מה המקור לקפיצה ג"פ באמירת "קק"ק" בקדושה ?

יעקב יעקב

משתמש ותיק
ידוע מה שכתב הרמ"א בשו"ע [סי' קכ"ה]:
"ויש לישא העינים למרום בשעה שאומרים קדושה וכן מנענעים גופן ונושאין אותו מן הארץ".

ומקורו בטור:
"ונושאין גופן כלפי מעלה, וסמך למנהגם מספר היכלות: ברוכים אתם לה' שמים ויורדי מרכבה אם תאמרו ותגידו לבני מה שאני עושה בשעה שמקדישין ואומרים קק"ק, ולמדו אותם שיהיו עיניהם נשואים למרום לבית תפילתם, ונושאים עצמם למעלה, כי אין לי הנאה בעולם כאותה שעה שעיניהם נשואות בעיני ועיני בעיניהם."

שאלתי היא:
האם ישנו מקור לכך שקופצים ג"פ, דהיינו: מהו המקור לכך שבכל אמירת "קדוש" קופצים פעם נוספת ?

במילים אחרות:
האם ישנו מקור שצריך להרים את הגוף באמירת "קק"ק" ג"פ,
או דלמא דמנהג העולם הוא משום נוחות, דיותר נח לקפוץ ג"פ מאשר לשהות בקפיצה כדי שיעור "קק"ק".

 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
ראה כאן מה שהביא @אברך
file.php
 

אור עולם

משתמש ותיק
כמדומני שראיתי באיזה מקום שמשם נשתרבב מנהג העולם כשחוזרים למקום אחרי הג' פסיעות לנתר ג' ניתורים קטנים, כי היו חוזרים לאמירת "קדוש קדוש קדוש".
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אור עולם אמר:
כמדומני שראיתי באיזה מקום שמשם נשתרבב מנהג העולם כשחוזרים למקום אחרי הג' פסיעות לנתר ג' ניתורים קטנים, כי היו חוזרים לאמירת "קדוש קדוש קדוש".

שמא ראית כאן?

נדיב לב אמר:
אוזנים לתורה אמר:
אדם שסייים להתפלל שמונה עשרה ופסע ג' פסיעות כדין ,  ומעונין ללכת מהמקום ,   האם יש עניין לחזור למקום   התפילה _(אחרי הילוך זמן הילוך ד' אמות וכ"ו  )  או שאין עניין ,  ויכול ללכת למחוז חפצו מייד 
יש נוהגים   אחר הג'   פסיעות לחזור למקום תפילת העמידה  ולקפץ כמו בקדושה האם ידוע מקור למנהג זה

ראה שו"ע סימן קכג סעיף ב' ובמ"ב שם ס"ק ז' ח'. ונידון דידן גרע ממש"כ שם - שדומה לתלמיד שנפטר מרבו.
לגבי הנוהגים לקפץ בסיום חזרתם למקום, מסתבר שבא מכח האינרציה ולא מטעם אחר :)
 

אור עולם

משתמש ותיק
ראיתי א"ז באיזה ספר של אברך א', אולי נקרא שלמי מועד או משהו כזה,
הדבר היחיד שאני זוכר על המחבר - הוא, שחמיו הוא הג"ר ברוך יעקב סומפולינסקי שליט"א.
 

אברהם זינגר

משתמש ותיק
יש"כ לרב @נדיב לב בשם הרב @אברך שהביא מקור לדין זה מהמהרי"ל.
אני לתומי תמיד סברתי שהוא טעות מהאמור שבקדוש וברוך יגביה רגליו, וטעו שהוא תיבת קדוש ולא פסוק דקדוש.
 

אברהם משה

משתמש ותיק
יעקב יעקב אמר:
ידוע מה שכתב הרמ"א בשו"ע [סי' קכ"ה]:
"ויש לישא העינים למרום בשעה שאומרים קדושה וכן מנענעים גופן ונושאין אותו מן הארץ".

ומקורו בטור:
"ונושאין גופן כלפי מעלה, וסמך למנהגם מספר היכלות: ברוכים אתם לה' שמים ויורדי מרכבה אם תאמרו ותגידו לבני מה שאני עושה בשעה שמקדישין ואומרים קק"ק, ולמדו אותם שיהיו עיניהם נשואים למרום לבית תפילתם, ונושאים עצמם למעלה, כי אין לי הנאה בעולם כאותה שעה שעיניהם נשואות בעיני ועיני בעיניהם."
בלשון הטור משמע רק לשאת את הגוף מהארץ כלפי מעלה, ודבר זה מתרחש בקפיצה.
אבל מהו כוונת הרמ"א 'מנענעים גופן'?
לכאורה נענוע הגוף זה משהו אחר מקפיצה, ויותר משמע שהיינו קדימה ואחורה או לצדדים, ואולי קפיצה זה גם בכלל נענוע למעלה ולמטה?
 
חלק עליון תַחתִית