ביומו תתן שכרו

יצחק

משתמש ותיק
כידוע פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום, נסתפקתי אם בכה"ג בעה"ב חייב לשלם לו מיד באותו יום כמו כל שכר שכיר. הראוני בכסף הקדשים על שו"ע שהוא כמו כל פועל וחייב ליתן לו באותו יום.
האם מישהו יודע על דעות נוספות או ראיות מש"ס וראשונים? (באהבת חסד לא מצאתי).
 

יהודי

משתמש ותיק
לפני החיפוש, כנראה שכוונתכם לחלק בסברא שיתכן שבעל הבית חייב לשלם לו באותו היום כיון שקיבל את העבודה שרצה, ולכך בחוזר בו יהיה הבעה"ב פטור. כמדומה שבסברא יותר יש לצדד שהטעם הוא שבדין שהעובד יקבל שכרו מיד יען הוא צריך לו. מ"מ יש לחפש בזה.
 

יצחק

משתמש ותיק
פותח הנושא
ביחס לסברא שאתה כותב גם אני מסכים שמסתבר יותר שבדין הוא שהעובד יקבל שכרו מיד יען הוא צריך לו, אבל יש לי שתי סברות אחרות לומר שאין בנידו"ד המצוה ד"ביומו"
א. כיון שמתחילה היה משועבד לעבוד עד סוף הזמן (רק אח"כ הפקיע את השיעבוד, אבל מתחילה חל שיעבוד על כל הזמן) מסתבר שזה לא גרע מאם התנו בהדיא שישלם בזמן אר דמותר. הגע עצמך אם יש לבה"ב הפסד דשוכר עליהם או מטען ויש לו תרעומת וכו' אבל הא מיהא יהיה חייב לשלם ביומו?!
ב. התורה אמרה כי אליו הוא נושא את נפשו, ויש להסתפק אם הכוונה שהוא נושא את נפשו אל התשלום ביומו ולכן צריך לשלם ביומו או שהוא נושא את נפשו אל התשלום יהיה מתי שיהיה ולכן צריך לשלם ביומו. ואם נימא כהצד הראשון נראה דבנידו"ד המלאכה נעשית ע"ד שישלם בסוף הזמן.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
יצחק אמר:
ביחס לסברא שאתה כותב גם אני מסכים שמסתבר יותר שבדין הוא שהעובד יקבל שכרו מיד יען הוא צריך לו, אבל יש לי שתי סברות אחרות לומר שאין בנידו"ד המצוה ד"ביומו"
א. כיון שמתחילה היה משועבד לעבוד עד סוף הזמן (רק אח"כ הפקיע את השיעבוד, אבל מתחילה חל שיעבוד על כל הזמן) מסתבר שזה לא גרע מאם התנו בהדיא שישלם בזמן אר דמותר. הגע עצמך אם יש לבה"ב הפסד דשוכר עליהם או מטען ויש לו תרעומת וכו' אבל הא מיהא יהיה חייב לשלם ביומו?!
ב. התורה אמרה כי אליו הוא נושא את נפשו, ויש להסתפק אם הכוונה שהוא נושא את נפשו אל התשלום ביומו ולכן צריך לשלם ביומו או שהוא נושא את נפשו אל התשלום יהיה מתי שיהיה ולכן צריך לשלם ביומו. ואם נימא כהצד הראשון נראה דבנידו"ד המלאכה נעשית ע"ד שישלם בסוף הזמן.
על כל פנים הא פשיטא דחייב לשלם עד סוף היום שלאחר גמר ההסכם הראשון.
 
 
יתכן שהוה כמי שהתנה עמו שלא ישלם לו עד זמן פלוני, וכן מסתבר לענ"ד.
ולפי זה גם אם עבר הזמן ולא שילם לא עבר כיון שכבר אינו יומו, ואינו עובר אלא ב'אל תאמר לרעך לך ושוב'
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
יצחק אמר:
כידוע פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום, נסתפקתי אם בכה"ג בעה"ב חייב לשלם לו מיד באותו יום כמו כל שכר שכיר. הראוני בכסף הקדשים על שו"ע שהוא כמו כל פועל וחייב ליתן לו באותו יום.
האם מישהו יודע על דעות נוספות או ראיות מש"ס וראשונים? (באהבת חסד לא מצאתי).
לא הובררה לי השאלה, האם השאלה האם בכלל צריך לשלם לו מיד או שיכול להלין שכרו, או שהשאלה היא האם זמן ההלנה נקבע לפי הזמן שהתנו מראש או לפי מתי שבפועל סיים את עבודתו (אם שכרו ליומיים וחזר בו בסוף היום הראשון האם צריך לשלם לו מיד או רק בסוף היום השני)?

לגבי השאלה הראשונה לא ברור לי הצד שלא חייב לשלם לו, הרי סו"ס חייב לשלם לו עבור מה שעבד, ומה שהפועל חוזר בו זה מזכויות הפועל, ולמה יותר לו להלין את שכרו?

אמנם לגבי השאלה השניה מהגמ' נראה שצריך לשלם רק בסוף הזמן שהתנו מעיקרא, שהרי בגמ' (קיא,א) "הני שוקאי דסורא לא עברי משום בל תלין מידע ידעי דעל יומא דשוקא סמיכי" ופרש"י "הלכך אפילו אית ליה מעות גביה לא עבר דאדעתא דהכי איתגר ליה".
 
חלק עליון תַחתִית