מפעל 2 הלכות שמיטה ביום

דורש טוב לעמו

משתמש חדש
מפעל
2 הלכות שמיטה בכל יום
מוצאי שבת קודש פרשת האזינו תשפ"ב
הלכות ארבעת המינים בשמיטה
א]. לולב אין בו קדושת שביעית, אפילו לולב שגדל בשנת השמיטה.[1]

ב]. ערבה אין בה קדושת שביעית.[2]

 

להערות והוספות
להסרה או להצטרפות לרשימת התפוצה
 
 


[1] . הנה מדברי הגמ' בסוכה דף מ' ע''א נראה דיש קדושת שביעית ללולב, וכמו שנראה מדברי רש''י שהוא משום כיבוד הבית, אבל מפירוש המשניות להרמב''ם פרק ג' דסוכה משנה ט' כתב שלולב מותר למכרו כמו בעצים וכאין קדושת שביעית חלה עליו, וכן כתב הרמב''ם בפ''ח מהל' שמיטה ויובל הלכה יא ובפירוש הרידב''ז שם, וע''ע עוד בזה בשו''ת מנחת יצחק ח''ח סימן ק', ובספר כרם ציון הלכות שביעית פרק יג הלכה כב, הביא המחלוקת בזה, והטעם שיש קדושת שביעית כיון שנוהגים לכבד בו את הבית, אבל היום שאין מכבדים את הבית לא נראה שיהיה בו קדושת שביעית, וכן כתב לדינא בשו''ת מנחת שלמה ח''א סימן נא אות כג שמתסבר שכיון שבזמן הזה אין רגילין לכבד את הבית בלולב ואין נוטעין אותו אדעתא דהכי אין בו קדושת שביעית, ואולם לשיטות שיש להחמיר בקליפות תפוזים יש גם להחמיר בלולבים, יעו''ש, ואולם בשו''ת אז נדברו ח''י סימן מא  כתב שיש קדושת שביעית בלולב, ואולם לדינא הסכמת הפוסקים שאין בו איסור, וכן כתב לדינא מרן שר התורה הגר''ח קניבסקי שליט''א בדרך אמונה בהל' שמיטה ויובל פ''ח הלכה יא ס''ק פו שכתב להביא מחלוקת הראשונים בזה וכתב שבזמנינו שאין הדרך לעשות ממנו מטאטא אין בו קדושת שביעית ביעו''ש, וכן כתב בחזו''ע סוכות עמ' שכ שאין בו קדושת שביעית. וכן כתב בילקו''י שביעית עמ' תקמא.

[2] .  כן כתב הגרי''מ טיקצוניסקי בספר השמיטה עמ' לג, וכן כתב בספר כרם ציון הלכות שביעית פרק יג סעיף כה, וכן כתב בשו''ת משנת יוסף ח''א סימן כה שבערבה שכיון שאין לה תשמיש שהנאתו וביעורו רשוה ממילא מובן דלא חל עליו קדושת שביעית ע''י המצוה יעו''ש, וכן כתב לדינא מרן שר התורה הגר''ח קניבסקי שליט''א בדרך אמונה שם פ''ח סקפ''ו שבערבות לכו''ע אין בהם קדושת שביעית, ומ''מ אם נזרעו בשביעית להחוששים לדעת הראב''ד באיסור נעבד יש לחוש גם לזה יעו''ש, אבל נראה דלא חש ליה, וע''ע בזה בספר דיני שביעית פרק כ''ו סי''ג, יעו''ש, וכן לדינא שאין בו איסור שביעית כן כתב בילקו''י שביעית עמ' תקמד.


 

דורש טוב לעמו

משתמש חדש
פותח הנושא
בסייעתא דשמיא

מפעל

2 הלכות שמיטה בכל יום

יום א' י"ג תשרי תשפ"ב

הלכות ארבעת המינים בשמיטה – חלק ב'

קדושת שביעית באתרוג

א]. אתרוג של שביעית כשר למצוה, ויש לשמור עליו ככל דיני קדושת שביעית, ואתרוג מן המשומר או מן הנעבד, דהיינו שישראל עבד בקרקע שלא נמכרה לגוי בשביעית, יוצאים בו יד''ח, אבל לכתחילה אין לקחת אותו למצות ד' מינים.[1]

ב]. יש מעלה גדולה לקחת אתרוג של שביעית, כמו שאמרו חז"ל "הואיל ואיתעביד בה מצוה חדא ליתעביד בה מצוה אחריתי" ולכן יש מעלה לקחת אתרוג של שביעית[2]





בחיוב ללמוד ב' הלכות שמיטה בכל יום
וכבר נודע מש''כ רבינו מרן שר התורה הגר''ח קניבסקי שליט''א במכתב לקראת שנת תשפ''ב, ובשנת השמיטה יש לקבוע מידי יום ביומו חק ולא יעבור לימוד שתי הלכות בהלכות שביעית, ובזה ינצלו מכל הצרות עכ''ד, וע"כ אמרנו לשלוח ב' הלכות שמיטה בכל יום במייל לזיכוי הרבים. ובעזה"י כל יום נשלח דברי תורה במעלת לימוד הלכות שמיטה, ונשמח לקבל מאמרים ותשובות מגדולי הדור, ומגדולי הפוסקים בעניני שביעית.

להערות והוספות

להסרה או להצטרפות לרשימת התפוצה

[email protected]






[1] . מה שיוצאים בו יד"ח, י''ל כיון שרוב הראשונים והפוסקים ס''ל כדעת הרמב''ם שנעבד או המשומר בשביעית מותר באכילה, וכן כתב לדינא בפאת השלחן סימן כב בב''י סק''א, ובחזו''א שביעית סימן י' סק''ה, ורק לפי ר''ת אסור באכילה, ומ''מ כתב בזה בחזו''ע סוכות שאפשר שאף לר''ת כשר לאכילה כיון שמצות לאו להנות נתנו וכמ''ש בשו''ת שערי דעה ח''ב סימן ח' יעו''ש, וכן האריך כן לדינא בכ''ז בילקו''י ארבעת המינים עמ' תח.

[2] . הנה מקור האי דינא במה שאמרו חז''ל איתא בגמ' בברכות דף לט ע''ב רב אמי ורב אסי כי הוה מרתמי להו ריפתא דערבוא מברכין עליה המוציא לחם מן הארץ אמרי הואיל ואתעביד ביה מצוה חדא נעביד בה מצוה אחריתי ע''כ, וכעי''ז איתא בגמ' בשבת דף קיז ע''ב רבי אמי ורבי אסי כי מיקלע להו ריפתא דעירובא שרו עילויה אמרי הואיל ואיתעביד בה חדא מצוה ליתעביד בה מצוה אחרינא עכ''ד, וכן מבואר לגבי אתרוג מדברי הגר''י זילברשטין שליט''א בחשוקי חמד עמ''ס ב''ק דף ט' ע''ב, שכתב לדון באחד שיש לו ב' אתרוגים אחד מהודר ויפה מחו''ל ואחד אתרוג פחות מהודר מאר''י והסיק שיקח את היותר מהודר, אבל עכ''פ מוכח דהיכא שהאתרוג הוא מאר''י יש בו מעליותא כנ''ל, ועוד בכל גדרי הדין הואיל וכו' ראה מה שהאריך בזה הגאון רבי יו''ט זינגר שליט''א בספר מעדני יו''ט ח"ג סימן טו, ובקובץ מה טובו אוהליך יעקב חלק טז במאמרו של הגאון רבי יהודה שטזנר שליט"א.
 

דורש טוב לעמו

משתמש חדש
פותח הנושא
בסייעתא דשמיא

2 הלכות שמיטה בכל יום

יום ב' י"ד תשרי תשפ"ב

הלכות ארבעת המינים בשמיטה – חלק ג'



קדושת שביעית באתרוג

א]. נחלקו הפוסקים האם מותר לתלות אתרוג של שביעית לנוי סוכה, ודעת רוב הפוסקים להקל בזה בלבד שיתנה שאינו בודל ממנו כל בין השמשות של ח' ימים.[1]

ב]. מותר למעוברת לנשוך פיטם אתרוג של שביעית[2]

לימוד הלכות שמיטה לבני חו"ל כמו קיום השמיטה בארץ הקודש

כתב הגאון מחאסלאוויץ זצ''ל בספר שנת השבע שאפילו בחו''ל שאין נוהג שם שמיטה כלל יש לעסוק בהלכות שמיטה כי בכל דבר עלינו לתקן את שיחתנו ויען כי העון הזה גרם להגלות מארצנוו שממת אדמתינו החיוב על כל איש ישראל לתקם הון הגדול הזה אם בכח ואם בפועל היינו למי אשר ברכו ה' באחוזת נחלה וכו' ואשר אין לו וכ' כל אחינו שבגולה בלימוד הלכה אשר מקובל אצלינו מדברי חז''ל וכו' ובפרט בעת הזאת עקבתא דמשיחא אשר אנו מקוים לו יתברך שמו כי לעת ערב יהיה אור ונזכה למצות שמיטה ויבולות שנשב בטוח על אדמתינו ובבנין אפריון תחזינה עינינו אמן כן יה רצון עכ''ל והו''ד בקובץ מבקשי תודה (ג' תשנ''ה סימן קצה עמ' תמח) יעו''ש עוד מה שעוררו בזה. וכן כתב הגר''מ שטרנבוך זצ''ל ס' שמיטה כהלכתה, ויש להוסיף דהרי קימ''ל בגמ' במנחות דף קי כל הלומד מנות כאילו הקריב וכו' וא''כ י''ל דה''ה הכא. ולכן בני חו''ל שאינם יכולים לקיים ההלכות, עכ''פ ילמדו את ההלכות. וכן ראיתי שהביאו בגליון דברי שיח (תשפ''א) בשם מרן הגרח''ק שליט''א שיש ללמוד את הלכות לחו''ל.



להערות והוספות

להסרה או להצטרפות לרשימת התפוצה

[email protected]












[1] . הנה בנידון זה כתב בשו"ת מנחת יצחק ח"י סימן קיט, וכתב להתיר לתלות אתרוג שביעית לנוי סוכה ויתנה שאינו בודל מהן כל זמן בין השמשות של ח' ימים, ויש בזה תרתי לקולא א' דהוי רק גרמא ב' דלא הוי ודאי הפסד וגם שייך בזה לכל צרכיכם המותר בפירות שביעית, וסיים שם שראוי להחמיר בזה יעו"ש, אבל בשו''ת להרוות נתן ח"ג סימן לא העלה להתיר בזה ובתאני שיתנה יעו''ש, וכן כתב לדינא בשו''ת שבט הלוי ח''ז סימן נז, וכן כתב בספר דיני שביעית עמ' רכב בשם מרן הגרשז''א זצ''ל שמותר לתלות אתרוג של שביעית לנוי בסוכה. וכן כתב באורחות רבינו ח''ב עמ' שלא, וכן כתב בילקו''י ארבעת המינים עמ' תטז שמותר כיון שגרם הפסד בפירות שביעית מותר כמו שכתב במהרי''ט, יעו"ש עוד.

[2] . הנה לענין הסגולה שנשיכת פיטם האתרוג באתרוג של שביעית בילקו''י שביעית עמ' תק שכתב שמותר למעוברת לנשוך פיטם של אתרוג שקדוש בקדושת שביעית לסגולה ללידה קלה אלא שתעשה כן רק לאחר חג הסוכות ולא בחג כיון שהאתרוג הוקצה למצוותו, ושם בהערה הרחיב ביסוד המנהג שמעוברת נושכת את פיטם האתרוג והביא מש''כ בזה בספר ליקוטי מהרי''ח (סוכות דף קו ע''א) ומ''מ לגבי הנידון דשביעית כתב שלכאורה הרי באתרוג אין קדושה שביעית ולכן שרי, ומ''מ בנשיכת הפיטם תזהר שלא יצא חתיכה מן הפרי, וכתב שם שכן איתא בספר אשרי האיש (יו''ד ח''ב עמ' רמד) בשם מרן הגרי''ש אלישיב זצוק''ל יעו''ש.
 

דורש טוב לעמו

משתמש חדש
פותח הנושא
בסייעתא דשמיא

2 הלכות שמיטה בכל יום

מוצאי חג סוכות תשפ"ב

הלכות ארבעת המינים בשמיטה – חלק ד'



קדושת שביעית באתרוג

א]. מותר להוציא אתרוג בודד לחוץ לארץ [1] לצורך אדם שמקפיד על אתרוג מפרדס מסוים וכל כיוצא בזה. ועיין בהערה.

