שיעור קביעת סעודה

עמנואל

משתמש ותיק
לאחרונה התוודעתי לחידושו של רבנו האוה"ח הקדוש, שמדייק מדברי הרמב"ם בהלכות ברכות ומדברי הרי"ף ובהה"ג, ששיעור קביעת סעודה נמדד לפי ההגדרה של האדם עצמו. הוא דוחה את פסק הש"ע שהתעלם לכאורה מדברי הרי"ף והרמב"ם, ומה גם שהוא מקום ספק ברכות.

נמצא לפי דבריו שהאוכל בבר פתיחה, למשל, מתאבנים וכדומה, באופן שאינו קובע סעודתו עליהם, אף אוכל מהם יותר מד' ביצים, עליו לברך על המחיה ודיו.

ולכל הפחות, לכאורה יש מקום גדול לחשוש לדעת הרי"ף והרמב"ם המורים שלא לברך כי אם בקביעותא דידיה. וצ"ע.
 

עמנואל

משתמש ותיק
פותח הנושא
מקפיץ שוב
אשמח מאוד למובאות מדברי הפוסקים או להתייחסות החברים.
זה נוגע לכולנו למעשה...

אוסיף ואומר כי בגמרא מאוד קשה לקבל שהכל דעה אחת, אלא יש את רב הונא (דבדידיה תליא) ויש את רב נחמן (דתליא במאי דאחרים קובעים) ואחר כך את רב יהודה (דתליא בדידיה). וכן נראית דעתו של רבינו יונה בדעת רב נחמן ובדעת רב יהודה.

ובמאירי ברכות מב א כתב מפורשות בשם גאוני ספרד דבדידיה תליא מילתא.

איני יודע האם מדובר בר"י מיגאש, או אולי (גם) ברמב"ם והרי"ף - מה שיתמוך את טענתו של מהרחב"ע בדעתם בדברי ראשונים?

בכל אופן כך נראית דעתו של הרי"ף וכדברי מהרחב"ע ומעדני יום טוב (ו ל אות ס)

וזו לשון הרי"ף:
רב הונא אכיל מפת הבאה בכסנין תריסר רפתי בני תלתא [דף ל עמוד א] תלתא לקבא ולא בריך. אמר רב נחמן עדיין מר כפין הוא? אלא אמר רב נחמן, כל שאחרים קובעין עליו מחמת הסעודה צריך לברך, וכל שאין אחרים קובעין עליו מחמת הסעודה אינו צריך לברך. ומסקנא היכא דאכיל לה בתורת כסנין בתחלה מברך בורא מיני מזונות ולבסוף ולא כלום והיכא דאכיל לה בתורת קביעותא מברך עליה המוציא ושלש ברכות
וכך עולה מפשטות פירוש רבינו יונה בביאור דעת רב נחמן ורב יהודה, דלרב נחמן תליא באחרים ולרב יהודה תליא בדידיה.

וכאמור כך נראית דעתו של הרמב"ם ההולך כמעט תמיד בעקבות הרי"ף, ובה"ג.

וכך דעתו גם שיבולי הלקט קנט, ועיין שם.

והראב"ד הובא ברא"ש סבירא ליה אף הוא דרק בדידיה תליא מילתא.

בכל מקרה מצאנו בראשון לציון למרן הרחב"ע ולרב מעשה רוקח פ"ג ה"ט והרב בן ידיד שם דקיימו בשיטה אחת שכך היא דעתו של הרמב"ם וכפשטות לשונו.

ואומנם דעת הרא"ש ברכות ו ל (והטור) בדעת הרי"ף והרמב"ם נראית דלא כן (וראה מעדני יום טוב שהתחבט בדקדוק דבריו), מכל מקום דבריו צריכים תלמוד, וכבר תמה עליו הרב בן ידיד.

ועל כל פנים נראה שפשטות הרי"ף והרמב"ם חזיא לאיצטרופי עם דעת גאוני ספרד דהכי כוונת כולם, ולפחות נחמיר שלא לברך ברכת המזון כל שאוכלם שלא בתורת סעודה, וכהני מתאבנים הבאים לפני הסעודה.

אשמח מאוד להתייחסותו של הרב הגדול @כמעיין המתגבר נר"ו לנושא זה, היות וכביר מצאה ידו בהעלאת שיטות רבותינו שלא מצאו מקום בבית יוסף.
 
נערך לאחרונה:

דרומאי

משתמש ותיק
מקפיץ שוב
אשמח מאוד למובאות מדברי הפוסקים או להתייחסות החברים.
זה נוגע לכולנו למעשה...

