גדר מחילה לקראת ימים נוראים

נחלי מים

משתמש ותיק
לקראת ימים הנוראים:

יש לי שני אנשים שהכאיבו לי. האמת היא שאינני רוצה לדבר איתם בכלל. אני טיפוס מאוד רגיש והם לא יודעים שעשו לי עוול בכלל.

מאוד קשה להסביר לאנשים כאלו שהכאיבו לרגשות שלי - אפילו ששניהם אנשים טובים מאוד. באמת.

עכשיו אני יכול להשאיר את זה לתפילת זכה ואז בהתעוררות של יוה"כ אני בטוח שאמחול להם. 

אבל אינני יודע אם אגיע למדרגת המחילה בלב שלם - דהיינו אם למחרת יוה"כ לא יהיה לי טינא עליהם. אני חושב שעדיין יכאב לי ולא אוכל לדבר איתם (וגם א"כ לא בלב שלם אלא אכריח את עצמי - שהרי מחלתי להם).

האם מחילתי מחילה?

מהי מחילה? האם א) אני מוותר על זכותי בדיני שמים להביא טענה כנגדו כדי שח"ו לא יענשו בגללי או ב) אין לי שום טענה עליהם בכלל והם אחי ורעי בלב שלם ושמח.

איך 'מוחקים' את הדיסק של רגשותי שנפגעו?
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
מחילתך אינה מחילה כל עוד אתה מקפיד, זה לא מחילת ממון.
אני אישית מצטער בצערך.
ראוי להודיעם ע''י רמז או ע''י אדם אחר, והאמורא רב הלך למי שהוא הקפיד עליו כדי שהוא יבקש ממנו סליחה.
(ואמורא אחר ידע שאותו אדם לא יבקש סליחה ואז הוא יפגע מחמת קפידת רב, והוא אמר אזיל רב לקטול גברא, ובאמת בסוף הסיפור הוא מת אותו אדם).
 

נחלי מים

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
מחילתך אינה מחילה כל עוד אתה מקפיד, זה לא מחילת ממון.
אני אישית מצטער בצערך.
ראוי להודיעם ע''י רמז או ע''י אדם אחר, והאמורא רב הלך למי שהוא הקפיד עליו כדי שהוא יבקש ממנו סליחה.
(ואמורא אחר ידע שאותו אדם לא יבקש סליחה ואז הוא יפגע מחמת קפידת רב, והוא אמר אזיל רב לקטול גברא, ובאמת בסוף הסיפור הוא מת אותו אדם).

מקור? אולי הסיפור עם רב היה רק שרצה שהוא יחזור בתשובה על חטאיו וכו וכו אבל אין ראיה שזה נצרך למחילה עצמה.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
נחלי מים אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
מחילתך אינה מחילה כל עוד אתה מקפיד, זה לא מחילת ממון.
אני אישית מצטער בצערך.
ראוי להודיעם ע''י רמז או ע''י אדם אחר, והאמורא רב הלך למי שהוא הקפיד עליו כדי שהוא יבקש ממנו סליחה.
(ואמורא אחר ידע שאותו אדם לא יבקש סליחה ואז הוא יפגע מחמת קפידת רב, והוא אמר אזיל רב לקטול גברא, ובאמת בסוף הסיפור הוא מת אותו אדם).

מקור? אולי הסיפור עם רב היה רק שרצה שהוא יחזור בתשובה על חטאיו וכו וכו אבל אין ראיה שזה נצרך למחילה עצמה.
חובה הלכתית ודאי שאין, אבל זה טוב לרוגע הנפשי שלך, כי הם יפייסו אותך.
 
 

נחלי מים

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
נחלי מים אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
מחילתך אינה מחילה כל עוד אתה מקפיד, זה לא מחילת ממון.
אני אישית מצטער בצערך.
ראוי להודיעם ע''י רמז או ע''י אדם אחר, והאמורא רב הלך למי שהוא הקפיד עליו כדי שהוא יבקש ממנו סליחה.
(ואמורא אחר ידע שאותו אדם לא יבקש סליחה ואז הוא יפגע מחמת קפידת רב, והוא אמר אזיל רב לקטול גברא, ובאמת בסוף הסיפור הוא מת אותו אדם).

מקור? אולי הסיפור עם רב היה רק שרצה שהוא יחזור בתשובה על חטאיו וכו וכו אבל אין ראיה שזה נצרך למחילה עצמה.
חובה הלכתית ודאי שאין, אבל זה טוב לרוגע הנפשי שלך, כי הם יפייסו אותך.