ב]. מותר למשמש בידיו את האתרוג של שביעית אף שמפסיד את הקליפה במשמוש הידים, מותר הדבר שהרי נטעו במתחילה על דעת שהקליפה תהא נפסדת, ועוד שרק הקליפה נפסדת אבל הפרי ראוי לאכילה וממילא אין בזה איסור של לאכלה ולא להפסד.[2]



בחיוב ללמוד הלכות שביעית

בגליון דבר טוב מס' 6 הובא דברים שאמר הגאון העצום רבי דב לנדו שליט"א וז''ל: כעת שמגיע שנת שביעית ראוי להתכונן בלימוד הלכות שביעית, והדרך הנכונה והראויה בפרט לאברכים היא ללמוד את הסוגיות שנוגע למעשה בעיון, וכך גם ידעו ויזכרו את הדינים, אבל בלימוד משניות שביעית או הירושלמי כסדר או הלכות שביעית ברמב"ם כסדר, לא זוכרים כלל, ובפרט שרוב ההלכות שם לא נוגע למעשה, וכך המציאות שכלומדים הרבה דינים אחד אחר השני לא נשאר כלום. וכמו שהיה אחד שלמד הרבה הרבה, ובסופו של דבר לא יצא ממנו דבר, ואמר ע"ז החזו"א שאותו אחד הוא כמו שמי שנוטל הרבה אטריות בכף, שהכל נושר החוצה, ולכן ראוי ללמוד הסוגיות בעיון, ויעשה חזרות על עיקרי הדברים, ומי שאין באפשרותו ללמוד שביעית בעיון, ילמד מספרי קיצורים את הדינים שנוגעים להלכה למעשה. (מתוך דברים שאמר לפני אברכים(.





להערות והוספות

להסרה או להצטרפות לרשימת התפוצה

[email protected]














[1] . איתא במשנה בשביעית (פ''ו מ''ה) אין מוציאין שמן שריפה ופירות שביעית מהארץ לחו''ל א''ר שמעון בפירוש שמוציאין לסוריא ואין מוציאין לחו''ל, וכן כתב הרמב''ם בהל' שמיטה ויובל פ''ה הי''ג וז''ל: פירות שביעית אין מוציאין אותן מהארץ לחו''ל ואפילו לסוריא עכ''ל, ואמנם יש מקום לומר שלהוציא אתרוג לחו''ל שהוא לצורך מצוה, ואמנם בשו''ת משנת יוסף ח''ב סימן כד כט) כתב להרחיב בכ''ז, והתיר בכה''ג שאם לא יוציאו אתרוגים מהארץ לחו''ל יישארו על העץ וירקבו או משום שאין לאתרוג זמן ביעור יעו''ש, ואמנם בשו''ת אבן פינה ח''ב סימן קכה כתה להחמיר בזה, אבל מרן הגר''מ שטרנבוך שליט''א בספר שמיטה כהלכתה (פרק ג' יז) שמותר לשלוח אתרוג לחו''ל ליחיד שרגיל בכך לקחת אתרוג מזן מסוים שהוא בלי מורכב, משום שעל מעט במקום מצוה לא מתבטלים, וע''ע בדבריו בשו''ת תשובות והנהגות ח''ב סימן תקס. וע''ע בזה בדרך אמונה פ''ה סקי"ג שכתב שאין לשלוח אתרוגים לחו''ל, ומ''מ אין הפירות נאסרים ויוצאין בהם, ומ''מ לשלוח אתרוג לא מורכב לקיים המצוה במקום שיש להסתפק שיבטל המצוה העדר המשלוח הדעת נוטה להתיר, ולא ליקח מהעושה סחורה ויזהר לנהוג באתרוג קדושת שביעית, וכן כתב להביא בספר עמודי ארץ עמ' קנז, וכן נראה להתיר באור לציון בחידושים על הרמב''ם פ''ה הלכה יג עמ' קמח, שהביא מש''כ האחרונים להקל להוציא אתרוג לצורך מצוה מכמה טעמים שהרי טעם האיסור להוציא פירות שביעית לחו''ל משום שצריכים ביעור בארץ, ולכן אם יחזיר לארץ לפני זמן הביעור יש להתיר ויעו''ש עוד, ולדבריו מותר רק אם יחזירו, וכ''ז לדבריו באדם שנוסע לחג הסוכות לחו''ל וחוזר, ומ''מ הפוסקים הנ''ל לא כתבו להחמיר בזה, וכן כתב להקל לדינא בספר ילקוט יוסף ארבעת המינים עמ' תכב, שלצורך יחיד מותר, אבל אין להסתחר בהם, ולכן אם הביאו לו אתרוג מארץ ישראל ישלם על ההדסים והלולב ויבליע דמי האתרוג בהם ומ''מ אין האתרוג נאסר ויוצאים בו ידי חובת המצוה, והוסיף שכ''ש אם מכרו פרדסיהן לגוי דשל גוי מותר להוציאם לחו''ל, ויעו''ש מה שהרחיב בזה.

[2] . הנה בשו''ת הר צבי (זרעים ח''ב סימן נד) כתב לדון כיצד יוצאין באתרוג של שביעית אחרי שהוא מפסיד את הקליפה במשמוש הידים כמו שאסור באתרוג של תרומה והעלה כיון שנוטע את התרוג למצוה הרי נטעו מתחילה אדעתא דהכי שהקליפה תהא נפסדת ומה לי אם חושב לאבד את כל הפרי או מקצתו כל שלא חושב לאוכלו אין אני קורא בו לאכלה ולא להפסד וסתם אתרוג למצותו נטוע יעו''ש, ובספר שביעית בהלכה (עמ' קצו) כתב להביא בשם התורה תמימה (פרשת בהר אות כה) שכתב, שמאחר שרק הקליפה נפסדת והפרי ראוי לאכילה ממילא אין בזה בכלל האיסור יעו''ש עוד, וכן כתב בילקו''י ארבעת המינים עמ' תיד, וע''ע במה שהאריך בזה בשו''ת משנת יוסף ח''א סימן כה.
 

דורש טוב לעמו

משתמש חדש
פותח הנושא
בסייעתא דשמיא

2 הלכות שמיטה בכל יום

א' דחול המועד סוכות תשפ"ב

הלכות ארבעת המינים בשמיטה – חלק ה'



קדושת שביעית באתרוג

א]. אין לשים בשמים של ציפורן באתרוג של שביעית מפני שמפסידו מאכילה [1]

ב]. מותר לעשות מאתרוגי שביעית ריבה, ומותר לשפוך את מי הבישול כי הם מרים ולא עומדים לשתיה, וכן מותר לזרוק את גרעיני האתרוג מותר לזרקם[2]





לימוד הלכות שביעית מציל מן המגיפה ומצרות ורעות

הנה לימוד הל’ שביעית מציל מן הכל, וכמ”ש להביא בס’ בדידי הוי עובדא (עמ’ תקצ) כתב שבעת האסון הנורא של חטיפת שלושת הבחורים הי"ד בקיץ שנת תשע”ד בא לפני מרן שר התורה הגר”ח קניבסקי שליט”א אחד מהסבים של הבחורים החטופים ושאל מה עליו לעשות בעת כזו עבור החטופים ועבור משפחותיהם השרויים בצרה נוראה, והשיב לו מרן הגרח”ק שליט”א, עצתי כי הנשים יקדימו להדליק זמן הדלקת נרות שבת קודש, הגברים ילמד הלכות שמיטה. וכן כתב הגרח''ק במכתבו מחג הסוכות תשפ"א.







_____________________

להערות והוספות

להסרה או להצטרפות לרשימת התפוצה

[email protected]














[1] . כן כתב בחוט שני שביעית עמ' רנד. וכן ראיתי שהשיב הרה''ג הגר''ד לאו שליט''א שהרי הוא מפסיד את הפרי מקדושת שביעית.

[2] . מה שמותר לרסקם ולעשות ריבה כן נראה מדברי החזון איש סימן כה סקל''ב, כן כתב בדרך אמונה פ''ה סקי''ב בשם החזו''א, וכן נראה ממש''כ בשו''ת משיב דבר ח''ב סימן נד. וכן בספר שביתת השדה פרק יא ס''ו ובספר שבת לה' פ''ה סי''ד ובספר דיני שביעית השלם פרק אז, וכן הובא בספר חכו ממתקים (ח''ב עמ' קעב) שמותר לטגן אתרוג של שביעית ולעשות ממנו ריבה, וכן כתב בסדר השביעית אות א', וכן נראה דהא סו''ס האתרוג אינו נאכל חי, וכן נראה מדברי הילקו''י שביעית, ואמנם בחוט שני ע מ' רכד כתב שיש להחמיר אם הפרי נימוח לגמרי, ומש''כ שמותר לזרוק גרעיני האתרוג, כן כתב בספר עמודי ארץ עמ' קנו בהערה כא וכתב שהרי אין ראוים לאדם כי הם מרים וכמ''ש הרמב''ם בפרק יא מהלכות תרומות הלכה יא וכמבואר בדרך אמונה שם, וכמו כן הרי אין רגילים ליתנם לבהמה בזמן הזה. ומ''מ יש להוסיף מש''כ בספר באר ישראל עמ' רמא, שהמכינים ריבה מאתרוגים הקדושים בקדושת שביעית יזהרו לבער את הריבה בהגיע זמן הביעור של אתרוגים כי אם לא יבערו זאת תאסר הריבה באכילה. וכן כתבו בעוד כמה פוסקים.

ובעקיר סגולת האתרוג לאשה שמקשה לילד, כן כתב בכף החיים סימן תרסד סק''ס שנוהגים לעשות מרחקת מהאתרוג שברכו עליו בחג הסוכות ומעלין אותו על השולחן בט''ו בשבט ומועיל הדבר לאשה הרה או שמקשה לילד ויועיל שיצד הוולד בר קיימא ובריא ושלם, יעו''ש, וכן הובא על הרבנית קניייבסקי כידוע,
 

בארי התורה

משתמש רגיל
בסייעתא דשמיא

2 הלכות שמיטה בכל יום

ג' דחול המועד סוכות תשפ"ב

הלכות ארבעת המינים בשמיטה – חלק ז'



א]. מותר להצהיב את האתרוגים בתפוחים של שביעית[1]

ב]. עצי ערבות מותר להשקותם לצורך מצוה במקום פסידא דאינם עומדים רק למצוה וזהו צורך גוף הדבר. [2] ואמנם לחתוך את הערבות בראש שהיא בעץ ע''מ להרבות את הענפים [3].







_____________________

להערות והוספות

להסרה או להצטרפות לרשימת התפוצה





[1] . בקובץ פסקים ותשובות עמ' קעח בשם מרן הגריש''א שיש להקל בזה, וכן כתב בילקו''י ארבעת המינים עמ' תלד שמותר להצהיב את האתרוג, ושם בהערה כ' כצב שלכאורה אסור ליקח תפוחים שיש בהם קדושת שביעית להצהיב בהם האתרוג משום שהתפוח עומד לאכילה ולא לצורך אחר וגם אם הם התפוח לא היה נםסד בזה ג''כ אסור וכמו שכת בירושלמי שביעית פרק ב' ה''ז שאסור לקחת עלי ירק ולגמוע ולשים בתוכם מים דהיינו שמתשמ בעלים בתור בקבוק וזה אסור משום שהצביים אוכלות אותם ונמצא שאם משתמש בהם לבקבוק משתמש בהם שלא כדרכם ולאו דוקא משום שמפסידם אלא שמשנה מדרך השימוש שלהם ובשביעית צריך להשתמש רק במה שהדרך להשתמש בו וכמו שפירשו האחרונים בירושלמי ולכן בנ''ד אסור להשתמש בהם כי אינם ראוים לאכילה, והביא דעת הגריש''א הנ''ל דשרי בכה''ג, ויעו''ש עוד, ואמנם נראה דאם שרי בשביעית ממיל שרי להצהיב האתרוג בשבת, ונלמד ממה שכתבו הפוסקים להקל בזה וכמ''ש בספר חג האסיף סימן מו שכתב שאין דבר ממשי הנצבע ע''ג האתרוג ורק גרמא, ושכן כתב בספר חזון עובדיה סוכות עמ' רנח ויעו''ש עוד, וכן כתב הגר''ד קוק שליט''א ועוד. ובמק''א נאריך בזה.

[2] . כן כתב בחוט שני עמ' קכה.

[3] וכן כתב בספר שביעית בהלכה עמ' קצב יעו"ש.
 

בארי התורה

משתמש רגיל
בסייעתא דשמיא

2 הלכות שמיטה בכל יום

מוצאי שבת קודש חול המועד סוכות תשפ"ב

המשך הלכות קדושת שביעית בהדס

א]. נהגו לברך על ההדס של שביעית לבשמים במוצאי שבת, היכא דאפשר, משום דכיון דאיתעביד ביה חדא מצוה ליעביד ביה מצוה אחריתא [1].