אוסיף ואומר כי בגמרא מאוד קשה לקבל שהכל דעה אחת, אלא יש את רב הונא (דבדידיה תליא) ויש את רב נחמן (דתליא במאי דאחרים קובעים) ואחר כך את רב יהודה (דתליא בדידיה). וכן נראית דעתו של רבינו יונה בדעת רב נחמן ובדעת רב יהודה.

ובמאירי ברכות מב א כתב מפורשות בשם גאוני ספרד דבדידיה תליא מילתא.

איני יודע האם מדובר בר"י מיגאש, או אולי (גם) ברמב"ם והרי"ף - מה שיתמוך את טענתו של מהרחב"ע בדעתם בדברי ראשונים?

בכל אופן כך נראית דעתו של הרי"ף וכדברי מהרחב"ע ומעדני יום טוב (ו ל אות ס)

וזו לשון הרי"ף:

וכך עולה מפשטות פירוש רבינו יונה בביאור דעת רב נחמן ורב יהודה, דלרב נחמן תליא באחרים ולרב יהודה תליא בדידיה.

וכאמור כך נראית דעתו של הרמב"ם ההולך כמעט תמיד בעקבות הרי"ף, ובה"ג.

וכך דעתו גם שיבולי הלקט קנט, ועיין שם.

והראב"ד הובא ברא"ש סבירא ליה אף הוא דרק בדידיה תליא מילתא.

בכל מקרה מצאנו בראשון לציון למרן הרחב"ע ולרב מעשה רוקח פ"ג ה"ט והרב בן ידיד שם דקיימו בשיטה אחת שכך היא דעתו של הרמב"ם וכפשטות לשונו.

ואומנם דעת הרא"ש ברכות ו ל (והטור) בדעת הרי"ף והרמב"ם נראית דלא כן (וראה מעדני יום טוב שהתחבט בדקדוק דבריו), מכל מקום דבריו צריכים תלמוד, וכבר תמה עליו הרב בן ידיד.

ועל כל פנים נראה שפשטות הרי"ף והרמב"ם חזיא לאיצטרופי עם דעת גאוני ספרד דהכי כוונת כולם, ולפחות נחמיר שלא לברך ברכת המזון כל שאוכלם שלא בתורת סעודה, וכהני מתאבנים הבאים לפני הסעודה.

אשמח מאוד להתייחסותו של הרב הגדול @כמעיין המתגבר נר"ו לנושא זה, היות וכביר מצאה ידו בהעלאת שיטות רבותינו שלא מצאו מקום בבית יוסף.
גם אם נרצה לחשוש לשיטה זו אינו אלא לחומרא, שלא לאכול שיעור קביעות סעודה בלא קביעות סעודה, אך לא להקל נגד פסק השו"ע והפוסקים ולברך מעין שלש.
 

עמנואל

משתמש ותיק
פותח הנושא
גם אם נרצה לחשוש לשיטה זו אינו אלא לחומרא, שלא לאכול שיעור קביעות סעודה בלא קביעות סעודה, אך לא להקל נגד פסק השו"ע והפוסקים ולברך מעין שלש.
להקל ולברך ברהמ"ז נגד שיטות אלה גם כן קשה לענ"ד.
 

הלכה

משתמש רגיל
להקל ולברך ברהמ"ז נגד שיטות אלה גם כן קשה לענ"ד.
אינני מבין דבריך, הרי מרן השו"ע בבית יוסף לא הביא את השיטות האלו כלל, ואף להלכה אף אחד לא הביאם, אז מה אתה זה שתביא את השיטות הללו להלכה??? יש צורה איך ההלכה נקבעת ואם שיטות ראשונים חשובות ככל שיהיו לא הובאו להלכה אין לסמוך עליהם כלל ועיקר, וזה ברור ופשוט לכל בר בי רב דחד יומא.
 

עמנואל

משתמש ותיק
פותח הנושא
אינני מבין דבריך, הרי מרן השו"ע בבית יוסף לא הביא את השיטות האלו כלל, ואף להלכה אף אחד לא הביאם, אז מה אתה זה שתביא את השיטות הללו להלכה??? יש צורה איך ההלכה נקבעת ואם שיטות ראשונים חשובות ככל שיהיו לא הובאו להלכה אין לסמוך עליהם כלל ועיקר, וזה ברור ופשוט לכל בר בי רב דחד יומא.
שמעת פעם על ספק ברכות להקל נגד הש"ע?
 
חלק עליון תַחתִית