בשר וחלב בשולחן אחד

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
איש מזרע אהרן אמר:
אדם שאוכל שניצל בשרי, ויש על השולחן טוסט חלבי, האם זה שכדי לאכול את הטוסט עליו לקום ליטול ידים - חשיב כשולחן ארוך?
ברור שלא, גם נדה צריכה ללכת לטבול ואסור בשולחן אחד, זו גזירת חז''ל, ושום פוסק לא חילק.
 
 

שמעון רבינוביץ

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
איש מזרע אהרן אמר:
אדם שאוכל שניצל בשרי, ויש על השולחן טוסט חלבי, האם זה שכדי לאכול את הטוסט עליו לקום ליטול ידים - חשיב כשולחן ארוך?
ברור שלא, גם נדה צריכה ללכת לטבול ואסור בשולחן אחד, זו גזירת חז''ל, ושום פוסק לא חילק.
לענ"ד זה לא ברור, דהתם על הא גופא חששו (שיתקרבו אף ללא טבילה), וע"כ דאמדו חז"ל בדעתם שיש סיבה לחוש, אבל כאן חששו רק לאכילת מאכלי חלב באמצע אכילת בשר, ומצד אחר יש לו מניעה לכך, דהיינו משום נטילת ידים, ומנ"ל דחששו בזה?
אמנם, הדמיון לשולחן ארוך לכאו' אינו נכון, דהתם אינו יכול לאכול מיד, משא"כ כאן שרק אינו רשאי לאכול, והרי חזינן שחששו שמא באמצע אכילתו יאכל חלב אף שאינו רשאי, וא"כ גם כשאסור לו מב' צדדים לא שנא. אלא דעדיין יש לדון שמא מכיון שהאדם מורגל וקבוע בנפשו מילדותו שאינו אוכל פת בלא נטילת ידים, אין לחוש שיכשל באיסור זה [וקצת סמך לזה, ממה שלא אסרו חז"ל לכ"א שאוכל פירות וכדו' לאכול בשולחן אחד עם האוכל פת, ולא חששו שמא יבא לאכול הפת בלא נט"י].
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
שמעון רבינוביץ אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
איש מזרע אהרן אמר:
אדם שאוכל שניצל בשרי, ויש על השולחן טוסט חלבי, האם זה שכדי לאכול את הטוסט עליו לקום ליטול ידים - חשיב כשולחן ארוך?
ברור שלא, גם נדה צריכה ללכת לטבול ואסור בשולחן אחד, זו גזירת חז''ל, ושום פוסק לא חילק.
לענ"ד זה לא ברור, דהתם על הא גופא חששו (שיתקרבו אף ללא טבילה), וע"כ דאמדו חז"ל בדעתם שיש סיבה לחוש, אבל כאן חששו רק לאכילת מאכלי חלב באמצע אכילת בשר, ומצד אחר יש לו מניעה לכך, דהיינו משום נטילת ידים, ומנ"ל דחששו בזה?
אמנם, הדמיון לשולחן ארוך לכאו' אינו נכון, דהתם אינו יכול לאכול מיד, משא"כ כאן שרק אינו רשאי לאכול, והרי חזינן שחששו שמא באמצע אכילתו יאכל חלב אף שאינו רשאי, וא"כ גם כשאסור לו מב' צדדים לא שנא. אלא דעדיין יש לדון שמא מכיון שהאדם מורגל וקבוע בנפשו מילדותו שאינו אוכל פת בלא נטילת ידים, אין לחוש שיכשל באיסור זה [וקצת סמך לזה, ממה שלא אסרו חז"ל לכ"א שאוכל פירות וכדו' לאכול בשולחן אחד עם האוכל פת, ולא חששו שמא יבא לאכול הפת בלא נט"י].
חששו אבל לא החמירו רק באיסור בשר וחלב, ומותר לאכול על שולחן אחד כשיש בו איסורי אכילה כי החמירו רק באיסור בשר וחלב, וכדכתבו הראשונים לגבי דיחא מילתא דבבשר בחלב החמירו כמה חומרות.
 