ב]. מותר לבשל עלי הדס לרפואת הסובלים ממחלת הסוכר, משום שהרי לדינא נוקטים שאין קדושת שביעית בהדסים, ובפרט ששתיית מים אלו לרפואה [2].








[1] . הנה בשו''ע סימן רצ''ז ס''ד כתב בזה''ל: נהגו לברך על ההדס כל היכא דאפשר, וברמ''א כתב ויש אומרים דאין לברך על הדס היבש, דאינו מריח רק על שאר בשמים, וכן נהגו במדינות אלו, ונראה לי דיש להניח גם ההדס עם הבשמים דאז עושין ככו''ע עכ''ד, ובמשנ''ב סק''ח ביאר שהיינו הדס של מצוה וז''ל: על ההדס פרוש דשל לולב כיון דאיתעביד בה חדא מצוה לעביד בה מצוה אחריתא, ודקא בשאר ימות השנה ולא בסכות דהוקצה למצותו, ומש''כ כל היכא דאפשר היינו כל היכא שיש בו עוד ריח קצת, מצוה לכתחילה להדר אחריו, וכן כתב בזהר, וסמך לדבר, ותחת הסרפד יעלה הדס וסמיך לה שמר שבת מחללו וגו' והי''א ס''ל כיון דנתיבשל ונטל ממנו עקר הריח אין לברך עליו עכ''ד, ונראה לכאורה דאין כאן פלגותא דגם השו''ע ס''ל שאין לברך על הדס היבש היכא שאין בו ריח.

ולכאורה יש להעיר דמוכח מהא שיש קדושת שביעית בהדסים, ולפי''ז למה שאנו פוסקים שאין קדושת שביעית בהדסים ממילא אין עניין לברך על ההדסים של שביעית לכאורה, ויל"ע.

ובכף החיים (שם סקי''א) כתב שלאחר שהריח בו ועשה את המצוה לא יזרקנו לאשפה, אלא יצניעו עד שיתייבש ואח''כ יסיקינו תחת התבשיל של שבת יעו"ש.

ויש לומר לפי''ז דגם אם אין קדושת שביעית בהדסים, מ"מ סו''ס נפקא מארעא דשביעית, והבן.

[2] . כן כתב להסיק לדינא בשו''ת משנת יוסף ח''ג סימן ח' שבמקום חולי קשה כהאי כדי הוא מהרי''ל דיסקין זצ''ל לסמוך עליו שאין קדושת שביעית בהדסים ובפרט בהדסים שנטעו למצוה יעו''ש, ובילקו''י שביעית עמ' תקמז כתב להתיר גם בלא הטעם שח חולי משום שאין קדושת שביעית בהדסים, ואמנם בעיקרא דהאי דינא שמותר במקום חולי יעויין עוד בשו''ת צי''א ח''ו סימן לג, ובמק''א הארכתי בזה.
 

בארי התורה

משתמש רגיל
בסייעתא דשמיא

2 הלכות שמיטה בכל יום

ה' דחול המועד סוכות תשפ"ב

מצוות שביתת הארץ א

א]. מצות עשה לשבות בשנה השביעית מעבודת הקרקע והאילן שנאמר (ויקרא כה ב) "ושבתה הארץ שבת לה' ". ונאמר (שמות לד כא) "בחריש ובקציר תשבות" והעובר על זה ביטל מצות עשה, ועבר על לא תעשה כמו שכתוב (ויקרא כה ד) "שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור". [1].

ב]. גם נשים חייבות בעשה זו של עבודת הקרקע, ובכל דיני שביעית [2].



מעלת לימוד התורה בשמיטה כמו בשבת
כתב באור לציון שביעית בהקדמה, וז''ל: ונראה לי בסייעתא דשמיא לזמר שכשם שעבודת ה' ועסק התורה ביום השבת גדול הרבה יותר מעבודת ה' ועסק התורה בימות החול, וכמו שהביא הגאון רבנו יוסף חיים בספר בא"ח שנה שניה בהקדמה לפרשת שמות, בשם המקובלים שגדול הפועל הנעשה מעסק התורה ביום שבת אלף פעמים יותר מן הנעשה מעסק התורה של ימי החול, וגם בספר פלא יועץ ערך שבת הביא בשם המקובלים, שהפגם של כל דיבור וחטא ביום השבת גדול יותר מבחטאו בחול ע"ש, כמו כן בשנה השביעית שבת הארץ מעלת קיום המצוות ועסק התורה גדולה יותר מבשאר שנים, וכמו שנראה כן מדברי הרמב"ן בפרשת בהר (ויקרא כה ב) שכתב וז"ל: ושבתה הארץ שבת לה' ולשון הברייתא בת"כ (א ב) שבת לה' כשם שנאמר בשבת בראשית כך נאמר בשביעית שבת לה', אבל פירוש שבת לה' אלקיך הוא האמור בשבת בראשית כי בו שבת וינפש ועל כן לא תעשה כל מלאכה, ולכך אמרו כי כן נאמר בשמיטה כי היא שביעית בשנים.

והנה בכאן עוררו אותנו בסוד גדול מסודות התורה כבר רמז לו ר"א שכתב וטעם שבת לה' כיום השבת וסוד ימות עולם רמוז במקום הזה וכוף אזנך לשמוע מה שאני רשאי להשמיעך ממנו בלשון אשר אשמיעך ואם תזכה תתבונן, כבר כתבתי בסדר בראשית (בראשית ב ג) כי ששת ימי בראשית הם ימות עולם ויום השביעי שבת לה' אלקיך כי בו יהיה שבת לשם הגדול כמו ששנינו בסוף תמיד בשביעי מה היו אומרים מזמור טהר ליום השבת לעתיד לבא שכולה שבת ומנוחה לחיי העולמים והנה הימים רמז לאשר ברא במעשה בראשית והשנים ירמזו לאשר יהיה בבריאת כל ימי עולם ועל כן החמיר הכתוב בשמיטה יותר מכל חייבי לאוין וחייב הגלות עליה כמו שהחמיר בעריות שנאמר אז תרצה הארץ את שבתותיה (ויקרא כו לד) והחזיר הענין פעמים רבות כל ימי השמה תשבות ונאמר והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותיה (ויקרא כו מג) וכן שנינו גלות באה על עינוי הדין ועל עוות הדין ועל שמיטת הארץ (אבות פרק ה' משנה ט') מפני שכל הכופר בה אינו מודה במעשה בראשית ובעולם הבא וכו' עכ"ל, חזינן בדברי הרמב"ן שהקיש את שבת הארץ ליום השבת וקדושת שביעית הרי היא כקדושת השבת ופגמה חמור מאוד וכן כתב מהרח"ו בשער המצות בפרשת בהר, שבשביעית יש דמיון לשבת ושיש תיקונים הנעשים מאליהם בשנת השמיטה ע"ש, וכן כתב האלשיך הקדוש בפרשת משפטים (שמות כג י) שבארץ הקדושה תחול בה רוח קדושה בשנה השביעית כנודע ליודעי חן ע"ש ואף בסדר הכוונות יש שינוי בשנת השמיטה מבשאר השנים, וכמו שהביא רבנו יוסף חיים בשו"ת רב פעלים ח"א בקונטרס סוד ישרים סימן י' שהוא מחמת העילוי הנעשה בשנה השביעית, וכן לא אומרים בשנת השמיטה בארץ ישראל תיקון רחל כיון שיש ששון ושמחה בשנת השמיטה וכמו שהביא ברב פעלים שם, וכתב שאף בזה"ז שאין השביעית נוהגת אלא מדרבנן יש תיקונים על ידי קיום מצות השמיטה ע"ש,ועל כן מן הראוי להתבונן בימים אלו ולהשתדל יותר בעבודת השם וקיום המצוות ועסק התורה משום מעלתם כי רבה ויש לאדם לשים לב יותר למעשיו בשנת השמיטה. עכ"ד.








[1]. הנה במש''כ שעובר משום בחריש ובקציר תשבות, שאיירי לענין שמיטה כן כתב ברמב''ם בפ''א מהל' שמיטה ויובל הלכה א' וז''ל: מצות עשה לשבות מעבודת הארץ ועבודת האילן בשנה שביעית שנאמר ושבת הארץ שבת לה' ונאמר בחריש ובקציר תשבות, וכל העושה מלאכה מעבודת הארץ או האילנות בשנה זו ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה שנאמר שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור עכ''ד, ובדרך אמונה שם סק''ו כתב בשם החזו''א (שביעית סימן יז אות ב') נאמר בחריש ובקציר תשבות, ואע''ג דמוקי האי קרא לענין שבת למילף מיניה דקצירת העומר דוחה שבת ולא כמ''ד דמוקי לה בשביעית, מ''מ לא חש רבינו להביא פסוק זה כיון שאין נפק''מ להלכה, וחרישה אסורה מדאורייתא מהלכה למשה מסיני כדלקמן פ''ג ה''ה אלא שאין לוקין עליה שאין בה לאו ע''כ, ואמנם בילקו''י שביעית עמ' נז כתב להוכיח מדברי הגמ' בר''ה דף ט' ע''א ובמועד קטן דף ג' ע''ב ובמכות דף ח' ע''ב שלדעת הרמב''ם העיקר הוא כדעת ר''ע, יעו"ש עוד.



[2] . כן מבואר בדרך אמונה בפ''א ה''א, סק''ב, שנשים חייבות בעשה זו בין אנשים לנשים וכן עבדים ושפחות.
 

בארי התורה

משתמש רגיל
 
בסייעתא דשמיא
2 הלכות שמיטה בכל יום
מוצאי שמחת תורה תשפ"ב
מצוות שביתת הארץ ג'
א]. מי שגר בבנין שהשכנים החילונים עושים מלאכה בגינה בשביעית, ימחה בהם, ואם לא עוזר, שיפקיר את חלקו בפני שלשה שלא יזכו בקרקע ולא יעברו על העשה של שביית הארץ, וההפקר הוא עד סוף השנה השביעית, ואח''כ הוא חוזר לחלקו[1]

ב]. אם מועצת העיר או בעיריה עושים עבודות גינון בשביעית שלא כהלכה, תושבי העיר צריכים לבקש ולדרוש מהאחראי על עניני העיר שלא יעשו אלא מה שמותר ע''פ הדין, ואם א''א למונעם הרי הם אנוסים[2]

 

 

 

 
 

 

 


[1] . הנה בקונ' שערי יוסף שביעית ח''א, כתבנו בזה, כתבו בפוסקים לדון מה הדין באחד שגר בבנין חילוני ויש עציצים שמשקים אותם השכנים החילונים מה יעשו שהרי יש לו חלק בבנין, בקובץ מה טובו אהליך יעקב חלק יב, בפסקי מרן הגריש''א מרשימת הגר''י שוב שליט''א אות ב', הובא, שמי שיש לו שכנים שאינם שומרי תורה ומצוות וועד הבית משקה ומטפל בגינה של הבנין בשמיטה יפקיר בפני שלושה את חלקו בגינה ויכול להמשיך לשלם דמי ועד הבית, שהרי אם יטען שאין לו חלק בגינה, ולכן צריך לשלם פחות לועד הבית השכנים יזכו בחלקו ולא יוכל לחזור ולזכות בה לאחר השמיטה. ע"כ.

הנה בהאי ענינא כן מצינו שכתב בדרך אמונה בהל' שמיטה ויובל פרק א' סק''ט שיפקיר חלקו כמו משכיר בהמתו לגוי שמחויב להפקיר חלקו לפני שבת כדי שלא יעבור על איסור שביתת בהמתו כמבואר בשו''ע או''ח סימן רמו,  ויעו''ש עוד במש''כ בשם מרן הגרי''ש אלישיב, וע''ע בקובץ תשובות ח''א סימן רכט, ובמש''כ בספר עמודי ארץ עמוד טז, וכן כתב בחוט שני הל' שמיטה פ''א עמ' מז בשם המנחת חינוך, ויעו''ש עוד בחוט שני שאין השכנים זוכים בחלקו, ודלא כשער המשפט סימן ערה יעו''ש. וע''ע במנחת אשר שביעית מש"כ בזה, ובמש''כ בזה בילקו''י שביעית מהדורת תשע''ה.

ואמנם עתה ראיתי בחזו''ע פרוזבול שביעית עמ' קנה שהובא שכתב מרן הגרע''י זיע''א בכתי''ק וז''ל: גינות גוי בבנין משותף אם אין דיירי הבית מסכימים להמנע בהחלט מכל מלאכות האסורות בשביעית, יש למכור אותן באמצעות הרבנות הראשית על ידי הרשאה וייפוי כח מועד הבנין, ואם יסרבו גם למכאן כל דייר החרד לדבר ה' יפקיר רשותו מהגינות הנ''ל כדי שלא יהיה כשותף לדבר עבירה עכ''ד, וכן הוא לדינא. ע''כ ממש''כ שם, וע''ע בזה במנחת אשר שביעית.

