דוד חיים אמר:
בעניין אכילה קודם התפילה בנשים בספרי זמננו (הליכות בת ישראל וכדומה) ראיתי שכתב מדברי הפוסקים לאסור זאת אא"כ יתפללו קודם תפילה קצרה.
ידוע למי מחו"ר הפורום שליט"א דעות המקילות בעניין זה.
תפילה קצרה היא בכל נוסח ואמירה. וראה במג"א סימן ק"ו סק"ב כתב בתו"ד וז"ל: אך מדאורייתא די בפעם אחד ביום ובכל נוסח שירצה
ולכן נהגו רוב נשים שאין מתפללות בתמידות משום דאומרים מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה ואפשר שגם חכמים לא חייבום יותר והרמב"ן סובר תפלה דרבנן וכן דעת רוב הפוסקים ועיין בתוס' דברכות דף כ' ריש ע"ב ובסמ"ק כתב שמצוה להתפלל בעת צרה עכ"ל.
וראיתי מה שכתב ידידנו המפואר
@כמעיין המתגבר מח"ס 'אור חדש' בסוף דבריו וז"ל: "ועל כן נראה שיש להחמיר ולנקוט דחייבות בתפילת י''ח, וא''כ ממילא גם אסור להם לטעום מידי קודם תפילת י''ח, כדאיתא בטוש''ע בסי' פט,ג, דמאי שנא אשה מאיש". וכן כתב שם לענין קידוש. אמנם מצאתי בכמה מספרי האחרונים שנקטו לדינא להתיר לנשים באכילת מזונות קודם התפילה, מכמה טעמים.
ובשו"ת תשובות והנהגות
כרך ג סימן לז כתב להקל לאכול מזונות וז"ל:שאלה: בנות האוכלות ארוחת בוקר ואח"כ מתפללות בבית ספרם נשאלתי אם מותר לאשה לאכול קודם התפילה, שנשים חייבות בתפילה דרחמי נינהו, ושייכי בהאיסור לא תאכלו על הדם שלא לאכול קודם שמתפללין, ולכן שואלת אם מותר לאכול ארוחת בוקר לפני שהולכת לבית הספר ומתפללת שמה.
ונראה שעיקר ההיתר לנשים לא להתפלל היינו מפני שגם את האנשים לא חייבו תפלה היכי דטרידי, וכן מבואר בעירובין (סה א) שבא מן הדרך פטור שלשה ימים שטרוד, ונשים דידן טרודות בעול הבית ולא גרעי מבא מן הדרך ומדינא פטורות להתפלל וכמו שהבאנו בסי' הקודם בשם הח"ח, (עיין בדברינו בח"א סימן ע"א), אבל בנידון שלנו הרי באמת אח"כ אינה טרודה ומתפללת, א"כ למה לנו להתיר לאכול ואח"כ להתפלל.
מיהו מפורש בש"ע (פ"ט סעיף ד') שרעב או צמא מותרים לאכול או לשתות, שאינם אוכלים או שותים להנאה אלא שלא ירעבו,
והוא הדין בנות אלו דעתי להתיר להם לאכול "מזונות" כדי שלא יגיעו לרעבון, וזה חשיב כצורך תפילה לחזק ליבן להתפלל כראוי, דכעת אין יכולות להתפלל דטרודות בביתן, אבל ליטול ידים ולאכול סעודה שלימה לפני התפילה לא מצינו שהותר לנשים.
