מהי ההברה הנראית יותר אמיתית בלשון הקודש?

[חייל של הרבי]

 

קח לדוג' את השפה האנגלית - האמנם דומה היא באמריקה באנגליה באוסטרליה ובהודו? הרי באמריקה עצמה יש שינויים רבים בין כל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך. השינויים היום פחות באים לידי ביטוי כי העולם נהפך לכפר קטן, אבל כל איזור טובע מטבע משלו על הלשון. 

לגבי אנגלית, גם כיום השינויים הם ענקיים, לא פחות מההבדל בין תימני לחסיד בעלזא.

למשל, אמריקאי לא יבין כלל אנגלית במבטא אירי. 
'פחית בירה' (beer can) במבטא אנגלי נשמע בדיוק כמו 'קותלי "דבר אחר"' (bacon) במבטא ג'מייקני.

אני זוכר שבילדותי בדרום אפריקה (מדינה עם אנגלית בריטית) המורה סיפר לנו מהו מבטא אמריקני והביא לכך דוגמאות אמיתיות ולא מוגזמות, רק שלנו זה היה חידוש וכולנו צחקנו עד בלי די.
 

[פינחס רוזנצוויג]

וצא ולמד שתפסו את אותו השבט רק על ש' שמאלית ולא היה להם הברה שונה ומבטא שונה.

זו ראיה חלשה מאוד, ההבדל בין שיבולת לסיבולת הוא בולט ומשמעותי, ולכן השתמשו בו.
סביר שהיו הבדלי מבטא שהתפתחו עם הזמן כמו שכתב @פיילוט 0.4.
ואחרי שנתפזרו לארבע רוחות השמים הרי שנשתנה מבטאם יותר יותר.
אגב, המבטא התימני שכולם מהללים, ראשית בתוך הפזורה התימנית יש לפחות 3 סוגי מבטא, (צנעני, שרעבי, ועדני)
שנית, לשפה המקומית היתה המון השפעה על לשון הקודש, כמו שיהודי ארה"ב מבטאים את האות ר' כמו R כך יהודי תימן מבטאים את האות ג כמו אות ערבית שאין לי במקלדת.
ומכאן המנהג המשונה לבטא ג דגושה כמו J. כי בערבית יש אות שבלי נקודה היא כמו G ועם נקודה היא כמו J.
כדי לדעת מה הקריאה הנכונה, צריך להיות אובייקטיביים, ואני לא מצליח.

מה שנכתב למעלה שצריך לבדוק לפי השפות השמיות שבסביבה (וכוונת הכותב לשמיות עתיקות, כי הערבית היא שמית חדשה)
ולראיה הוא מביא את השפה הארמית (שיש לה לפחות 5 דאלקטים), לכאורה בזה הוא מסתמך על חוקרים גויים שאיחדו את 'קבוצת השפות השמיות חמיות' משיקולי גאוה אירופאית. מצחיק להביא מהם ראיה. גם אין סיבה לשוב שהתנועות של כל השפות האלה זהות ואפילו לא משותפות.

אגב, מה שכתב כאן משהו שהעברית לא תהפך לאנגלית אפילו לא במליארד שנה, ומסתמא הוא הגזים וכוונתו היתה לחמש מאות מליון.
יש ספר שנקרא 'המילה' ובאנגלית The word ושם הוא מראה שכארבעים אחוז מהשפה האנגלית מקורה דוקא בעברית.

[לבי במערב]

אעדיף לדבוק באמת ולפסול (לא בטוח שצריך)

לא באתי אלא להמחיש את האבסורד שבדברי מר (אם ננקטם עד לקיצוניות).
לפענ"ד, אינו מן הנכון לכנות דברי גדולי־ישראל האמיתיים כ'אמונות תפלות' (ובפרט שעל חלקם ידוע בבירור כי לא אחזו בסגנון זה כלל, ואעפ"כ כתבו את המובא לעיל - היינו שלדעת־קדשם כ"ה האמת הפשוטה).

[דבש לפי]

ומ''מ אף לגבי תנועות מסתבר שיש גבול, ואין לדמות ההבדל שהיה בין השבטים להבדל הקיים כיום, וצא ולמד שתפסו את אותו השבט רק על ש' שמאלית ולא היה להם הברה שונה ומבטא שונה.