 

שמעון רבינוביץ

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
שמעון רבינוביץ אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
ברור שלא, גם נדה צריכה ללכת לטבול ואסור בשולחן אחד, זו גזירת חז''ל, ושום פוסק לא חילק.
לענ"ד זה לא ברור, דהתם על הא גופא חששו (שיתקרבו אף ללא טבילה), וע"כ דאמדו חז"ל בדעתם שיש סיבה לחוש, אבל כאן חששו רק לאכילת מאכלי חלב באמצע אכילת בשר, ומצד אחר יש לו מניעה לכך, דהיינו משום נטילת ידים, ומנ"ל דחששו בזה?
אמנם, הדמיון לשולחן ארוך לכאו' אינו נכון, דהתם אינו יכול לאכול מיד, משא"כ כאן שרק אינו רשאי לאכול, והרי חזינן שחששו שמא באמצע אכילתו יאכל חלב אף שאינו רשאי, וא"כ גם כשאסור לו מב' צדדים לא שנא. אלא דעדיין יש לדון שמא מכיון שהאדם מורגל וקבוע בנפשו מילדותו שאינו אוכל פת בלא נטילת ידים, אין לחוש שיכשל באיסור זה [וקצת סמך לזה, ממה שלא אסרו חז"ל לכ"א שאוכל פירות וכדו' לאכול בשולחן אחד עם האוכל פת, ולא חששו שמא יבא לאכול הפת בלא נט"י].
חששו אבל לא החמירו רק באיסור בשר וחלב, ומותר לאכול על שולחן אחד כשיש בו איסורי אכילה כי החמירו רק באיסור בשר וחלב, וכדכתבו הראשונים לגבי ריחא מילתא דבבשר בחלב החמירו כמה חומרות.
הא דלא אסרו בשאר איסורים מבואר בר"ן (הובא בש"ך יו"ד סימן פ"ח סק"ב) דהיינו משום דבדילי מיניה, ואיסור אכילה על שולחן אחד הוא בכל דבר שלא בדילי מיניה, ולפ"ז היה שייך לאסור בכל פת משום נט"י, אלא משמע דפת נחשב בגדר 'בדילי מיניה' משום נט"י.
אמנם אחר שכבר עיינתי בדברי הש"ך הנ"ל ראיתי שמסיק שם דבפת יש להחמיר טפי (אף בבדילי מיניה) משום שעל הלחם יחיה האדם, וא"כ אדרבה יותר מסתבר להחמיר בענינינו.
 

לביא

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
ברור שלא, גם נדה צריכה ללכת לטבול ואסור בשולחן אחד, זו גזירת חז''ל, ושום פוסק לא חילק.
הודעה כל כך גדולה עם מעט כל כך עיון.
מלבד הראב״ד כל הראשונים סוברים שלא צריך באמת הפסק בין איש לאשתו נידה, ומספיק בהכר בעלמא.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
לביא אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
ברור שלא, גם נדה צריכה ללכת לטבול ואסור בשולחן אחד, זו גזירת חז''ל, ושום פוסק לא חילק.
הודעה כל כך גדולה עם מעט כל כך עיון.
מלבד הראב״ד כל הראשונים סוברים שלא צריך באמת הפסק בין איש לאשתו נידה, ומספיק בהכר בעלמא.
איני יודע מה רצונך, הפסק נדה בהיכר או בהפסק, ואף באכילת בשר וחלב כן הוא, ואנו לא נכנסנו אם צריך הפסק דוקא או סגי בהיכר אלא רק אם צריך אחד מהם כשצריך נטילה או דמותר אף בלא היכר והפסק.


