איש מזרע אהרן
משתמש ותיק
אדם שאוכל שניצל בשרי, ויש על השולחן טוסט חלבי, האם זה שכדי לאכול את הטוסט עליו לקום ליטול ידים - חשיב כשולחן ארוך?
ברור שלא, גם נדה צריכה ללכת לטבול ואסור בשולחן אחד, זו גזירת חז''ל, ושום פוסק לא חילק.איש מזרע אהרן אמר:אדם שאוכל שניצל בשרי, ויש על השולחן טוסט חלבי, האם זה שכדי לאכול את הטוסט עליו לקום ליטול ידים - חשיב כשולחן ארוך?
לענ"ד זה לא ברור, דהתם על הא גופא חששו (שיתקרבו אף ללא טבילה), וע"כ דאמדו חז"ל בדעתם שיש סיבה לחוש, אבל כאן חששו רק לאכילת מאכלי חלב באמצע אכילת בשר, ומצד אחר יש לו מניעה לכך, דהיינו משום נטילת ידים, ומנ"ל דחששו בזה?כמעיין המתגבר אמר:ברור שלא, גם נדה צריכה ללכת לטבול ואסור בשולחן אחד, זו גזירת חז''ל, ושום פוסק לא חילק.איש מזרע אהרן אמר:אדם שאוכל שניצל בשרי, ויש על השולחן טוסט חלבי, האם זה שכדי לאכול את הטוסט עליו לקום ליטול ידים - חשיב כשולחן ארוך?
חששו אבל לא החמירו רק באיסור בשר וחלב, ומותר לאכול על שולחן אחד כשיש בו איסורי אכילה כי החמירו רק באיסור בשר וחלב, וכדכתבו הראשונים לגבי דיחא מילתא דבבשר בחלב החמירו כמה חומרות.שמעון רבינוביץ אמר:לענ"ד זה לא ברור, דהתם על הא גופא חששו (שיתקרבו אף ללא טבילה), וע"כ דאמדו חז"ל בדעתם שיש סיבה לחוש, אבל כאן חששו רק לאכילת מאכלי חלב באמצע אכילת בשר, ומצד אחר יש לו מניעה לכך, דהיינו משום נטילת ידים, ומנ"ל דחששו בזה?כמעיין המתגבר אמר:ברור שלא, גם נדה צריכה ללכת לטבול ואסור בשולחן אחד, זו גזירת חז''ל, ושום פוסק לא חילק.איש מזרע אהרן אמר:אדם שאוכל שניצל בשרי, ויש על השולחן טוסט חלבי, האם זה שכדי לאכול את הטוסט עליו לקום ליטול ידים - חשיב כשולחן ארוך?
אמנם, הדמיון לשולחן ארוך לכאו' אינו נכון, דהתם אינו יכול לאכול מיד, משא"כ כאן שרק אינו רשאי לאכול, והרי חזינן שחששו שמא באמצע אכילתו יאכל חלב אף שאינו רשאי, וא"כ גם כשאסור לו מב' צדדים לא שנא. אלא דעדיין יש לדון שמא מכיון שהאדם מורגל וקבוע בנפשו מילדותו שאינו אוכל פת בלא נטילת ידים, אין לחוש שיכשל באיסור זה [וקצת סמך לזה, ממה שלא אסרו חז"ל לכ"א שאוכל פירות וכדו' לאכול בשולחן אחד עם האוכל פת, ולא חששו שמא יבא לאכול הפת בלא נט"י].
הא דלא אסרו בשאר איסורים מבואר בר"ן (הובא בש"ך יו"ד סימן פ"ח סק"ב) דהיינו משום דבדילי מיניה, ואיסור אכילה על שולחן אחד הוא בכל דבר שלא בדילי מיניה, ולפ"ז היה שייך לאסור בכל פת משום נט"י, אלא משמע דפת נחשב בגדר 'בדילי מיניה' משום נט"י.כמעיין המתגבר אמר:חששו אבל לא החמירו רק באיסור בשר וחלב, ומותר לאכול על שולחן אחד כשיש בו איסורי אכילה כי החמירו רק באיסור בשר וחלב, וכדכתבו הראשונים לגבי ריחא מילתא דבבשר בחלב החמירו כמה חומרות.שמעון רבינוביץ אמר:לענ"ד זה לא ברור, דהתם על הא גופא חששו (שיתקרבו אף ללא טבילה), וע"כ דאמדו חז"ל בדעתם שיש סיבה לחוש, אבל כאן חששו רק לאכילת מאכלי חלב באמצע אכילת בשר, ומצד אחר יש לו מניעה לכך, דהיינו משום נטילת ידים, ומנ"ל דחששו בזה?כמעיין המתגבר אמר:ברור שלא, גם נדה צריכה ללכת לטבול ואסור בשולחן אחד, זו גזירת חז''ל, ושום פוסק לא חילק.
אמנם, הדמיון לשולחן ארוך לכאו' אינו נכון, דהתם אינו יכול לאכול מיד, משא"כ כאן שרק אינו רשאי לאכול, והרי חזינן שחששו שמא באמצע אכילתו יאכל חלב אף שאינו רשאי, וא"כ גם כשאסור לו מב' צדדים לא שנא. אלא דעדיין יש לדון שמא מכיון שהאדם מורגל וקבוע בנפשו מילדותו שאינו אוכל פת בלא נטילת ידים, אין לחוש שיכשל באיסור זה [וקצת סמך לזה, ממה שלא אסרו חז"ל לכ"א שאוכל פירות וכדו' לאכול בשולחן אחד עם האוכל פת, ולא חששו שמא יבא לאכול הפת בלא נט"י].