בני בבל אמרו "הַם" במקום "הֵם", וכנראה בזמן מתן תורה אמרו "הִם" בחירק קצר וחירק קצר זה השתנה במקרה זה אצל הטברינים לצירי ואצל הבבליים לפתח, ואם שלוש הגיות אלו הן לשון הקודש אז איני רואה סיבה שחלק מההגייות המוכרות לנו כיום כבר לא ייחשבו ללשון הקודש.
 

[פפפפ]

אני לא מאמין בזה.
בהיסטוריה לא היו כמה הברות זה שיבוש שנפל עם הגלויות תפסיקו להפוך כל שיבוש שנפל עם הגלויות לדברי אלהים חיים.
אם במחלוקת תנאים הייתם אומרים אלו ואלו דברי וכו', החרשתי אבל בכזה שיבוש של הגלויות שלא היה אצל הקדמונים זה אינו אמת, יאמרו מי שיאמרו זה אינו אמת.
אין מה לעשות הרבה מהתורה נשתכחה וגם זה בכלל, זה שזה כואב זה לא אומר שצריך לשקר את עצמינו.
ומ''מ לפי הפשט אין ספק שיש רק אמת אחת.

אבל יש דבר שכל יהודי חייב להאמין שגם שיבושים שהשתרשו בכרם ישראל הם בהשגחה מהשמים שכך עלתה ברצונו.
ואם קרה כמקרה הזה אות היא שכך רצון הבורא.

ומ"מ אולי רצון הבורא להחזיר עטרה ליושנה ביום מן הימין
 

[בשלמא]

אני לא מאמין בזה.
בהיסטוריה לא היו כמה הברות זה שיבוש שנפל עם הגלויות תפסיקו להפוך כל שיבוש שנפל עם הגלויות לדברי אלהים חיים.
אם במחלוקת תנאים הייתם אומרים אלו ואלו דברי וכו', החרשתי אבל בכזה שיבוש של הגלויות שלא היה אצל הקדמונים זה אינו אמת, יאמרו מי שיאמרו זה אינו אמת.
אין מה לעשות הרבה מהתורה נשתכחה וגם זה בכלל, זה שזה כואב זה לא אומר שצריך לשקר את עצמינו.
ומ''מ לפי הפשט אין ספק שיש רק אמת אחת.

אבל יש דבר שכל יהודי חייב להאמין שגם שיבושים שהשתרשו בכרם ישראל הם בהשגחה מהשמים שכך עלתה ברצונו.
ואם קרה כמקרה הזה אות היא שכך רצון הבורא.

ומ"מ אולי רצון הבורא להחזיר עטרה ליושנה ביום מן הימין

אכן אולי
 

[שאר לעמו]

ראיתי במקום כלשהוא ואינני זוכר היכן, עדות של בן תורה מחו"ל שנפגש עם ד"ר שמוצאו מכורדיסטאן ודוברים שם ארמית אותנטית, ואמר שזה הזכיר לו מאוד ההגיה האשכנזית.
אינני יודע אם בארמית זה ברור שההגייה היא כהספרדית, אך ההגיה הזו היא יוונית, ובשמות מקומות אצישראליים ביוונית זה ניכר (המפורסמים יותר: jerusalem, palastina)

[זוטרא]

אם במחלוקת תנאים הייתם אומרים אלו ואלו דברי וכו', החרשתי

יש לך ספק בענין?

[דבש לפי]

ראיתי במקום כלשהוא ואינני זוכר היכן, עדות של בן תורה מחו"ל שנפגש עם ד"ר שמוצאו מכורדיסטאן ודוברים שם ארמית אותנטית, ואמר שזה הזכיר לו מאוד ההגיה האשכנזית.
אינני יודע אם בארמית זה ברור שההגייה היא כהספרדית, אך ההגיה הזו היא יוונית, ובשמות מקומות אצישראליים ביוונית זה ניכר (המפורסמים יותר: jerusalem, palastina)

viewtopic.php?f=47&t=15371&start=60#p225242

[פינחס רוזנצוויג]

ודוברים שם ארמית אותנטית

קצת תמוה, כי השפה שמדברים בה היום תושבי כורדיסטאן, היא לא שמית אלא דומה יותר לפרסית שהיא בכלל מקבוצת השפות ההודואירופיות.
אולי הוא פגש פרופסור מהפזורה האשורית, הם מדברים ניב ארמי כל שהוא שמזכיר במדה מה את הארמית העתיקה.
הניב האשורי שונה מאוד מהניב ה'כורדי יהודי' שמדובר בקרב יוצאי כורדיסטאן בישראל, והם לאבקושי מבינים זה את זה.
ספק עצום אם אפשר להביא ראיה לארמית העתיקה ולניב המדויק שלה מהאשורי הנ"ל.