מקור? והלא לא יהא המוחל אכזרי?

ומה איתם? הם נקיים מדין שמים?
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
נחלי מים אמר:
כמעיין המתגבר אמר:

מקור? והלא לא יהא המוחל אכזרי?

ומה איתם? הם נקיים מדין שמים?
מקור שמה? שלא הוי מחילה, כך הוא הפשטות מחילה תלויה בלב ולא בפה.
האם הם נקיים מדין שמים? פשיטא שלא והם חייבים לפייסך, אבל אם הם לא ידעו הם לא יפייסו, ואז המצב ישאר כך, הם יענשו על כך לפי דרגת אשמותם בענין.
על כל פנים אני מייעץ לך בתור ידיד שלך, שתודיעם ואז הם יפייסוך, ותרגיש משוחרר יותר, מאשר שתסחוב את זה עוד כמה שנים ותצטער עוד.
 
 

שניאור

משתמש ותיק
נחלי מים אמר:
יש לי שני אנשים שהכאיבו לי. האמת היא שאינני רוצה לדבר איתם בכלל. אני טיפוס מאוד רגיש והם לא יודעים שעשו לי עוול בכלל.
במחילה ממע"כ ובהשתתפות בצערכם, אם הם באמת לא יודעים שעשו לך עוול, והם אנשים טובים, אז הם כנראה עשו דבר נורמלי שפגע בך, מי אומר שהם בכלל צריכים לבקש מחילה על דבר כזה?
אני לא אומר שלא, אני רק רוצה מקור לכך, כי זה נוגע לי למעשה, כי אני יודע על מישהו שנפגע מדבר נורמלי שעשיתי, ומאד קשה לי ללכת לבקש ממנו מחילה, בפרט שזה על דבר שאני לא מרגיש שאני אשם.
 

נחלי מים

משתמש ותיק
פותח הנושא
שניאור אמר:
נחלי מים אמר:
יש לי שני אנשים שהכאיבו לי. האמת היא שאינני רוצה לדבר איתם בכלל. אני טיפוס מאוד רגיש והם לא יודעים שעשו לי עוול בכלל.
במחילה ממע"כ ובהשתתפות בצערכם, אם הם באמת לא יודעים שעשו לך עוול, והם אנשים טובים, אז הם כנראה עשו דבר נורמלי שפגע בך, מי אומר שהם בכלל צריכים לבקש מחילה על דבר כזה?
אני לא אומר שלא, אני רק רוצה מקור לכך, כי זה נוגע לי למעשה, כי אני יודע על מישהו שנפגע מדבר נורמלי שעשיתי, ומאד קשה לי ללכת לבקש ממנו מחילה, בפרט שזה על דבר שאני לא מרגיש שאני אשם.
אחד אולי יוגדר כדבר נורמלי (צעק עלי ונפגעתי) ואחד באמת עשה לי עוול גדול ופשוט אינו מודע איך מעשיו השפיעו עלי.
 
 

0548415779

משתמש ותיק
לדעת הרמב"ם והרמב"ן יש מצוה מהתורה להודיע להם שנאמ' אל תשנא את אחיך בלבבך... הוכח תוכיח...
דהיינו חובתך להוכיחו כדי שיסביר עצמו או יתנצל.
 

שניאור

משתמש ותיק
נחלי מים אמר:
אחד אולי יוגדר כדבר נורמלי (צעק עלי ונפגעתי) ואחד באמת עשה לי עוול גדול ופשוט אינו מודע איך מעשיו השפיעו עלי.
לדעתי גם הראשון לא עשה דבר ממש נורמלי, ממש מוזר שאדם בוגר שצעק על מישהו אחר לא יודע שהוא עשה לך עוול.
אולי הם פשוט בטוחים שכבר סלחת להם?
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
קודם כל משתתף בצערך.