הודעה כל כך גדולה עם מעט כל כך עיון.כמעיין המתגבר אמר:ברור שלא, גם נדה צריכה ללכת לטבול ואסור בשולחן אחד, זו גזירת חז''ל, ושום פוסק לא חילק.
איני יודע מה רצונך, הפסק נדה בהיכר או בהפסק, ואף באכילת בשר וחלב כן הוא, ואנו לא נכנסנו אם צריך הפסק דוקא או סגי בהיכר אלא רק אם צריך אחד מהם כשצריך נטילה או דמותר אף בלא היכר והפסק.לביא אמר:הודעה כל כך גדולה עם מעט כל כך עיון.כמעיין המתגבר אמר:ברור שלא, גם נדה צריכה ללכת לטבול ואסור בשולחן אחד, זו גזירת חז''ל, ושום פוסק לא חילק.
מלבד הראב״ד כל הראשונים סוברים שלא צריך באמת הפסק בין איש לאשתו נידה, ומספיק בהכר בעלמא.
ראשית בנידון הנ''ל אכתי יש לחוש שיאכל מעט גבינה צהובה בלא נטילה.שמעון רבינוביץ אמר:הא דלא אסרו בשאר איסורים מבואר בר"ן (הובא בש"ך יו"ד סימן פ"ח סק"ב) דהיינו משום דבדילי מיניה, ואיסור אכילה על שולחן אחד הוא בכל דבר שלא בדילי מיניה, ולפ"ז היה שייך לאסור בכל פת משום נט"י, אלא משמע דפת נחשב בגדר 'בדילי מיניה' משום נט"י.כמעיין המתגבר אמר:חששו אבל לא החמירו רק באיסור בשר וחלב, ומותר לאכול על שולחן אחד כשיש בו איסורי אכילה כי החמירו רק באיסור בשר וחלב, וכדכתבו הראשונים לגבי ריחא מילתא דבבשר בחלב החמירו כמה חומרות.שמעון רבינוביץ אמר:לענ"ד זה לא ברור, דהתם על הא גופא חששו (שיתקרבו אף ללא טבילה), וע"כ דאמדו חז"ל בדעתם שיש סיבה לחוש, אבל כאן חששו רק לאכילת מאכלי חלב באמצע אכילת בשר, ומצד אחר יש לו מניעה לכך, דהיינו משום נטילת ידים, ומנ"ל דחששו בזה?
אמנם, הדמיון לשולחן ארוך לכאו' אינו נכון, דהתם אינו יכול לאכול מיד, משא"כ כאן שרק אינו רשאי לאכול, והרי חזינן שחששו שמא באמצע אכילתו יאכל חלב אף שאינו רשאי, וא"כ גם כשאסור לו מב' צדדים לא שנא. אלא דעדיין יש לדון שמא מכיון שהאדם מורגל וקבוע בנפשו מילדותו שאינו אוכל פת בלא נטילת ידים, אין לחוש שיכשל באיסור זה [וקצת סמך לזה, ממה שלא אסרו חז"ל לכ"א שאוכל פירות וכדו' לאכול בשולחן אחד עם האוכל פת, ולא חששו שמא יבא לאכול הפת בלא נט"י].
אמנם אחר שכבר עיינתי בדברי הש"ך הנ"ל ראיתי שמסיק שם דבפת יש להחמיר טפי (אף בבדילי מיניה) משום שעל הלחם יחיה האדם, וא"כ אדרבה יותר מסתבר להחמיר בענינינו.
וכשאין חשש (הגב"צ מותכת לגמרי או שהלחם עצמו חלבי)?כמעיין המתגבר אמר:ראשית בנידון הנ''ל אכתי יש לחוש שיאכל מעט גבינה צהובה בלא נטילה.
כבודו בורח בצורה מסוגננת, זה לא יעזור לך.כמעיין המתגבר אמר:איני יודע מה רצונך, הפסק נדה בהיכר או בהפסק, ואף באכילת בשר וחלב כן הוא, ואנו לא נכנסנו אם צריך הפסק דוקא או סגי בהיכר אלא רק אם צריך אחד מהם כשצריך נטילה או דמותר אף בלא היכר והפסק.
לא בדקתי כעת, ומ''מ אינו נוגע לעניננו, אנו עוסקים באיסור אכילה על שולחן אחד בגוונא האסורה כגון בלא היכר ובלא הפסק, האם מותר בכה''ג הנ''ל או לא, וכתבתי שזיכרון של נט''י לא יעזור דהוי כזיכרון של טבילת נדה, והנושא שאתה מסתעף אליו לו יהי כדבריך אינו קריטי בנידון דידן, ומה גם שבדברי הנ''ל לא נכנסתי כלל אם סגי בהיכר או לא ואין צורך להיכנס לזה בהקשר שלנו.לביא אמר:כבודו בורח בצורה מסוגננת, זה לא יעזור לך.כמעיין המתגבר אמר:איני יודע מה רצונך, הפסק נדה בהיכר או בהפסק, ואף באכילת בשר וחלב כן הוא, ואנו לא נכנסנו אם צריך הפסק דוקא או סגי בהיכר אלא רק אם צריך אחד מהם כשצריך נטילה או דמותר אף בלא היכר והפסק.
בבשר וחלב צריך הפסק, בנדה צריך הכר בלבד. עיין קצח ס״ג בש״ך.