[שאר לעמו]

הוא לא פגש יהודי אלא גוי, שגר באזור סמוך לכורדיסטאן, ומדבר ארמית כשפת אם.
לא זוכר את כל הפרטים, אך המספר היה בעל המעשה, איש בעל הבנה, ששוחח אתו ושמע את הניב.
כנראה בפורום שכן.

[כמעיין המתגבר]

אם במחלוקת תנאים הייתם אומרים אלו ואלו דברי וכו', החרשתי

יש לך ספק בענין?

הרבה מה לומר יש לי בזה, מה גדר הדבר ואם כן על פי מה נקבעת ההלכה, ואני מעדיף לא לדבר בזה, כי האמונות הרווחות בדבר זה בקרב הרבה אנשים בזמנינו הם אור וחושך משמשים בעירבוביא לפי דעתי.
 

[נצבים וילך]

אשמח לשמוע את דברי החכמים

ברור שרק נוסח אחד הוא האמת

כיון שביקשת דעת החכמים, הנה לך מה שזכיתי ואנה ה' לידי באשכול אחר כאן בפורום. אקדים ואומר שהדברים לא נכתבו כלל ביחס לשאלה זו, אבל לענ"ד יש מכאן יסוד חשוב ללמוד ממנו בכמה תחומים מגוונים, וביניהם גם לשאלתך זו.
וז"ל:

א''כ איך אין על זה ספרות עניפה, ובשום מקום אין לזה זכר

דהיינו, קבלתנו מרבותינו אינה רק במה שאמרו, אלא גם במה ששתקו. בענין כזה שהוא נפק"מ תמידים כסדרם בכל בית כנסת בברכת כהנים ובקריאת התורה, אם באמת היה רק הברה אחת נכונה והשאר טעות, ודאי היו כל השו"ת מלאים בזה ומבררים מה האמת.
כיון שלא מצאנו שרבותינו יעסקו בזה. וכיון שלא שמענו על אף לא אחד מגדולי ישראל, מכל החוגים, שבירר מה ההברה הנכונה והרגיל עצמו להתפלל בהברה אחרת מכפי שלימדוהו בילדותו, נמצאנו למדים דס"ל שאין הברה אחת בלבד אמת. אלא, כל הברה שנוהגים בה קהילה קדושה בישראל הרי זה בכלל "מנהג ישראל תורה הוא" ו"אל תטוש תורת אמך", ואפילו קבלת נשים זקנות כמ"ש הרשב"א בשו"ת, וכ"ש קבלת רבותינו שנהגו להתפלל באותה הברה.
פשיטא שמבחינה היסטורית יש הברה אחת שבה התפללו ולמדו דור מקבלי התורה. ובאמת זה מאד מעניין ונודה לך אם תצליח למצוא ראיות לברר איזו הברה היתה זו. אבל כאשר דנים להלכה מה הנכון להתפלל ולקרוא בתורה, נראה פשוט וא"צ לפנים שכל האוחז במנהג אבותיו ורבותיו שפיר עביד.

אדם השומע קדיש או ברכה בנוסח אחר מנוסח אבותיו ועונה אמן כנוסח אבותיו, לכאו' אינו מועיל בזה דממה נפשך או שאין כאן ברכה או שאין כאן אמן כיון דודאי אין האמת כשניהם

א"כ, עיר שיש בה עשרה בני אדם, ואין כולם מתפללים באותה הברה, לא חל עליהם החובה להתפלל בציבור?

יבמה שחלצה ואמרה בלשון הקודש כדין, ומבטאה כמבטא הספרדים, יכולה להינשא ליוצא גליציה?

מדוע השאלה על יוצא גליציה דייקא?
באם יש ספק בדבר, הרי גם למי שמבטאו כמבטאה אסורה להינשא. דמי יימר לן שמבטאם הוא האמת? וספיקא דאורייתא לחומרא.

