ידוע מה שכתב הרמ"א בשו"ע [סי' קכ"ה]:
"ויש לישא העינים למרום בשעה שאומרים קדושה וכן מנענעים גופן ונושאין אותו מן הארץ".
ומקורו בטור:
"ונושאין גופן כלפי מעלה, וסמך למנהגם מספר היכלות: ברוכים אתם לה' שמים ויורדי מרכבה אם תאמרו ותגידו לבני מה שאני עושה בשעה שמקדישין ואומרים קק"ק, ולמדו אותם שיהיו עיניהם נשואים למרום לבית תפילתם, ונושאים עצמם למעלה, כי אין לי הנאה בעולם כאותה שעה שעיניהם נשואות בעיני ועיני בעיניהם."
שאלתי היא:
האם ישנו מקור לכך שקופצים ג"פ, דהיינו: מהו המקור לכך שבכל אמירת "קדוש" קופצים פעם נוספת ?
במילים אחרות:
האם ישנו מקור שצריך להרים את הגוף באמירת "קק"ק" ג"פ,
או דלמא דמנהג העולם הוא משום נוחות, דיותר נח לקפוץ ג"פ מאשר לשהות בקפיצה כדי שיעור "קק"ק".
"ויש לישא העינים למרום בשעה שאומרים קדושה וכן מנענעים גופן ונושאין אותו מן הארץ".
ומקורו בטור:
"ונושאין גופן כלפי מעלה, וסמך למנהגם מספר היכלות: ברוכים אתם לה' שמים ויורדי מרכבה אם תאמרו ותגידו לבני מה שאני עושה בשעה שמקדישין ואומרים קק"ק, ולמדו אותם שיהיו עיניהם נשואים למרום לבית תפילתם, ונושאים עצמם למעלה, כי אין לי הנאה בעולם כאותה שעה שעיניהם נשואות בעיני ועיני בעיניהם."
שאלתי היא:
האם ישנו מקור לכך שקופצים ג"פ, דהיינו: מהו המקור לכך שבכל אמירת "קדוש" קופצים פעם נוספת ?
במילים אחרות:
האם ישנו מקור שצריך להרים את הגוף באמירת "קק"ק" ג"פ,
או דלמא דמנהג העולם הוא משום נוחות, דיותר נח לקפוץ ג"פ מאשר לשהות בקפיצה כדי שיעור "קק"ק".