דרך התורה, והניסיון מורה שזו גם הדרך הכי יעילה, ללכת ולומר להם.
האפשרויות הם כדלהלן.
ברוב המקרים הם יפייסו אותך או לפחות יתדיינו איתך על האירוע, והמציאות היא שאחרי זה הקפידא פוחתת עד מתבטלת.
ייתכן גם שתופתע לשמוע שהם רואים עצמם כמי שאתה זקוק למחילתם...
וגם אם זה לא הצליח, אתה מצידך עשית מה שצריך, רכשת לך זכויות עצומות לימי הדין, ואח"כ יש תפלה זכה...
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
מקור שמה? שלא הוי מחילה, כך הוא הפשטות מחילה תלויה בלב ולא בפה.
דרוש מקור.
בוודאי עיקר המחילה בלב, וכדי לתקן הענין ראוי להסיר הקפידא לחלוטין.
אבל אין מחשבה מוציאה מידי דיבור, ואם אומר שמוחל ייתכן שדי בזה.
 

HaimL

משתמש ותיק
שניאור אמר:
נחלי מים אמר:
יש לי שני אנשים שהכאיבו לי. האמת היא שאינני רוצה לדבר איתם בכלל. אני טיפוס מאוד רגיש והם לא יודעים שעשו לי עוול בכלל.
במחילה ממע"כ ובהשתתפות בצערכם, אם הם באמת לא יודעים שעשו לך עוול, והם אנשים טובים, אז הם כנראה עשו דבר נורמלי שפגע בך, מי אומר שהם בכלל צריכים לבקש מחילה על דבר כזה?
בתור בן אדם בכיין, שנפגע מכל דבר, אני מסכים איתך לחלוטין. התורה לא מכירה ברגישויות, אצל אדם מן השורה. יש פגיעה ממונית, הדרך לשוב עליה היא לתקן את העוול הממוני, ולבקש מחילה. יש פגיעה בייחוס משפחה (כגון לכנות מישהו ממזר), הדרך היא להודיע ברבים ששיקרתי, ולבקש מחילה. ויש עוד אנשים ומצבים שיש בהם רגישות מיוחדת (הרק בפני חברו, או כל אלמנה ויתום לא תענון וכדומה), שאפילו לא ברור אם יש עליהם מחילה גמורה. אבל המנהג הזה, שלפני ראש השנה ויוהכ"פ מבקשים מחילה כי נשמתי עליך בטעות, זה לא נראה עיקר.
 
 

שניאור

משתמש ותיק
HaimL אמר:
שניאור אמר:
נחלי מים אמר:
יש לי שני אנשים שהכאיבו לי. האמת היא שאינני רוצה לדבר איתם בכלל. אני טיפוס מאוד רגיש והם לא יודעים שעשו לי עוול בכלל.
במחילה ממע"כ ובהשתתפות בצערכם, אם הם באמת לא יודעים שעשו לך עוול, והם אנשים טובים, אז הם כנראה עשו דבר נורמלי שפגע בך, מי אומר שהם בכלל צריכים לבקש מחילה על דבר כזה?
בתור בן אדם בכיין, שנפגע מכל דבר, אני מסכים איתך לחלוטין. התורה לא מכירה ברגישויות, אצל אדם מן השורה. יש פגיעה ממונית, הדרך לשוב עליה היא לתקן את העוול הממוני, ולבקש מחילה. יש פגיעה בייחוס משפחה (כגון לכנות מישהו ממזר), הדרך היא להודיע ברבים ששיקרתי, ולבקש מחילה. ויש עוד אנשים ומצבים שיש בהם רגישות מיוחדת (הרק בפני חברו, או כל אלמנה ויתום לא תענון וכדומה), שאפילו לא ברור אם יש עליהם מחילה גמורה. אבל המנהג הזה, שלפני ראש השנה ויוהכ"פ מבקשים מחילה כי נשמתי עליך בטעות, זה לא נראה עיקר.
בפורום אני לא רואה בך בכיין...
לעצם הענין שמעתי פעם מאיש אחד שאביו היה עסקן שאסף כסף וחילק לנצרכים, ואלמנה אחת צעקה עליו שהוא לא נותן לה מספיק, והוא מפחד של צער אלמנה נכנס להרב מבריסק ושאל אותו מה לעשות, שאלו הרב האם לדעתך יש מקום לטענתה? אמר העסקן בוודאי שלא, הרי המשאבים שלי מוגבלים, וכל חלוקה היא על חשבון אחרים, ויש עוד נצרכים וכו', אבל הוא מפחד מקפידא של אלמנה, אמר לו הרב בתורה אין מקום לקפידות סתם ואין צורך לחשוש לכלום.
 
