משה נפתלי אמר:
בלויא אמר:
מ"ב סימן רעג ס"ק כה: ועיין בחדושי הגרע"א ובתו"ש שהוכיחו, דלכמה ראשונים אינו יוצא ידי קידוש במקום סעודה על ידי כוס יין. ועל כן נראה שאין להקל בזה אלא במקום הדחק.
דבריו נפלאים בעיני, הלוא יין ומיני תרגימא בחדא מחתא מחתינהו רעק"א ('לענ"ד מדברי תר"י בברכות מוכח דס"ל דיין ומיני תרגימא לא מחשיב מקום סעודה'), ומה ראה הרב מ"ב לפלוגי לדיבוריה?
ולהאמור נמצא, כי כל העולם כולו (ולאו דוקא עדות החסידים) נוהג כהוראת הגאונים לצאת לכתחילה ידי קידוש במקום סעודה שלא בפת דוקא (אלא אף בקוגל).
מקור דברי המ"ב הוא כנראה מהמ"א סי' רעג ס"ק יא [והביאו הא"ר סק"ז], שמזונות
עדיף מיין, ומוכיח שם מסעודה שלישית שיש הסוברים שאין יוצאים ביין [עי' מחה"ש שם] ויוצאים במזונות.
לאידך גיסא, עי' בגינת ורדים (שו"ת או"ח כלל ג סי' יב), וכן כתב בבנין עולם (שו"ת או"ח סי' ח), שכתבו בדיוק הפוך, שאפי' להגאונים יש לומר שרק יין יועיל לקידוש במקום סעודה, ומזונות לא.
אבל כמה שידוע לי דברי המ"ב אלו התקבלו להלכה למעשה, שיותר בקל עושים קידוש על מזונות מאשר על יין.
במחשבה שניה, אחר שאני חושב על השאלה שלכם, שבעצם אין מקור מפורש להקל במזונות יותר מיין,
איני בטוח כלל שלמדנו נכון פשט במ"ב -
אולי כוונת המ"ב במה שכתב 'אין להקל בזה אלא במקום הדחק' זה גם על יין וגם על מזונות, כי הרי המקור לשניהם זה הגאונים ?
אולי יש למישהו שש"כ ויוכל להביא כאן מה הוא פוסק, ואם הוא מחמיר ביין יותר מאשר מזונות - מה המקור שלו ?
יישר כח גדול לכם ! העליתם לי נקודה שלא חשבתי עליה.