לאחרונה התוודעתי לחידושו של רבנו האוה"ח הקדוש, שמדייק מדברי הרמב"ם בהלכות ברכות ומדברי הרי"ף ובהה"ג, ששיעור קביעת סעודה נמדד לפי ההגדרה של האדם עצמו. הוא דוחה את פסק הש"ע שהתעלם לכאורה מדברי הרי"ף והרמב"ם, ומה גם שהוא מקום ספק ברכות.
נמצא לפי דבריו שהאוכל בבר פתיחה, למשל, מתאבנים וכדומה, באופן שאינו קובע סעודתו עליהם, אף אוכל מהם יותר מד' ביצים, עליו לברך על המחיה ודיו.
ולכל הפחות, לכאורה יש מקום גדול לחשוש לדעת הרי"ף והרמב"ם המורים שלא לברך כי אם בקביעותא דידיה. וצ"ע.
נמצא לפי דבריו שהאוכל בבר פתיחה, למשל, מתאבנים וכדומה, באופן שאינו קובע סעודתו עליהם, אף אוכל מהם יותר מד' ביצים, עליו לברך על המחיה ודיו.
ולכל הפחות, לכאורה יש מקום גדול לחשוש לדעת הרי"ף והרמב"ם המורים שלא לברך כי אם בקביעותא דידיה. וצ"ע.