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
אם סיבת המחילה מקורה בהתבוננות אמונה שכל המגיע לי הוא מן השמים, וההוא אינו אלא שליח, "אלקים אמר לו קלל", מה לי אדר מה לי יום כיפור, המחילה היא תמיד בשלמות ובאמת.
ובאמת שאחר התבוננות זו אין מקום מעיקרא לתרעומת על בשר ודם כלל, וצ"ע כל נושא הקפידות ומחילות שמצינו בחז"ל.
 

עת הזמיר

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
מחילתך אינה מחילה כל עוד אתה מקפיד, זה לא מחילת ממון.
אני אישית מצטער בצערך.
ראוי להודיעם ע''י רמז או ע''י אדם אחר, והאמורא רב הלך למי שהוא הקפיד עליו כדי שהוא יבקש ממנו סליחה.
(ואמורא אחר ידע שאותו אדם לא יבקש סליחה ואז הוא יפגע מחמת קפידת רב, והוא אמר אזיל רב לקטול גברא, ובאמת בסוף הסיפור הוא מת אותו אדם).
מסברא אתם צודקים שאין זה מחילה אמנם עי' בגליוני הש"ס למהר"י ענגיל על הסוגיא דדברים שבלב בקידושין דאם אמר בפה שמוחל הרי שמה שבליבו הוו דברים שבלב.
ועי' בבן איש חי דנהגו להכריז קודם כל נדרי שיאמר כל אחד בפה שהוא מוחל לחבירו.
ולפני כמה שנים ראיתי בבית הכנסת ספר שיצא על ר' אברהם גניחובסקי זצ"ל וכמדומה לי שהיה שם דיון בנידון זה אם שייך בזה דברים שבלב, הספר אינו תחת ידי.
 

שינובה

משתמש ותיק
ובכ"ז צל"ע אי כונת ר"י ענגל הוא דוקא כשמחל לחבירו "בפניו" בפה דע"ז כבר אין עליו תביעת ריצוי ופיוס כי דברים שבלב אינם דברים או אפילו אם אמר שלא בפניו המחילה חלה כשלבו בל עמו.
 

אבוקה כנגדו

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
דרוש מקור.
גם לי זכור משהו כזה דכיון דהוי מחילה עיקרו בלב ל"מ אמירה בפה, [ע"ד מש"כ רע"א לגבי ביטול] אשמח אם יביאו מקור [ובסברא תמוה לומר כן כמ"ש כמע"ת]
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
פרלמן משה אמר:
אם סיבת המחילה מקורה בהתבוננות אמונה שכל המגיע לי הוא מן השמים, וההוא אינו אלא שליח, "אלקים אמר לו קלל", מה לי אדר מה לי יום כיפור, המחילה היא תמיד בשלמות ובאמת.
ובאמת שאחר התבוננות זו אין מקום מעיקרא לתרעומת על בשר ודם כלל, וצ"ע כל נושא הקפידות ומחילות שמצינו בחז"ל.

אין כאן בדל של צ''ע.
כל דיבורי האמונה הם חובת הנפגע, ואינם מורידים דבר מחובת הפוגע.
מגלגלין חובה ע''י חייב.
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
נחלי מים אמר:
איך 'מוחקים' את הדיסק של רגשותי שנפגעו?

לא מוחקים,
משמיעים את הדיסק.

אפשר להשמיע את זה לפוגעים עצמם,
ואפשר להשמיע את זה לחבר טוב.

יש יתרון בהשמעה לחבר, כך זה יוכל להיות בדציבלים הנכונים...
אך כל העצה הזו יעילה אם תהי' מודע לרגש, ותיתן לעצמך לחוות אותו.

תעדכן אחרי הביצוע, אם נשאר משהו למחוק...
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
יהודה יעקבזון אמר:
נחלי מים אמר:
איך 'מוחקים' את הדיסק של רגשותי שנפגעו?

לא מוחקים,
משמיעים את הדיסק.

אפשר להשמיע את זה לפוגעים עצמם,
ואפשר להשמיע את זה לחבר טוב.

יש יתרון בהשמעה לחבר, כך זה יוכל להיות בדציבלים המתאימים...
אך כל העצה הזו יעילה אם תהי' מודע לרגש, ותיתן לעצמך לחוות אותו.

תעדכן אחרי הביצוע, אם נשאר משהו למחוק...

