים" הפטרים מן הסוכה, שבודא שזה בכגון דא דווקא).
אך אדם המתחיל בביתו אכילה כל שהיא, ורק נותן דעתו לצאת מביתו לאחר מכן, לכאורה זו אכילה של קביעות בעצם, וא"א להחשיבו כלל כ"הולכי דרכים" לענין זה.
וכמבואר בשו"ע סי' קע"ח סעיף א' "היה אוכל בבית זה ופסק סעודתו והלך לבית אחר או שהיה אוכל וקראו חבירו לדבר עמו ויצא לו לפתח ביתו וחזר הואיל ושינה מקומו צריך לברך למפרע על מה שאכל".
ושגור מאוד בפי העולם טעם ההיתר שהוא משום המבואר בסעיף ד' שם "אם אכל פת במקום אחד וחזר ואכל במקום אחר אינו מברך ברכת המזון אלא במקום השני כמו שנהגו הולכי דרכים שאוכלים דרך הילוכם ויושבים ומברכין במקום סיום אכילתם".
וטוענים העולם, שכל אכילה של היום נחשבת כמו הולכי דרכים, כיון שרגילים שלא לקבוע מקום מסויים לסעודה. ובפרט טוענים כן במקומות מסויימים, כגון מי שמכניס סוכריה בפיו ואח"כ יוצא מביתו, וכדומה, שמקובל לטעון שדבר כזה נחשב כמו הולכי דרכים.
ולכאורה זה מחודש מאוד, שהרי לכאורה לא מיירי שם אלא בהולכי דרכים ממש, היינו שהם הולכים מעיר לעיר במשך כמה ימים, וכמו שהיה מצוי בזמן חז"ל, ובזמן זה הם רגילים שלא קלבוע מקום מסויים לאכילתם, שהרי כל עצמותם קבועה עכשיו בהליכתם בדרך, ואין להם שום מקום של קביעות, (וכמו דין של "הולכי דרכים" הפטרים מן הסוכה, שבודא שזה בכגון דא דווקא).
אך אדם המתחיל בביתו אכילה כל שהיא, ורק נותן דעתו לצאת מביתו לאחר מכן, לכאורה זו אכילה של קביעות בעצם, וא"א להחשיבו כלל כ"הולכי דרכים" לענין זה.