ואמנם אח''כ ראיתי להעיר שהרי מה מהני ההפקרה בזה והרי לא רשום בטאבו, והאריכו בזה באוהלי שביעית גליון מס' א עמוד א' וב' ועוד ליישב בזה. יעו"ש.

[2] . הנה בחוט שני שביעית עמ' ע' כתב בשם החזו''א שבכה''ג שהעיירה לא שומרת שמיטה על דיירי העיר עוברים על העשה של ושבתה הארץ שבת לה', ובמש''כ שבדיעבד כן כתב בחוט שני שם, ובספר עמודי ארץ עמ' יז בהערה יג הוסיף עוד ששמע בזה מהגר''נ קרליץ זצוק'''ל שהיום הוא יום פטירתו שכאן לא שייך להפקיר כי אין להם בזה זכויות של ממש שאפשר להפקיר ולזכות בהם.

ואמנם לדינא יש לעיין בכל גדר של עייריה ומועצת העיר, שהרי לכאורה לתושבים אין בעלות, והוי רשות ציבורית,

ותלוי עוד בכל דינא דמלכותא דינא, ויש לעיין עוד, ואולי גם קשור לדיני עירובין, וכו' ויש עוד להאריך.

ודין זה גם תלוי גם בדין שדה השותפים, דהנה הגאון רבי צבי פסח פקראנק כתב בירחון שערי ציון (תרפ''ד חבורת ג' -ד' סימן י) שיתכן שיש לפטור שדה השותפין מדין שביעית יעו''ש בכ''ד, ובמה שהשיב ע''ד הראש''ל הגרב''צ עוזיאל ונדפס בשו''ת משפטי עוזיאל ח''א חיו''ד סימן כז יעו''ש, וראה עוד במה שהאריך בזה בילקו''י שביעית עמ' ריז, ויעו''ש כי''ג נפק''מ בשותפות לגבי כמה דינים מה''ת,

      
no_photo.png
תשובהתשובה לכולםהעברה  

   ​
 
 ​
 ​
  
 
 

טוביה פריד

משתמש ותיק
המייל שלמעלה איננו נכון- כך עפ"י הודעת גוגל שקיבלתי.

האם אפשר לקבל מייל טוב ותקין??
 

בארי התורה

משתמש רגיל
בסייעתא דשמיא

2 הלכות שמיטה בכל יום

כ"ד תשרי תשפ"ב

מצוות שביתת הארץ ה'
א]. גם בשדה של שותפים נוהג דיני שביעית.[1] וגם באדמות ציבור או אדמות ששייכות לעיריה וכדומה.[2] וגם במדברות של הפקר,[3] וגם בירושלים שייך דיני שביעית [4]

ב]. דנו בפוסקים במה שכתבה התורה "ושבת הארץ" האם הוא חובת גברא [5] או חובת קרקע [6] דהיינו שלא תעשה מלאכה בקרקע, [7] וכתבו בפוסקים להחמיר בזה שדין שביתת שדהו הוא חובת קרקע, ולכן אסור להשכיר את השדה קודם שביעית למי שלא ישמור הלכות שביעית ויעבוד בה מלאכות שאסורות מן התורה.



הגלות הוא בעוון השמיטה ובעוון הביטול תורה
בספר אמת ליעקב להגר''י קמינצקי זצ''ל בפרשת בחוקתי כתב על הפסוק "אז תרצה הארץ את שבותיה" (כו לד) האריך לבאר שעיקר ציווי התורה אם בחקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה קאי על שנת השמיטה, שאז רוב ישראל היו עובדי אדמה וניתנה להם שנת השמיטה שיהיו עסוקים בתורה, וביאר בזה כוונת חז''ל שמשעה שנכנסו לארץ לא שמרו שמיטה המכוון שלא הגו בתורה, ולא נתקיים בזה תכלית מצות השמיטה עכ''ד.

ובספר שדה מרדכי (עמ' מח) כתב לבאר לפי"ז מה שבהרבה מקומות בתורה שגלות ישראל מארצם הוא בעוון ביטול השמיטה ואילו בירמיה ( ט' יא יב) מבואר שעל מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי, ולהנ''ל א''ש שביטול תורה וביטול שמיטה הוא ענין אחד, ושכן כתב במגלה עמוקות (ויקרא דף כו ע"א) וז''ל: הנה עון ביטול שמיטה הוא ביטול תורה, זו כונת התנא (אבות פ''ה משנה ט) גלות בא לעולם על ע''ז ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ועל שמיטת הארץ והוא על דרך ששנינו (נדרים פא.) שויתר הקב''ה על ע''ז ועל ג''ע ועל שפיכות דמים ועל מיאסוה של תורה לא ויתר עכ''ד, ומזה נלמד גודל מעלת לימוד התורה בשנת השביעית וכ"ש לעובדי האדמה שאין להם זמן ללמוד בכל השנים, ועתה אמרו לי שהתפרסם סיפור באחד החקלאים בארץ שבא איזה נגיד לראות אותו ולראות את שדותיו, ורצה גם לתמוך בו, ולא איבה אותו חקלאי לבוא עמו מחמת שהיה באמצע לימודו.



להערות והוספות – ולשאלות בהלכות שביעית

להסרה או להצטרפות לרשימת התפוצה

[email protected]




[1] . בתוס' בסוכה דף כז ע''ב כתבו לדייק מהאי דכתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור ומוכח לך ולא של שותפין, ודמוכח בחולין דף קלו ע''א לגבי תרומה חלה ופאה יעו"ש, ואמנם בילקו''י שביעית עמ' ריז כתב שנראה שלדינא כן שייך האי איסורא גם בשותפים כיון שאין לנו כוח לדרוש דרשות מעצמינו וכמו שכתב מהרי''ק שורש קלט ועוד, ואמנם נראה שהרי התוס' כתבו דרשה זו, ובע"כ דכן ס"ל ששייך לדרוש מעצמם, וכן מצינו בעוד דוכתי, ומ''מ הביא שם שהגר''י פערלא בביאורו לרס''ג (עשין סא) כתב לבאר בדברי הרס"ג שם, שאף שלעניין שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור היינו דוקא שדך וכרמך, ולמעוטי שדה וכרם של חבירו, אבל לענין העשה של שביתת הארץ הוא בין שלו ובין של חבירו, ורק לגבי הלאו נתמעט בשל חבירו ולכן הרס"ג מנה גם את העשה וגם את הלאו, ואולם הגאון רבי צבי פסח פראנק כתב בירחון שערי ציון (תרפ''ד חבורת ג' -ד' סימן י) שיתכן שיש לפטור שדה השותפין מדין שביעית יעו''ש בכ''ד, ובמה שהשיב ע''ד הראש''ל הגרב''צ עוזיאל ונדפס בשו''ת משפטי עוזיאל ח''א חיו''ד סימן כז יעו''ש, וראה עוד במה שהאריך בזה בילקו''י שביעית עמ' ריז, ויעו''ש כי''ג נפק''מ בשותפות לגבי כמה דינים מה''ת, ואולם לדינא נראה בילקו''י שכן יש דין שביעית אף בשדה שותפות, וראה עוד בספר שדה מרדכי עמ' קיז שהאריך בדין שותפות לגבי שביעית.

ואולם כתב שלכאורה זה תלוי בגדר האיסור שביתת שאם זה חובת קרקע אין למעט בה שותפין, ואולם לדינא כתב שם שאיסור מלאכה ודין שביתה בקרקע הוא גם בשדה שיש לו שותפות, וגם היכא שיש שותפות עם גוי, וכתב שם בהערה שאף שמצינו בכמה מקומות ששותפות עם גוי פוטרת, כמבואר בגמ' בחולין דף קלה ע''א ובבכורות דף ט' ע''א לגבי בכור, אבל מ"מ לגבי שביעית שהוא דין בקרקע וגם כשיש לו בה שותפות עם גוי יש בה דיני שביעית וכמו שכתב בב''י או''ח סימן רמ''ו ס''ה לגבי שביתת בהמתו, שאף בשותפות של גוים חייבים, ואמנם כתב שם שבכפתור ופרח סימן מז כתב ששדה שהיא בעלות משותפת עם הגוי אין בה איסור מלאכה בשביעית, מ''מ לדינא לא קימ''ל הכי, וציין שם לשו''ת הרב צבי זרעים ח''ב סימן מב מג ובשו''ת כרם שלמה ח''ב חו"מ סימן פז. עתכ"ד, וע''ע בזה בשו''ת שערי רחמים יו''ד סימן ד' שנראה לדינא ששביעית נוהגת גם בשדה של שותפים וממילא ה''ה בשותפות עם גוי.



[2] . כן נראה ע''פ מה שכתבנו שגם שדה של שותפין חייבות בשביעית, וכן כתב באריכות בילקו''י שביעית עמ' רכא יעו"ש.

[3] . איתא בתוספתא דשביעית פ''ג דפאה הכ"ג ילפינן מדכתיב שבת לה' שגם שדה של הקדש חייבת בשביעית, וממילא שדה של הפקר שאין ע''ז לימד לחייבו בשביעית ממילא יהיה פטור משביעית, ואכן בשו''ת הלכות קטנות (ח''ב סימן רלז) כתב להסתפק אם שביעית נוהגת ביערות ומדבריות שבארץ ישראל אם דורשים משדך לאפוקי יעורת ומדבריות וכעין מה שדורשין בגמ' בקידושין דף נז ע'''ב ושלח את הציפור החיה על פני השדה, מבית מדרשו של רבי ישמעאל דורשים כשדה מה שדה מותרת אף ציפורים המושלחים מותרים, והיינו לאפוקי ים ומדבר וא''כ יש להסתפק דה''ה לגבי שביעית.

ובמנ''ח מצות שכט סקי''א כתב דנראה שבשדה הפקר לא נוהג דיני שביעית כמו בשדה הקדש יעו''ש, וכן בשו''ת משיב דבר ח''ב סימן נו בד''ה מעתה, כתב שלפי דעת הב''י בשו''ת אבקת רוכל סימן כד שבשדה של עכו''ם באר''י לא נוהג קדושת שביעית א''כ ה''ה בשדה הפקר עכט''ש, אבל בשו''ת זכר יצחק סימן מב האריך לדינא שגם בשדה של הפקר נוהג דין שביעית, וכן האריך בזה בספר שבת הארץ פ"א ה"ג וכן ראה באריכות בזה בשו''ת מעשה איש חו''מ סימן יב שלא מהני להקפיר את הקרקעות ואז לעבוד בקרקע אף בלא היתר מכירה יעו''ש, ובחזו''א שביעית סימן ב' סוף אות ד' שנראה לגבי הזורע שדה הפקר חייב במעשרות, ונראה דא''כ ה''ה לשביעית, וכן כתב לדינא בילקו''י שביעית עמ' רכב דלדינא יש לנקוט ששביעית נוהגת גם בשדה הפקר, וכן כתב הגר''מ גרוס שליט''א בספר שדה מרדכי עמ' קכב ששביעית נוהגת בשדה הפקר בין לאיסור העשה והלאו של שביתת הארץ, ובין לקדושת שביעית בפירות, ושה''ה בשדה שאינה שלו, ובמש''כ לגבי שדה שאינו שלו האריך בזה שם בעיון השדה אות י, יעו"ש עוד באריכות בכ"ז.

[4] . כן כתב בשו''ת ציץ אליעזר ח''ה סימן לב, שהיום ירושלים אע''פ שלא נחלקה לשבטים יש בה דיני שביעית, וה''ה לגבי מושב שיתופי בשמיטה שחיובם כחיוב כל הארץ יעו''ש, והביא דבריו לדינא בילקו''י שביעית עמ' רכב בהערה, ואמנם איתא בספרא ריש פרשת בהר פרשתא א' ה''ב דרשו מהפסוק (ויקרא כה ד) שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר עד שיהא כל אחד מכיר שדהו וכרמו ולכן בשבע שנים שכבשו וחלקו לא נוהגת שמיטה, ועפי''ז כתב בספר השמיטה (פרק יב) שמה''ט נראה שבירושלים לא תנהג קדושת שביעית כיון שאין בשדותיה בעלות ממונית וכמו שאין משכיין בה בתים כמבואר בתוספתא במעשר שני פ''א הי''א ובעוד דוכתי, יעו"ש, ואמנם בספר שדה מרדכי עמ' קכב כתב לדינא שדיני שביעית נאמרו גם בירושלים, וכתב בהערה שאפשר שדין זה תלוי בגד הדבר שירושלים לא נתחלקה לשבטים, שנחלקו בזה בחזו''א או''ח סימן רכו סק''ח, והגרי''ז בחידושי מרן רי''ז הלוי בהל' בית הבחירה בד''ה ב''ק, ועוד ציין בזה לדברי הירושלמי במעשרות פ''ב מ"ה, ועיין.