אני נפגעתי מאד ע''י מישהו.
מחלתי לו, למרות שהוא לא הכיר מספיק בחומרת מעשהו,
ואני נזקק למחול לו מחדש בכל פעם שאני נזכר.
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
יהודה יעקבזון אמר:
נחלי מים אמר:
איך 'מוחקים' את הדיסק של רגשותי שנפגעו?

לא מוחקים,
משמיעים את הדיסק.

אפשר להשמיע את זה לפוגעים עצמם,
ואפשר להשמיע את זה לחבר טוב.

יש יתרון בהשמעה לחבר, כך זה יוכל להיות בדציבלים המתאימים...
אך כל העצה הזו יעילה אם תהי' מודע לרגש, ותיתן לעצמך לחוות אותו.

תעדכן אחרי הביצוע, אם נשאר משהו למחוק...

אני נפגעתי מאד ע''י מישהו.
מחלתי לו, למרות שהוא לא הכיר מספיק בחומרת מעשהו,
ואני נזקק למחול לו מחדש בכל פעם שאני נזכר.

אני לא רוצה להסיט את האשכול לנושא אחר.
אז לא ארחיב, רק אכתוב בקצרה.
לפעמים יש פגיעה קדומה יותר, והרגש הפעיל הוא לא כלפי האדם ההוא.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
HaimL אמר:
התורה לא מכירה ברגישויות, אצל אדם מן השורה.
לדעתי זהו עיוות נורא.
התורה ניתנה לבני אדם, וכל ענין אנושי יש לו התייחסות בתורה או שהוא מכלל דרך ארץ שקדמה לתורה.

התורה מזהירה 'לא תונו' וכל מה שמצער הוא חלק מזה. והרק בפני חברו היה איסורא מוחלט גם לא היה מוזכר בחז''ל.

אם מישהו נפגע מצעד ממוני לגיטימי, במחקרה הזה האדם הוא שפוגע בעצמו, אחרי שמי שהוא רואה כ'פוגע' עשה את מה שצריך לעשות.
 

הערשלה

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
יהודה יעקבזון אמר:
נחלי מים אמר:
איך 'מוחקים' את הדיסק של רגשותי שנפגעו?

לא מוחקים,
משמיעים את הדיסק.

אפשר להשמיע את זה לפוגעים עצמם,
ואפשר להשמיע את זה לחבר טוב.

יש יתרון בהשמעה לחבר, כך זה יוכל להיות בדציבלים המתאימים...
אך כל העצה הזו יעילה אם תהי' מודע לרגש, ותיתן לעצמך לחוות אותו.

תעדכן אחרי הביצוע, אם נשאר משהו למחוק...

אני נפגעתי מאד ע''י מישהו.
מחלתי לו, למרות שהוא לא הכיר מספיק בחומרת מעשהו,
ואני נזקק למחול לו מחדש בכל פעם שאני נזכר.
להבנתי כנראה שלא באמת מחלת...

ואכן אשכול זה צריך להביא להגדרה מדויקת של מחילה.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
יהודה יעקבזון אמר:
HaimL אמר:
התורה לא מכירה ברגישויות, אצל אדם מן השורה.

ואם האנושות ירדה מהפסים...
ולא ניתנה תורה למלאכי השרת,
אז תצטרך לכאורה להסיק אחרת לעצמך.
א. לענ''ד אין מצב כזה שהאנושות ירדה מהפסים, וכשאנו לומדים או קוראים התנהלויות מזמן חז''ל אנו פוגשים את אותם רגשות שאנו מכירים מחיינו אנו.
מה שהשתנה זה העטיפות החיצוניות וצורות הביטוי בלבד.
הוכחה:
מר עוקבא נכנס עם אשתו לתנור, כדי שהעני, שיצא ביוזמתו לבדוק מי נותן לו צדקה בסתר, לא יסבול חלישות הדעת.
יש לנו פה המחשה מצוינת לעומק הרגישות שחז''ל דורשים מאיתנו, ועד כמה אנשים היו רגישים בימי חז''ל.
כנ''ל הסיפור עם אשתו של ר''ע והחלות המדומות בתנור, וכהנה רבים מספור.

ב. איסור לא תונו לא כפוף לגדרים כמו אתרוג ולולב. כל שיש מתאנה - יש ממולו מונה.
המסקנה: לא צריך להיות מלאך כי לא לצער.
צריך להיות אדם מרגיש ואכפתי.

אדגיש שוב את דעתי העניה.
גם אם לא איסור לא תונו, פשוט שמי שמאנה את חברו ומצערו, אין לו שייכות לתורה.