[דבש לפי]

וכיון שלא שמענו על אף לא אחד מגדולי ישראל, מכל החוגים, שבירר מה ההברה הנכונה והרגיל עצמו להתפלל בהברה אחרת מכפי שלימדוהו בילדותו

האם לא שמעת על הגאון ר' נתן הכהן אדלר מפפד"מ (רבו של החת"ס)?

[לבי במערב]

יחידאה הוא, ועל דבר זה (בין השאר) החרימוהו אנשי פפד"מ.

[נצבים וילך]

האם לא שמעת על הגאון ר' נתן הכהן אדלר מפפד"מ (רבו של החת"ס)?

אודה ולא אבוש, לא שמעתי
נא ספר הידוע לך
אם נכנסתי לאשכול כדי לקבל ידיעה חשובה זו, דיינו

[דבש לפי]

האם לא שמעת על הגאון ר' נתן הכהן אדלר מפפד"מ (רבו של החת"ס)?

אודה ולא אבוש, לא שמעתי
נא ספר הידוע לך
אם נכנסתי לאשכול כדי לקבל ידיעה חשובה זו, דיינו

אחרי שלמד את חכמת הדקדוק כמה שנים שינה מבטאו להגיית הספרדים.

[נצבים וילך]

הגאון ר' נתן הכהן אדלר מפפד"מ (רבו של החת"ס)
אחרי שלמד את חכמת הדקדוק כמה שנים שינה מבטאו להגיית הספרדים.

אם כן הגאון בעל האו"ח אינו יחידאה בסברתו שיש להתפלל בהברה האמיתית דווקא. ולא נכון מה שכתבתי שלא שמענו על אף לא אחד מגדולי ישראל שהרגיל עצמו להתפלל בהברה אחרת מכפי שלימדוהו בילדותו.
אבל עדיין נ"ל, שהאומר קים לי כמו כמה גדולי ישראל שלא ס"ל כהגאון רבי נתן אדלר והגאון האו"ח, ומתפלל כמנהג אבותיו ורבותיו בהברה אחרת, שפיר עביד, ומותר ומצוה לענות אמן על ברכותיו ואפילו לצרפו למנין.
גם נראה לי לומר לפי קוצר דעתי (ואולי יש כאן היודעים העובדות על בוריין), שאפילו הר"נ אדלר בעצמו החמיר זאת רק כחומרא לעצמו, אבל לא שס"ל שהמתפלל ומברך ברכת כהנים וקורא בתורה בהברה אחרת לא יצא יד"ח. ולא מסתבר כלל שלא ענה אמן ולא הצטרף למנין בהברה אחרת.

[דבש לפי]

ומותר ומצוה לענות אמן על ברכותיו

לענ"ד ראוי לכתחילה לענות אחריו באותה הברה שהוא מברך, ולא משום טענת ה"אור חדש" שרק אחד מהם נכון, אלא שמסתבר לי שכדרך שאמרו לענות בקולו של המברך כך ראוי גם לענות בדיאלקט של המברך.

גם נראה לי לומר לפי קוצר דעתי (ואולי יש כאן היודעים העובדות על בוריין), שאפילו הר"נ אדלר בעצמו החמיר זאת רק כחומרא לעצמו, אבל לא שס"ל שהמתפלל ומברך ברכת כהנים וקורא בתורה בהברה אחרת לא יצא יד"ח. ולא מסתבר כלל שלא ענה אמן ולא הצטרף למנין בהברה אחרת.

אכן הגר"נ אדלר זצ"ל התפלל בציבור, אע"פ שהציבור אצלו לא נהגו כמוהו לא בנוסח ולא בהברה. ולא נמנע מלברך ברכת כהנים (כמדומני שכל יום אך איני בטוח בזה כעת) אע"פ שתפילת הציבור לא היתה בהגייתו.

[כמעיין המתגבר]

ומותר ומצוה לענות אמן על ברכותיו

לענ"ד ראוי לכתחילה לענות אחריו באותה הברה שהוא מברך, ולא משום טענת ה"אור חדש" שרק אחד מהם נכון, אלא שמסתבר לי שכדרך שאמרו לענות בקולו של המברך כך ראוי גם לענות בדיאלקט של המברך.

גם מי שמברך במבטא אמריקאי תענה אחריו במבטא זה?
 