[5] . הנה מדברי הרמב''ם בפ''א מהלכות שמיטה ה''א שכתב, מצות עשה לשבות בשנה השביעית מעבודת הארץ ועבודת האילנות כוו' וכל העושה מלאכה מעבודת הארץ וכו' עכ''ד, וכן ביאר בחוט שני שביעית עמ' קכא בדברי הרמב''ם דס''ל שמצוה היא על הגברא ומשו''ה כתב שהציווי הוא על האדם לשבות, וכן כתב הגרב''צ אבא שאול זצ''ל באור לציון שביעית עמ' קכג שיש לדקדק מדברי הרמב''ם שס''ל שהציווי הוא על האדם ואי''ז ציווי על הקרקע, אלא איסור גברא, ובילקו''י שביעית עמ' קלד כתב להביא גם מש''כ ברמב''ם בספר המצוות (מצות עשה קלה) וז''ל: נצטוינו בזה לשבות מעבודת הארץ בשנה שביעית והוא אמרו יתעלה בחריש ובקציר תשבות". ומדבריו גם מוכח שהמצוה על הגברא, ושכן משמע ממש''כ במצות לא תעשה רכה זהרינו מעבודת הארץ בשני שביעית, והוא אומרו יתעלה שדך לא תזרע, וכן כתב בספר שבת הארץ קונטרס אחרון סימן א' וכתב שהאיסור על הגברא ולכן מותר מה''ת לעבוד ע''י גוי ולהשכיר שדהו לגוי ושכן הסכים לדבריו בספר מעדני ארץ סימן יג.

[6] . כן נראה לכאורה מדברי הרמב''ם ברמזיו בפרטיה מצוה שבתחלת פ''א מהל' שמיטה שכתב, "שתשבות הארץ בשביעית ממלאכתה" כן הבין הגרי''פ פערלא בביאורו לרס''ג חלק א' מצות עשה סא יעו''ש שהאיסור על הקרקע שתשבות, ואמנם לענ''ד נראה לומר שאף שברמב''ם ברמזיו נראה שהדין הוא על הקרקע, מ"מ אזלינן בתר מה שכתב בהלכה, ובמש"כ בספר המצוות, ולכן בשיטת הרמב"ם אינו ראיה, וכמו שכתב באול"צ לדינא ששביעית הוא חובת גברא וכמ"ש ברמב"ם ולא חש בזה. וכן הבין בחזו"א שביעית סימן יז אות כה בד''ה ובזמן יעו"ש בכ"ד.

ובעיקר האי שיטה שהוא חובת קרקע, כתב הגאון רבי שלמה זלמן רווח שליט''א בספרו שביתת השדה הלכות שביעית (מהדורת תשפ''א עמ' קכה) שכן נראה מתוס' ר"א ובתוס' רי''ד ובריטב''א בע''ז דף טו ע''ב שהמצוה על הקרקע לשבות, ושכן הוא במהרש''ל ובמהר''ם בב''מ דף צ' ע''א יעו"ש עוד בזה.

וכן כתב במנחת חינוך (מצוה קיב סק"ב) באריכות שהוא חובת קרקע לשבות והוכיח כן מהא דדין שביתת קרקע בשביעית כמו שבת דאמרינן בגמ' בע''ז דף טו ע''ב גבי שביתת בהמתו בשבת אין אדם מוזהר על שביתת בהמתו בשביעית אמר ליה אביי והרי שדה דאדם מוזהר על שביתת שדהו בשביעית ותנן וכו' ונראה דהוא דין על שביתת שדהו יעו"ש, וכן נראה בשו''ת מנחת שלמה ח''א סימן נא סק''ד שיש לחוש לשיטות שהוא חובת קרקע. וכן האריך הראש"ל הגר"ש עמאר שליט''א בספרו כרם שלמה על הרמב''ם יעו''ש באריכות, וכן לדינא שהוא חובת הקרקע כן נקט בילקו''י שביעית עמ' קכו יעו''ש באריכות. וכן נקט לדינא הגר"מ גרוס שליט''א בספר שדה מרדכי פ''ב ה"ב שיש להחמיר בהא לדינא.

[7] . ומכל חקירה זו איכא י"ב נפק''מ לדינא, וכמו שהאריך בזה בילקו''י שביעית עמ' קכז, ונביא תו''ד הנפק''מ לדינא בקצרה, א). אמירה לגוי, ב). אם מותר להשכיר שדהו לשנה השביעית למי שיעבוד בה, ג). בישראל ששכר שדה מגוי לי' שנים והוריד בשדה אריסין גוים האם יכולים בשנת השמיטה לעבוד שם, ד). שנים שעשאוה, ה). שנים שזורעים בשדה שאינה שלהם, ו). שעושה מלאכה בשדה בשינוי או כלאחר יד, ו). שכנים חילונים שעובדים בגינה, ח). נטיעת אילן סרק בערב ראש השנה, ט). למ''ד תולדות שביעית דאורייתא אם עבר ונטע אילנות ספיחין בשמיטה מה דינם, י). ישראל אחר עובד בקרקע שלו בהסכמתו, יא). משכיר כלי מחרישה לחשוד על השביעית, יב). אם נשים שייכות במצוות השמיטה או לא, יעו"ש עוד באריכות בכ"ז.

עוד צד בהאי חקירה, כתב בספר תורת הארץ (פ"ו אות לד) שבמלאכת חרישה וקצירה שנאמר בהן (שמות לד כא) בחריש ובקציר תשבות משמעות הציווי הוא חובת גברא, אבל בשאר המלאכות שנאמר בהן ושבת הארץ משמעות הוא חובת קרקע. יעו"ש.
 

בארי התורה

משתמש רגיל
בסייעתא דשמיא
2 הלכות שמיטה בכל יום
מוצש"ק פרשת בראשית תשפ"ב
תיקון רחל - שילוח הקן בשנת השמיטה
א]. בארץ ישראל הנוהגים ע"פ הקבלה, אין אומרים תיקון רחל בשנת השמיטה , אבל תיקון לאה אומרים גם בשנת השמיטה, אבל בחו"ל אומרים גם תיקון רחל, ואולם לענין תיקון חצות שהוא תיקון רחל, שאומרים אותו בבין המצרים בחצות היום, אומרים גם בשנת השמיטה.
ב]. יש נוהגים ע"פ הקבלה שאין מקיימים מצות שילוח הקן בשנת השמיטה, אבל להלכה למעשה אפשר לעשות שילוח הקן בכל שנת השמיטה .

בחיוב לימוד הלכות שמיטה, ומדוע אין אומרים תיקון רחל בשנת השמיטה - ממרן פוסק הדור הגר"מ שטרנבוך שליט"א
במאמר השבועי ממרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א פרשת בראשית תשפ"ב הובא במה שאמר ביום שמחת תורה בחיוב לימוד תורה בשנת השמיטה, ותו"ד הוא, שאנו נמצאים בתחלת שנת השמיטה ויש לידע ששנת השמיטה אינו עניין הנוגע רק לעובדי האדמה אלא שנת השמיטה היא כעין שבת שכולו קודש לה' וכמו שכתוב (ויקרא כה ב) ושבת הארץ שבת לה' ופירש הספרונו שם שתכלית שנת השמיטה היא שהאדם יפריש שנת אחת בכל שבע שנים לעבודת ה' והוא כעין שבת קודש שצריך לייחד את יום השבת לעבודת ה' וזהו לימוד לנו עד כמה מוטלת עלינו חובה מיוחדת בשנה זו לקבל על עצמינו עול תורה כראוי ויעו''ש עוד, ובסו"ד אמר עוד: וידוע מה שכתבו הספרים הקדושים שבשנת השמיטה בארץ ישראל אין אומרים תיקון רחל בתיקון חצות, משנום בשבנה זו יש שמחה גדולה בשמים, וא"כ בשנה זו בוודאי אפשר לקבל יותר סייעתא דשמיא ללימוד התורה מבכל שנה מאחר שיש עכשיו שמחה בשמים, וכל המקבל על עצמו עול תורה באמת יזכה לראות סייעתא דשמיא וברכה מיוחדת בעמלו עכ"ד.
 
. כן כתב בספר אמת ליעקב (קונטרס שפת אמת אות ב) וז"ל: הוי יודע דבכל שנת השמיטה אין אנו אומרים תיקון רחל בחצות הלילה כיון שיש עילוי המלכות ונקרא שבת הארץ, ולכן אין לומר קינות דילמא ח''ו יהיה פגם, ויעו''ש שהביא להא ראיה מדברי הזוה''ק (פרשת שלח דף קעא:) שיש שמחה מיוחדת בשנת השמיטה, ולכן אין לומר תיקון חצות בשנה השמיטה יעו''ש, וכן כתב בפירוש הרב החסיד הראב"ד יעו"ש, וכן כתב הפלא יועץ בספרו חסד לאלפים (סימן א אות כ) וכן כתב מרן החבי''ף בספר רוח חיים (אות כא) וכן כתב הבא''ח בשו''ת רב פעלים (ח''א סוד ישרים סימן י) ובכה''ח (סימן א אות יב) יעו"ש. וכן כתב בספר קומי רני סימן יג, וכן כתב בספר דברי שלום בהקדמה בשם המהרי''ט אלאגזי.

[1] . ואמנם בספר אמת ליעקב כתב שלכאורה כן הוא הדין בחו''ל, וכן כתב בספר פתח הדביר סימן א' סקי''ג, שהגם שאין לנו עסק בנסתרות מכל מקום מלשון הזוה''ק נראה לדינא שאין לחלק בין אר''י לחו''ל, ואדרבה כיון שנשמות כל ישראל בני מהימנותא חדאן חידו על חידו בכל שמיטה היה מן הראוי ששום אחד מישראל לא עירי קינו בשנה ההיא שלא יעשה פגם למעלה, אבל יעו''ש שנראה שדוקא באר''י שלא עובדים אבל בחו''ל שאין איסור לעבוד בקרקע ממילא אין איסורא יעו''ש שכן נראה מדברי רב יעקב ניניו בספר אמת ליעקב, וסיים שכן ראה בחו''ל בקצת מקומות שלא היו אומרים תיקון רחל בשנת השמיטה, וע''כ כתב הדברים לומר שבחו''ל צריך לומר כשאר השנים.

ואולם בספר פאת השלחן (הלכות שביעית דף קא) כתב שלכאורה נראה שהרי רוב הראשונים פסקו שנוהג שביעית מדרבנן גם בחו''ל, וממילא לכן א''ש המנהג שיש אומרים שאין לאומרם אף בחו''ל, ואמנם לדבריו נראה שגם בחו''ל אין לומר תיקון חצות, ואולם הרב אמת ליעקב בקונטרס אחרון סימן א' סק''ד כתב שבחו''ל אומרים תיקון חצות כרגיל ומשמע שחו''ל שאני, ועיין, ובילקו''י שביעית עמ' קטז, ושם הביא מש''כ בספר צדק ושלום לרבי אליהו משען שאלה יח שהאריך בזה בדין תיקון רחל בימי השמיטה ומה נוהגים בדמשק יעו''ש.

ואמנם מדברי הבן איש לי (ש"א פרשת וישלח אות ב) כתב, שבימים שאין אומרים בהם תיקון רחל מחמת חשיבותם כגון ליל ר''ח ולילות חנוכה ופורים ולילות חודש ניסן וכן בז' ימי חופה ובליל שמיני של המילה בבית שבו התינוק טוב ונכון לומר פסוקים שסידרתי בספר לשון חכמים דף קיב במקום תיקון רחל בחצות הלילה, וכן באר''י בשנת השמיטה שאין אומרים תיקון רחל המיוסד בקינות יאמרו תיקון זה עכ''ד, ונראה מדבריו שרק באר''י אין לומר אבל בחו''ל יש לומר אף תיקון לאה בשנת השמיטה, וכן כתב בילקו''י שם עמ' קטו.

[1] . הנה בעיקר מה שנוהגים לומר תיקון חצות בימי בין המצרים, כן מבואר במג''א סימן תקנא סקמ''ה מהשער הכוונות דף פט ע''ג שנהגו לקונן ולהתאבל בחצות היום בימי בין המצרים מלבד תיקון חצות בלילה וכן כתב בפרי עץ חיים שער חג השבועות פ''א, ובספר משנת חסידים מסכת תמוז ואב פ''א מ''ו, ובאגרות הרמ''ז סימן יז, ובמורה אצבע סימן ח' אות ח' ובבאר היטב או''ח סימן תקמא סק''מ כן כתב בכה''ח סימן תקנב ס"ק רכד  שיש לומר תיקון חצות בבין המצרים לאחר חצות שאז הוא התעוררות הדינים יעו"ש.