 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
שמעון רבינוביץ אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
שמעון רבינוביץ אמר:
לענ"ד זה לא ברור, דהתם על הא גופא חששו (שיתקרבו אף ללא טבילה), וע"כ דאמדו חז"ל בדעתם שיש סיבה לחוש, אבל כאן חששו רק לאכילת מאכלי חלב באמצע אכילת בשר, ומצד אחר יש לו מניעה לכך, דהיינו משום נטילת ידים, ומנ"ל דחששו בזה?
אמנם, הדמיון לשולחן ארוך לכאו' אינו נכון, דהתם אינו יכול לאכול מיד, משא"כ כאן שרק אינו רשאי לאכול, והרי חזינן שחששו שמא באמצע אכילתו יאכל חלב אף שאינו רשאי, וא"כ גם כשאסור לו מב' צדדים לא שנא. אלא דעדיין יש לדון שמא מכיון שהאדם מורגל וקבוע בנפשו מילדותו שאינו אוכל פת בלא נטילת ידים, אין לחוש שיכשל באיסור זה [וקצת סמך לזה, ממה שלא אסרו חז"ל לכ"א שאוכל פירות וכדו' לאכול בשולחן אחד עם האוכל פת, ולא חששו שמא יבא לאכול הפת בלא נט"י].
חששו אבל לא החמירו רק באיסור בשר וחלב, ומותר לאכול על שולחן אחד כשיש בו איסורי אכילה כי החמירו רק באיסור בשר וחלב, וכדכתבו הראשונים לגבי ריחא מילתא דבבשר בחלב החמירו כמה חומרות.
הא דלא אסרו בשאר איסורים מבואר בר"ן (הובא בש"ך יו"ד סימן פ"ח סק"ב) דהיינו משום דבדילי מיניה, ואיסור אכילה על שולחן אחד הוא בכל דבר שלא בדילי מיניה, ולפ"ז היה שייך לאסור בכל פת משום נט"י, אלא משמע דפת נחשב בגדר 'בדילי מיניה' משום נט"י.
אמנם אחר שכבר עיינתי בדברי הש"ך הנ"ל ראיתי שמסיק שם דבפת יש להחמיר טפי (אף בבדילי מיניה) משום שעל הלחם יחיה האדם, וא"כ אדרבה יותר מסתבר להחמיר בענינינו.
ראשית בנידון הנ''ל אכתי יש לחוש שיאכל מעט גבינה צהובה בלא נטילה.
דבר שני בענין הש''ך, אני מעיר דהרמב''ן בע''ז סו: ד''ה ולי, כתב דלא מצינו איסור אכילה על שולחן אחד בכל האיסורים אלא רק בכמה איסורים מועטים ובכל אחד מחמת טעם שיש בו, וגזרו בבשר וחלב מפני שמקילין בו הואיל וכל אחד היתר בפני עצמו, ע'''כ. 
 
 

איש מזרע אהרן

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
ראשית בנידון הנ''ל אכתי יש לחוש שיאכל מעט גבינה צהובה בלא נטילה.
וכשאין חשש (הגב"צ מותכת לגמרי או שהלחם עצמו חלבי)?
 

לביא

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
איני יודע מה רצונך, הפסק נדה בהיכר או בהפסק, ואף באכילת בשר וחלב כן הוא, ואנו לא נכנסנו אם צריך הפסק דוקא או סגי בהיכר אלא רק אם צריך אחד מהם כשצריך נטילה או דמותר אף בלא היכר והפסק.
כבודו בורח בצורה מסוגננת, זה לא יעזור לך.
בבשר וחלב צריך הפסק, בנדה צריך הכר בלבד. עיין קצח ס״ג בש״ך.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
לביא אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
איני יודע מה רצונך, הפסק נדה בהיכר או בהפסק, ואף באכילת בשר וחלב כן הוא, ואנו לא נכנסנו אם צריך הפסק דוקא או סגי בהיכר אלא רק אם צריך אחד מהם כשצריך נטילה או דמותר אף בלא היכר והפסק.
כבודו בורח בצורה מסוגננת, זה לא יעזור לך.
בבשר וחלב צריך הפסק, בנדה צריך הכר בלבד. עיין קצח ס״ג בש״ך.
לא בדקתי כעת, ומ''מ אינו נוגע לעניננו, אנו עוסקים באיסור אכילה על שולחן אחד בגוונא האסורה כגון בלא היכר ובלא הפסק, האם מותר בכה''ג הנ''ל או לא, וכתבתי שזיכרון של נט''י לא יעזור דהוי כזיכרון של טבילת נדה, והנושא שאתה מסתעף אליו לו יהי כדבריך אינו קריטי בנידון דידן, ומה גם שבדברי הנ''ל לא נכנסתי כלל אם סגי בהיכר או לא ואין צורך להיכנס לזה בהקשר שלנו.
 
 
חלק עליון תַחתִית