[כמעיין המתגבר]

א''כ איך אין על זה ספרות עניפה, ובשום מקום אין לזה זכר

דהיינו, קבלתנו מרבותינו אינה רק במה שאמרו, אלא גם במה ששתקו. בענין כזה שהוא נפק"מ תמידים כסדרם בכל בית כנסת בברכת כהנים ובקריאת התורה, אם באמת היה רק הברה אחת נכונה והשאר טעות, ודאי היו כל השו"ת מלאים בזה ומבררים מה האמת.
כיון שלא מצאנו שרבותינו יעסקו בזה. וכיון שלא שמענו על אף לא אחד מגדולי ישראל, מכל החוגים, שבירר מה ההברה הנכונה והרגיל עצמו להתפלל בהברה אחרת מכפי שלימדוהו בילדותו, נמצאנו למדים דס"ל שאין הברה אחת בלבד אמת. אלא, כל הברה שנוהגים בה קהילה קדושה בישראל הרי זה בכלל "מנהג ישראל תורה הוא" ו"אל תטוש תורת אמך", ואפילו קבלת נשים זקנות כמ"ש הרשב"א בשו"ת, וכ"ש קבלת רבותינו שנהגו להתפלל באותה הברה.
פשיטא שמבחינה היסטורית יש הברה אחת שבה התפללו ולמדו דור מקבלי התורה. ובאמת זה מאד מעניין ונודה לך אם תצליח למצוא ראיות לברר איזו הברה היתה זו. אבל כאשר דנים להלכה מה הנכון להתפלל ולקרוא בתורה, נראה פשוט וא"צ לפנים שכל האוחז במנהג אבותיו ורבותיו שפיר עביד.

אגב יש להעיר דזה שזה ניהיה דבר הנוהג בכל בית כנסת יום יום, זה קשור לקיבוץ גלויות שנעשה במאה האחרונה, אבל בחו''ל בדרך כלל כל מקום היה מנותק מהאחר ולא היה תערובת של קהילות.
ומה שלא ביררו הדבר היינו כי באמת קשה מאוד לעמוד על האמת בדבר זה, ועל כן אמרו כל המשנה ידו על התחתונה, וגם שזה דבר שצריך את המחקר שלא היה מפותח אז, ודוגמא לדבר התכלת שלא חיפשו אותה אף מי שסבר שהיא לא נגנזה, כי זה דברים שקשה לעמוד על אמיתותם וגם שצריך את המחקר וגם המחקר לא היה מפותח אז כל כך.
ומ''מ גם אני איני קובע מסמרות אלא מצדד ודן בזה.
וגם אם אנו מוכיחים שאין הברה אחת אמת, זה דבר שצריך ביאור מה הכוונה הלא הקב''ה ברא את לשה''ק בצורה מסוימת מאוד ולא ברא כמה הברות, וודאי שיש אחת שהיא המדוייקת ביותר אלא שאפשר לומר שיש מרווח שאפשר לנוע בו לכאן ולכאן, ומ''מ מסתבר שיש גבול בזה ולא כל השינויים תקפים בתור לשה''ק אלא חשיבי כלועזות בלעז דמהני בתפילה וק''ש, ועי' לעיל בדברי דבש לפי בזה.

[דבש לפי]

גם מי שמברך במבטא אמריקאי תענה אחריו במבטא זה?

לא ניתנה תורה למלאכי השרת, איני צריך להתאמץ להגות באופן שאינו טבעי לי, אך מי שקל לו לבטא בין במבטא אמריקאי ובין במבטא ישראלי יש מקום לומר שראוי שיענה במבטאו של המברך, אבל זה פחות ברור לי כי ההבדל בין המבטאים אינו גדול כמו ההבדל בין ההברות.

[כמעיין המתגבר]

גם מי שמברך במבטא אמריקאי תענה אחריו במבטא זה?

לא ניתנה תורה למלאכי השרת, איני צריך להתאמץ להגות באופן שאינו טבעי לי, אך מי שקל לו לבטא בין במבטא אמריקאי ובין במבטא ישראלי יש מקום לומר שראוי שיענה במבטאו של המברך, אבל זה פחות ברור לי כי ההבדל בין המבטאים אינו גדול כמו ההבדל בין ההברות.