וכתב בילקו''י שביעית עמ' קכא שלכאורה ה''ה גם בשנת השמיטה שאין אומרים תיקון רחל בארץ ישראל בבין המצרים אחר חצות היום יש לאומרו כי טעם תיקון חצות של הלילה הוא משום בחינת המלכות היורדת אלא עולם הבריאה וכמ''ש בשער הכוונות דף נד ובשנת השמיטה יש עלייה לבחינת המלכות וכמ''ש בשער המצוות פרשת בהר, אבל הכא לא משום בחינת המלכות כי אם משום התעוררות הדינים והתאבלות על החורבן וכמו שנוהג דיני התאבלות על החורבן בשנת השמיטה גם זה נוהג.

ואולם ראיתי בספר שדה מרדכי עמ' קט בתורת השדה הערה מו שהביא שבשו''ת מעשה אליהו סימן קצג כתב שבשנת השמיטה אין לאומרו בחצות היום, יעו''ש, ושכן נראה בספר זמרת הארץ אות פד, ואולם כתב שם ע''פ מש''כ בכה''ח שם ובסימן תקפא סקע''ה, ושכן כתב בשו''ת אור לציון ח''ג פרק כה אות ו' שכיון שאמירתו בימי בין המצרים היא ביום, אינו אלא לקינה בכיה והספד בעלמא ויש לאמרו ולא דמי לנאמר בכל לילה, וציין עוד למש''כ בזה הגרב''צ מוצפי שליט''א בשו''ת מבשרת ציון ח''ב סימן פה. וממילא א''ש לאומרו, ויעו''ש עוד למה שדן לענין תעניות השובבי''ם בשנת השמיטה, ואי''ה בזמנו נאריך בזה.  ובעיקר מעלת תיקון חצות ראה מש"כ בגם אני אודך מתשובתי ח"ב סימן צד.

[1] . והנה מקור האי דינא שיש נוהגים שלא לעשות שילוח הקן בשנת השמיטה הוא ממש"כ רבינו הרש"ש (הגהות השמש על עץ חיים שער ט''ו פ"ג), שאין שילוח הקן נוהגת במ''ט ימי העומר, וצריך להזהר שלא לעשות מצוה זו בימים אלו וכן מר"ה עד שמיני עצרת, ובכל שנת השמיטה, וכן בשנת היובל ע''ש, והנה ראיתי לציין שהרש"ש הקשה כן באות א' שם דמאי שנא מצוה זו משאר מצוות שאין להם זמן ואינן נדחות, וכו' וראה שם מה שתירץ יעו''ש. וע''ע למהר''י נינו באמת ליעקב (מערכת ש' אות לא) שהביא את דברי הרש"ש וסיים והוא חידוש עכ''ד, ומוכח דלדינא הסתפק בזה, וע''ע בס' שמן ששון (שער הזיווגים פרק ג' אות א), וגם ראיתי שבהגהת השמ"ש על השמן ששון כתב, שאפילו בזמן שבית המקדש קיים היה אסור לעשות שילוח הקן בימי אלו ותשובות רשב''י לר''א בנו היא על שאר ימות השנה, וע''ע בס' מטה אשר ח''ב עמ' לה שהאריך בכ''ז. וע''ע בזה בבן יהודיע קידושין דף מ' ע''א בד''ה ליתני נמי, ובקובץ מקבציאל חוברת י' עמ' קעז.

ואמנם בספר דברי יצחק עמ' קכב כתב בשם המקובל הגה''צ רבי יצחק כדורי זצ''ל שאע''פ שאין עושים שילוח הקן בימי העומר מ"מ בשנת השמיטה עושים, יעו''ש, וכנראה דס''ל דבימי העומר הוא לא כ''כ הרבה זמן ואפשר לקיים המצוה אח''כ משא''כ בשנת השמיטה שהיא שנה שלימה, וע''ע במש''כ בזה בשו''ת מעט דבש ח"ב.

מדוע לשיטות הקבלה  אין זה נקרא מצוות עשה שהזמן גרמא
והנה בשו''ת אור לציון (ח''ג פרק יז הערה ו') שכתב בזה''ל: והנה רבינו הרש"ש (הגהות השמש על עץ חיים שער ט''ו פ"ג) כתב, שאין שילוח הקן נוהגת במ''ט ימי העומר, וצריך להזהר שלא לעשות מצוה זו בימים אלו וכן מר"ה עד שמיני עצרת, ובכל שנת השמיטה, וכן בשנת היובל ע''ש, ויש לעיין דא''כ זו מ''ע שהזמן גרמא, וראה בחינוך (מצוה תקמה) שמצוה זו נוהגת בכל זמן בזכרים ונקבות, וצ''ע, ואפשר שאף לפי הסוד אין זה אלא לאחר החורבן אבל לפני כן נהג תמיד. עכ''ל. וע''ע בס' דברי יצחק (עמ' קכב) בשם המקובל רבי יצחק כדורי זיע''א שאע''פ שלא עושים שילוח הקן בימי העומר מ''מ בשנת השמיטה עושים. ומוכח דס''ל לדינא דאין לעשות.

והנה בעיקר קושייתו שמעתי מהראש''ל רבי יצחק יוסף שליט''א במוצאי שבת קודש פ' תזריע מצורע תשפ''א בשיעור השבועי ליישב, שאין זה הזמן גרמא, אלא רק זמן שע''פ ראוי שלא לעשות שילוח הקן וכל כה''ג, ואין קושייתו בכלל מתחילה, וכל מה שאמר רק לפלפולי בעלמא, והתלמידים כתבו את זה בספר הלכה למעשה, ולכן אין הלכה לדבריו.

וכן ראה בילקו"י (ספיה"ע תשע"ט) שכתב לתמוה בדבריו ותמוה דאטו מי שיקיים מצות שילוח הקן בימי העומר לדעת הרש"ש לא קיים מצות עשה זה בודאי אינו דאי אפשר לעקור מצוה מן התורה לאיזה זמן ומצוה זו לא קבוע לה זמן ואינה בכלל מצות עשה שהזמן גמרא וכדברי החינוך אלא שדבר צדדי מונע ממנו לכתחילה שלא יקיים מצוה, ובימים אלה ע''פ הסוד אבל מצוה זו שייכת גם בזמנים אלה ומעיקרא אין כאן קושיא ואין צריך להגיע לחילוק הדחוק שכתב בין לפני החורבן לאחר החורבן ודו''ק עכ''ד.

אלא שבשו''ת אשי מאיר (עמ' שב) שכתב שראה מה שהגרב''צ אבא שאול שחידש ע''פ הרש''ש שסבר שאין לקיים מצות שילוח הקן בימי העומר, והקשה א''כ מדוע לא נמנית מצוה זו בכלל מצות עשה שהזמן גרמא בקידושין דף לג אלא דאינה מצוה חיובית על האדם ואם רוצה יקיימנה ולכן לא נמנית עם שאר מצות חובה וכל החשיבות לחזר עליה הוא ע''פ הסוד, וכתב שם שלדבריו ודאי שאם אין לו צורך בבנים למה לי להכניס עצמו לספק, וכמו שהאריך שם יעו''ש, אלא שהעיר שבשו''ת אור לציון ישבו ישוב אחר לחלק בין זמן בית המקדש לאחר החורבן וכו' יעו''ש, וא''כ מבואר דגם הגרב''צ אבא שאול יישב אותו חילוק כמו שאמר הראש''ל ורק עורכי הספר אול''צ לא כתבו כן.

והן אמת שכבר בשו''ת דעה והשכל (ח''ב סימן ב) נשאל בזה הישכיל עבדי מהגאון רבי בן ציון חזאי זצ''ל גבאי ישיבת פורת יוסף שלכאורה כיצד יתכן לדחות מצות עשה זאת שהיא חשובה מאוד בעליונים ולא נתפרש זמנה בתורה וכו' ויעו''ש מה שהשיב לו.

וראה עוד בס' שלח תשלח (תשס''ה עמוד עו בהערה) שכתב שפשוט שאין להסיק מדברי הרש"ש הוראה לדינא שאין לקיים את המצוה, והביא לציין למש''כ באורך הגאון רבי יעקב הללר שליט''א בקונטרס מקבציאל (י) שבדואי מי שמקיים שלוח הקן גם בזמנים אלו קיים המצוה, וכל העתים והזמנים שלימד עליהם הרש"ש הוא דוקא לגבי מי שרצונו וכוונתו בשילוח האם ולקיחת הביצים כדי לקיים מצות בוראו לשם תיקון המצוה בשורשה בעולמות העליונים ולתיקון אברי נפשו וגופו המתייחסים לאותה מצוה יעו''ש, ויעו''ש ששמע בשם מרן הגריש''א שיכול לקיים המצוה בספירת העומר בלי שום חשש, ושכן הורה הגר''י שפירא, ועוד הביא שם בעמ' קכו ששאל למרן גהרח''ק שליט''א מה הדין אם רואה קן בימי הספירה, והשיבו הגר''ח, אפשר לקיים, ובהגה שם כתב שבמהדורות הקודמות של הספר ענה לו הגרח''ק ששילוח הקן אינו חיוב אלא אם כן רוצה לזכות בביצים, ובעת שבא לפניו באר לו הגר''ח שכונתו היתה שאפשר לקיים המצוה לכתחילה, אלא למי שנוהג בכל דבריו ע''פ הקבלה יש לו אפשרות שלא להתחייב במצות עכ''ד. וראה עוד בס' גבורי כוח (עמ' 138 בהערה) ששאל למרן הגרח''ק שליט''א בזה''ל: ראיתי כי לפי דברי המקובלים אין לקיים מצוות שילוח הקן בימי ספירת העומר ע''כ, א''כ לפי''ז הו''ל מצות שילוח הקן כמצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות מה דעת מרן שליט''א והשיבו בזה''ל: ח''ו שפטורים רק לא יקח הבנים עכ''ד. ואולם בספר שלח תשלח (עמ' קכו) כתב בשם מרן הגרח''ק שליט''א שמי שנוהג בכל דרכיו ע''פ הקבלה יש לו אפשרות שלא להתחייב במצוה זו בימי העומר, וביאר שם שהחיוב הוא רק אם רוצה לזכות בביצים יעו"ש.

וע''ע בשו''ת יוסף לקח סימן נג שהעלה לדינא שמצות עשה של שילוח הקן גם בימי הספירה וחלילה לומר שדעת המקובלים אינה כן יעו''ש שהאריך להוכיח כ''ז, ואין לי עסק בנסתרות. וכן לענין השמיטה, וכן כתב הגה"ק רבי שלום שרעבי זע"ל בהגהות השמש על ספר עץ חיים שער טו פרק וזה לשונו, משמע שאין מעות שלוח הקן נוהגת אלא בזמן שהזו"ן הם בסוד יניקה ולכן עריך להזהר שלא לעשות מעוה זו בעת שיש לזו"ן מוחין דגדלות כגון בעתות התפלה וכיוצא, ולא במ"ט ימי העומר והטעם הוא פשוט יען שכל מוח הנמשך על ידי ספירת העומר של אותו יום אינו מסתלק לא כן בשאר ימות השנה דאחר התפילה מסתלקין המוחין כמ"ש בשער הכוונות ע"ש שמן ששון ולא מראש השנה עד שמיני עערת ולא בכל שנת השבע ולא בשנת היובל בזמן הזה אחר החורבן כך הוא הגירסא בספר שמן ששון וכנודע כי בכל העיתים האלו יש מוחין דגדלות לזו"ן תמידין ואינן מסתלקין עד עבור העת ההוא הרב שמן ששון כתב וז"ל שמעתי מקשין מאי שנא מעוה זו יותר מכל המעוות אחר זמן ראיתי בספר ע"ח כ"י תשלום הגהות השמש אחר תיבת ההוא ואפילו בזמן שהיה בית המקדש ותשובת רשב"י לר"א בנו הוא על שאר ימות השנה בערך העיתים והימים כנזכר ואפילו שאין לך מעוה שאין לה מקום המשכיל על דבר ימעא טוב טעם כי הדברים עתיקים ועמוקים מאד כמבואר בהקדמת רחובות הנהר ע"ש והובא בקערה בספר בן יהוידע להגרי"ח זע"ל קידושין לט ע"ב ד"ה וליתני.