לגבי בישול בשבת, אפשר לדון אם מבשל בטכניקת גלי מיקרו חייב או פטור או מותר.
לגבי בין אדם לחברו ואנושיות, לית מאן דפליג שאם מישהו יצליח לרושש את חברו בעזרת גלי מיקרו - הוא יהיה פסול לעדות.
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
יהודה יעקבזון אמר:
HaimL אמר:
התורה לא מכירה ברגישויות, אצל אדם מן השורה.

ואם האנושות ירדה מהפסים...
ולא ניתנה תורה למלאכי השרת,
אז תצטרך לכאורה להסיק אחרת לעצמך.
א. לענ''ד אין מצב כזה שהאנושות ירדה מהפסים, וכשאנו לומדים או קוראים התנהלויות מזמן חז''ל אנו פוגשים את אותם רגשות שאנו מכירים מחיינו אנו.
מה שהשתנה זה העטיפות החיצוניות וצורות הביטוי בלבד.
הוכחה:
מר עוקבא נכנס עם אשתו לתנור, כדי שהעני, שיצא ביוזמתו לבדוק מי נותן לו צדקה בסתר, לא יסבול חלישות הדעת.
יש לנו פה המחשה מצוינת לעומק הרגישות שחז''ל דורשים מאיתנו, ועד כמה אנשים היו רגישים בימי חז''ל.
כנ''ל הסיפור עם אשתו של ר''ע והחלות המדומות בתנור, וכהנה רבים מספור.

ב. איסור לא תונו לא כפוף לגדרים כמו אתרוג ולולב. כל שיש מתאנה - יש ממולו מונה.
המסקנה: לא צריך להיות מלאך כי לא לצער.
צריך להיות אדם מרגיש ואכפתי.

אדגיש שוב את דעתי העניה.
גם אם לא איסור לא תונו, פשוט שמי שמאנה את חברו ומצערו, אין לו שייכות לתורה.
 

מסכים אתך.
כתבתי לשיטתו....
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
אמונת אומן אמר:
יהודה יעקבזון אמר:
לא מוחקים,
משמיעים את הדיסק.

אפשר להשמיע את זה לפוגעים עצמם,
ואפשר להשמיע את זה לחבר טוב.

יש יתרון בהשמעה לחבר, כך זה יוכל להיות בדציבלים המתאימים...
אך כל העצה הזו יעילה אם תהי' מודע לרגש, ותיתן לעצמך לחוות אותו.

תעדכן אחרי הביצוע, אם נשאר משהו למחוק...

אני נפגעתי מאד ע''י מישהו.
מחלתי לו, למרות שהוא לא הכיר מספיק בחומרת מעשהו,
ואני נזקק למחול לו מחדש בכל פעם שאני נזכר.
להבנתי כנראה שלא באמת מחלת...

ואכן אשכול זה צריך להביא להגדרה מדויקת של מחילה.
מחלתי בראש ולא בלב, וזהו הנידון.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
HaimL אמר:
התורה לא מכירה ברגישויות, אצל אדם מן השורה.
לדעתי זהו עיוות נורא.
התורה ניתנה לבני אדם, וכל ענין אנושי יש לו התייחסות בתורה או שהוא מכלל דרך ארץ שקדמה לתורה.

התורה מזהירה 'לא תונו' וכל מה שמצער הוא חלק מזה. והרק בפני חברו היה איסורא מוחלט גם לא היה מוזכר בחז''ל.

אם מישהו נפגע מצעד ממוני לגיטימי, במחקרה הזה האדם הוא שפוגע בעצמו, אחרי שמי שהוא רואה כ'פוגע' עשה את מה שצריך לעשות.
בוא ואספר לך סיפור מטופש במיוחד.

בשנה הראשונה לנישואיי, אשתי העירה אותי בבוקר פורים, כדי ללכת להתפלל ולשמוע מגילה. והיא תכפה מעשה לדיבור, ובעוד שאני מתנער ומתעורר ומתארגן, כבר אצה-רצה לבית הכנסת. הרגשתי כל כך נעלב, כמו בימים הטובים, כשהיו מעמידים אותי בפינה של הגנון.
וכי מה עשתה אשתי? רצה לדבר מצווה. ואני - נעלבתי. האם היא הייתה צריכה לבקש מחילה על אותו הפורים - ביום הכיפורים?
 
 
חלק עליון תַחתִית