מיהו אם תפילה דאורייתא כתב המ"א ר"ס ק"ו שיוצאות בתפילה קצרה שלאחר הנטילה, ואפשר שחכמים לא חייבו יותר, וכן פירש בפמ"ג ר"ס פ"ט א"א ס"ק ד', ודבריהם תמוהין שברמב"ם פ"א דתפלה מפורש שצריך מה"ת שבח תפלה והודאה דוקא ורק בזה יוצאין מה"ת, וכבר האריך בזה בשדי חמד, אבל עכ"פ נראה דאף באוכלים מזונות ראוי לומר קודם לכן ברכות השחר ועכ"פ פסוק ראשון דק"ש לקבלת עול מלכות שמים קודם לכן, ובחלושה נוכל לסמוך להתיר אח"כ אפילו ליטול ידים ולאכול, ולסמוך על הרמב"ם שלאחר שהתפללה כבר מעט, שוב אין חיוב מדרבנן בשמ"ע לנשים, (אף שבמ"ב ר"ס ק"ו הביא שהסכמת רוב הפוסקים כהרמב"ן שחייבו נשים כאנשים בתפלה כיון שהוא בקשת רחמים, לענין אכילה קודם התפלה נסמוך על דעת הרמב"ם כהמ"א, אבל באנשים עיין ברמ"א סימן פ"ט סעיף ג' דמיקל לאנשים לאחר ברכות לעשות צרכיו אבל לא לטעום דחמיר טפי). ובמק"א הבאתי דברי האחרונים גבי שבת בבוקר, שבנשים שיצאו יד"ח תפילה בברכות אסורות לטעום משום חובת קידוש, שאנשים לא נתחייבו בקידוש אלא אחר תפילת שחרית, ולכן מותר להם לטעום בבוקר, אבל נשים שיצאו כבר עיקר חובתן בברכות חל עליהן מיד חובת קידוש ואסורות לטעום, והבאתי שכך הורה האדמו"ר הקדוש רבי אהרן רוקח מבעלזא זצ"ל למעשה, וא"כ לסברא זו יש יסוד שיצאו בברכות ולא חייבום גם בתפילת שמונה עשרה דוקא, ולפי זה ודאי מותר להן לאכול בחול אפילו סעודה,
ולמעשה נראה כמ"ש שבאשה חלשה יכולה ליטול ידים אחרי ברכות השחר וק"ש, אבל נכון להחמיר ולאכול רק מזונות לפני התפלה אחרי שאמרה ברכות כהנ"ל, וכה"ג נראה שאין לחשוש כלל. עכ"ל.
ובשו"ת מנחת יצחק חלק ד סימן כח אות ג' לגבי קדוש כתב וז"ל: אם מותר לנשים לאכול קודם שיתפללו בבקר, ואם אוכלים בשבת קודם שחרית, אם צריכים לקדש על היין עכת"ד. הנה כבר מבואר בזה, בספר תוספות שבת (או"ח סי' רפ"ו), דלפי מש"כ המג"א (בסי' ק"ו), דהנשים יוצאות באיזה בקשה, שאומרים מיד אחר הנטילה, בכל יום בבקר, בכל לשון שירצו, ורשאים לאכול מיד, אף על גב שאינן מתפללים, א"כ לדידהו אסורים גם לשתות מים בשבת, קודם תפלת שחרית, דמיד שאמרו איזה בקשה, חל עלייהו חובת קידוש ע"כ, ובא"א (סי' רפ"ט סק"ד) כתב, כיון דחייבין בתפלה מדרבנן, ובפרט מי שמתפללת תמיד מותרת לשתות ע"כ, והובא בספר נזר ישראל (ליקוטי רימ"א אות ו'), והנראה דכ"ז בטעימה בעלמא, אבל אם רצונם לאכול ממש, אז גם לדברי הא"א הנ"ל, צריכים לקדש, דאל"כ הוי תרתי דסתרי, דממ"נ אם נאמר דהבקשה שאמרו אחרי נטילת ידים שחרית, לא יצאו עוד י"ח תפילה, א"כ אינן רשאין לאכול, ואם יצאו י"ח תפילה, צריכים לקדש, ואם נאמר דאוכלין מחמת חולשה, צריכין ג"כ לקדש, וכמבואר בס"ז בשם ספר זכור לאברהם, ובספר תהלה לדוד (סי' רפ"ו), והובא בספר מנחת שבת (סי' ע"ז אות ל"ה) עיין שם, אך בשעת הדחק יש לצרף מה דאיתא בספר דעת תורה (סוס"י רפ"ט), בשם חי' מהר"ם חלאוה (פסחים ק"ו), שהעיד בשם מורו הרשב"א, דנשים פטורות מקידוש שחרית עיין שם, וע"ע בתשו' קרן לדוד (או"ח סי' פ"ד) לענין אנשים שצריכים לאכול קודם התפילה מחמת חולשא, אם צריכים לקדש עיין שם.