וכן נראה ממש"כ בשו"ת שומע ומוסיף להגה"צ רבי שריה דבילצקי זצ"ל (עמ' שט"ז) כתב בזה"ל: לפי הדין עושים שילוח הקן בימי הספירה, וע"פ קבלה אין עושים עכ"ל. וכן כתב הגרב''צ מוצפי שליט''א להג''ר ישי מוזלמיאן שליט''א והו''ד בס' גיבורי כח (שם) שבודאי שכל מנהגים ואזהרות אלו ודומיהם לא נאמרו אלא לחסידים ההולכים אחר ההדרים הם חכמי הקבלה ודוגמא לזה שאין מסתפרים עד שבועות ואין קוראים מקרא בלילה ועוד וכמו שכתבו וכו' יעו''ש. ויעויין עוד מש"כ בספרו תורה בציון ואין הספר תח"י, ומ"מ כה"ג כתב בילקו''י שביעית (עמ' 181) כתב לדינא שלהלכה עושים שילוח הקן בימי בין העומר ובין בשמיטה ואין לפסוק הלכות ע''פ הקבלה, שאין לנו רק את החלק הפשט לענין הלכה, והביא שם מש''כ בס' שלח תשלח (עמ' קכו) בשם הגרח''ק שליט''א שמי שנוהג בכל דרכיו ע''פ הקבלה יש לו אפשרות שלא להתחייב במצוה זו בימי העומר, וביאר שם שהרי החיוב הוא רק אם רוצה לזכות בביצים, ומ''מ כתב שםש בילקו''י שנראה שגם מי שנוהג בכל דרכיו ע''פ הקבלה, יכול לקיים מצוה זו ולא יאבד מצוה יקרה זו, ובפרט בדברים שלא נתפרשו ע''י האר''י, וציין שם למש''כ בילק''י שבת ח''א כרך ג' עמוד תעג במה שהאריך בזה ובדעת החיד''א שבכמה מקומות נחלק על הרש''ש ושדעת כמה מגדולי המקובלים שבכה''ג הולכים אחרי החיד"א.

וכתב שם עוד, שהרי יש מבארים בדעת הרש"ש שרק אין לחזר אחרי מצוה זו בימי העומר אבל אם כבר הגיע לידו יש לקיים המצוה ולא יאבד המצוה וכתב שם עוד שכתב בס' פחד יצחק בן זיכרי בהקדמה לח''ו שיקיים המצוה רק בלי הכוונות שע''פ הסוד. ויעו"ש עוד ששמע שאביו מרן הגרע''י זצ''ל נשאל בזה שאמרו שהגרב"צ אבא שאול זצ''ל אמר שלפי דברי הרש"ש אין עושים שילוח הקן בכל שנת השמיטה, והשיב בזה מרן זיע''א שאין בכך כלום ויעשה שילוח הקן בכלל שנת השמיטה. עתכ"ד, וכן ראה בשו''ת מעין אומר (ח"ה פ''ג ס"א) שהו''ד תשובת מרן הגריע''א זיע''א שמותר לעשות שילוח הקן בימי הספירה.

ועוד בזה כתב לבאר בילקו"י , ואפשר שגם רבינו הרש"ש לא נתכוין בדבריו לעקור מצוה זו בימים אלה רק שלכתחילה ראוי שלא יקיים מצוה זו בימים אלה אבל המצוה שייכת כל הזמן ואינה בגדר מצות עשה שהזמן גרמא ודמי למחיית עמלק דאף שאין מוחין את עמלק בשבת אין זה חשיב כמצות עשה שהזמן גרמא כיון שהמצוה קיימת גם בשבת ורק אריא הוא דרביע עליה דמצוה שאסור לעשותה בשבת כגון מצות מעקה או מצוה להרוג את עמלק בשבת לא מיקריא מחמת כן מצוה שהזמן גרמא כי מצד המצוה זמנה גם בשבת ואריה הוא דרביע עליה, וכן כתבו הגרעק"א קידושין כט ובשאילת יעב"ץ סי' ל ובשער המלך סוף הלכות פסולי המוקדשין ובמחיית עמלק יש לדון לפטור הנשים מצד דלאו בנות מלחמה נינהו ובמק"א כתבנו בזה והוא הדין לגבי מצות שילוח הקן. עתכ"ד. וה''ה לענין שנת השמיטה.

ועוד י''ל כמ''ש בשו''ת חוות יאיר סימן ז' שרק אם מתראה בדרך חייב אבל אינו צריך לרדוף אחרי המצוה וכן כתב בס' אבן השהם (ח''ד חיו''ד סימן רצב), וכן כתב להביא בקובץ יתד המאיר (מס' 137 עמ' 47) בהערת הרה''ג מרדכי חיים שליט''א שכתב בגליון פנינים (גליון לו אות ג) בשם הגאון רבי מרדכי עבדאי מח''ס מעין גנים ועוד, שהרי איתא בגמ' בחולין דף קלט ע''ב יכול יחזור בהרים וגבעות כדי שימצא קן ת''ל כי יקרא במאורע לפניך, והנה הרי כתב רבינו האר"י בתחילת שער המצוות בהקדמה וז''ל: אבל כל השאר חייב אדם לקיימם ואפילו אותם שאינה חובה על האדם אלא בהזדמן כגון מצות שילוח הקן כו' צריך האדם לחפש אחריהם ולעשותם עכ''ד, ולפי''ז בימי העומר אינו צריך לרדוף אחריהם וכמ"ש הרש"ש צריך ליזהר דהיינו שלא ירדוף אחריהם.

[1] . כן נראה ע''פ מה שהבאנו לעיל ע''פ דברי הפוסקים, והגה''צ רבי שריה דבילצקי זיע''א ועוד, וכן כתב בילקו''י שביעית עמ' קפא, ובהערה עמ' קפב כתב שאביו מרן הגרע''י זצ''ל נשאל בזה שאמרו לו שהגרב''צ אבא שאול זצ''ל אמר שלפי דברי הרש"ש אין עושין שילוח הקן בכל שנת השמיטה, והשיב ע''כ שאין בכך כלום ויעשה בכל שנת השמיטה, וכתב שם כנ''ל שלא נתכיון הרש''ש לעקור המצוה אלא שלכתחילה ראוי שלא יקיים המצוה.  וכן הוא לדינא, וע''ע בזה בספר שדה מרדכי עמ' קי שכתב שיש מהנוהגים ע''פ הסוד שלא לעשות שילוח הקן, אבל בודאי דלדינא אינו כן.


להערות והוספות – ולשאלות בהלכות שביעית
להסרה או להצטרפות לרשימת התפוצה
[email protected]
 

בארי התורה

משתמש רגיל
בסייעתא דשמיא

2 הלכות שמיטה בכל יום

יום א' פרשת נח תשפ"ב

תענית ציבור בשנת השמיטה – להתפלל על הגשמים שירדו

א]. גם בשנת השמיטה גוזרין תענית בעצירת גשמים בשנת השביעית.[1]

ב]. מותר להתפלל על הגשם שירד בשנת השמיטה, אפילו שאסור לעשות מלאכות בקרקע בשנת השמיטה [2]





להערות והוספות – ולשאלות בהלכות שביעית

להסרה או להצטרפות לרשימת התפוצה

[email protected]




[1] . כן מבואר בתענית דף יט ע''ב שיש להתענות תענית על הגשמים אפילו בשביעית יעו"ש, ובתוס' שם בד''ה רשב''ג, ובתוספתא תענית פ''ב ה''ט, בירושלמי שביעית פ''ג ה''א, כשם שמתריעין עליהן בשאר ימי השבוע כך מתריעין עליהן בשביעית מפני פרנסת אחרים, מהו מפני פרנסת אחרים חברייא אמרי נפני פרנסת העכו''ם ויעו''ש במראה הפנים שכתב שהרמב''ם לא הביא לזה משום דגריסנן בבריתא בתענית דף יט ע''ב מתריעין על האילנות בשאר שני השבוע וכו' יעו''ש, והוסיף בספר שדה מרדכי פ''א בתורת השדה אות מה שהיום הוא משום ששותים מהמים, וציין שם עוד לארץ חיים סימן תקעה ס''ח ובכה''ח שם אות מא, ובשו''ת מנחת יצחק ח''ח סימן נב. וכן כתב לדינא בילקו''י שביעית עמ' קכד וכתב להביא עוד מש''כ בספר חוקי חיים גאגין סימן ד' שכתב שהגם שבירושלים אין נוהגים להתענות על גשמי בורות מכל מקום מתענים על הגשמים בעבור התבואה והאילנות יעו''ש.

וכן כתב לדינא מרן שר התורה הגר''ח קניבסקי שליט''א בדרך אמונה בהל' שמיטה ויובל פ''א ה''ז כתב להביא ראיה מדברי הגמ' בסנהדרין דף קא ע''א לוחשין לחישת נחשים וערקבים בשבת ואין בכך משום צידה, ופירש במשנ''ב סימן שכח ס''ק קמג, משום שאין זה צידה טבעית, והקשה מהירושלמי שביעית פ''ד ה''ד שמבואר שאסור לעשות סגולה לאילן שיעשה פירות בשביעית, ותירץ דשביעית שאני שהתורה רוצה שהארץ תשבות ודעת כמה ראשונים שגם ע''י גוי יש איסור דאורייתא ואפילו להחולקים עכ''פ האיסור הוא שהארץ לא תעבד ולכן גם ע''י הסגולה הרי הארץ נעבדה ע''י אי נמי החילוק הוא אם עושה איזה מעשה או שאין עושה כלום רק לוחש עכ''ד, והוסיף עליה בילקו''י שם עמ' קכה שהרי לא שמענו שיש איסור להתפלל בשבת שירדו גשמים וע''ע בהערה הבאה.

[2] . כן מבואר בילקו''י שם, וכן ראה עוד בשדה מרדכי שם, שכתב שאין משנים בנוסח התפילה בברכת השנים שבשמו''ע ואומרים ואת כל מיני תבואתה לטובה, אף שסתם תבואות שביעית הן ספיחין שאסורין מדרבנן שמ''מ יש ספיחין שמותרים, ועוד שבתבואה נכללים גם פירות האילן כמבואר בנדרים דף נה ע''א.
 

בארי התורה

משתמש רגיל
בסייעתא דשמיא

2 הלכות שמיטה בכל יום

יום ב' כ"ח תשרי פרשת נח תשפ"ב

הלכות עציצים בשמיטה א

א]. אסור זריעה בשביעית בעציצים שנמצאים מתחת כיפת השמים הוא בעציץ בין בעציץ נקוב, ובין עציץ שאינו נקוב, ועציץ שאינו נקוב הוא מדרבנן.[1]

ב]. ועציץ מחרס שאינו נקוב, דינו כנקוב, ואסור מן התורה.[2] וכן עציץ מפלסטיק יש להחמיר בו מספק. [3]

להערות והוספות – ולשאלות בהלכות שביעית

להסרה או להצטרפות לרשימת התפוצה

[email protected]






[1] . הנה במסכת דמאי פרק ה' משנה י' מבואר שאסור לזרוע גם בעציץ שאינו נקוב, וביאר בפירוש המשניות לרמב''ם שעציץ שאינו נקוב חייב במעשרות מדרבנן, וכתב ברדב''ז שמדרבנן אסור לזרוע בעציץ שאינו נקוב בשביעית, וכן כתב בשו''ת נחפה בכסף ח''א חיו''ד סימן ה', וכן הוא בשו''ת שדה הארץ ח''ג חיו''ד סימן כח, וכן כתב בחזו''א סימן כב אות א' בשם הרדב''ז שאסרו חכמים לזרוע בעציץ שאינו נקוב, ובשו''ת להורות נתן ח''ו סימן צט' ק, וכן כתב בילקו''י שביעית עמ' רפו יעו"ש בכ"ד.

[2] . כן מבואר בחזון איש שביעית סימן כו אות ד' שכן דעת הראב''ד והר''ש והרא''ש וכן הוא דעת הרמב''ם וכמו שכתב בביאור הגר''א סימן רצד סקס''ד וע''ע בזה בשו''ת חלקת השדה ח''א סימן ו' ובספר שביתת השדה שביעית עמ' קז, ובילקו''י שביעית ח''א עמ' רפה.

[3] . הנה בספר מפשטי ארץ כתב להביא בשם מרן הגרי''ש אלישיב זצוק''ל שיש לנו להחמיר בעציץ מפלסטיק משום שאין ברור לנו מה היא היניקה שדברו עליה חז''ל יעו''ש, וע''ע בשו''ת להורות נתן ח''ו סימן קא.
 