אחדד יותר, אם אנו מניחים שהברה פלונית היא המדוייקת ביותר ובה דיבר משה עם השכינה, ועולה אדם לתורה עם הברה לא מוצלחת שבקושי עוברת את אחוז החסימה, מה אתה ממליץ לענות בהברה שלו? או שכל דבריך רק בב' הברות ששניהם באותו רמת דיוק, וא''כ נפל פיתא בבירא כי לא נדע מה מדוייק יותר וכל המשנה וכו'.
 

[דבש לפי]

גם מי שמברך במבטא אמריקאי תענה אחריו במבטא זה?

לא ניתנה תורה למלאכי השרת, איני צריך להתאמץ להגות באופן שאינו טבעי לי, אך מי שקל לו לבטא בין במבטא אמריקאי ובין במבטא ישראלי יש מקום לומר שראוי שיענה במבטאו של המברך, אבל זה פחות ברור לי כי ההבדל בין המבטאים אינו גדול כמו ההבדל בין ההברות.

אחדד יותר, אם אנו מניחים שהברה פלונית היא המדוייקת ביותר ובה דיבר משה עם השכינה, ועולה אדם לתורה עם הברה לא מוצלחת שבקושי עוברת את אחוז החסימה, מה אתה ממליץ לענות בהברה שלו? או שכל דבריך רק בב' הברות ששניהם באותו רמת דיוק, וא''כ נפל פיתא בבירא כי לא נדע מה מדוייק יותר וכל המשנה וכו'.

כלום "אמן" על ברכות חייב להיות בלשון הקודש דווקא שאתה רוצה להעדיף בו את לשון הקודש המקורית?
לגבי סוטה אני מסכים שראוי שהיא תענה "אמן אמן" בהברה שהיא נוקטת שנכונה ולאו דווקא בהברתו של הכהן...

[נצבים וילך]

שנעשה במאה האחרונה, אבל בחו''ל בדרך כלל כל מקום היה מנותק מהאחר ולא היה תערובת של קהילות

ובזמנו של מרן הב"י, כלום לא היו בצפת יהודים המתפללים בהברות שונות? מדוע לא מצינו לענקי עולם מאותו הזמן שיעסקו בזה?
וראה נטעי גבריאל פורים פרק כא בהערה, הביא שהאריז"ל היה מתפלל בבית כנסת ספרדי, ולא חש למידי.

הלא הקב''ה ברא את לשה''ק בצורה מסוימת מאוד

מבחינה הסטורית אתה צודק.
מבחינה הלכתית, לכאורה זה דומה לכך שהקב"ה נתן לנו מצוות בצורה מסוימת מאד, ואעפ"כ כמעט בכל מצוה מצינו דעות שונות איך לקיימה. ולא עוד, אלא אפילו אחר שנפסקה הלכה אמרינן "הכא אתרא דשמואל היכי נעביד כוותיה דרב" (ב"ב קנג.).
כנראה שמצד הקב"ה יש מקום להכיר בכמה דעות, וממילא יש לנו לומר שכל דעה של אחד הפוסקים (בכל מחלוקת) הוא חלק מהמצוה, וכך בענייננו, כל הברה שנוהגים בה קהילה קדושה בישראל הרי זה בכלל "מנהג ישראל תורה הוא" ושפיר הוי לשון הק'.

חשיבי כלועזות בלעז דמהני בתפילה וק''ש

ומה תאמר בברכת כהנים ובקריאת התורה?
הרי ברכת כהנים אינה אלא בלה"ק. ואם נאמר ח"ו שיש הברה שאינה אמת נמצא שחלק ניכר מהכהנים מבטלים מ"ע, ומברכים ברכה לבטלה ח"ו (ואיננו יודעים מי, כי לא ידוע לנו איזו הברה היא האמת).

[לבי במערב]

כמדומני שכל יום אך איני בטוח בזה כעת

אכן כן, וגם על־כך יצאו כנגדו...

[נצבים וילך]

בשינוי הכתבים
אם צריך לפסול אעדיף לדבוק באמת ולפסול

ראה נוב"י יו"ד מהדו"ק סי' פ ומהדו"ת סי' קעא שהדיוקים בכתב שאינם מפורשים בגמרא אינם אלא למצוה ולא לעכב, ואשר לפ"ז אין לפסול שום כתב למרות השינויים בין הכתבים. ע"כ.
ואולי הסבר הדבר הוא שהצורה הבסיסית של האות (שהיא ודאי משותפת בכל הכתבים) היא מחוייבת מעיקר הדין, ושאר הפרטים מסביב אפשר לכתוב איך שירצה. אלא שלאחר שהתקבל לכתוב (אולי משום הידור מצוה) באופן פלוני, צריך כל אחד להמשיך במנהג מקומו שהרי מנהג ישראל תורה הוא ואל תטוש תורת אמך.
וכנראה כשם שהוא בצורת כתיבת האות כן הוא בצורת הגיית האות והניקוד, שיש הצורה הבסיסית שניתנת לבוא לידי ביטוי באופנים שונים, ומן הדין יכול לבטא איך שירצה, ולמעשה כל אחד ינהג כמנהג מקומו שהרי מנהג ישראל תורה הוא ואל תטוש תורת אמך.
והרי בנגינת הטעמים ודאי כן הוא, שכל טעם יש לו צורה כללית והיא משותפת לכל המנהגים, ורק הטון המדוייק משתנה, ואם כן אולי כן הדבר גם בהגיית הניקוד, אע"פ ששם זה פחות ניכר.

[תיובתא]

ראיתי במקום כלשהוא ואינני זוכר היכן, עדות של בן תורה מחו"ל שנפגש עם ד"ר שמוצאו מכורדיסטאן ודוברים שם ארמית אותנטית, ואמר שזה הזכיר לו מאוד ההגיה האשכנזית.
אינני יודע אם בארמית זה ברור שההגייה היא כהספרדית, אך ההגיה הזו היא יוונית, ובשמות מקומות אצישראליים ביוונית זה ניכר (המפורסמים יותר: jerusalem, palastina)

viewtopic.php?f=47&t=15371&start=60#p225242

viewtopic.php?f=45&t=510&p=185877&#p189217
 

[אבר כיונה]

יש קצת מעלה להגיות האשכנזיות שהם 100% התפתחויות טבעיות, לעומת ההגיה התימנית ובמידה מסויימת גם הספרדית שהם הרכבה של שתי מסורות קריאה שאינן תואמות, והרכבה זו אינה טבעית

מאידך יש מעלה להגיות התימנית והספרדית על פני האשכנזיות, שיותר מסתבר שאלו שדייקו בביטוי האותיות (גֿ דֿ ה ו ח ט ע צ ק תֿ) ובהטעמה (מלעיל/מלרע) ובדגשים ובשוואים - דייקו גם בתנועות

[דבש לפי]

יש קצת מעלה להגיות האשכנזיות שהם 100% התפתחויות טבעיות, לעומת ההגיה התימנית ובמידה מסויימת גם הספרדית שהם הרכבה של שתי מסורות קריאה שאינן תואמות, והרכבה זו אינה טבעית

מאידך יש מעלה להגיות התימנית והספרדית על פני האשכנזיות, שיותר מסתבר שאלו שדייקו בביטוי האותיות (גֿ דֿ ה ו ח ט ע צ ק תֿ) ובהטעמה (מלעיל/מלרע) ובדגשים ובשוואים - דייקו גם בתנועות

א. השאלה היא אם עדיפה התפתחות טבעית (שאז הקריאה האשכנזית עדיפה) או שעדיף מה שבסופו של דבר קרוב יותר לקריאה בזמן מתן תורה (שאז הקריאה הספרדית עדיפה).
ב. לענ"ד ברור שהגימל והדלת ותיו הרפויות לא היו במקורן כמנהג תימן אלא כמו שמבטאים ביוונית בזמנינו את האותיות גֿם ודֿלתא ותֿיטא.
עד זמן בית שני (ועד בכלל) חלק מהחיתין נקראו כמו התימנים וחלק כמו האשכנזים (אך אחר כך השתוו כל החיתין להגייה אחת [כמו התימנים] ולא שקריאת האשכנזים בזה משתלשלת ישירות מהקריאה המקורית של חלק מהחיתין, אלא זה שינוי מאוחר).
דעת חלק מהחוקרים שבזמן מתן תורה הגיית האות צ' הייתה מחוככת כמנהג האשכנזים, ולשיטתם כנראה שקריאה זו אצל האשכנזים היא מסורת רצופה עד מתן תורה, אלא שאצל הספרדים והתימנים זה השתנה בהשפעת שפות אחרות.