בארי התורה

משתמש רגיל
בסייעתא דשמיא

2 הלכות שמיטה בכל יום

יום ד' א' דר"ח מר חשון פרשת נח תשפ"ב

הלכות עציצים בשמיטה ג

ה]. ובדין עציצים שנמצאים בתוך הבית. [ויש מעליהם תקרה, ולא נמצאים בתוך מרפסת וכדומה] גם אם הוא עציץ נקוב מותר מעיקר הדין מותר לזרוע בו בשביעית, וכן מותר לזרוע ולהשקות את העציץ כרגיל בין בעציץ נקוב ובין בעציץ שאינו נקוב, ויש מחמירים בעציץ נקוב לעשות מלאכות שעיקרן מה''ת, אבל במלאכות דרבנן מתירים, אבל דעת החזו"א ועוד פוסקים שיש להחמיר בזה אלא רק בשעת הדחק. [1]

ו]. ובעציץ כזה שגדל בתוך הבית, נראה שאין בו קדושת שביעית, ויש מחמירים שנוהג בו קדושת שביעית. [2]

בחיוב לימוד הלכות שביעית בכל יום מדברי מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א שהובאו בכינוס בארנה ביום א'
לקראת תחילת הזמן בחורים צריכים להתחזק מאד לקום כל יום לתפילה בזמן וחס ושלום לא לאחר זמן קריאת שמע כי הוא מצוות עשה דאורייתא ומעוות לא יוכל לתקון כמו שאמרו בברכות ריש פרק תפילת השחר גם צריכים לדעת שכל הדורות ידעו שכל ההצלחה של בחור ישיבה הוא ללמוד היטב את הגמרא הנלמדת בישיבה ולחזור עליה כמה פעמים ולהקשיב לשיעורים ולהשתדל לסיים ואאמו"ר זלל"ה מאד זירז לזה כל הימים.

עוד ראוי מאד שכל בחור ישיבה ילמד כל יום כמה הלכות בהלכות שביעית חוק ולא יעבור וגם ההלכות שאינם נוגעות למי שאינו חקלאי מקיימים בהלימוד ונשלמה פרים שפתינו כמש"כ הח"ח במאמר תורה אור ונמצא שכולם מזרזים את הגאולה כמו שאמרו חז"ל במוצאי שביעית בן דוד בא. וביאר החזו"א שהכוונה אם ישמרו הלכותיה בעז"ה ע"י זה שילמדו ינצלו מכל הצרות ויהיה שנה טובה.

גם ראוי ונכון לקבוע שבכל בית ילמדו בשבתות וכד' כמה הלכות בהלכות שביעית וכדאי' בילקוט הובא במשנ"ב סי' ר"צ עשה לך קהילות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת, והביא שם הירו' לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא כדי לעסוק בתורה.

ונזכה בעז"ה שלא ימצאו תינוק ותינוקת שאינם בקיאים בהלכות שביעית.

ונזכה לגאולה במהרה בימינו אמן ולציוויתי את ברכתי.

באדיבות מערכת בקודש פנימה





להערות והוספות – ולשאלות בהלכות שביעית

להסרה או להצטרפות לרשימת התפוצה

[email protected]




[1] . הנה בירושלמי בערלה פ''א סוף ה''ב, איתא, ר' יוחנן בשם ר' ינאי אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה דכתיב כי תבואו אל הארץ ונטעתם, ופטור מן המעשרות דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה, ובשביעית צריכא דכתיב ושבת הארץ שבת לה' וכתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור ע''כ, ומשמע מדברי הירושלמי שלגבי שביעית הוא ספק, דמשמע דוקא שדה ולא בית, ובפאת השלחן סימן כ', כתב שכיון שהאחרונים נקטו בדעת הרמב''ם ששביעית בזמן הזה הו''ל ספיקא דרבנן לקולא.

אבל דעת החזו"א (שביעית סימן כב סק"א) שדינו כדין עציץ שבשדה מדרבנן, ולכן אין לעשות בו שום מלאכה האסורה בשביעית, וכמ"ש הרדב"ז, ואולם כתב בחזו''א שם שהמיקל יש לו על מה לסמוך, והטעם משום שעציץ שאינו נקוב איסורו רק מדרבנן, ובצירוף שהעציץ נמצא בתוך הבית שהוא ספק.

ולכאורה י''ל שהוא ספק ספיקא וממילא שרי, וכן בילקו''י שביעית עמ' רפז, כתב להתיר בזה, כיון שיש תקרה ושכן הוא דעת אביו זיע''א ושכן פסק לדינא בשו''ת שערי רחמים פרקנו, אב''ד דחברון והסכים עמו הראשון לציון רבי אברהם אשכנזי שאם יש עציצים שתחת התקרה מותר להשקותם ואין צריך למוכרם יעו''ש, ושכן נראה מהחזו''א סימן כ' אות ו' שבעציץ שבתוך הבית מותר, וכן הביא שם ממכתבו של מרן החזו''א בשנת תרצ''ז ובפורסם בקובץ מוריה אלול תשל''ט וכתב "הותר להם עציץ שאינו נקוב תחת התיקרה".

וכן בשו''ת מנחת יצחק ח''י סימן קטז כתב להביא עדות שבשנת השמיטה תש''ה התיר גידול בבית בעציץ שאינו נקוב, והיה בגידולי מים, ושכן נדפס הלכה למעשה לרבים, ובמעדני ארץ ליקוטים סימן ה' ד, ומ''מ מדברי המנחת יצחק מבואר שהוראת החזו''א היתה הוראת שעה, וע''ע במעשה איש ח''ז עמ' קצז שנראה שהתיר גם בשנת השמיטה תשי''ב, ומ''מ מה שההוראה היא רק בשעת הדחק, כן כתב בחוט שני שמיטה פ''א ה''א שהורה כן החזו''א בשעתו לקיבוצים כשהיה להם שעת הדחק גדול, להקל לזרוע בעציץ שאינו נקוב כשהוא בתוך הבית, ושכן ששמע ממרן החזו''א זצ''ל שההיתר הזה הוא רק שעת הדחק בלבד, ועפי''ז מנע מעשה מאחד שרצה לזרוע ירקות בעציץ שאינו נקוב בבית יעו"ש. ומכ''ז נראה דלדעת החזו''א יש להחמיר בזה. וע''ע בזה בשו''ת שבט הלוי ח''ט סימן רמג ובד''ה ומה, במש"כ בזה, ובקובץ תשובות ח''ב סימן קפג אות ב.

ובמש''כ שיש מחמירים לחלק בין עציץ נקוב לאינו נקוב, כן כתב לדינא הגר''מ גרוס שליט''א בספר שדה מרדכי עמ' רמב יעו"ש בכ"ד.

[2] . הנה במש''כ שאין בו קדושת שביעית כן נראה לכאורה מהא דשרי לעשות בו המלאכות

אבל במש''כ שיש מחמירים כן כתב בספר עמודי ארץ עמ' מה בסעיף ח' שנראה שכן יש קדושת שביעית, וכתב שעציץ נקוב המנוח בבית יש להחמיר בו ככל דיני שמיטה הן לאיסור מלאכה והן לדיני שביעית שנוהגים בפירות וירקות שגדלים שם, וכתב שם בהערה ט' שאם יש שם גידולי היתר של שביעית צריך להפקירם ויכתוב פתק על הדלת שמי שרוצה לקחת יקבל רשות להכנס וליטול.
 

בארי התורה

משתמש רגיל
דרוש בדחיפות משהו מחברי הפורום שיוכל לעלות כל יום לאשכול הזה ב' הלכות שמיטה לזכות את הרבים
נא לפנות באימייל של ההודעה הקודמת
 

בארי התורה

משתמש רגיל
יום ה' ב' דר"ח מר חשון פרשת נח תשפ"ב



® הלכות עציצים בשמיטה ד ®



ז]. גם המקילים בעציץ שאינו נקוב בבית, צריכים להזהר שלא יבלוט הענף חוץ לעציץ [1] ומ''מ אם עומד ע''ג רצפת אבן בקומה עליונה יש מקילין.

וכמו כן יש מחלקים בין עבודת הצמחים שבעציץ שדינו כעציץ נקוב, לבין עבודה בקרקע שבעציץ שמותר לעבוד בה. [2]

ח]. ונחלקו הפוסקים מהו הדין בזריעה בכלי שיש בו מים, שיש מתירים,[3] ויש אוסרים.[4]

אבל בנבטים לכו''ע אין בהם קדושת שביעית,[5]








[1] . כן כתב לעורר מרן הגר''מ שטרנבוך שליט''א בספר שמיטה כהלכתה עמ' ז

[2] . כן כתב הגר''מ גרוס שליט''א בספרו שדה מרדכי עמ' רמא, יעו''ש מה שהאריך בזה בעיון השדה ובתורת השדה, ובתורת השדה אות יט כתב שכן כתב הגרשז''א במעדני ארץ קובץ הערות סימן ד', ושכן הובא באורחות רבינו ח''ג עמ' פב, שעבודה באדמת העציץ עצמה כגון עידורה נחשבה לעבודה בעציץ שאינו נקוב אבל לאוקמי שרי, ויעו''ש שהביא הגרשז''א כמה ראיות לדבריו.

[3] . כן כתב לדינא בשו''ת אז נדברו י''ד סימן נא יעו''ש, וכן כתב בשו''ת יחוה דעת ח''ו סימן עב יעו''ש באריכות

[4] . כן הוא בשו''ת הרב צבי זרעים ח''ב סימן לא וכן בשו''ת מהרי''ל דיסקין סימן כז, וע''ע באור לציון שביעית פ''א ה''ב שכתב שיש להמנע בזה, ובמש''כ בזה עוד בספר שביתת השדה עמ' קפט.

[5] . כן כתב בספר שביתת השדה שם הגאון רבי שלמה זלמן רווח שליט''א והוסיף שמלבד שזה גידולי מים הרי גם דרך גידולם הוא תחת מבנה של בית גמור יעו"ש בכ"ד.
 

בארי התורה

משתמש רגיל
בסייעתא דשמיא

2 הלכות שמיטה בכל יום

יום ה ח' מרחשון תשפ"ב




® הלכות עציצים בשמיטה ז ®



יג]. אם היו בו נקבים שאין בכל אחד שיעור נקב, נחלקו הפוסקים האם מצטרף לשיעור או לא[1]

יד]. אין חילוק אם העציץ נקוב בתחתיו או מן הצד, ובתנאי שהנקב יהיה כנגד העפר ולא מעליו[2]

שביעית מקור הברכה
ידוע ששבת נקראת מקור הברכה וכמ''ש בזוה''ק (ח"ב דף פח.), וכן מבואר באור החיים הקדוש (בראשית ב' ג) שהעולם נברא מתחילה רק לששת ימים ושמירת השבת נותנת כוח וחיות לשבוע החדש שלא יחזור לתוהו ובוהו יעו"ש.

ולפי"ז ראיתי שהביאו מש"כ בהא השפת אמת (פרשת בהר תרמ"ח) שגם בשנת השמיטה שנת השביעית היא מקור הברכה כמו שבת וכמו שכתוב בפסוק שבת הארץ (ויקרא כה ו) ולכן שנת השביעית משפיעה כח וברכה לכל ששת השנים הבאות לישראל ולא לגויים, וכלשון בפסוק לכם לאכלה, לידע כי ביטול כל המלאכות הן הן קיומו של עולם.



להערות והוספות – ולשאלות בהלכות שביעית

להסרה או להצטרפות לרשימת התפוצה

[email protected]

[ובמקרה שיסגרו את המייל עוד פעם, ניתן לפנות לאימייל [email protected]]







[1] . בשו''ת מנחת יצחק ח''ח סימן צב כתב שאין מצטרפים הנקבים להדדי, וכן כתב בדרך אמונה בציון הלכה פ''א אות תעא, אבל בשו''ת מנחת שלמה קמא ח''ב סימן ע' ושולחן שלמה שביעית עמ' צ, כתב שהנקבים מצטרפים, וע''ע בספר שדה מרדכי בעמ' רמ בהערה טז יעו''ש.

[2] . כן כתב הגר''מ גרוס שליט''א בספר שדה מרדכי עמ' רלט, ושם בהערות תורת השדה בהערה יג שכן מבואר מדברי רש''י במסכת שבת דף צה ע''ב שאפילו יש נקב דפנו חשיב עצוץ, וכן הובא בשו''ת הרשב''א ח''ג סימן שמא, והו''ד בב''י או''ח סימן שלו, וכן הובא במשנ''ב שם סקמ''ב, ואולם כתב שבמשנה לממלך ביכורים פ''ב ה''ט ד''ה ודע ששיעור, הביא דברי רש''י וכתב שלא ראה סברא זו בשום מקום, ויעו''ש שכתב שכן לדייק מדברי הראב''ד מפ''ב מטומאת אוכלין הי''א דס''ל כרש''י, יעו''ש, ושכן כתב בחזו''א עקוצין סימן ד' סק''ב בד''ה והא דמהני דנקב מן הצד הוי נקב, ואולם בסו''ד כתב בתורת השדה להביא מש''כ בשו''ת מנחת יצחק ח''ח סימן צב אות ג' שנקב מן הצד הוי רק כנקוב לחומרא ולא לקולא יעו''ש.
 
חלק עליון תַחתִית